ימים נוראים

ערך זה עוסק בימים הסמוכים לראש השנה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ימים נוראים (פירושונים).

חפצי קודש לימים הנוראים, במוזיאון היהודי שליד בית הכנסת הגדול של בודפשט

המושג יָמִים נוֹרָאִים מופיע במקורות שונים, החל מספרות ימי הביניים, בשלוש משמעויות קרובות, העוסקות כולן בימים הסמוכים לראש השנה בלוח העברי:

במשמעות המצומצמת ביותר: ראש השנה ויום הכיפורים.
במשמעות רחבה יותר: עשרת ימי תשובה (עשרת הימים מא' בתשרי עד י' בתשרי).
במשמעות הרחבה ביותר: כל ימי אמירת הסליחות החל מחודש אלול.

כל התקופות הללו מסמלות שלבים בתהליך הולך וגובר של חשבון נפש, צדקה, תשובה ובקשת סליחה וכפרה.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלה "נורא" משמעותה, בהקשר זה, מטיל אימה או מעורר יראת כבוד, והיא משקפת את מסורת ישראל לפיה דן בימים אלה בית דין של מעלה בגורלו של כל אדם. המושג נורא מושאל מכמה פסוקים בתנ"ך בהם מופיע התואר "נורא" כתואר לאל: "כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ" (תהילים מ"ז), "ומראהו כמראה מלאך האלוהים נורא מאוד" (שופטים י"ג).

תחולת המושג "ימים הנוראים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

עולה מתימן תוקע בשופר לקראת ימים נוראים, 1947

נראים הדברים שלא דייקו המשתמשים במושג "ימים נוראים" לבחור משמעות אחת למושג.
למשל, בשולחן ערוך הרב אורח חיים פח, כותב האדמו"ר הזקן: "ובימים נוראים, מיום אחד של סליחות ואילך ..." ומכאן משתמע שהוא כולל את ימי הסליחות בימים נוראים.
לעומת זאת, באורח חיים ו' כותב האדמו"ר הזקן: "לפיכך מה שנוהגים בימי הסליחות ובימים נוראים..." ונראה שהוא כלל במושג ימים נוראים רק את עשרת ימי תשובה (ודווקא לא את שבת, ראש השנה ויום כיפור בהם לא אומרים סליחות).

במשמעות הרחבה ביותר כוללים הימים הנוראים את:

ימי הסליחות שלפני ראש השנה.
ראש השנה.
עשרת ימי תשובה המכונים גם "בין כסה לעשור" בשל מקומם בלוח העברי.
"שבת שובה" (או "שבת תשובה"), השבת בין ראש השנה ליום כיפור. ההפטרה של שבת זו, שעיקרה הפסוקים בספר הושע, פרק י"ד פסוקים ב-י, מתחילה בפסוק: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך". נוהגים שבשבת שובה דורש הרב לפני בני הקהילה בענייני תשובה וסליחה.
יום הכיפורים.
הושענא רבה - יש מנהגים בהושענא רבה הדומים לימים הנוראים, למשל שימוש במנגינות של ראש השנה ויום הכיפורים בתפילות, ולבישת הקיטל בקהילות אשכנזיות.

ראש השנה ויום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "ימים נוראים" נמצא לראשונה אצל המהרי"ל^[1], ושם הוא מתייחס לראש והשנה וליום הכיפורים בלבד. בספר המנהגים שלו אנו מוצאים: "בכל שנה ושנה בסוף חדש אלול ימי סליחות של ימים הנוראים מתחילין ביום ראשון...", ומאידך הוא כותב "אם יחייהו השם יתברך עוד להתפלל ימי-הנוראים, אז היה רוצה לשנות הרבה מלות בתפילה".

בחלק מהמקורות, המושג ימים נוראים כולל את ראש השנה ויום הכיפורים בלבד. כך למשל מתייחס לרוב המושג "תפילות הימים הנוראים" לתפילות ראש השנה ויום כיפור ולא לתוספות של עשרת ימי תשובה. בערוך השולחן, אורח חיים תקפ"א ד', כתוב שאין לאבל להתפלל בימים נוראים לפני העמוד ומהשוואה למשנה ברורה נראה שהכוונה אך ורק לימי ראש השנה ויום כיפור. "ספר המועדים" מצטט תרגום למאמר של הרמן כהן: "ראש השנה קשור ביום הכיפורים ... שני החגים הללו, הנקראים בשם "ימים נוראים" ... "

עשרת ימי תשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית של ימינו, בציבורים רבים, נוצרה חפיפה בין המושג ימים נוראים למושג עשרת ימי תשובה. כך למשל, ב-100 מושגי יסוד של משרד החינוך, מוגדר המושג "ימים נוראים" באתר הרשמי של משרד החינוך כך: "ימים נוראים - בשם זה מכונים הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים (מא' תשרי עד י' בתשרי)."

כל ימי הסליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות אחרים כללו בימים הנוראים גם את ימי אמירת הסליחות מחודש אלול. אצל המגן אברהם הדבר כתוב בצורה מפורשת: "נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל...".

מאפייני הימים הנוראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחבת הכותל מלאה במעמד אמירת סליחות בעשרת ימי תשובה, ערב יום הכיפורים תשע"א 2010

במהלך הימים הנוראים נוהגים יהודים רבים להגיע לבית הכנסת על מנת להתפלל. בתשובות הצמח צדק (אבן העזר קיז) מופיע תיאור של מקרה של ספק נישואין אשר התרחשו כאשר באו בני הכפרים העירה לכבוד הימים הנוראים כדי שיוכלו להתפלל במניין. בתשובה אחרת (צמח צדק, אורח חיים כ) מסופר על הדוחק בעזרת הנשים בימים הנוראים. בהלכה מצוין שכשיש מניין מצומצם אסור לאדם להיעדר בימים נוראים או לחלופין עליו לשכור מישהו במקומו כדי שיהיה במקומו מניין. (שו"ע הרב או"ח נה)

יש המחלקים את המועדים המוזכרים בתורה ל"ימים נוראים" (ראש השנה ויום כיפור) בהם מעוררים את האמונה בבכייה ומרירות, ו"ימי שמחה" (שלוש הרגלים) בהם מעוררים את האמונה בשמחה וריקודים.

לימים הנוראים יש מנגינות מיוחדות לתפילה, ובנוסח אשכנזי גם לקריאת התורה.