מפיק (לשון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מַפִּיקארמית: מוציא) הוא סימן דיאקריטי במערכת הכתב העברי. תפקידו לסמן שהאות ה בסוף מילה מייצגת עיצור ולא תנועה.

המפיק מסומן באותו סימון כמו דגש קל ודגש חזק, בנקודה באמצע האות, משום שהעיצור ה' איננו מקבל דגש בהיותו עיצור סדקי.

ישנם כמה תנאים לקיום מפיק, והם:

הקלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפיק נראה כמו דגש ומוקלד באותו אופן. כך מקלידים את המפיק במערכות הפעלה שונות:

  • Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ד
  • Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-= (סימן שווה)
  • macOS‏: Alt והאות ת
  • אנדרואיד (מקלדת Gboard‏): הקשה ארוכה על האות ד

מקרים שהמפיק משמש בהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. כינויי מושא-פועל + אותה (לדוגמה: הלבישהּ במובן הלביש אותה)
  2. בכינוי חיבור לנסתרת: שם + שלה (לדוגמה: סִפְרָהּ, בֵּיתָהּ), ובארמית גם לנסתר (לדוגמה: שְמֵהּ - השם שלו).
    • בכינוי חבור לנסתרת בשם עצם בהטיית רבים, כמו ב"יְלָדֶיהָ", ה-ה' מנוקדת בתנועה, ולכן אינה מנוקדת במפיק.
  3. מילת יחס בנטייה של נסתרת (לדוגמה: של+היא=שלהּ, ב+היא=בהּ).
    • יוצאת דופן היא המילה "ממנה", שבה לא יופיע מפיק כיוון שה-ה' אינה בתוך הברה מוטעמת.
  4. במילים בהן אות השורש האחרונה (למ"ד הפועל) היא ה' עיצורית. במילים משורשים אלו מנוקדת ה-ה' במפיק גם בהברות לא-מוטעמות, כמו במילה "גֹּבַהּ". השורשים הנפוצים[1] הם (ג"ן כת"ם):
    • ג ב הּ
    • נ ג הּ
    • כ מ הּ
    • ת מ הּ
    • מ ה מ הּ

מקרים נדירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. במילים הנגזרות מהשם המפורש: הַלְלוּיָהּ, וגם במילה אֱלוֹהַּ.
  2. במילות קריאה מסוימות: הָהּ!

מפיק באותיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורה, בספר דקדוקי הטעמים לאהרן בן אשר, בספר מכלול של הרד"ק ובספרי מדקדקים נוספים השם מפיק אינו כינוי רק לנקודה בתוך האות ה אלא גם לאותיות ו, י כשהן עיצוריות, אף על פי שאין בהן נקודה, וכך מוצאים אנו את הביטויים "מפיק ה"א", "מפיק וא"ו" ו"מפיק יו"ד".

באופן נדיר מזדמנות בנוסח המסורה של המקרא אותיות א שמופיעה בהן נקודה באמצען, ונקודה זו מוסברת גם היא כמפיק שמטרתו להדגיש את הגיית העיצור א ללא הבלעה. ישנם כתבי יד של המקרא שבהם נפוץ מפיק מסומן בעזרת נקודה בכל האותיות המשמשות כאמות קריאה, א', ה', ו', י' כשהן עיצוריות. בכמה כתבי יד של המשנה מופיעה נקודה תחת האות י בסופי מילים מן הצורה שמיִי (שמאי), גביִי (גבאי), ויש המסבירים אף נקודה זו כמפיק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישנם שורשים נדירים יותר, כגון מההּ