השם המפורש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: התאמת הערך לערך עצמאי לאחר פיצולו מיהוה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שלט המציג צורות שונות של השם המפורש, מבית כנסת בוורשה.

השם המפורש או השם המיוחד הוא מונח מההלכה היהודית לתיאור שמו המיוחד של אלוהים, כלומר אינו כשאר הכינויים הבאים לתאר רק הנהגה מסוימת, וממילא אינו משמש בהקשרים נוספים[1]. השם העיקרי הידוע כשם המפורש הוא יהוה, אך גם שם זה לפי חלק מהפרשנים משמש במקרא בכדי לתאר דברים אחרים[2]. יש המרחיבים את משמעות "השם המפורש" לשמות נוספים, כשם בן מ"ב אותיות או שם בן ע"ב אותיות. השם המפורש הוחלף לרוב בכינויים (כמו אדוני, או השם) בסימנים מוסכמים (כמו י"י או הוי"ה) חילופי אותיות (אלוקים או ידוד) או ראשי תיבות (ד', ה' וכן י' או א', ב"ה - ברוך השם, השי"ת - השם יתברך ועוד), או הוספת גרש או גרשיים בתוך השם (לדוגמה י-ה או אדנ"י)[3]

הביטוי "השם המפורש" מופיע במשנה ובעקבותיו בפיוטים ל'סדר העבודה' בתפילת יום הכיפורים. בפיוטים אלו מתואר העם הכורע ומשתחווה בבית המקדש "כשהיו שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול" ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". כיום ברוב הקהילות האומרות פיוטים אלו, הקהל יורד על ברכיו ומשתחווה (עם שטיח או מפה על מנת שלא תהיה השתחוויה לאבנים) כשהחזן מקריא את החלק הזה של הפיוט.

שמות אחרים הנחשבים כ"שם המפורש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם בין הגאונים והראשונים אלו המזהים את הכינוי "השם המפורש" עם "שם בן י"ב" (שם שבו 12 אותיות) ו"שם בן מ"ב" (שם בן 42 אותיות), הנזכרים בתלמוד. שמות אלו נזכרים במקורות תנאיים או תלמודיים כ"שם בן י"ב" ו"שם בן מ"ב", אך לא מובא תוכנם.

שם בן מ"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמי הקבלה מזהים את שם בן מ"ב עם צירוף האותיות הבא:[4] "אבג יתץ קרע שטן נגד יכש בטר צתג חקב טנע יגל פזק שקו צית", ומייחסים את תפילת "אנא בכח", שראשי התיבות שלה מרכיבות את השם, לרבי נחוניה בן הקנה:

אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה
קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא
נא גבור דורשי יחודך כבבת שמרם
ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם
חסין קדוש ברב טובך נהל עדתך
יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך
שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות

משום שמדובר באמירת השם המפורש, נוהגים בסיום אמירת "אנא בכח" להוסיף ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הפסוק הנאמר בלחש (וביום כיפור בקול רם) לאחר קבלת עול מלכות שמים באמירת קריאת שמע (שמע ישראל).

רבינו תם, שהיה מבעלי התוספות, זיהה את שם זה כצירוף האותיות היוצא משני פסוקי ספר בראשית הראשונים[5].התייחסות נוספת לכך, עם הערות נוספות, נמצאות בפירוש רבינו בחיי לפרשת בראשית.

בנוסף, הרשב"א בתשובותיו מתייחס לשינוי בקבלת שם מ"ב בין חכמי אשכנז לספרד[6].

שם של ע"ב

שם בן ע"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שם בן ע"ב

במקורות קבליים מכוון לעיתים הכינוי "השם המפורש" כלפי "שם בן ע"ב", שהוא שם המורכב מ-72 שמות קטנים שכל אחד בן 3 אותיות, שמורכב משלשה פסוקים סמוכים בספר שמות שכל אחד מהם בן 72 אותיות. הדרך שבאמצעותה מוציאים את השמות מהפסוקים היא כתיבת הפסוק הראשון בלא כל רווחים בין האותיות בשורה אחת, כתיבת הפסוק השני בשורה שמתחתיו מהסוף להתחלה, ובשורה השלישית – כתיבת הפסוק השלישי כסדרו. צורה זו נקראת בוסטרופידון. התוצאה היא כעין נחש אותיות מתפתל של שלושת הפסוקים. כל צירוף טורי של שלש אותיות מהווה את אחד השמות. השם הראשון "והו", השני "ילי" וכן הלאה לכל 72 הצירופים.

שיטת הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם התנגד לזיהויים שרירותיים מסוימים לשמות אלה. שיטתו הייתה ששמות אלו היו מורכבים ממספר מילים המבטאות משמעות עמוקה כלשהי, אלא שזו אבדה מאתנו. הוא התנגד גם לזיהויים של שמות מעבר לשם בן ארבע האותיות כ"שם המפורש". וכך כותב הרמב"ם ב מורה נבוכים א:סא(הקישור אינו פעיל, 6.5.2019) (תרגום שורץ):

אל תעלה על דעתך הזייתם של כותבי הקמעות והשמות אשר הם בודים, שאתה שומע מפיהם או מוצא בספריהם האוויליים. שמות אלה אינם מצביעים על שום עניין כלל. הם קוראים אותם שמות וטוענים שהם צריכים קדושה וטהרה ושהם עושים נפלאות. כל הדברים האלה הם סיפורים שלא ראוי לו לאדם שלם לשמעם, כל שכן להאמין בהם.

וכך הוא כותב על שם בן 42 אותיות (שם, פרק סב(הקישור אינו פעיל, 6.5.2019)):

ידוע לכל מי שמסוגל לתפישׂה מושגית, שלא ייתכן בשום פנים שארבעים ושתיים אותיות תהיינה מלה אחת. אלא היו אלה מילים מספר אשר סכום אותיותיהן ארבעים ושתיים. אין ספק שמלים אלה מורות בהכרח על עניינים. עניינים אלה קרובים לתפישׂה אמיתית של עצמוּתו יתעלה באופן שאמרנו. מלים מרובות-אותיות אלה נקראו שם רק מפני שהן מורות על עניין אחד בלבד כשאר השמות הפרטיים. מלים אלה מרובות הן כדי להסביר את העניין. כי יש שעניין אחד מוסבר בביטויים רבים. הבן זאת אפוא.

הרמב"ם התייחס למהות משמעותם העמוקה של השמות, וגם העלה השערה חריפה לגבי השאלה איך הגיעו לשמות של כותבי הקמיעות (שם):

על שם בן שתים-עשֹרה אותיות זה ועל שם בן ארבעים ושתים אותיות לא נאמר מעולם השם שם המפורש. אלא שם המפורש הוא השם המיוחד לו, כפי שביארנו. ואִילו שני אחרונים אלה היו בהכרח מביעים ידיעה אלוהית כלשהי. הראיה ש[השם בן מ"ב אותיות] מוסר ידיעה היא שהם אמרו על זאת: שם בן ארבעים ושתים אותיות קדוש ומקודש ואין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מִדותיו ודיבורו בנחת עם הבריות. וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ותלמודו מִתקיֵם בידו ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. זה הנוסח בתלמוד. מה רחוק מה שמבינים מאמירה זו מכוונת אומרה! כי הרוב חושבים שאלה אותיות שמבטאים אותן ולא יותר, ואינם מביאים בחשבון שיש להן משמעות ושאפשר לרכוש באמצעותן את הדברים הגדולים האלה, ושעל-כן דרושה להם ההכנה המוסרית הזאת וההתכוננות הרבה אשר הוזכרה. ברור שכּל זה אינו אלא הודעת משמעויות אלוהיות מתוך כלל המשמעויות שהן סתרי תורה, כמו שהבהרנו.
בספרים שנכתבו על חוכמת האלוהות התברר שאת הידיעה הזאת אי-אפשר לשכוח, כוונתי להשׂגת השׂכל הפועל, וזאת משמעות דבריו: ותלמודו מִתקיֵם בידו. והנה כאשר מצאו האנשים הרעים הבורים את הלשונות האלה נתאפשר להם לשקר ולומר שיצרפו איזה אותיות שירצו ויאמרו: זה שם הפועל ועושה כאשר כותבים אותו או אומרים אותו באופן כזה. אחרי-כן נכתבו הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבור הראשון. וספרים אלה הגיעו לידי החסידים היראים הפתאים אשר אין בידם קנה-מידה להבחין בו בין האמת והשקר והם הסתירו אותם. אחרי-כן נמצאו בעזבונם, ולכן חשבו אותם לנכונים. ובסיכום: פתי יאמין לכל דבר (משלי י"ד, טו).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמה התואר אלוהים אינו שם מפורש, אלא פירושו בעל כח ושליטה, ומשמש בתורה גם לתיאור האל וגם לתיאור אלילים שפולחנם נאסר.
  2. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ח, עמוד ב' על הפסוק (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק א') "ואל משה אמר עלה אל יהוה" ש"יהוה" מתפרש שם כמטטרון. וראו פירוש הרשב"ם על תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"ד, עמוד א' על הפסוק (ספר דברים, פרק י"ט, פסוק י"ז) "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְהוָה" - לפני ה' אלו הדיינים. וכן בספר הזוהר, חלק ב', דף ל"ח, עמוד א': "כתיב (ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ג) "יראה כל זכורך את פני האדון יהוה", מאן פני האדון יהו"ה, דא רבי שמעון בר יוחאי.
  3. ^ עם הזמן אף כינויים אלו קיבלו מידה מסוימת של קדושה.
  4. ^ ר' חיים ויטאל בשם האר"י בהקדמה לעץ חיים, ובהרחבה ב'שער הכוונות': ולכן צריך לומר תיקון שם בן מ"ב הרמוז באנא בכח גדולת כו' כנודע, והוא בעולם היצירה. ועל ידו אנו מעלים אותה אף על פי שכל זה הוא בעולם העשיה אשר שם ירדה מלכות דיצירה כנאמר לעיל. וזה סוד מה שתקנו לומר אחר 'פטום הקטורת' - 'אנא בכח' כו' שהוא מ"ב אשר ביצירה...
  5. ^ s:חגיגה יא ב - פסקה "תוספות", פסקת משנה "'מתני"
  6. ^ עיין בדבריו של שלמה טל, בתוך "סיני" צ"ב, עמוד רפז-רפח. תשובת הרשב"א היא מסימן ר"כ, והשינוי הוא כנראה בשורה הרביעית, "ד" במקום "ב"