שלמה נקדימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה נקדימון
שלמה נקדימון
שלמה נקדימון
לידה 29 ביולי 1936 (בן 85)
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, פרשן פוליטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק ידיעות אחרונות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שלמה נקדימון (קָאמינקר) (נולד ב-29 ביולי 1936) הוא עיתונאי ישראלי ופרשן פוליטי, חוקר תולדות היישוב והמדינה. פרסם ספרים ובהם מחקרים מקיפים על אירועים ופרשיות בתולדות היישוב והמדינה. יועץ תקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחיפה בשנת 1936. אביו, יצחק אשר קאמינקר[1], היה חלוץ שעלה ארצה מגליציה המזרחית. בארץ ישראל נמנה עם מייסדי פועלי אגודת ישראל, ונשא פנקס חבר מס' 1. על שמו נקרא משעול בפתח תקווה. בשירותו הצבאי בפרקליטות הצבאית, היה דובר לא רשמי של בתי דין צבאיים.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחרורו מהצבא, החל לכתוב ב"רימון", שבועון שהקים השב"כ, בניסיון לפגוע ב"העולם הזה". לאחר מכן, בעיתון "חרות", החל את דרכו המקצועית, וב-1965, עם סגירת "חירות" עבל ל"ידיעות אחרונות", ככתב לענייני ההסתדרות, וזמן קצר אחר כך, ככתב פוליטי.

נקדימון התמחה בעריכת תחקירים על הנעשה בזירה הפוליטית והמפלגתית ובדרכי קבלת ההחלטות בממשל, והוא חתום על עשרות סקופים וראיונות בלעדיים. סקופים כמו, חשיפת שלהבת פריאר ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל, פרסום הפרוטוקולים הסודיים של הדחת לוי אשכול מכהונתו כשר הביטחון, פרשת סיוע ישראל לכורדים, תהליך קבלת ההחלטות לפני מלחמת יום הכיפורים, ספור התאבדותו של השר אברהם עופר, וראיון עם מפתח פצצת הגרעין העיראקי, חיידיד חאמזה, בארצות הברית[2].

בימי "פרשת לבון", חדר נקדימון בהיחבא לבית בתל אביב, שבו נערכה ב-4 בפברואר 1961 ישיבת מרכז מפא"י, שבה הודח פנחס לבון מתפקידו כמזכ"ל ההסתדרות, ומסר דיווח אותנטי של עד ראייה להתרחשות זאת, שהייתה סגורה לתקשורת. הוא הועמד לדין על "חדירה לאולם סגור", אך יצא זכאי בדין לאחר שבית המשפט מצא כי "אין להשיב על ההאשמה".

בשנים 19781980, בתקופת המשא ומתן על הסכם השלום עם מצרים, שימש נקדימון כיועץ תקשורת לראש הממשלה מנחם בגין, וגם יצא למצרים כאורחו הרשמי של בגין[2].

ב-1983 וב-1984, במסגרת תחקיריו, טס נקדימון להונג קונג, כדי לראיין את אברהם תהומי, בנושא רצח דה האן, הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל.

ספרו - דה האן - הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם תהומי היה סגן מפקד סניף "ההגנה" בירושלים, מייסד האצ"ל ומפקדו הראשון, והיה מעורב בחיסולו של המנהיג החרדי יעקב ישראל דה האן בשנת 1924. תהומי חי באחרית ימיו בהונג קונג. בראיונות עמו, לא הודה תהומי במפורש כי הוא האיש שירה באקדח בדה האן, אך נטל על עצמו את האחריות לביצוע הרצח, שהיה מוצדק בעיניו כמשימה לאומית, שחובה היה לבצעה. לדבריו, המשימה הוטלה עליו על ידי יצחק בן-צבי, יושב ראש הוועד הלאומי, יוסף הכט המפקד הארצי של ההגנה, וזכריה אוריאלי, מפקד סניף ההגנה בירושלים. לעומת זאת, חשף נקדימון מסמך אותנטי בחתימת תהומי, שבו הוא מאשר את השתתפותו האישית בהתנקשות.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקדימון נשוי לזהבה, בעבר פרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב, אב לשני בנים וסבא לארבעה נכדים. בנו, עו"ד ישגב נקדימון, משמש כיועץ המשפטי לחברת החדשות, ובעברו כיהן לתקופה קצרה כשופט בית משפט השלום רמלה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תולדות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיה פרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "יצחק אשר קאמינקר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2809.
  2. ^ 1 2 יואב בירנברג, האיש שהיה שם (עמ' 22), ynet, ידיעות אחרונות, גיליון 25159, 28.7.2021 , 24 שעות, ‏2021-07-27
  3. ^ יקירי תל אביב יפו, תשס"ח, עמ' 15], באתר עיריית תל אביב.