מרדכי שולמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

הרב מרדכי שולמן (תרס"א, 1901 - כ"ז בשבט תשמ"ב, 20 בפברואר 1982) היה ראש ישיבת סלובודקה בבני ברק. מאישי תנועת המוסר.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בטיקטין שבפולין (אז תחת שלטון האימפריה הרוסית) לרב שמחה שמואל שולמן, מראשוני ישיבת סלובודקה, מתלמידי ישיבת קלם ומלומדי הכולל בנובהרדוק של הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (ה"ערוך השולחן").

בגיל 7 נשלח עם אחיו הבכור ללמוד בתלמוד תורה בביאליסטוק הסמוכה. כבר בילדותו התמיד בלימודו ולהפצרותיו, הסכים שמש בית הכנסת להשאיר לו את בית הכנסת פתוח בלילות. בגיל 12 התייתם מאביו ונשלח לבריסק אל דודו הרב חיים יעקב שולמן, דיין אצל הרב חיים סולובייצ'יק. בבריסק למד בישיבה קטנה של הרב אלחנן וסרמן. בגיל בר מצווה רצה לעזוב את הישיבה אך הרב אלחנן וסרמן שיכנעו להשאר ולמד עמו בתמורה חברותא את פרק איזהו נשך במסכת בבא מציעא.

בזמן מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה נדד לסטויבץ שם התארח אצל קרוב משפחה ששימש שם כשו"ב. בהיותו בסטויבץ נפגש עם החזון איש ובפגישתם הראשונה דיבר איתו החזון איש בלימוד ותיקנו בגישתו לסוגיא המדוברת. בהמשך התחבב על החזון איש ולמד עמו בחברותא ונעשה לבן בית אצלו. לאחר זמן, יעץ לו החזון איש להצטרף לישיבה. רבי מרדכי נסע למינסק ונכנס לישיבת סלובודקה ששהתה שם באותה תקופה. לאחר זמן עבר גם החזון איש למינסק ושוב נפגשו השניים ורבי מרדכי התארח בביתו ולמד עמו חברותא מסכת מנחות. לאחר מעט זמן, עבר הרב אלחנן וסרמן במינסק בדרכו לסימלוביץ שם שהה החפץ חיים עם ישיבת ראדין, והציע לרבי מרדכי ללמוד עמו חברותא בתנאי שיצטרף אליו. רבי מרדכי נאות ונסע עמו לסימלוביץ. החפץ חיים אירחו בביתו כהכרת הטוב על הכנסת אורחים שהיה עושה עמו סבו הרב משה גדליה שולמן במיינדזיז'ץ פודלסקי (המכונה מזריטש). בהיותו בסימלוביץ למד חצי יום חברותא עם הרב וסרמן, ושמע שיעורים מראש הישיבה, הרב נפתלי טרופ. בשנת תרע"ז (1917) עברה הישיבה והחפץ חיים לסומיאץ'. בסומיאץ' הצטרף לשיעורו של החפץ חיים בסדר קדשים למבוגרי הישיבה, והיה מתערב ושואל כאחד הבחורים הוותיקים. החפץ חיים שלחו לשליחויות קודש ומסירת דרשות חיזוק בעיירות הסביבה. באותה תקופה גם היה מעדכן מדי יום את החפץ חיים לבקשתו, מהנעשה בחזית המלחמה[1].

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרע"ט (1919) נסע עם קבוצת בחורים ללמוד בישיבת סלובודקה ששהתה אז בקרמנצ'וג. בשנת תר"פ (1920) כשהחלו פרעות פטליורה עזב את העיר וחזר לבית אמו בטיקטין (עמה לא נפגש מגיל 12). בדרכו לטיקטין נכנס לעיירה סנובסק שם שהה החפץ חיים ושהה במחיצתו מספר חודשים. עם הגיעו לבית אמו נחלה והיה בסכנת חיים וקיבל על עצמו לחזור לישיבה מיד כשיחלים אף אם משפחתו תתנגד. מיד כשהתאושש יצא בדרכו לסלובודקה ושלח מכתב לוילנה להודיע לחזון איש שמגיע אליו בדרכו לישיבה. עם הגיעו לווילנה ביקשו הרב יוסף שו"ב, מזכירו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי לסור אל הרב חיים עוזר לבקשתו. הרב חיים עוזר אמר לו שהחזון איש סיפר לו שהוא עומד להגיע אליו ומהתרגשות קשה לו להתרכז, ומשכך רצה לראותו. לאחר זמן העניק לו גם את ספרו "אחיעזר" במתנה.

בהגיעו לסלובודקה כבש מקום של כבוד ונחשב לעילוי והיה ממקורבי הסבא מסלובודקה. בשנת תרפ"ד (1924) נבחר למניין הראשון שיעלה לחברון יחד עם ה"סבא" (לבסוף עלתה כל הישיבה יחד). בחברון יוחד לו חדר בעליית הגג שם היה לומד ברציפות בהתמדה כבר מ-3 לפנות בוקר ונחשב לסמל ההתמדה בישיבה. בשנת תרפ"ז (1927), לאחר הסתלקות "הסבא", חזר לסלובודקה ובדרכו עבר בווילנה שם ביקר חודשיים אצל החזון איש והרב חיים עוזר. בסלובודקה התקבל בכבוד רב מפני הערצת "הסבא" אליו. למד גם בכולל קובנה אצל רבי דוד רפפורט ה"מקדש דוד". באותה תקופה כתב מזכרונו מספר שיחות של הסבא מסלובודקה ופרסמן בעילום שם בחוברות "אור הצפון".

נישואיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרפ"ט (1929) התארס עם בתו של ראש הישיבה הרב יצחק אייזיק שר. לאחר הולדת בנו נתן צבי (סיון תר"צ) נסע לווילנה כדי ללמוד בשקט. חמיו הרב שר שלח מכתב לרב חיים עוזר גרודז'ינסקי שיעקוב אחרי חתנו לראות אם מתאים להנהיג ישיבה מבחינת כישורי ניהול. בזמן שהותו בווילנה למד עם החזון איש, ר' חיים עוזר, והרב חנוך אייגש, "המרחשת". באותה תקופה עבד על הספק גדול בלימוד. הרב חיים עוזר שלח לימים תשובה לרב שר בפירוט מעלות חתנו, ובסיומו הוסיף שעל הכל, ר' ישעיה (החזון איש) לא גומר לשבחו. בשנת תרצ"א (1931) אמר לחזון איש שרוצה לעלות לארץ ישראל. החזון איש אמר לו שגם הוא רוצה, ומבקשו שיסע ויחווה את דעתו על מקום מגורים ועל המצב הרוחני בארץ. הרב מרדכי עלה לישראל והתגורר במשך חצי שנה בתל אביב. לאחר חצי שנה חזר לליטא, וסיקר לחזון איש את ממצאיו. החזון איש החליט שמיד נוסע אך למעשה לא יצאה נסיעתו לפועל. הרב שולמן חזר לביתו בסלובודקה שם הסתגר בעליית גג ולמד. בשנת תרצ"ה (1935) החל למסור שיעורים בישיבת סלובודקה ובשנת תרצ"ט (1939) כשחלה חמיו, לקח על עצמו גם את העול הכלכלי של הישיבה ונסע לארצות הברית לגייס כספים. בהיותו בארצות הברית פרצה מלחמת העולם השנייה והרב מרדכי נשאר שם ופעל למען יהודי אירופה. בין היתר היה ממייסדי ועד ההצלה. במהלך המלחמה המשיך לדאוג לישיבת סלובודקה, ושקל את פתיחת הישיבה מחדש באמצע המלחמה וכן שלח כספים לכולל אברכים שייסד חמיו בירושלים. בכל תקופת המלחמה נשארו אשתו ושלושת ילדיו בקובנה ועד לאחר תום המלחמה הוא לא ידע מה עלה בגורלם.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תש"ו (1946) עלה לישראל ועזר לחמיו לפתוח את הישיבה מחדש בבני ברק. בקום הישיבה היו בה שלושה בחורים בלבד אך הרב שולמן מסר שיעורים (פעמיים בשבוע) כאילו מאות בחורים לפניו. בד בבד עם מסירת השיעורים, נשא בעול הגשמי, בהשגת מימון לבניית ואחזקת הישיבה. החזון איש שהתגורר אז בגבעת רוקח, היה מוסר שיעור בישיבה כל פעם שעלה אליה. לאחר פטירת חמיו עודדו החזון איש למלא את מקומו. על אף תפקידו, השתדל לברוח מפרסום וכבוד. היה נוסע לאסוף כספים לישיבה בכל סוף חורף לארצות הברית ובכל סוף קיץ לאירופה. אשתו, הרבנית חיה מרים, הייתה דמות בולטת בגבעת הישיבה, בדרך כלל לא הצטרפה אליו לנסיעות לחו"ל היא הקימה וניהלה את משק הבית והמטבח בישיבה, אך הייתה מעורבת גם בניהול הישיבה ולא היה יוצא דופן שהייתה מעירה לבחורי הישיבה, בתה הרבנית אסתר רבקה זקס, המשיכה בדרכה לאחר מותה.

בנו הרב נתן צבי שולמן מילא את מקומו בראשות הישיבה ולצדו כיהן חתנו הרב עמרם זקס ומכהן חתנו הרב משה הלל הירש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כי אם - קווים לדמותו של הרב מרדכי שולמן, מאת ראובן גרוסמן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב מרדכי סיפר שלפליאתו, מיד כשהיה מתחיל היה החפץ חיים מרחיב ומספר כאילו שמע יחד איתו.