מפלגת הירוקים (אוסטריה)

הירוקים – האלטרנטיבה הירוקה
Die Grünen – Die grüne Alternative
מדינה	אוסטריה
מנהיגים	ורנר קוגלר
תקופת הפעילות	13 בפברואר 1987 – הווה (35 שנים)
אידאולוגיות	פוליטיקה ירוקה, לאומיות אירופית, קידמה, שמאל-מרכז, סביבתנות
מטה	וינה
מיקום במפה הפוליטית	שמאל
ארגונים בינלאומיים	מפלגת הירוקים האירופית
צבעים רשמיים	ירוק
נציגויות בפרלמנטים
המועצה הלאומית	26 / 183
המועצה הפדרלית	2 / 61
הפרלמנט האירופי	2 / 75118 מושבים מוקצים לאוסטריה
	www.gruene.at

אלכסנדר ואן דר בלן, יו"ר מפלגת הירוקים בשנים 1997–2008. בשנת 2016 נתמנה לראש המדינה הראשון מקרב מפלגת ירוקים באירופה.

הירוקים – האלטרנטיבה הירוקה (בגרמנית: Die Grünen – Die Grüne Alternative; מכונה גם: הירוקים, האלטרנטיבה הירוקה, האוסטרים הירוקים) היא מפלגה אוסטרית. המפלגה הוקמה בשנת 1986 תחת השם חלופה ירוקה (Grüne Alternative), בעקבות מיזוג של יותר שמרנים המפלגה הירוקה "Vereinte Grüne Österreichs" (או VGÖ, שנוסדה ב-1982), והמפלגה הפרוגרסיבית "הרשימה האלטרנטיבית האוסטרית" (Alternative Liste Österreichs, או ALÖ שנוסדה גם היא בשנת 1982). מאז 1993, השם הרשמי של המפלגה הוא "הירוקים – אלטרנטיבה ירוקה" אולם באנגלית היא מכנה עצמה "Austrian Greens" (האוסטרים הירוקים) יש עדיין חילוקי דעות בין חברי המפלגות הישנות המתבטאים בגישות שונות לנושאים מדיניים ולאומיים שונים.

מלבד נושאים אקולוגיים בעיות כגון הגנת הסביבה, הירוקים גם פועלים להגברת זכויות מיעוטים ותומכים ברפורמת מס סוציו-אקולוגית (ökosozial). על פי ההצהרה העצמית, ערכי המפלגה הבסיסיים הם (צ'רטר שפורסם ב-2001): "דמוקרטיה ישירה, אי-אלימות, אקולוגיה, סולידריות, פמיניזם והגדרה עצמית"^[1].

המפלגה חברה במפלגת הירוקים האירופאית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הירוקים האוסטרית החלה לפעול בשנת 1978, עם הקמפיין המוצלח למניעת בניית תחנת כוח גרעינית בזווטנדורף (אשר קודמה על ידי ממשלתו של ברונו קרייסקי, אך הוא הפסיד במשאל עם לאישור הקמתה), מפלגת הירוקים נוסדה בשנת 1984, במהלך הפגנות שמנעו את הקמת תחנת הכוח בהיינבורג על נהר הדנובה^[2].

בבחירות לפרלמנט ב-1986, מפלגת הירוקים החלה את דרכה עם 4.82% מכלל הקולות, ונכנסה לפרלמנט עם שמונה מנדטים^[3].

כאשר הירוקים תפסו את מקומם בפרלמנט בפעם הראשונה, הם בחרו להיראות קצת לא שגרתיים. הם סירבו בתחילה להתאים את התנהגותם לזו של הצדדים האחרים; דוגמה לכך היא סירובם לבחור יושב ראש רשמי, ושמו במקום זאת בובה עשויה קש. נציגים הופיעו בפרלמנט כשהם לבושים בלבוש יומיומי, דוגמת ג'ינס ונעלי ספורט. המפלגה משכה תשומת לב עולמית, כאשר הנציג שלה אנדראס וואבל הניף דגל צלב קרס, על דוכן הנואמים בפרלמנט האוסטרי, במחאה נגד הנשיא הפדרלי שנבחר אז קורט ולדהיים, בעל העבר הנאצי^[4].

בבחירות לפרלמנט ב-1990, זכתה המפלגה בעשרה מנדטים^[5].

בבחירות המקומיות בווינה ב-2001, העמידה המפלגה לבחירה את האדם השחור הראשון שמתמודד בבחירות באוסטריה^[6].

בבחירות בשנת 2002, מפלגת הירוקים האוסטרית קיבלה 9.47% מהקולות, וזכתה ב-17 מנדטים. באותה תקופה, זה היה המספר הגבוה ביותר של קולות שצברה מפלגה ירוקה באירופה.

בשנת 2005 דרש מנהיג המפלגה פטר פילץ, להוציא צו נעצר בינלאומי נגד נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד, בחשד כי תכנן את רציחת המנהיג האיראני-כורדי, עבדל-רחמן ראסמלו, ושניים מחבריו ב-13 ביולי 1989, בדירה בווינה^[7]. והביא לפתיחת חקירה רשמית בעניין^[8].

בבחירות לפרלמנט ב-2013, זכתה המפלגה ב-24 מנדטים, ולמרות מספר שיא של מנדטים עד אז, חברה המפלגה להישאר באופוזיציה^[9].

בבחירות לנשיאות ב-2016 תמכה המפלגה באלכסנדר ואן דר בלן. הוא סיים במקום השני מתוך שישה בסיבוב הראשון. בסיבוב השני ניצח בפער מזערי את נורברט הופר, מועמד מפלגת החירות^[10]. בעקבות עתירה של מפלגת החירות למערכת המשפט הנוגעת לאי-סדרים בבחירות בוטלו תוצאותיהן, וואן דר בלן לא נכנס לתפקידו, ונקבע סיבוב שני חוזר^[11]. ואן דר בלן ניצח בבחירות החוזרות שנערכו בדצמבר בהפרש גדול והיה לנשיא אוסטריה הנבחר^[12].

לאחר בחירות של שנת 2019 המפלגה נכללת לראשונה בתולדותיה בקואליציה ממשלתית^[13], ואלמה זאדיץ' מונתה לשרת המשפטים. ההסכם הקואליציוני שחתמה המפלגה עם מפלגת העם האוסטרית השמרנית כולל קו נוקשה נגד הגירה, חיזוק הביטחון בשילוב קיצוצים במיסים ותקציב מאוזן, כפי שדרשה מפלגת העם, ושקיפות גדולה יותר מצד הממשלה, העלאת מיסים על טיסות יוצאות מאוסטריה והתחייבות לשימוש באנרגיות מתחדשות בלבד עד 2030, כפי שדרשו הירוקים^[14].

תוצאות בבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועצה הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת בחירות	מספר הקולות	אחוז מהקולות	מספר המושבים	שינוי
1983	159,616	3.4 (#4)	0 / 183	0
1986	234,028	4.8 (#4)	8 / 183	8
1990	225,084	4.8 (#4)	10 / 183	2
1994	338,538	7.3 (#4)	13 / 183	3
1995	233,208	4.8 (#5)	9 / 183	4
1999	342,260	7.4 (#4)	14 / 183	5
2002	464,980	9.5 (#4)	17 / 183	3
2006	520,130	11.1 (#3)	21 / 183	4
2008	509,936	10.4 (#5)	20 / 183	1
2013	582,657	12.4 (#4)	24 / 183	4
2017	192,638	3.8 (#6)	0 / 183	24
2019	664,055	13.9 (#4)	26 / 183	26

הפרלמנט האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת בחירות	# קולות	% מהקולות	מושבים	+/–
1996	258,250	6.8 (#4)	1 / 21
1999	260,273	9.3 (#4)	2 / 21	1
2004	322,429	12.9 (#4)	2 / 18	0
2009	284,505	9.9 (#5)	2 / 19	0
2014	410,089	14.5 (#4)	3 / 18	1
2019	532,194	14.1 (#4)	2 / 18	1

בחירות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הירוקים בבחירות לבית המחוקקים של טירול
שנה	אחוז מן הקולות	מנדטים (מתוך 36 מושבים)
2003	15.59% (+7.57)	5 (+2)
1999	8.02% (-2.66)	3 (-1)
1994	10.68% (+2.42)	4 (+1)
1989	8.26% (+5.34)	3 (+3)
1984	2.92%	0

תוצאות של הירוקים בבחירות לבית המחוקקים של פורארלברג
שנה	אחוז מן הקולות	מנדטים (מתוך 36 מושבים)
2004	10,2% (+4.17)	4 (+2)
1999	6,03% (-1.73)	2 (-1)
1994	7,76% (+2.58)	3 (+1)
1989	5,18% (-7.82)	2 (-2)
1984¹	13,00%	4

תוצאות הירוקים בבחירות לבית המחוקקים הוינאי
שנה	אחוז מן הקולות	מנדטים (מתוך 100 מושבים)	מידע נוסף
2010	12,64% (-1.99)	11 (-3)	1 יועץ פדרלי, 1 חבר מועצה
2005	14,63% (+2.18)	14 (+3)	1 יועץ פדרלי, 2 חברי המועצה
2001	12,45% (+4.51)	11 (+4)	1 יועץ פדרלי, 1 חבר מועצה
1996	7,94% (-1.14)	7 (±0)	1 חבר מועצה
1991	9,08% (+4.68)	7 (+7)	1 חבר מועצה
1987	4,4% (+1.9)	0
1983¹	2,5% (+2.5)	0