מנדל פייקאז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ד"ר מֶנדֶל פְּייֶקַאז' (Piekarz;‏ 192221 באוגוסט 2011) היה היסטוריון ישראלי, חוקר החסידות והשואה, שאת מרבית עבודתו ביצע כחוקר במוסד "יד ושם". בשנת 2004 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל מטעם עיריית תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנדל פייקאז' נולד בעיירה פּוּלְטוּסְק שבמחוז ורשה בפולין. למד ב"חדר" ובישיבת נובהרדוק, אך בשלב כלשהו בחייו נטש את הדת. בזמן מלחמת העולם השנייה נמלט מהנאצים לברית המועצות, ולאחר מכן שב לפולין. בשנת 1947 העפיל לארץ ישראל באוניית המעפילים "אקסודוס" שיצאה מחופי דרום צרפת ב-11 ביולי. שירת בצבא ועד שנת 1954 היה חבר בקיבוץ גלאון.

בשנת 1954 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים ליידיש ולספרות עברית. עם מוריו נמנו דב סדן וישעיה תשבי, שבהדרכתו גם כתב את הדוקטורט.

משנת 1958 ועד לפרישתו לגמלאות עבד ב"יד ושם".

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייקאז' הוכר בזכות מחקריו הרבים בהיסטוריה של יהודי מזרח אירופה בעת החדשה. אחד ממחקריו עסק ביציאת האדמו"ר מבעלז מהונגריה; פייקאז' טען, בהסתמך על מקורות שונים, כי האדמו"ר, ורבנים אחרים, נמלטו במהלך השואה מהונגריה, והשאירו את "צאן מרעיתם" לטבח.

מחקריו התרכזו בעיקר בחקר חייו של ר' נחמן מברסלב ומשנתו, שורשי החסידות בספרות המוסר וחסידות פולין בין שתי מלחמות עולם ובעיקר בתקופת השואה. ערך וההדיר את מחקריו של יוסף וייס ב"מחקרים בחסידות ברסלב" בהוצאת מוסד ביאליק. וביקר בחריפות במאמרו 'הנחמנידע ו"תיקון הלב": פנחס שדה והתעניינותו הסלפנית בר’ נחמן מברסלב' את האנתולוגיה "תיקון הלב" של פנחס שדה.

ספריו וכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חסידות ברסלב: פרקים בחיי מחוללה ובכתביה מהדורה מורחבת, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ב.[1]
  • ספרות העדות על השואה כמקור היסטורי, ושלוש תגובות חסידיות בארצות השואה, ירושלים: מוסד ביאליק תשס"ג.
  • השואה והגבורה באספקלריה של העיתונות העברית, א-ד, ירושלים: יד ושם, תשכ"ז.
  • השואה וספיחיה בספרים העבריים שיצאו לאור בשנים 1933–1972, א-ב, ירושלים: יד ושם, תשל"ד.[2]
  • בימי צמיחת החסידות - מגמות רעיוניות בספרי דרוש ומוסר, ירושלים, תשל"ח.
  • השואה וספיחיה באספקלריית כתבי-עת עבריים : ביבליוגרפיה, ירושלים: יד ושם, תשל"ט.
  • התעודה החסידית הספרותית האחרונה על אדמת פולין, ירושלים: יד ושם, תשל"ט.
  • חסידות פולין: מגמות רעיוניות בין שתי המלחמות ובגזרות ת"ש-תש"ה ("השואה"), ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ן 1990.
  • בין אידאולוגיה למציאות: ענווה, אַיִן, ביטול ממציאות ודביקות במחשבתם של ראשי החסידות, ירושלים, תשנ"ד.
  • ההנהגה החסידית: סמכות ואמונת צדיקים באספקלריית ספרותה של החסידות, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ט.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף וייס, מחקרים בחסידות ברסלב; ערך וההדיר מ. פייקאז’, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ה 1974.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד אסף, "מנדל פייקאז’ (1922–2011)", גלעד כג (תשע"ג), 219–234.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביקורת: י. א. מיכה, מחקר על חסידות ברסלב, דבר, 6 באוקטובר 1972.
  2. ^ ביקורת: ג. קרסלעל נהרות רצח ושנאה, דבר, 22 בנובמבר 1974.
  3. ^ ביקורת: יעקב גורן, ר' נחמן מברסלב ושיטתו בחסידות, דבר, 7 בפברואר 1975.