מנשה לב-רן
.jpg) | |
| מנשה לב-רן (משמאל) מנצח על מקהלת לב-רן בפסטיבל הזמר החסידי הראשון (1969) | |
| לידה |
23 בינואר 1946 תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
2 ביוני 2023 (בגיל 77) י"ג בסיוון ה'תשפ"ג תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה |
מנשה ליברמן  |
| מדינה |
ישראל |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| שפה מועדפת |
עברית |
| פרסים והוקרה |
יקיר העיר תל אביב-יפו (2018) |
  | |
מנשה לב-רן (ליברמן) (23 בינואר 1946 – 2 ביוני 2023, י"ד בסיוון ה'תשפ"ג) היה מנהל מוזיקלי ומנצח תזמורת ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לב-רן נולד כמנשה ליברמן בשנת 1946 בתל אביב, למשפחה דתית לאומית, ולו שתי אחיות בוגרות ממנו[1]. כבר בגיל 12 החל לנצח על מקהלת ביל"ו בתל אביב. לב-רן היה נגן כינור בתזמורת הגדנ"ע ולמד ניצוח אצל המנצח איתן לוסטיג.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר גיוסו לצה"ל הקים בשנת 1967 את מקהלת הרבנות הצבאית, עליה ניצח במשך כ-15 שנה.
מאז ייסודו של פסטיבל הזמר החסידי בשנת 1969, שימש לב-רן כמנצח ומנהל מוזיקלי של הפסטיבל.
בין השנים 1980–2008 ניצח על תזמורת משטרת ישראל[2]. לב-רן ניצח על מקהלות רבות בישראל, ובהן מקהלת בית הכנסת הגדול בתל אביב מאז 1970, מקהלת "השקמים" - (מקהלת ה"דגל") – מאז 1982, מקהלת "צלילי כפר סבא" מאז 1983, מקהלת "זמר חי", המקהלה המסורתית "זמר לציון" בראשון לציון, מקהלת מדרשית נעם בפרדס חנה וכפר סבא[3] ומקהלת ילדי רמת גן[4].
בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 ליוותה המקהלה של לב-רן, הכוללת שמונה מתוך זמרי האופרה הישראלית, את החזן משה שטרן בתפילות הימים הנוראים בסאו פאולו שבברזיל ובשיקגו שבארצות הברית.
לאורך השנים הופיע לב-רן הופיע באירועים ובטקסים רבים, והעיד על עצמו, שההופעה במלחמת ששת הימים, בה ניצח על מקהלת הרבנות הצבאית בשידור חי על הר הצופים ובנוכחות מפקדי צה"ל, הייתה עבורו אירוע מרגש[5].
בשנת 2003 נתבע באופן תקדימי בבית הדין הרבני בתביעת לשון הרע, בטענה שהשמיץ נגן תזמורת המשטרה שומר מצוות. בית הדין הרבני הסכים לדון בתביעה למרות שאינה בתחום סמכותו[6].
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אפריל 2023, פרס אורי אורבך לתרבות יהודית לשנת תשפ"ג בתחום מפעל חיים[8].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נישא לטובה בלומנפלד ב-1976[5], ולהם בת שירי, עורכת דין ושלושה נכדים. נפטר ב-2 ביוני 2023, י"ד בסיוון ה'תשפ"ג[1], והובא לקבורה בבית הקברות קריית שאול[9].
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זמר חסידים: לשבת, למועד ולכל עת, רמת השרון: סובר, 1971.
- בקצב חסידי: מזמורים חסידיים מסורתיים ומודרניים, רמת גן: מאור, 1982.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנשה לב-רן, באתר MusicBrainz (באנגלית)- רשימת הפרסומים של מנשה לב-רן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אלי אלון, מת המנצח מנשה לב-רן בגיל 77, באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 ביוני 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 יעקב בר-און, "חוללנו מהפכה": סיפורו של המנצח האגדי שהלך לעולמו, באתר מעריב אונליין, 4 ביוני 2023
- ^ אוהד מלץ, התזמורת הכחולה - מאז שקיבל מנשה לב־רן את שרביט הניצוח של תזמורת המשטרה, אפשר למצוא שם את נעימות "דאלאס" ו"ספינת האהבה", ואפילו בדיחות בקטעי הקישור. הקהל אוהב את זה, כל העיר, 6 ביולי 1984
- ^ רשומת תקליט מקהלת מדרשית נעם משנת 1971, באתר ספריית אוניברסיטת בר-אילן
- ^ ריקי רט, מקהלה בבית העלמין: תלמידיו של המנצח נפרדו ממנו בשירה, בעיתון מקור ראשון, 5 ביוני 2023
- ^ 1 2 3 מנשה לב-רן, אהבה למוזיקה, באתר הקשר הרב דורי
- ^ יאיר שלג, כתב סירוב נגד מנהל התזמורת, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2003
- ^ פרסום שמות יקירי העיר תל אביב-יפו לשנת 2018 באתר "local"
- ^ חזקי ברוך, ג'קי לוי ומנשה לב רן הם הזוכים ב"פרס אורי אורבך לתרבות יהודית" לשנת תשפ"ג בתחום מפעל חיים, באתר ערוץ 7, 30 באפריל 2023
- ^ מנשה לב-רן באתר GRAVEZ
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |