יוסף וייס (חוקר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יוסף (גיאורג) וייסאנגלית: Joseph George Weiss;‏ 10 באוגוסט 1918ספטמבר 1969) היה חוקר חסידות וקבלה, תלמידו של גרשום שלום. תחום עיסוקו העיקרי היה חקר רבי נחמן מברסלב. גוף מחקרי המהווה מאז יסוד למחקר חסידות ברסלב.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייס נולד בשנת 1918 בבודפשט בירת הונגריה למשפחה יהודית מתבוללת, אך גילה עניין רב בשורשיו היהודיים. למד שנתיים בבית המדרש לרבנים בבודפשט ובאוניברסיטת בודפשט לפני שעלה לארץ ישראל ב-1940 על מנת ללמוד את שירת ספרד באוניברסיטה העברית. וייס לא התאקלם היטב בארץ ישראל, ונטה לראות בציונות תנועה לאומנית שטחית, כפי שכתב במכתב לחנה סנש, לה כתב מכתבי אהבה בין 1939 ל-1941[1]: "האידאולוגיה הציונית העוברת לסוחר היא, במרבית המקומות, שטחית או ברוטאלית, ונדמה לי שהגיע הזמן לרענן קצת את דרך חשיבתה באידאולוגיה ‘המתבוללת’, ‘בת המאה הקודמת’, המוקעת כישנה ומופרכת".[2]

מיטיבו היה גרשום שלום, שסידר לו עבודה אקדמית במכון לחקר הקבלה שהקים בספריית שוקן. וייס התעמק בחקר ר' נחמן מברסלב, באופן דומה בו התעמק שלום בחקר שבתי צבי, במטרה לכתוב את הספר המכונן של התחום. על מנת לספק לו תחום פרנסה נוסף, שכנע שלום את מיטיבו זלמן שוקן להזמין מווייס קובץ מקורות לספרות חב"ד. במקביל פרסם וייס מאמרים רבים, רובם קצרים, מעל דפי עיתון הארץ, שהקנו לו שם של חוקר מוכר.

ב-1950 הגיש וייס לשלום דיסרטציה שנועדה להיות עבודת הדוקטורט שלו בנושא: "תאוריית הדיאלקטיקה והאמונה של ר’ נחמן מברסלב". על אף ששלום הקפדן כתב על שלושת הפרקים הראשונים שהם "מהווים תרומה חשובה ומקורית מאוד... ואילו היו מהווים יחידה סגורה בפני עצמה, הייתי ממליץ על קבלתם כעבודת דוקטור מפני ההעמקה ומקוריות הפירוש שבהם", הרי שחוות דעתו הסופית הייתה שהפרק האחרון, המהווה את פסגת העבודה אינו אלא "סטייה מפוקפקת מאד מדרכו של מחקר ורדיפה אחרי דברי הבל פנטסטיים ביותר", כן ביקר באופן חריף את הנספחים לעבודה. שלום לא אישר את עבודת הדוקטורט. עוד לפני שקיבל וייס את הגזרה, עזב את הארץ ועבר ללונדון, ולאחר שקיבל שם תואר דוקטור ב-1953, כיהן כמרצה באוניברסיטת לונדון, מנהל המכון למדעי היהדות (Institute of Jewish Studies) ועורך ה-Journal of Jewish Studies בבריטניה.

וייס שב לארץ לאחר מספר שנים, בהשתדלותו של שלום, שאף המליץ על וייס לקבלת מלגת מוריץ ושרלוט ורבורג לדוקטורט. ב-1961 דאג שלום שקובץ מאמריו של וייס, המבוססים ברובם על שלושת הפרקים הראשונים בדיסרטציה שלו, יוכרו כעבודת מחקר לקבלת תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

החל משנות הארבעים, אסף וייס סיפורים משעשעים ואנקדוטות מחייו של שלום. את הרשימות כתב וייס בסגנון ספרות השבחים החסידית ובפרט סגנון הכתיבה של רבי נתן מנמירוב, סופרו של רבי נחמן מברסלב. עם זאת, בניגוד לכותבים החסידיים, נלווה לחיבורו צד סאטירי וייתכן כי בכך ניסה וייס לשלב בין יחס ההערצה שחש כלפי מורו ובין יחס הביקורת שביקש למתוח על חלק מאורחותיו. שלום היה מודע לעיסוקו של וייס בנושא ואף גילה עניין ברשימות לאחר מותו של וייס.[3]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, חיזר וייס אחרי חנה סנש, שהייתה צעירה ממנו בשלוש שנים, עמה היה מיודד עוד בהונגריה. אולם מבחינת חנה לא היה וייס יותר מידיד אינטלקטואל מרתק. וייס נישא פעמיים, רעייתו הראשונה הייתה מרים וינר־וייס. ב-1961 נשא לאשה סטודנטית גרמניה בשם ארנה, שהתגיירה על מנת להתחתן עמו, שלוש שנים לאחר מכן נולד בנם היחיד, עמוס.

וייס התמודד שנים רבות עם סכיזופרניה פרנואידית ודיכאון. גם אשתו הראשונה, שהייתה אף היא תלמידתו של שלום, לקתה במחלה ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. ב-1965, זמן קצר לאחר לידת בנו, החל מצבו הנפשי של וייס להתדרדר, עד להתאבדותו בלונדון.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספי מאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנדל פייקאז' (עורך), מחקרים בחסידות ברסלב, ירושלים תשל"ה
  • דוד גולדשטיין (עורך), Oxford 1985) Studies in East European Jewish Mysticism)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף וייס, מפליג חלום: מכתבי אהבה לחנה סנש, הקיבוץ המאוחד, 1996
  2. ^ הנרי וסרמן, כשהלב של גרשם שלום נשבר, באתר הארץ, 2 בפברואר 2013 – ביקורת על: "גרשם שלום ויוסף וייס: חליפת מכתבים" בעריכת נועם זדוף
  3. ^ נועם זדוף ויונתן מאיר, "'דברי שלום' או 'חיי מוהר"ש': חיבור סאטירי מגנזי יוסף וייס", ספר זיכרון לגרשם שלום במלאת עשרים וחמש שנים לפטירתו (עורך: יוסף דן), כרך א', ירושלים: החוג למחשבת ישראל, מכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ז