מיכל מירון-שקד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכל מירון-שקד
מיכל מירון שקד
מיכל מירון שקד
לידה 13 ביולי 1957
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 במאי 2007 (בגיל 49) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות ? – 19 במאי 2007 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אריק שקד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכל מירון שקד (13 ביולי 1957 - 19 במאי 2007) הייתה עיתונאית שפעלה בתחומי העיתונות, הטלוויזיה והאינטרנט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל מירון שקד נולדה ב-13 ביולי 1957 בירושלים. את דרכה בכתיבה החלה כילדה בעיתון דבר לילדים. בשנת 1978 החלה לכתוב בעיתון מעריב במקביל ללימודיה באוניברסיטת תל אביב[1]. בתחילת שנות ה-80 החלה לעבוד במקומון "ירושלים", וכתבה בו את מדור "העיניים של מיכל". לאחר מכן עברה לכתוב במקומון הירושלמי "כל העיר", ובעיתון "ידיעות אחרונות".

ב-1985 עברה להתגורר בניו יורק ככתבת השבועון "כותרת ראשית", בו כתבה טור בשם "מכתב מניו יורק"[2]. לאחר שראיינה את מייסד המגזין "פנטהאוז" בוב גוצ'יונה עבור "כותרת ראשית", הוא הציע לה תפקיד ככתבת במגזין ובעיתון "ספין"[3]. היא השתמשה בשם מישל מיירון שכתבה שם. במסגרת עבודה זו חשפה את שמו של יוסי גינוסר כבכיר השב"כ המעורב בפרשת קו 300[4]. לאחר סגירת "כותרת ראשית" ב-1988, עברה לעבוד ככתבת העיתון "חדשות" בניו יורק[5]. ב-1992 שבה לישראל והחלה לכתוב טור יומי בעיתון מעריב.

ב-1993 הגישה בערוץ 2 את תוכנית השיחות הלילית "בין הסדינים", שעסקה בבעיות זוגיות ומיניות, ונחשבה לתוכנית הסקס הראשונה בטלוויזיה. התוכנית ספגה ביקורות קשות והורדה מהמסך, ומירון שקד אמרה על כך כי ""פתאום גיליתי שאני מלכת הפרובוקציות זה עצבן, כי התוכנית בעצם הקדימה את זמנה".

ב-1994 כתבה את הספר "אם תיגע בי אני אצרח" שעסק בגילוי עריות ונפרשה בו מערכת יחסים קשה בין אב לבתו, הכוללת התעללות. עם פרסומו עורר הספר סערה באמצעי התקשורת, והועלו השערות האם הספר מבוסס על חומרים אישיים. לאחר שאישרה בריאיון עיתונאי כי הספר הוא אוטוביוגרפי, נפגע מכך אביה, אשר הכחיש את האשמותיה הכלולות בספר, וניתק את הקשר עמה.

ב-1998 שימשה למשך תקופה של שנה כדוברת רשות השידור[6].

בסוף שנות ה-90, כתבה במגזין האתר וואלה!, וב-2000 הקימה וניהלה את האתר המגזיני "Iwomen", שקהל היעד שלו הוא נשים[7]. בשנותיה האחרונות הייתה פעילה במיוחד בשיח הנשי והפמיניסטי בישראל.

מירון שקד התגוררה בשנות חייה האחרונות ביישוב עין חמד שליד ירושלים. היא הייתה נשואה לאריק שקד ולהם שני בנים תאומים. נפטרה ממחלת הסרטן ב-19 במאי 2007 ונטמנה בקיבוץ מעלה החמישה.

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אם תיגע בי אני אצרח (ירושלים: כתר, 1994)
  • ענדתי עגילים כחולים (ירושלים: 2011)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבות של מיכל מירון: תראו מי באה - למבוא, מעריב, 14 בנובמבר 1978
    מיכל מירון, מי רוצה בית בנחלאות?, מעריב, 16 ביולי 1979
  2. ^ אחת מהכתבות שלה: מיכל מירון, אצל פליני במלון, כותרת ראשית, 16 באפריל 1986
  3. ^ "פנטהאוז” החתים את מיכל מירון, חדשות, 28 ביולי 1986
  4. ^ אבי גנאור, " ג׳ מהשב״ב הוא יוסף גינוסר", חדשות, 7 בדצמבר 1986
    שלום רוזנפלד, MICHELE MAYRON " תסמונת, מעריב, 17 בדצמבר 1986
  5. ^ מיכל מירון - טיסת לילה, היידיגר מת וחי בניו יורק, חדשות, 6 בנובמבר 1989
  6. ^ אביבה קרול, ‏מיכל מירון-שקד מונתה לדוברת רשות השידור, באתר גלובס, 3 במאי 1998
  7. ^ אוריה שביט, הכתבה שתסדר לכם את החיים, באתר הארץ, 28 בפברואר 2001