מפלגת הירוקים (אוסטריה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הירוקים – האלטרנטיבה הירוקה
Die Grünen – Die grüne Alternative
Logo Die Gruenen 2.svg
מדינה אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים ורנר קוגלר עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 13 בפברואר 1987 – הווה (35 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות פוליטיקה ירוקה, לאומיות אירופית, קידמה, שמאל-מרכז, סביבתנות עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל
ארגונים בינלאומיים מפלגת הירוקים האירופית עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים      ירוק
נציגויות בפרלמנטים
המועצה הלאומית
26 / 183
המועצה הפדרלית
2 / 61
הפרלמנט האירופי
2 / 75118 מושבים מוקצים לאוסטריה
www.gruene.at
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אלכסנדר ואן דר בלן, יו"ר מפלגת הירוקים בשנים 1997–2008. בשנת 2016 נתמנה לראש המדינה הראשון מקרב מפלגת ירוקים באירופה.

הירוקים – האלטרנטיבה הירוקהגרמניתDie Grünen Die Grüne Alternative; מכונה גם: הירוקים, האלטרנטיבה הירוקה, האוסטרים הירוקים) היא מפלגה אוסטרית. המפלגה הוקמה בשנת 1986 תחת השם חלופה ירוקה (Grüne Alternative), בעקבות מיזוג של יותר שמרנים המפלגה הירוקה "Vereinte Grüne Österreichs" (או VGÖ, שנוסדה ב-1982), והמפלגה הפרוגרסיבית "הרשימה האלטרנטיבית האוסטרית" (Alternative Liste Österreichs, או ALÖ שנוסדה גם היא בשנת 1982). מאז 1993, השם הרשמי של המפלגה הוא "הירוקים – אלטרנטיבה ירוקה" אולם באנגלית היא מכנה עצמה "Austrian Greens" (האוסטרים הירוקים) יש עדיין חילוקי דעות בין חברי המפלגות הישנות המתבטאים בגישות שונות לנושאים מדיניים ולאומיים שונים.

מלבד נושאים אקולוגיים בעיות כגון הגנת הסביבה, הירוקים גם פועלים להגברת זכויות מיעוטים ותומכים ברפורמת מס סוציו-אקולוגית (ökosozial). על פי ההצהרה העצמית, ערכי המפלגה הבסיסיים הם (צ'רטר שפורסם ב-2001): "דמוקרטיה ישירה, אי-אלימות, אקולוגיה, סולידריות, פמיניזם והגדרה עצמית"[1].

המפלגה חברה במפלגת הירוקים האירופאית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הירוקים האוסטרית החלה לפעול בשנת 1978, עם הקמפיין המוצלח למניעת בניית תחנת כוח גרעינית בזווטנדורף (אשר קודמה על ידי ממשלתו של ברונו קרייסקי, אך הוא הפסיד במשאל עם לאישור הקמתה), מפלגת הירוקים נוסדה בשנת 1984, במהלך הפגנות שמנעו את הקמת תחנת הכוח בהיינבורג על נהר הדנובה[2].

בבחירות לפרלמנט ב-1986, מפלגת הירוקים החלה את דרכה עם 4.82% מכלל הקולות, ונכנסה לפרלמנט עם שמונה מנדטים[3].

כאשר הירוקים תפסו את מקומם בפרלמנט בפעם הראשונה, הם בחרו להיראות קצת לא שגרתיים. הם סירבו בתחילה להתאים את התנהגותם לזו של הצדדים האחרים; דוגמה לכך היא סירובם לבחור יושב ראש רשמי, ושמו במקום זאת בובה עשויה קש. נציגים הופיעו בפרלמנט כשהם לבושים בלבוש יומיומי, דוגמת ג'ינס ונעלי ספורט. המפלגה משכה תשומת לב עולמית, כאשר הנציג שלה אנדראס וואבל הניף דגל צלב קרס, על דוכן הנואמים בפרלמנט האוסטרי, במחאה נגד הנשיא הפדרלי שנבחר אז קורט ולדהיים, בעל העבר הנאצי[4].

בבחירות לפרלמנט ב-1990, זכתה המפלגה בעשרה מנדטים[5].

בבחירות המקומיות בווינה ב-2001, העמידה המפלגה לבחירה את האדם השחור הראשון שמתמודד בבחירות באוסטריה[6].

בבחירות בשנת 2002, מפלגת הירוקים האוסטרית קיבלה 9.47% מהקולות, וזכתה ב-17 מנדטים. באותה תקופה, זה היה המספר הגבוה ביותר של קולות שצברה מפלגה ירוקה באירופה.

בשנת 2005 דרש מנהיג המפלגה פטר פילץ, להוציא צו נעצר בינלאומי נגד נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד, בחשד כי תכנן את רציחת המנהיג האיראני-כורדי, עבדל-רחמן ראסמלו, ושניים מחבריו ב-13 ביולי 1989, בדירה בווינה[7]. והביא לפתיחת חקירה רשמית בעניין[8].

בבחירות לפרלמנט ב-2013, זכתה המפלגה ב-24 מנדטים, ולמרות מספר שיא של מנדטים עד אז, חברה המפלגה להישאר באופוזיציה[9].

בבחירות לנשיאות ב-2016 תמכה המפלגה באלכסנדר ואן דר בלן. הוא סיים במקום השני מתוך שישה בסיבוב הראשון. בסיבוב השני ניצח בפער מזערי את נורברט הופר, מועמד מפלגת החירות[10]. בעקבות עתירה של מפלגת החירות למערכת המשפט הנוגעת לאי-סדרים בבחירות בוטלו תוצאותיהן, וואן דר בלן לא נכנס לתפקידו, ונקבע סיבוב שני חוזר[11]. ואן דר בלן ניצח בבחירות החוזרות שנערכו בדצמבר בהפרש גדול והיה לנשיא אוסטריה הנבחר[12].

לאחר בחירות של שנת 2019 המפלגה נכללת לראשונה בתולדותיה בקואליציה ממשלתית[13], ואלמה זאדיץ' מונתה לשרת המשפטים. ההסכם הקואליציוני שחתמה המפלגה עם מפלגת העם האוסטרית השמרנית כולל קו נוקשה נגד הגירה, חיזוק הביטחון בשילוב קיצוצים במיסים ותקציב מאוזן, כפי שדרשה מפלגת העם, ושקיפות גדולה יותר מצד הממשלה, העלאת מיסים על טיסות יוצאות מאוסטריה והתחייבות לשימוש באנרגיות מתחדשות בלבד עד 2030, כפי שדרשו הירוקים[14].

תוצאות בבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת בחירות מספר הקולות אחוז מהקולות מספר המושבים שינוי
1983 159,616 3.4 (#4)
0 / 183
Steady 0
1986 234,028 4.8 (#4)
8 / 183
Increase 8
1990 225,084 4.8 (#4)
10 / 183
Increase 2
1994 338,538 7.3 (#4)
13 / 183
Increase 3
1995 233,208 4.8 (#5)
9 / 183
Decrease 4
1999 342,260 7.4 (#4)
14 / 183
Increase 5
2002 464,980 9.5 (#4)
17 / 183
Increase 3
2006 520,130 11.1 (#3)
21 / 183
Increase 4
2008 509,936 10.4 (#5)
20 / 183
Decrease 1
2013 582,657 12.4 (#4)
24 / 183
Increase 4
2017 192,638 3.8 (#6)
0 / 183
Decrease 24
2019 664,055 13.9 (#4)
26 / 183
Increase 26

הפרלמנט האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת בחירות # קולות % מהקולות
מושבים +/–
1996 258,250 6.8 (#4)
1 / 21
1999 260,273 9.3 (#4)
2 / 21
Increase 1
2004 322,429 12.9 (#4)
2 / 18
Steady 0
2009 284,505 9.9 (#5)
2 / 19
Steady 0
2014 410,089 14.5 (#4)
3 / 18
Increase 1
2019 532,194 14.1 (#4)
2 / 18
Decrease 1

בחירות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הירוקים בבחירות לבית המחוקקים של טירול
שנה אחוז מן הקולות מנדטים (מתוך 36 מושבים)
2003 15.59% (+7.57) 5 (+2)
1999 8.02% (-2.66) 3 (-1)
1994 10.68% (+2.42) 4 (+1)
1989 8.26% (+5.34) 3 (+3)
1984 2.92% 0
תוצאות של הירוקים בבחירות לבית המחוקקים של פורארלברג
שנה אחוז מן הקולות מנדטים (מתוך 36 מושבים)
2004 10,2% (+4.17) 4 (+2)
1999 6,03% (-1.73) 2 (-1)
1994 7,76% (+2.58) 3 (+1)
1989 5,18% (-7.82) 2 (-2)
19841 13,00% 4
תוצאות הירוקים בבחירות לבית המחוקקים הוינאי
שנה אחוז מן הקולות מנדטים (מתוך 100 מושבים) מידע נוסף
2010 12,64% (-1.99) 11 (-3) 1 יועץ פדרלי, 1 חבר מועצה
2005 14,63% (+2.18) 14 (+3) 1 יועץ פדרלי, 2 חברי המועצה
2001 12,45% (+4.51) 11 (+4) 1 יועץ פדרלי, 1 חבר מועצה
1996 7,94% (-1.14) 7 (±0) 1 חבר מועצה
1991 9,08% (+4.68) 7 (+7) 1 חבר מועצה
1987 4,4% (+1.9) 0
19831 2,5% (+2.5) 0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מפלגת הירוקים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסף אוני, ‏דאגה לאקלים תמורת גירוש מהגרים: "הירוקים" באוסטריה הצטרפו לראשונה לקואליציה, באתר גלובס, 5 בינואר 2020
    אסף אוני, ‏אוסטריה: הממשלה הציגה חבילה חוקי מס ירוקים במטרה להפחית פליטות פחמן, באתר גלובס, 5 באוקטובר 2021
  2. ^ מרטין אנגלברט, וינה: הפרה הקשודה גוועת, מעריב, 26 באוקטובר 1984
  3. ^ רויטרס, וינה: הירוקים לראשונה בפרלמנט, חדשות, 26 בנובמבר 1986
  4. ^ מיכל מירון-שקד, מבוכה אוסטרו־הונגרית, כותרת ראשית, 17 ביוני 1987
  5. ^ הלן חזן, 18% לנאצים באוסטריה, חדשות, 8 באוקטובר 1990
  6. ^ מועמד שחור בבחירות המקומיות באוסטריה, באתר הארץ, 19 במרץ 2001
  7. ^ סוכנויות הידיעות, אוסטריה חוקרת את מעורבות נשיא איראן החדש ברצח ב-1989, באתר הארץ, 23 ביוני 2005
  8. ^ יוסי מלמן, ומה עשית בווינה, אדוני הנשיא, באתר הארץ, 26 ביולי 2005
  9. ^ אתר למנויים בלבד הארץ, בחירות באוסטריה: רוב דחוק לממשלת האחדות; הימין הקיצוני התחזק, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2013
  10. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס ואיי.פי, מועמד מפלגת הירוקים באוסטריה זכה בבחירות לנשיאות, באתר הארץ, 23 במאי 2016
  11. ^ אוסטריה: בית המשפט העליון הורה על בחירות חוזרות לנשיאות, באתר וואלה!‏, 1 ביולי 2016
  12. ^ אתר למנויים בלבד איי.פי ורויטרס, מועמד השמאל ניצח בבחירות לנשיאות אוסטריה, מועמד הימין הקיצוני הודה בהפסדו, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2016
  13. ^ אתר למנויים בלבד הגרדיאן, הימין הקיצוני הסתבך, והירוקים עומדים להיכנס לראשונה לממשלה באוסטריה, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2019
  14. ^ אתר למנויים בלבד ניו יורק טיימס ורויטרס, הברית המוזרה באוסטריה: השמרנים והירוקים בממשלה שתתנגד להגירה ותתמוך בסביבה, באתר הארץ, 2 בינואר 2020