לדלג לתוכן

נחמן מברסלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "נחמן מאומן" מפנה לכאן. לערך העוסק בסיסמה, ראו נ נח נחמ נחמן מאומן.
רבי נחמן מברסלב
קברו של רבי נחמן מברסלב באומן (עיר), אוקראינה
קברו של רבי נחמן מברסלב באומן (עיר), אוקראינה
לידה 4 באפריל 1772
א' בניסן ה'תקל"ב
מז'יבוז', פודוליה, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה 16 באוקטובר 1810 (בגיל 38)
י"ח בתשרי ה'תקע"א
אומן, גוברניית קייב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קבר רבי נחמן מברסלב, אומן, אוקראינה
מדינה האיחוד הפולני-ליטאי, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1790–1810 (כ־20 שנה)
תחומי עיסוק חסידות, קבלה, תורת הנפש, גאולה
תלמידיו נתן מנמירוב עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו ליקוטי מוהר"ן, ספר המידות, שיחות הר"ן, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות
בת זוג סשיה ולאחר מותה אישה נוספת
אב שמחה בן נחמן
אם פייגא בת אדל
צאצאים אדל, שרה, מרים, חיה, שלמה אפרים, יעקב, פייגא
אדמו"ר חסידות ברסלב
ה'תק"ן–ה'תקע"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי נחמן מברסלב (א' בניסן ה'תקל"ב, 4 באפריל 1772י"ח בתשרי ה'תקע"א, 16 באוקטובר 1810) היה מייסד חסידות ברסלב והאדמו"ר היחיד שלה. רבי נחמן היה מורה רוחני מקורי שהדגיש את המכשולים הרבים בדרך לדעת האל ואת חשיבות השמחה, האמונה הפשוטה והתמימות, וכן ההתקשרות לצדיקים ובפרט "צדיק האמת". הִרבה למחות על מה שראה כהתמסדות ואובדן הדרך של החסידות ונקלע למחלוקות קשות עם אדמו"רים אחרים, עקב המקוריוּת והשונוּת בדרך שייסד, וכן סביב טענתו שהוא לבדו[1] "צדיק האמת".

תלמידו הבולט ביותר, רבי נתן מברסלב, חיבר על פי דבריו את ליקוטי מוהר"ן וספרי יסוד אחרים של החסידות. מאחר שלא מינה לו יורש, הוסיפה חסידות ברסלב לתפקד כתנועה עם מורים הבקיאים בתורתו של רבי נחמן גם לאחר מותו, ולא כחצר בראשות שושלת אדמו"רים.

בימי חייו עורר רבי נחמן סערה והתנגדות עזה, וחסידות ברסלב הייתה קבוצה קטנה ונרדפת עד שזכתה להתעניינות ותחייה במחצית השנייה של המאה ה-20. חסידיה מונים כיום עשרות אלפים, החלוקים לקהילות רבות, רבים מהם חוזרים בתשובה.

שנותיו הראשונות וצעירותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה מז'יבוז' שבפלך פודוליה, באיחוד הפולני-ליטאי (כיום באוקראינה). בימיו התחוללה חלוקת פולין, והשטחים הסובבים נמסרו לרוסיה הקיסרית. אמו, פייגה, הייתה בתה של אדל בת הבעל שם טוב. אביו, שמחה, היה בנו של רבי נחמן מהורדנקא אחד מתלמידיו הקרובים של הבעש"ט שקרא לבנו על שמו, [דרושה הבהרה]בן ר' יצחק מהורדנקא, בן סעריל ושמואל זנוויל, בן ר' יצחק מזולקובה, בן יהודה לייב אב"ד וינה, בן יעקב תמרל'ס אב"ד קרעמניץ מחבר הספר "ספרא דצניעותא", חתן אברהם חיים פולק, בן אברהם פולק, בן יעקב פולק אב"ד פראג, בן יוסף מפולין איש ירושלים.

גדל באווירה חסידית-קבלית. מנעוריו הרבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. הוא התחתן בגיל 13 עם סשיה, בתו של אפרים, חוכר שהתגורר בכפר סטארה אוסאטה,[2] סמוך לסמילה. אחרי חתונתו עבר להתגורר בבית חותנו. כבר ביום חתונתו הכיר את שמעון, תלמידו הראשון ומשמשו.

לא היה לו רב מובהק, אם כי הוא מצטט שיחות של סבו מהורודנקא.[3] את רוב תורתו למד באופן עצמאי, תחת השפעת גדולי תנועת החסידות שהיו באים לפקוד את קבר אבי-סבתו, הבעל שם טוב, במז'יבוז'. דודיו רבי אפרים מסדיליקוב ורבי ברוך ממז'יבוז' השפיעו עליו מאוד.[4] רבי ברוך הכיר בו לראשונה כראוי להיות "רבי" לחסידים.[דרוש מקור]

בשנת ה'תק"ן (1790) לאחר מות חותנתו[5] (לפי גרסה אחרת - לאחר מות חותנו[דרוש מקור]) עבר להתגורר בכפר מדבדיבקה[6] סמוך לעיר צ'יהירין, שם החל לקבל תמיכה קבועה כאדמו"ר מקבוצת חסידים שהתאספה סביבו, והחל להתפרסם לראשונה בין מנהיגי החסידים בדורו כאישיות חשובה. בתקופה זו החלו מחלוקותיו הראשונות עם אדמו"רים אחרים. במדבדיבקה התגורר עד ה'תקנ"ח (1798).

הביקור בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה, 1798, החליט רבי נחמן לנסוע לארץ ישראל. הוא התעכב זמן מה באיסטנבול, והגיע בספינה לחיפה בערב ראש השנה של שנת ה'תקנ"ט, 1798, ושם גם עשה את החג. מסורת מקומית מספרת כי התפלל וטבל בבית כנסת עתיק שנהרס בהמשך ולימים היה השטח עליו הוקם בית הכנסת הדרת קודש. לאחר מכן הלך לטבריה, בה היה כבר מרכז לחסידי הבעל שם טוב, ושהה שם כחצי שנה. הוא ביקר גם בצפת ובבית הכנסת העתיק במירון, אך לא בירושלים. כשעמד לחזור, נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל. לאחר הרפתקאות רבות עלה על אניית קרב טורקית שבה הפליג עד לרודוס, משם הפליג לגאלאץ וחזר לאוקראינה בדרך היבשה.

הביקור בארץ ישראל היה נקודת מפנה במשנתו. לאחר חזרתו ביקש לא לצטט את אמרותיו מהתקופה שקודם הביקור בארץ. הוא נהג לומר מאז: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל"[7] וכן "מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל".

עוד טרם שיבתו לביתו במדבדיבקה, נסע לרבי שניאור זלמן מלאדי בניסיון לפשר בינו לבין רבי אברהם מקאליסק, שאצלו שהה בטבריה.[8]

לאחר כשנה נוספת במדבדיבקה, חיתן בחמילניק את בתו הבכורה אדל בחודש אלול ה'תק"ס (1800). כשחזר מהחתונה, נכנס במפתיע עם משפחתו לעיר זלטופול על מנת להשתקע בה, ללא הכנה מוקדמת. העיירה הייתה בתחום השפעתו של רבי יהודה לייב משפולי כבר עשרות שנים קודם לכן, וסכסוך של רבי נחמן עם החזן המקומי התפרץ למחלוקת עזה עם ר' יהודה לייב. רבי נחמן התבטא נגדו בחריפות: "תדעו שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה".[9] בתוך מספר חודשים החל הרב משפולי לגבש חרם רבני על רבי נחמן, והדבר נבלם רק לאחר התערבותם של דודו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב. בתוך שנתיים נאלץ רבי נחמן לעבור לברסלב[10] [באוקראינית ברצלב] שם סייע לו דודו רבי ברוך להתקבל כאדמו"ר.

ישיבתו בברסלב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברסלב הצטרפו אליו רוב תלמידיו המפורסמים, בהם רבי נתן שטרנהרץ מנמירוב, שהפך ליד ימינו. שמה של העיר הונצח בשמה של החסידות מאז. בתקופה זו נהגו חסידיו להגיע אליו לברסלב בשלושה מועדים: ראש השנה, שבת-חנוכה וחג השבועות. נהג לנסוע אל חסידיו במועדים נוספים לצ'יהירין שבמזרח אוקראינה ולטורגוביצה (טירהוויצה ביידיש) שבמזרח פודוליה[11]. שמונה שנות ישיבתו בברסלב היו הפוריות ביותר ובהן מסר את רוב דרשותיו, שיחותיו ומעשיותיו שהתפרסמו.

בקיץ ה'תקס"ג (1803), לאחר פגישה של רבי נחמן עם דודו רבי ברוך, הצטרף גם הוא למתנגדיו, בין היתר עקב התפארות של רבי נחמן על הגעתו כבר בגיל 13 למדרגתו הרוחנית של אבי־סבו, הבעל־שם־טוב. סופר שלאחר התבטאותו זו - דחף אותו הדוד וכמעט הפיל אותו מעליית הגג שבה שהו.[12]

רבי ישראל בעל שם טוב
הבעש"ט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יחיאל מיכל אשכנזי
 
אדל אשכנזירבי צבי
 
מלכה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי משה חיים אפרים מסדילקוב (ה"דגל מחנה אפרים")רבי ברוך ממז'יבוז'פייגארבי אהרן מטיטיוב
 
 
רבי נחמן מברסלב


אשתו סאשיה בת אפרים בר ילדה לו שמונה ילדים, מתוכם שלושה נפטרו בינקותם. היא נפטרה באביב ה'תקס"ז (1807) ממחלת השחפת, בעת שהותם אצל רופא באיזיאסלב, וארבעה חודשים לאחר מכן נשא בברודי את אשתו השנייה בתו של יחזקאל טרכטנברג, ממנה לא נולדו לו עוד ילדים, ושמה אינו ידוע.[13] שלוש מבנותיו זכו להתחתן ולהביא ילדים.

  • אדל. (תקמ"ז - 1787 ונפטרה בגיל 77, בשנת תרכ"ד - 1864). {נישאה בראש-חודש אלול תק"ס - 1800 ל: יוסף יוסקא אוירבך, בן הרב אברהם דב אוירבך מחמלניק, חתן ר' יעקב יוסף מפולנאה מח"ס "תולדות יעקב יוסף". בזיווג שני אשת יצחק אייזיק רובין מדוברובנה (גיסה) שהתאלמן משרה אחותה}
  • שרה. (נולדה במדבדבקה תק"ן - 1790, תקצ"ב - 1832). {אשת יצחק אייזיק רובין מדוברובנה, בן לייב דובראוניר שהיה עתיר נכסים ומראשוני חסידי ברסלב}
  • מרים. (נולדה במדבדבקה תקנ"ב - 1792). אירוסיה הראשונים היו לשמואל בן ר' משה בנו של רבי מנחם מנדל מויטבסק. אך החתן נפטר לפני החתונה. ואז היא {התארסה באלול תק"ס – 1800 לפנחס פייבוש הורוויץ, בן הרב לייבוש סגל מוולוצ'יסק תלמיד הרבי דב בער ממזריטש}. (בשנת 1809 מרים עברה לגור בארץ-ישראל ונפטרה בה. מאחר שלא היו לה ילדים מבעלה, אחי בעלה ייבם אותה וממנו נולד לה בן שנפטר בצעירותו)
  • בת. (נולדה בתחילת תקנ"ח - 1798, ונפטרה תוך כמה ימים)
  • חיה. {נולדה בזלטופול תקס"א - 1801}. (בזיווג ראשון אשת: זלמן לוברסקי מקרמנצ'וג, בן יעקב יוסף לוברסקי. בזיווג שני אשת אהרן קלוצקר, בן פריידא, בת האדמו"ר ר' שניאור זלמן בעל התניא)
  • פייגא. (נולדה תקס"ג - 1803, נפטרה בקיץ תקס"ד - 1804)
  • שלמה אפרים. (נולד בסביבות ראש-חודש ניסן תקס"ה - 1805, נפטר משחפת בראש-חודש סיוון תקס"ו - 1806)
  • יעקב. (נולד כחצי שנה לאחר פטירת אחיו שלמה אפרים. ברית המילה שלו הייתה שבת לפני חנוכה תקס"ו - 1806, נפטר בילדותו)

שנותיו האחרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציון מקום קבורתו של רבי נחמן מברסלב בעיר אומן שבאוקראינה

בשנותיו האחרונות סבל רבי נחמן ממחלת השחפת. בשנת 1808 הגיע עד העיר לבוב כדי למצוא תרופה ושהה שם לבדו כשמונה חודשים, אך הרופאים לא יכלו לעזור לו. בא' באייר ה'תק"ע פקד אותו אסון נוסף כאשר ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרפו כליל.[14] באותו זמן הגיעה הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן נסע לאומן והחל להתגורר שם בתאריך ה' באייר. מספר שנים קודם לכן, בעוברו בעיר, נודע לו סיפור הטבח שערכו שם ההיידמקים ב-1768 ובו נהרגו אלפי יהודים. הוא אמר לתלמידיו שברצונו להיקבר שם.[15]

בזמן זה נמנע רבי נחמן מ"לומר תורה" והחל לספר סיפורי מעשיות משנים קדמוניות. לשיטת שמעון דובנוב הוא עשה זאת מפני ש"כשנחלש כוחו הגופני וגם הרוחני, נמנע רבי נחמן מלומר תורה והיה מספר מעשיות ובדיות". לדעתו הדבר היה ביטוי ל"דברי הזיה מתוך קדחת דתית של איש חולה בגופו וברוחו".[16] גם רפאל מאהלר טען כי "עם התגברות המחלה האנושה... התחיל לספר מעשיות".[17] לעומתם, טען הלל צייטלין כי "כצדיק הדור בראיית עצמו ידע להעריך את האפשרויות התעמולתיות הטמונות בסיפורי מעשיות".[18]

בתקופה זו הכיר את משכילי אומן ובהם הירש בער הורביץ, שיחק עמם שחמט והאזין לסיפורים בגרמנית שהקריאו לו.[19] הוא נפטר שם ממחלת השחפת כעבור חצי שנה, בי"ח בתשרי, בגיל 38. הוא נקבר בבית העלמין הישן של העיר, ולא בחדש, בזכות קשריו עם המשכילים המקומיים.

בניו של רבי נחמן נפטרו בחייו, ואת בנותיו אדל, שרה ומרים לא השיא לחסידי ברסלב. לאחר מותו לא מונה לו יורש, ולכן כונו חסידיו "החסידים המתים" (ביידיש "טויטע חסידים").

דיכאון ושינויים במצב רוחו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התנודות והשינויים התכופים במצב רוחו של רבי נחמן, העריכו החוקרים כי הוא סבל מדיכאונות קשים[20][21] וממאניה דיפרסיה.[22][23][24] מאבקו בייאוש, רובו ככולו, נראה לדעת החוקרים כמאבקו האישי.[25]

פעם אחת העיד על עצמו כי "בשעה שבאו עליו הייסורים מעוצם הפלגת הצער והכאב המופלג מאוד מאוד, היה כמעט יכול לנשוך עץ בשיניו מעוצם הכאב". עדות זו אודות התפרצות הכאב והסבל משמשת את אברהם יצחק גרין כהוכחה כי ספקותיו לא שככו אצלו לגמרי מעולם.[26]

באחת מניסיונותיו הרבים של רבי נחמן להוכיח כי תאוות המין היא שורש כל ייסורי הנפש, מצטט רבי נחמן "חכמי רפואה" האומרים כי הסירוס הוא תרופה לשיגעון.[27] אברהם יצחק גרין תהה האם הוא ראה לנגד עיניו את מאבקו שלו עם השיגעון כאשר רכש ידיעה מוזרה זו.[28]

כחודשיים לפני פטירתו של רבי נחמן באה עליו תקופת הדיכאון הידועה ביותר. בתקופה זו אמר באחת משיחותיו על הצדיק (ונתכוון בפירוש לעצמו) שלפעמים הוא רק "איש פשוט לגמרי". בזמן כזה אין הוא יודע ולא כלום ואין לו גישה לתורה והוא ”מחיה את עצמו בעת הפשיטות מהדרך של ארץ ישראל” (שיחות הר"נ, קנג)[29]

לפי תלמידי רבי נחמן, הוא הסביר שעצבותו חיצונית בלבד, ובאה מכך שהוא סולל דרך חדשה והדרך מלאה בקשיים שצריך לפַנות, ומרוב העמל שלו לפנות שוב ושוב את הקשיים שבדרך, הוא שרוי בדאגה ונראה עצוב. ובלשונו (המצוטטת) של רבי נחמן: "צְרִיכִים לְקַצֵּץ שָׁם אִילָנוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם מֵאֲלָפִים שָׁנִים, וְלִהְיוֹת הוֹלֵךְ וָשׁוֹב אָנָה וָאָנָה לְקַצֵּץ וְלַחֲזֹר וּלְקַצֵּץ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים, שֶׁיּוּכְלוּ רַבִּים לֵילֵךְ בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, וּמֵחֲמַת יְגִיעוֹת כָּאֵלּוּ הוּא בִּדְאָגָה עַל־פִּי רֹב".[30] לטענת תלמידיו, הוא הסביר בהזדמנות אחרת שיש לו לב נשבר ואינו נראה שמח בגלל שהוא נצר לדוד המלך שחיבר את ספר התהילים שרובו תחינות היוצאות מלב נשבר.[31]

מדרכיו ותורתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכניסה לציונו של רבי נחמן

רבי נחמן סלל דרכים חדשות בחסידות. הוא הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית, על אף שבסוף ימיו התיידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן. הוא הדגיש גם את הצורך להשתוקק לאלוהים, ואמר שלפי גדולתו אין מי שיכול לומר שהוא עובד את האל, אלא העיקר הוא כיסופים וגעגועים.[32] להשתוקקות זו אפשר לזכות בעיקר בעזרת אמונה פשוטה.[33]

לצד הדרשות שנשא בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, סיפר גם מעשיות, המתפרשות לעיתים כאלגוריות ומשלים לתורותיו.

הוא הדגיש מאוד את חשיבותה של השמחה, וההתנגדות לייאוש ולעצב אפיינה את תורתו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:

אמרתו "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר - לא להתפחד כלל!" הולחנה על ידי הרב ברוך חייט לשיר "כל העולם כולו", שבוצע על ידי זמרים רבים.

עוד הדגיש את חשיבות ההתקרבות לצדיקים אמתיים ולא מפורסמים של שקר ואמר שאי אפשר לזכות לאמונה אלא על ידי התקרבות אליהם[34] ושהם כלליות הקדושה.[35]

את מרבית הכתבים המיוחסים לו כתב תלמידו הגדול, נתן מברסלב, מתוך שיחותיו שנאמרו בעל פה. עם חיבוריו העיקריים נמנים ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, ספר המידות ועוד.

בערב ראש השנה האחרון לחייו הדגיש רבי נחמן את החשיבות שהוא רואה בכך שחסידיו יהיו אצלו בחג זה.[36] חסידיו מבינים שכוונתו הייתה לאחר פטירתו.[37] הוא אמר: ”הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאד. "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדוות ה' היא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה”. ועוד הוסיף, "לא מבעיא (=לא רק) אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי".

לפני מותו לקח רבי נחמן שניים מתלמידיו הקרובים (רבי אהרן מברסלב, ורבי נפתלי מנמירוב) כעדים שימסרו שכל מי שיבוא לקברו, ייתן שם פרוטה לצדקה לעילוי נשמתו ויאמר שם את עשרת המזמורים שבתיקון הכללי, אזי "אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו", והוסיף "רק שיקבל על עצמו להבא שלא ישוב אל דרכו הרעה".

רבי נחמן טען שבניגוד לאדמו"רים אחרים, שבנו קהילה ובכך תמה השפעתם, הוא מעוניין רק לגרום לחסידיו לעסוק בעבודת השם.[38] הוא ראה בחלק מאדמו"רים אלה "מפורסמים של שקר", ובעצמו ראה את "צדיק האמת". הדברים[דרוש מקור: מניין שזה מה שקומם?] קוממו עליו חלק ממנהיגי החסידות בדורו, והמחלוקת עליו תפסה מקום מרכזי בדרשותיו ושיחותיו.

רפואה ורופאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי נחמן התייחס בשלילה לרפואה בתקופתו, וקרא לחסידיו להתרחק מרפואה ורופאים, ולהסתמך רק על אמונה באלוהים, גם במקרי חולי קשים, זאת על אף שהוא בעצמו שהה בלבוב משך כמה חודשים בחיפוש אחרי רופאים ותרופות לרגל מחלת השחפת ממנה סבל. הוא אף התבטא ביחס לרופאים, כי הם שליחיו של מלאך המוות המתקשה לבצע את משימתו בעצמו.[39] יחס שלילי זה לרפואה ולרופאים הוא חריג וקיצוני ביחס למרבית דעות הפוסקים, שהתייחסו בחיוב לרפואה.[40] מנגד זירז את חסידיו לחסן את ילדיהם מפני אבעבועות שחורות עוד בקטנותם, והתבטא על הנמנעים מכך כעל שופכי דמים.[41]

ספריו וליקוטים מתורותיו או אודותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ספורי מעשיות לרבי נחמן מברצלב", ברלין ה'תרפ"ב. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7
שער הספר ליקוטי מוהר"ן, דפוס ראשון
  • ליקוטי מוהר"ן - הספר העיקרי של תורתו נכתב ברובו הגדול ונערך בידי רבי נתן. וחלקו הראשון של חיבור זה יצא בחיי רבי נחמן שעבר על כתב היד לפני שנמסר למדפיסים.
  • ספר המידות - ספר ערכים המבוסס על ספרות חז"ל. נכתב על ידי רבי נחמן עצמו, ונערך ונדפס בידי רבי נתן מספר חודשים לאחר פטירתו.
  • סיפורי מעשיות - מכיל את המעשיות המרכזיות שסיפר רבי נחמן. יצא לאור כחמש שנים לאחר פטירתו בידי רבי נתן.
  • שיחות הר"ן - קובץ שיחות. חלקו יצא לאור עם סיפורי המעשיות.
  • מגילת סתרים - קונטרס סודי שנכתב בשני חלקים בידי רבי נתן, ובו מתועד חזונו של רבי נחמן לגבי אופן ביאת המשיח.[42]

שני ספרים נוספים נכתבו על ידי רבי נחמן: "ספר הנשרף", שרבי נחמן הורה לשרפו, ו"ספר הגנוז". רבי נחמן תיקן גם את אמירת תיקון הכללי.

ספרים נוספים ליקטו מתורתו או נכתבו אודותיו. הבולטים שבהם:

  • שבחי הר"ן - שבחיו של רבי נחמן ותיאור השתלשלות נסיעתו לארץ ישראל בזמן מלחמת נפוליאון. נכתב בידי רבי נתן ויצא לאור כחמש שנים לאחר פטירת רבי נחמן.
  • חיי מוהר"ן - ביוגרפיה המבוססת על כתבי רבי נתן ויצאה לאור כ-65 שנה אחרי פטירת רבי נחמן.
  • ליקוטי עצות - לקט עניינים מעשיים המבוסס על דרשות רבי נחמן וערך רבי נתן.

בתחילת כהונתו כאדמו"ר במדבדיבקה, התקבצו סביבו קבוצת חסידים מהעיירה דאשיב (אנ') שבמחוז ויניצה.[43] בראשם היה רבי יודל מדאשיב מחשובי העיר.[44] בתקופה זו גם רבי אברהם מפטרבורג שהעלה את דרשותיו המוקדמות של רבי נחמן על הכתב, נכנס לחוג השפעתו. בהמשך, נמנו על חסידיו רבני ערים, בהם הרב יקותיאל, 'המגיד מטורגוביצה', שהיה מבוגר מרבי נחמן בעשרות שנים והרב אהרון רב העיר ברסלב. לאחר שובו מארץ ישראל והמעבר לברסלב הצטרפו תלמידיו המוכרים יותר, הרב נתן שטרנהרץ והרב נפתלי וינברג מנמירוב.

העלייה לקברו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קבר רבי נחמן מברסלב, הקיבוץ באומן

בימי חייו נהגו החסידים להתקהל אצל רבי נחמן בשלושה מועדים: ראש השנה, שבת חנוכה וחג השבועות. רבים מן החסידים נהגו לאחר פטירתו להגיע מדי ראש השנה לקברו בעיר אומן שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). עלייה זו לקבר בראש השנה מכונה הקיבוץ באומן. מספר העולים גדל מאוד לאחר נפילת ברית המועצות והקלת הגישה למקום, ובשנים האחרונות מספר העולים מדי ראש השנה מגיע ללמעלה מ-60 אלף איש. למקום מגיעים גם יהודים שאינם חסידי ברסלב, ולעיתים אף שאינם דתיים.

משפט המיוחס לרבי נחמן מברסלב במדבקה על אוטו בירושלים

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות תורנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • רבי בצלאל פרידמן, אוצר יראת שמים, - חיבור מקיף בתולדות חיי רבי נחמן מברסלב וחסידיו, הוצאת 'קרן הדפסה דחסידי ברסלב' ירושלים תשמ"ב.
  • רבי לוי יצחק בנדר, שיח שרפי קודש - ברסלב, כל השיחות והסיפורים ותולדות חיי רבי נחמן מברסלב וחסידיו, הוצאת 'משך הנחל' ירושלים תשמ"ח.
  • פנחס שדה (עריכה), רבי נחמן מברסלב: תיקון הלב - סיפורים חלומות שיחות, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, ה'תשמ"ב (1982)
  • הרב חיים מנחם קרמר, לעבור את הגשר הצר: מדריך מעשי לתורתו של רבי נחמן מברסלב. תרגם יואל לרנר, מכון נחלת צבי, ירושלים, 2002
  • מבעיר הלבבות בהוצאת קרן רבי ישראל דב אודסר
  • שי צ'רקה, פתקאות מהשמים, הוצאת מודן (קומיקס)
  • ר' נחמן מברסלב: תורות, שיחות, סיפורי מעשיות, סדרת "עם הספר" של הוצאת ידיעות אחרונות, 2009.
  • הרב אריה קפלן, חידוש כמוני לא היה בעולם, תרגום לעברית 2019.
  • רן ובר, להיות בשמחה, הוצאת אלומות, 2018 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו ומשנתו

מאמרים אודות הגותו

וידאו ומדיה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ על פי פרשנות תלמידיו
  2. ^ באוקראינית Стара Осота, נמצא במחוז קירובגרד באוקראינה. מכונה בספרות החסידית בשם "אוסיטין"
  3. ^ לדוגמה בשיחות הר"ן, שיחות ד' וז', וראו את דבריו שם בשיחה רי"א על השמועה שהעתיק את כל דרשותיו מסבו.
  4. ^ ג, שבחי הר"ן
  5. ^ אליעזר שלמה שיק, ק"כ, פעולת הצדיק, ירושלים: היכל הקודש
  6. ^ Медведівка. כיום במחוז צ'רקאסי באוקראינה
  7. ^ קנ"ו, חיי מוהר"ן
  8. ^ קיג, חיי מוהר"ן
  9. ^ חיי מוהר"ן עם השמטות, קכג
  10. ^ חיי מוהר״ן קט״ו
  11. ^ חיי מוהר"ן סימן קכו: 'ועוד שלוש פעמים בשנה אמר תורה בקביעות. היינו שהיה נוסע לטשערין ולטיראויצע פעם אחת בחורף וישב שם על השלוש סעוודות ואמר שתי פעמים תורה, היינו בשבת שירה ועוד איזה שבת, וגם בקיץ היה נוסע לשם, אבל לא אמר תורה רק פעם אחת בטשערין בשבת נחמו.
  12. ^ אברהם חזן, ט"ו, אבני"ה ברזל
  13. ^ קי"ח, חיי מוהר"ן
  14. ^ שמעון דובנוב, תולדות החסידות, עמ' 308
  15. ^ ימי מוהרנ"ת, סימן מ"ו וס"ו
  16. ^ שמעון דובנוב, תולדות החסידות, עמ' 307-306
  17. ^ רפאל מאהלר, דברי ימי ישראל, ג, עמוד 283
  18. ^ הלל צייטלין, רבי נחמן מברסלב, וורשא תר"ע, עמוד 22
  19. ^ חיים ליברמן, ר' נחמן מברסלב ומשכילי אומאן, אהל רח"ל ג, ניו-יורק, תשמ"ד, עמ' 323
  20. ^ אברהם יצחק גרין, בעל הייסורים: פרשת חייו של ר' נחמן מברסלב, ספרית אפקים הוצאת עם עובד, עמודים 79, 91, 163-164, 172, 175.
  21. ^ יוסף וייס, מחקרים בחסידות ברסלב, מוסד ביאליק, ירושלים תשל"ה, עמוד 164
  22. ^ ח' דאום וא' הרטמן, נפש יהודית, ישראל 2017, עמ' 235-236
  23. ^ מאמרה של רפפורט-אלברט "קטנות, פשיטות ואיני יודע" שמופיע בספרה "חסידים ושבתאים, אנשים ונשים", עמוד 122
  24. ^ ד"ר רונה טאוזינגר, תמר אשת ער, עמוד 407
  25. ^ אברהם יצחק גרין, בעל הייסורים: פרשת חייו של ר' נחמן מברסלב, ספרית אפקים הוצאת עם עובד, עמודים 163-164
  26. ^ אברהם יצחק גרין, בעל הייסורים: פרשת חייו של ר' נחמן מברסלב, ספרית אפקים הוצאת עם עובד, עמוד 172
  27. ^ ליקוטי מוהר"ן, לו, ו
  28. ^ אברהם יצחק גרין, בעל הייסורים: פרשת חייו של ר' נחמן מברסלב, ספרית אפקים הוצאת עם עובד, עמוד 175
  29. ^ אברהם יצחק גרין, בעל הייסורים: פרשת חייו של ר' נחמן מברסלב, ספרית אפקים הוצאת עם עובד, עמוד 91
  30. ^ חיי מוהר"ן סימן רלה.
  31. ^ חיי מוהר"ן סימן רלו
  32. ^ שיחות הר"ן נ"א
  33. ^ שם ל"ב
  34. ^ ליקוטי מוהר"ן תנינא ח' ח'
  35. ^ שם קמא כ"ב ד'
  36. ^ חיי מוהר"ן רכ
  37. ^ הרב אברהם שטרנהרץ, טובות זכרונות, ראשית אות ח
  38. ^ חיי מוהר"ן חלק א' סימן שלה
  39. ^ שיחות הר"ן אות נ'
  40. ^ יעקב לב שמח, רופאים ורפואות, אתר 'שער ברסלב'
  41. ^ אבני"ה ברזל, אות ל"ז, אתר אוצר החכמה
  42. ^ צבי מרק, מגילת סתרים: החזון המשיחי הסודי של ר׳ נחמן מברסלב, אוניברסיטת בר-אילן, 2006
  43. ^ נתן מברסלב, קי"ב, חיי מוהר"ן, תרל"ד
  44. ^ אברהם חזן, אנשי מוהר"ן, כוכבי אור
  45. ^ https://www.academia.edu/122149310/Three_Lectures_on_Bratslav_Hasidism_Jerusalem_Schocken_Institute_for_Jewish_Research_2024_118_pp_Hebrew_


תקופת חייו של הרב נחמן מברסלב על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן