מלנוציט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מלנוציט ומלנין

המלנוציט הוא סוג תא הנמצא בשכבה התחתונה של האפידרמיס בעור וברשתית העין. מלנוציטים מייצרים ומפרישים מלנין, פיגמנט אשר בולע קרינה באורכי גל קצרים (בעיקר קרינה על-סגולה) ומגן על הגוף מפניה. בסרטן עור מסוג מלנומה תאים אלו עוברים התמרה סרטנית ומתחלקים בצורה לא מבוקרת.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעור נורמלי כל תא עשירי בממוצע הוא מלנוציט, היושב במיקום ייחודי לו בשכבת ה basal lamina (רשת סיבי פיברובלסט דמוית לוח, הנמצאת, בין היתר, מתחת לאפיתל), ובעזרת השלוחות הממברניות שלו (דנדריטים), המרחיקות עד לשכבת העור העליונה (תאי העור המתים), הוא מעביר מלנוזומים לקרטינוציטים (תאי עור) שכנים באפידרמיס. המלנוזומים הם אברונים תוך תאיים דמויי ביצה (זו צורתם בשלבי התפתחותם המתקדמים), הנראים כשלפוחית מגורגרת, הקשורה לממברנה הציטופלזמית (כמו אברונים תוך תאיים נוספים). אברונים אלו אחראים לייצור המלנין, לאגירתו ולהגנה על התא מפני תוצרי ביניים רעילים (ציטוטוקסיים), הנוצרים במסלול הביוסינתזה של מלנין ויכולים לחמצן את הליפידים בממברנה הציטופלזמית.

צפיפות המלנוציטים אינה אחידה בכל הגוף. כך, למשל, צפיפותם באזורים מוצנעים (איברי המין) גבוהה יותר מאשר בגב. חשיבותה של צפיפות המלנוציטים לפיגמנטציה של העור פחותה מחשיבותן של הכמות ושל האיכות של המלנין המיוצר. אלה מתבטאות בהופעת מלנוזומים גדולים יותר (המכילים יותר מלנין) באנשים כהי עור לעומת בהירי עור.

מוצא עוברי של המלנוציטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם העוברי של המלנוציטים הוא מתאי הרכס העצבי (Neural Crest). התאים מתנתקים ממקורם, באזור הדורסלי של צינור העצבים (neural tube) אשר במערכת העצבים המרכזית (Central Nervous System). לאחר התנתקותם הם נודדים לאזורים ונטרליים בתוך הדרמיס העוברי, מתחת לאקטודרם, שם הם מתחילים להתמיין למלנוציטים. תהליך הנדידה וההתמיינות מווסת על ידי חלבונים, המדכאים או מעודדים את הנדידה, כמו אפרין או פרוטאוגליקנים, בהתאמה, ועל ידי אינטראקציות בין רצפטורים (כמו KIT, שהוא RTK, Receptor Tyrosine Kinase) לליגנדים מתאימים (לדוגמה steel).

ייצור מלנין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני סוגי מלנין עיקריים מיוצרים במלנוזום:

הפעלת MC-1R ‏(MelanoCortin-1 Receptor), על ידי עלייה בריכוז הליגנד הנקשר אליו, αMSH ‏(Melanocyte Stimulating Hormone), גורמת לעלייה בפעילות האנזים TYR ‏(TYRosinase). האנזים TYR אחראי לכמה פעולות במסלול סינתזת המלנין מחומר המוצא (סובסטרט), חומצת האמינו טירוזין, ובהן: טירוזין הידרוקסילאז, דיהידרוקסיפנילאלנין (תוצר הביניים הראשון בסינתזת המלנין), ודיהידרוקסיאינדול אוקסידאז.

התרבות מלנוציטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלנוציטים הם בעלי שיעור מיטוזה נמוך, אולי בשל מוצאם העוברי מתאי עצב, ועל אף זאת נצפית עלייה במספר המלנוציטים הפעילים בתגובה לקרינת UV, כמו גם עלייה בגודלם, עלייה בשיעור פעילות האנזים TYR, ועלייה במספר המלנוזומים הבוגרים (הנמצאים בשלבים המתקדמים בהתפתחותם). את העלייה במספר המלנוציטים הפעילים נהוג לייחס להפעלתם של מלנוציטים קיימים, אך רדומים, ופחות למיטוזה.

מלנומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלבון GP100, המכונה גם HMB-45, הוא marker לתאי מלנומה של האדם, ומובן שהוא מופיע גם במלנוציטים שלא עברו התמרה סרטנית. חלבונים ייחודיים רבים למלנוציטים (TYR, TRP-1 ועוד) משמשים במחקר למציאת טיפול למחלה זו.