מרטין לותר (דיפלומט)

מרטין לותר
לידה	16 בדצמבר 1895; ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	13 במאי 1945 (בגיל 49); ברלין, שטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה
מדינה	גרמניה
תפקיד	מזכיר מדינה
מפלגה	המפלגה הנאצית

מרטין פרנץ יוליוס לותר (בגרמנית: Martin Franz Julius Luther;‏ 16 בדצמבר 1895 – 13 במאי 1945) היה דיפלומט גרמני.

הוא היה חבר במפלגה הנאצית מראשיתה, יועץ של שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ, תחילה ב-Dienststelle Ribbentrop (לשכת ריבנטרופ), ואחר כך במשרד החוץ הפדרלי (Auswärtiges Amt) כשפון ריבנטרופ החליף את קונסטנטין פון נויראט. הוא השתתף בוועידת ואנזה בינואר 1942, בה תוכנן הפתרון הסופי - רצח העם היהודי. הגילוי של עותק הפרוטוקול שהיה ברשותו ב-1947 הביא לידיעת בעלות הברית את קיום הוועידה ומטרתה.

עסק רהיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לותר ניהל עסק להובלת רהיטים ועיצוב פנים. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ולאס אה ב-1 במרץ 1933.^[1] הוא עזר לריבנטרופ להשיג מספר נמוך של חברות במפלגה (מה שהעיד על ותק), וכאשר ריבנטרופ נשלח ללונדון כשגריר ב-1936, ריבנטרופ שכר את לותר להעביר את רהיטיו מברלין ולעצב את פנים שגרירות גרמניה בלונדון.

קריירה נאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבנטרופ הציע ללותר תפקיד בלשכת ריבנטרופ. לותר הפך לאחד מאנשי הביצוע האהובים על ריבנטרופ. כעבור שנתיים השתלט על מחלקת "דויטשלנד" (גרמניה) והעביר אותה לבניין משלה.^[2]

לותר היה נאמן להימלר.^[2] במאי 1940 מונה לתפקיד קשר משרד החוץ לאס אס. ביולי 1941 התקדם לתפקיד ממונה משרדי (Ministerialdirektor) בדרגת תת-מזכיר מדינה (Unterstaatssekretär); כוחו עלה על זה שהשתמע מתוארו ודרגתו, שכן הוא היה איש הקשר בין המפלגה למשרד. בנוסף הוא הפך לבריגדפיהרר באס אה.^[3]

לותר השתתף בוועידת ואנזה ב-20 בינואר 1942 כנציג משרד החוץ. הוא היה בין אלה שידעו שהמדיניות בעניין "השאלה היהודית" השתנתה.^[4] לאחר מכן משימתו העיקרית הייתה לשכנע או ללחוץ על משתפי פעולה ובעלי ברית של גרמניה למסור את יהודיהם לגירוש למחנות המוות. בתקופה זו המשיך לעבוד כמעצב פנים של אשתו של ריבנטרופ, וסייע לה בעיצוב בתיה ובגדיה. הוא התרעם על כך שהתייחסה אליו כאל משרת בית. היא סברה שהוא נבער. ריבנטרופ לא היה מרוצה מכך שהוא לא מקדם את האינטרסים של משרד החוץ במאבק עם הימלר והאס אס, ועייף מניהולו הכושל בנוגע לכספי המשרד. ריבנטרופ קיבל תלונות על כך שלותר סוחט אנשים.^[5]

ב-1943, בסיועו של פרנץ ראדמאכר, ניסה לותר להחליש את ריבנטרופ כשר חוץ, אך מטרתו סוכלה והוא נשלח למחנה הריכוז זקסנהאוזן ב-1944. היטלר רצה שייתלה, אבל הימלר דאג שיועסק בעישוב במחנה. לאחר ניסיונות התאבדות הוא שוחרר על ידי הצבא האדום באביב 1945, ומת זמן קצר לאחר מכן מאי ספיקת לב.^[5]

מזכר ועידת ואנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העותק של פרוטוקול ועידת ואנזה ששלח ללותר היידריך התגלה בארכיון משרד החוץ ב-1947 ומילא תפקיד חשוב בתיעוד הוועידה.^[6]

עותק הפרוטוקול של לותר הוא היחיד ששרד, וגילויו היה הפעם הראשונה שבעלות הברית התוודעו לפגישה ולפגישת המשך ב-6 במרץ 1942. בוועידה הביע לותר דאגה מה"יישוב מחדש" רחב ההיקף הנדרש ברחבי אירופה הכבושה, מה שהצביע לכאורה על כך שלא לגמרי הבין מה תוכנן. בנוסף, הכין תזכיר לשימושו בוועידה,^[7] המדבר רק על גירוש. מכחישי השואה השתמשו בו כדי לטעון שהוועידה לא הציגה מדיניות של רצח עם,^[8]^[9]

תיאורים בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לותר מגלם הנס-ורנר בוסינגר בסרט הדרמה-תיעודי של הטלוויזיה הגרמנית ועידת ואנזה משנת 1984.
לותר היה חלק מרומן ההיסטוריה החלופית של רוברט האריס משנת 1992, ארץ אבות. בעיבוד הקולנועי של HBO מ-1994, שונה שמו לפרנץ לותר ושיחק אותו ג'ון וודוויין.
בסרט HBO משנת 2001, הפתרון הסופי, גילם את לותר קווין מקנלי.
לותר מתואר בקצרה בספרו של דניאל סילבה מ-2003, The Confessor (המוודה), שהוא חלק מסדרת גבריאל אלון של סילבה.
בסרט הגרמני הוועידה משנת 2022 גילם אותו השחקן האוסטרי סימון שוורץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מרטין לותר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Wistrich, Robert S. (1982). Who's Who in Nazi Germany. New York: Macmillan. pp. 163–64. ISBN 9780026306003.
^ ¹ ² Reitlinger, Gerald (1981). The SS: Alibi of a Nation 1922–1945. London: Arms and Armour. p. 115. ISBN 0-85368-187-2.
^ Lüdicke, Lars (2014). Hürter, Johannes; Mayer, Michael (eds.). Die Personalpolitik der Minister Neurath und Ribbentrop. Das Auswärtige Amt in der NS-Diktatur. Schriftenreihe der Vierteljahrshefte für Zeitgeschichte (בגרמנית). Vol. 109. Munich: De Gruyter Oldenbourg. p. 53. ISBN 9783486781397.
^ Browning, Christopher R. (2004). The Origins of the Final Solution: The Evolution of Nazi Jewish Policy, September 1939–March 1942. Comprehensive history of the Holocaust. Lincoln, Nebraska: University of Nebraska. p. 410. ISBN 9780803213272.
^ ¹ ² Reitlinger, pp. 234–36.
^ Botsch, Gideon (2011). Benz, Wolfgang (ed.). Warenhausfrage. Handbuch des Antisemitismus: Judenfeindschaft in Geschichte und Gegenwart. Volume 4 Ereignisse, Dekrete, Kontroversen (בגרמנית). Berlin: De Gruyter. pp. 431–32. ISBN 9783110255140.
^ Browning, p. 407.
^ Kulaszka, Barbara, ed. (1992). Did Six Million Really Die?: Report of the Evidence in the Canadian "False "False News" trial of Ernst Zündel – 1988. Toronto: Samisdat. p. 424. ISBN 9781896006000. The account gives a date of 21 August 1942 for the Luther Memorandum, rather than before the conference.
^ Cohen, Yehuda (2010). A critique of Christopher Browning's scholarship. The Germans: Absent Nationality and the Holocaust. Heritage, society and national identity in the European Union. Brighton: Sussex Academic Press. pp. 160–63. ISBN 9781845193584.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Browning, Christopher R. (1977). "Unterstaatssekretär Martin Luther and the Ribbentrop Foreign Office". Journal of Contemporary History. 12 (2): 313–44. doi:10.1177/002200947701200206.
Browning, Christopher R. (1978). The Final Solution and the German Foreign Office: A Study of Referat D III of Abteilung Deutschland, 1940–43. New York: Holmes & Meier. ISBN 9780841904033.
Döscher, Hans-Jürgen (1993). "Martin Luther—Aufstieg und Fall eines Unterstaatssekretärs". Die braune Elite (בגרמנית). Vol. 2. Darmstadt: Wissenschaftliche Buchgesellschaft. pp. 179–92. ISBN 9783534102549.

[Wistrich-1] Wistrich, Robert S. (1982). Who's Who in Nazi Germany. New York: Macmillan. pp. 163–64. ISBN 9780026306003.

[arms-2] ¹ ² Reitlinger, Gerald (1981). The SS: Alibi of a Nation 1922–1945. London: Arms and Armour. p. 115. ISBN 0-85368-187-2.

[3] Lüdicke, Lars (2014). Hürter, Johannes; Mayer, Michael (eds.). Die Personalpolitik der Minister Neurath und Ribbentrop. Das Auswärtige Amt in der NS-Diktatur. Schriftenreihe der Vierteljahrshefte für Zeitgeschichte (בגרמנית). Vol. 109. Munich: De Gruyter Oldenbourg. p. 53. ISBN 9783486781397.

[4] Browning, Christopher R. (2004). The Origins of the Final Solution: The Evolution of Nazi Jewish Policy, September 1939–March 1942. Comprehensive history of the Holocaust. Lincoln, Nebraska: University of Nebraska. p. 410. ISBN 9780803213272.

[Reitlinger2-5] ¹ ² Reitlinger, pp. 234–36.

[6] Botsch, Gideon (2011). Benz, Wolfgang (ed.). Warenhausfrage. Handbuch des Antisemitismus: Judenfeindschaft in Geschichte und Gegenwart. Volume 4 Ereignisse, Dekrete, Kontroversen (בגרמנית). Berlin: De Gruyter. pp. 431–32. ISBN 9783110255140.

[7] Browning, p. 407.

[8] Kulaszka, Barbara, ed. (1992). Did Six Million Really Die?: Report of the Evidence in the Canadian "False "False News" trial of Ernst Zündel – 1988. Toronto: Samisdat. p. 424. ISBN 9781896006000. The account gives a date of 21 August 1942 for the Luther Memorandum, rather than before the conference.

[9] Cohen, Yehuda (2010). A critique of Christopher Browning's scholarship. The Germans: Absent Nationality and the Holocaust. Heritage, society and national identity in the European Union. Brighton: Sussex Academic Press. pp. 160–63. ISBN 9781845193584.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]