לדלג לתוכן

מנדל כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנדל כהן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1895
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוגוסט 1970 (בגיל 75 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנחם מנדל כהן (ז' בחשוון תרנ"ו, 25 באוקטובר 1895 - כ"ב באב תש"ל, 24 באוגוסט 1970) היה נגר ירושלמי ידוע, ראש ארגון האומנים ובעלי המלאכה. אחיו הצעיר, אברהם כהן, היה איש מערכת הביטחון ודיפלומט.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולד בירושלים להוריו דוד ורוחה כהן (לבית אברהם יצחק לוי ממזכרת בתיה). הוא למד בתלמוד התורה של ישיבת עץ חיים (שפעל באותה תקופה בחצר החורבה ולאחר מכן בבית הספר למל. מאוחר יותר למד בבית המדרש למורים בירושלים, בתקופה זו למד גרמנית וצרפתית והתקרב לתרבות החילונית.

בזמן מלחמת העולם הראשונה גויס כהן לצבא העות'מאני ושירת כמתורגמן במפקדת הצבא בבאר שבע. בתום המלחמה החל לעסוק בהוראה, בעיקר בתחום המלאכה.

פעילותו כנגר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנות הוראה החליט כהן להתפרנס מנגרות, מקצוע בו עסקו אביו וסבו. הוא הקים נגריה גדולה בירושלים ופעל גם בתחומים שונים המשיקים לעבודה זו.

נגרייתו של מנדל כהן - "החרש", הייתה הגדולה והמפורסמת שבין הנגריות בירושלים. ראשית פעולתה הייתה בשכונת "נחלת שבעה", בעורף בתי פיינגולד ולפני מלחמת העצמאות עברה לשכונת תל ארזה. נגרייה זו ביצעה עבודות נגרות במבני ציבור חשובים בירושלים ובהם ארמון הנציב, מוזיאון רוקפלר, בניין ימק"א ובית הדואר המרכזי.

החל משנת 1937, בעקבות פגישה עם המלך עבדאללה הראשון בבית הנציב העליון ארתור ווקופ, עבד כהן במשך עשר שנים בחצרו של המלך בעבר הירדן. עבודתו החלה מבניית רצפת פרקט בארמון המלך בעמאן והמשיכה במערכת יחסים ארוכה במסגרתה בנה, שיפץ וריהט ארמונות ברחבי עבר הירדן. בתקופה זו הצטרף אליו גם אחיו הקטן - אברהם, וכמו כן גם האדריכלים חיים (היינץ) פנחל ונתן ברין[1] . על תקופה זו ועל מערכת יחסיו עם עבדאללה וחצרו, כתב כהן ספר בשם: "בחצר המלך עבדאללה" (ראו ב"לקריאה נוספת").

מומחיותו הגדולה של כהן הייתה בעבודות בעצי זית ובעיקר במלאכת שיבוץ של פיסות עץ קטנות. אחת מעבודותיו הגדולות בעצי זית היא ריהוט בית הכנסת "בית הכנסת אוהבי ציון" בירושלים, במיוחד ארון הקודש שעיצב האמן זאב רבן ושכהן בנה מתשליבים של פיסות עץ זית.[2]

כהן נפטר ב-1970 ונקבר בהר המנוחות.[3]

פעילות ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לעבודתו כנגר אומן היה כהן פעיל ציבור בתחומים הקשורים לעבודתו. הוא היה ממייסדי הירחון המקצועי "הנגר", שנועד לעוסקים בחרושת העץ והמקצועות הקרובים אליה, היה ממקימי 'קופת מלווה וחסכון ופעל בארגון בעלי המלאכה בירושלים. כמו כן, עסק בחידוש מילים ומונחים עבריים בתחום חרושת העץ.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מנדל כהן, בחצר המלך עבדאללה, אחרית דבר מאת חנוך ברטוב, תל אביב: עם עובד, תש"ם 1980.
  • נירית שלו-כליפא, "מנדל כהן, 'הנגר הנאור': הגות, יצירה וחזון עץ הזית", מותר, 13 (תשס"ו), עמ' 69–74.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אלדד ברין, מי יבנה בית לאמיר? יהודים בונים ארמון לעבדאללה הראשון, עת-מול 245, עמ' 18-20
  2. ^ נירית שלו כליפא, נחלאות בלב עיר, הוצאת יד בן צבי, ירושלים 2004. עמ' 267
  3. ^ מנדל כהן באתר GRAVEZ