מפלגת העם האוסטרית
מדינה | אוסטריה |
---|---|
מנהיגים | קארל נהאמר |
תקופת הפעילות | 1945–הווה (כ־79 שנים) |
אידאולוגיות | שמרנות |
מטה | וינה |
מיקום במפה הפוליטית | מרכז-ימין |
ארגונים בינלאומיים | מפלגת העם האירופית, איחוד הדמוקרטיה הבין-לאומי, מפלגת העם האירופי |
צבעים רשמיים |
טורקיז (אחרי 2017) שחור (לפני 2017) |
נציגויות בפרלמנטים | |
המועצה הלאומית |
71 / 183 |
המועצה הפדרלית |
26 / 61 |
הפרלמנט האירופי |
6 / 19 |
www.oevp.at | |
מפלגת העם האוסטרית (בגרמנית: Österreichische Volkspartei, ÖVP) היא מפלגה נוצרית-דמוקרטית ושמרנית באוסטריה. היא ממשיכת דרכה של המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ודומה בהשקפות עולמה למפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU), כששתיהן מגדירות את עצמן כמפלגות מרכז-ימין. מפלגת העם האוסטרית נוסדה מיד לאחר הקמתה מחדש של אוסטריה ב-1945, ומאז היא אחת משתי המפלגות הגדולות באוסטריה, לצד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית.
הישגים במערכות בחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המועצה הלאומית של אוסטריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנת בחירות | # סך קולות | % מצביעים | # מושבים | הרכב ממשלה |
---|---|---|---|---|
1945 | 1,602,227 מקום ראשון | 49.8% | 85 מקום ראשון | רוב של ÖVP-SPÖ-KPÖ |
1949 | 1,846,581 מקום ראשון | 44.0% | 77 מקום ראשון | רוב של ÖVP-SPÖ |
1953 | 1,781,777 מקום שני | 41.3% | 74 מקום ראשון | רוב של SPÖ-ÖVP |
1956 | 1,999,986 מקום ראשון | 46.0% | 82 מקום ראשון | רוב של ÖVP-SPÖ |
1959 | 1,928,043 מקום שני | 44.2% | 79 מקום ראשון | רוב של ÖVP-SPÖ |
1962 | 2,024,501 מקום ראשון | 45.4% | 81 מקום ראשון | רוב של ÖVP-SPÖ |
1966 | 2,191,109 מקום ראשון | 48.3% | 85 מקום ראשון | רוב של ÖVP |
1970 | 2,051,012 מקום שני | 44.7% | 78 מקום שני | באופוזיציה |
1971 | 1,964,713 מקום שני | 43.1% | 80 מקום שני | באופוזיציה |
1975 | 1,981,291 מקום שני | 42.9% | 80 מקום שני | באופוזיציה |
1979 | 1,981,739 מקום שני | 41.9% | 77 מקום שני | באופוזיציה |
1983 | 2,097,808 מקום שני | 43.2% | 81 מקום שני | באופוזיציה |
1986 | 2,003,663 מקום שני | 41.3% | 77 מקום שני | רוב של SPÖ-ÖVP |
1990 | 1,508,600 מקום שני | 32.1% | 60 מקום שני | רוב של SPÖ-ÖVP |
1994 | 1,281,846 מקום שני | 27.7% | 52 מקום שני | רוב של SPÖ-ÖVP |
1995 | 1,370,510 מקום שני | 28.3% | 52 מקום שני | רוב של SPÖ-ÖVP |
1999 | 1,243,672 מקום שלישי | 26.9% | 52 מקום שני | רוב של ÖVP-FPÖ |
2002 | 2,076,833 מקום ראשון | 42.3% | 79 מקום ראשון | רוב של ÖVP-FPÖ |
2006 | 1,616,493 מקום שני | 34.3% | 66 מקום שני | רוב של SPÖ-ÖVP |
2008 | 1,269,656 מקום שני | 26.0% | 51 מקום שני | רוב של SPÖ-ÖVP |
2013 | 1,125,876 מקום שני | 24.0% | 47 מקום שני | רוב של SPÖ-ÖVP |
2017 | 1,341,930 מקום ראשון | 31.4% | 62 מקום ראשון | רוב של ÖVP-FPÖ |
2019 | 1,789,417 מקום ראשון | 37.5% | 71 מקום ראשון | רוב של ÖVP-GRÜNE |
הפרלמנט האירופי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנת בחירות | # סך קולות | % מצביעים | # מושבים |
---|---|---|---|
1996 | 1,124,921 מקום ראשון | 29.7% | 7 |
1999 | 859,175 מקום שני | 30.7% | 7 |
2004 | 817,716 מקום שני | 32.7% | 6 |
2009 | 858,921 מקום ראשון | 30.0% | 6 |
2014 | 761,896 מקום ראשון | 27.0% | 5 |
2019 | 1,305,954 מקום ראשון | 34.6% | 7 |
2024 | 864,072 מקום שני | 24.52% | 5 |
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפלגת העם האוסטרית היא ממשיכת דרכה של המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית, תנועה שמרנית אשר נוסדה בשנת 1893 על ידי ראש עיריית וינה קרל לואגר. בעת הקמתה רוב חבריה היו שייכים בעבר למפלגת חזית המולדת האוסטרית, שהונהגה בידי הקנצלר אנגלברט דולפוס, גם הוא חבר המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית לפני האנשלוס. אף שלעיתים מכבדים את חברי מפלגת העם האוסטרית בשל התנגדותה להיטלר, המשטר שנבנה על ידי דולפוס כונה "אוסטרופשיזם".
המפלגת בצורתה הנוכחית נוסדה מיד לאחר עצמאותה של אוסטריה ב-1945, ומאז היא מיוצגת בשני בתי הפרלמנט של האספה הפדרלית של אוסטריה. מפלגת העם האוסטרית הייתה תמיד המפלגה החזקה ביותר או השנייה החזקה ביותר, ועל כן הנהיגה או הייתה שותפה ברוב ממשלות אוסטריה. מאז 1991 המפלגה חברה במפלגת העם האירופית.
המפלגה פופולרית בעיקר בקרב עובדי הצווארון הלבן, בעלי עסקים וחקלאים, ורבים מתומכיה הם עובדי מדינה. מנגד, עובדי הצווארון הכחול נוטים לתמוך במפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית.
מדינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברמת מדינות אוסטריה, מפלגת העם שולטת אז והיום במדינות הכפריות: אוסטריה תחתית, אוסטריה עילית, זלצבורג, שטיריה, טירול ופורארלברג. היא פחות פופולרית בעיר-מדינה וינה ובמדינות הכפריות הפחות קתוליות בורגנלנד וקרינתיה.
ממשל פדרלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפלגת העם זכתה לניצחון מוחץ בבחירות הראשונות לאחר המלחמה שהתקיימו בדצמבר 1945, וזכתה לכמעט מחצית מהקולות ולרוב מוחלט בבית הנבחרים. עם זאת, זיכרונות הרפובליקה הראשונה דחפו את מפלגת העם לשמור על ממשלת אחדות לאומית שהנהיגה את המדינה מאז קבלת העצמאות מחדש בתחילת 1945. היא נשארה כשותפה הבכירה בקואליציה עד 1966[1], ושלטה לבדה מ-1966 עד 1970[2]. היא נכנסה מחדש לממשלה רק ב-1986, אך מעולם לא הייתה ללא כוח השפעה באמת מאז 1945, שכן בשל מסורת ארוכה היה נדרש להתייעץ בענייני מדיניות עם כל הקבוצות הגדולות.
לאחר הבחירות ב-1999, הסתיים משא ומתן בן כמה החודשים כאשר מפלגת העם הקימה בתחילת שנת 2000 ממשלת קואליציה עם מפלגת החירות האוסטרית ומנהיגה שעמד בראשה, ירג היידר. על אף שמפלגת החירות הייתה גדולה יותר, היא הייתה יותר מדי שנויה במחלוקת על מנת להנהיג את הממשלה, ועל כן וולפגנג שיסל ממפלגת העם התמנה לקנצלר. קואליציה זו עוררה גל מחאות באוסטריה וברחבי אירופה. ראשי הממשלות של 14 המדינות האחרות באיחוד האירופי החליטו להפסיק את שיתוף הפעולה עם ממשלת אוסטריה, והטילו עליה סנקציות. מדובר בפעם הראשונה בה הוטלו סנקציות על מדינה חברה באיחוד. מספר חודשים לאחר מכן הסנקציות הוסרו. בבחירות בשנת 2002 זכתה מפלגת העם ל-42% מהקולות, בעוד מפלגת החירות זכתה רק ל-10%.
בבחירות 2006 הפסידה מפלגת העם ולאחר משא ומתן הסכימה להיות שותפה זוטרה בממשלה בראשות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בבחירות 2008 המפלגה הפסידה 15 מושבים.
בבחירות 2017 (אנ') זכתה המפלגה ב-31.5% מקולות הבוחרים[3], וחזרה להיות המפלגה הראשונה בגודלה במועצה הלאומית, עם 62 מתוך 183 מושבים. מנהיגה, סבסטיאן קורץ, התמנה לקנצלר אוסטריה. בשנת 2019 בעקבות "פרשת איביזה", שגרמה להתפטרות סגן הקנצלר היינץ-כריסטיאן שטראכה[4] ופירוק הקואליציה השלטונית של מפלגת העם עם מפלגת החירות האוסטרית, הממשלה הפסידה בהצעת אי אמון, ונשיאת בית המשפט בריגיטה בירליין מונתה על ידי הנשיא לקנצלרית זמנית עד הבחירות.
בבחירות שהתקיימו ב-29 בספטמבר 2019 זכתה המפלגה בהנהגתו של קורץ[5] ב-37.5% מקולות המצביעים וחיזקה את מעמדה במועצה הלאומית עם 71 מושבים. סבסטיאן קורץ התמנה שוב לקנצלר אוסטריה לאחר שהקים קואליציה עם מפלגת הירוקים[6] בהנהגתו של ורנר קוגלר, שמונה לסגן הקנצלר.
ב-9 באוקטובר 2021 התפטר קורץ מתפקידו כקנצלר אוסטריה בעקבות חשדות לשחיתות. בהצהרה לתקשורת הודיע כי הציע לשר החוץ, אלכסנדר שלנברג, להחליפו בתפקיד הקנצלר והוסיף כי בכוונתו להמשיך להנהיג את מפלגת השלטון בפרלמנט[7].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת העם האוסטרית (בגרמנית)
- מפלגת העם האוסטרית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ החבילה התפרדה, מעריב, 28 בנובמבר 1965
- ^ מתיחות לקראת הבחירות לפארלמנט, מעריב, 24 בפברואר 1970
- ^ הבחירות באוסטריה: השמרנים ניצחו; הימין הקיצוני התחזק, באתר וואלה, 16 באוקטובר 2017
- ^ רויטרס, טלטלה בממשלת אוסטריה: השוחד "הרוסי" למנהיג הימין הקיצוני, באתר ynet, 18 במאי 2019
- ^ סוכנויות הידיעות, אוסטריה: הקנצלר הצעיר שהודח ניצח בבחירות, באתר ynet, 30 בספטמבר 2019
- ^ הברית המוזרה באוסטריה: השמרנים והירוקים בממשלה שתתנגד להגירה ותתמוך בסביבה, באתר הארץ, 2 בינואר 2020
- ^ קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ הודיע על התפטרותו על רקע החשד לשחיתות, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2021