מריה סיבילה מריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מריה סיבילה מריאן
Maria Sibylla Merian
Merian 500DM.jpg
לידה 2 באפריל 1647
פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בינואר 1717 (בגיל 69)
אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אנטומולוגיה
מקום מגורים גרמניה, הולנד.
בן/בת זוג Johann Andreas Graff עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Johanna Helena Herolt, Dorothea Maria Graff עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר מחזור גלגול הפרפרים ואיור מדעי.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מריה סיבילה מריאן (גרמנית: Maria Sibylla Merian; ‏ 2 באפריל 164713 בינואר 1717) הייתה מאיירת, חוקרת טבע, ואנטומולוגית גרמנייה. תרמה לייסוד הבוטניקה והזואולוגיה המודרניים. חוקרת הטבע הראשונה שצפתה ישירות בחרקים. הייתה אנטומולוגית מובילה, בזמנה, וגילתה עובדות חדשות רבות על חיי חרקים במהלך מחקריה, שפורסמו בחמישה ספרים[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריה סיבילה מריאן נולדה בפרנקפורט למוציא לאור שווייצרי מתיו מריאן. אמה, יוהנה סיבילה היין, הייתה אשתו השנייה של אביה. אביה נפטר ב־1650 ושנה לאחר מכן, אמה התחתנה עם צייר הטבע יאקוב מראל. מראל עודד את מריאן לצייר ולרשום[2]. מריאן למדה ציור תחת חסותו של מרל בבית המשפחה בפרנקפורט. היא אספה חרקים וחיות קטנות נוספות לאיורים של מראל. בגיל 13 ציירה את הדימויים הראשונים של חרקים וצמחים, ואף החלה את אוסף הזחלים שלה. היא חקרה את הפיכתם של זחלים לפרפרים ותיארה את חקירותיה[3][4].

נירנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1665 נישאה מריאן לתלמיד של מראל, יוהאן אנדריאס גראף מנירנברג. בינואר 1668 ילדה מריאן את יוהנה הלנה, והמשפחה עברה לנירנברג בשנת 1670, עיר הולדתו של גראף. היא המשיכה לאסוף, לגדל ולתעד חרקים והחלה ללמד ציור ורקמה נשים צעירות ממשפחות עשירות[5]. היא הראשונה שהכינה דוגמאות רקמה המיועדות לנשים[6].

ב־1675 נכללה מריאן באוסף ביוגרפיות של אמנים גרמנים והולנדים, Teutsche Academie, שערך יואכים פון סנדררט[7]. מעבר לרישום היא עסקה גם בתחריט. ספרה הראשון ,"ספר הפרחים החדש", היה ספר מודלים לרקמה וציור של פרחים עבור תלמידותיה[8]. בשנת 1678, היא ילדה את הבת השנייה דורותיאה מריה, שלמים עסקה גם בציור[9].

בשנת 1679 היא פרסמה את עבודת המחקר הראשונה על חרקים, Metamorphosis insectorum Surinamensium, שכללה שלושה ספרים[5] המתארים מטמורפוזה של חרקים שכללו את מעגל החיים של החרק, סביבת החיים והתזונה שלו[10].

הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השלושים המאוחרות לחייה הצטרפה מריאן לקבוצה פרוטסטנטית, Labadists, וחזרה עם לחיות עם אמה, יחד עם שתי בנותיה בפרנקפורט. בעלה ניסה לשכנע אותה לחזור לחיות איתו בנירנברג, אך היא לא חזרה והוא הגיש בקשה לגירושים[5]. בגיל 38 מריאן עברה לגור עם משפחתה בטירת וולתה בפריסלד הולנד. בעלי הטירה אפשרו למאמינים מקבוצת ה- Labadists לחיות בטירה. בטירת וולתה היו דגימות של פרפרים מסורינם שהיו גדולים וצבעוניים יותר מהפרפרים שראתה באירופה. הם סיקרנו מאוד את מיראן והיא קיוותה לנסוע לקולניות ההולנדיות לתעד זוחלים[11]. מריאן ובנותיה עברו לאמסטרדם והיא התפרנסה מרישום של אובייקטים עבור משפחות עשירות[12].

הבוטנאי ההולנדי, קספר קומאליין, וחוקרי טבע אחרים סייעו למריאן להגשים את תוכניתה ולנסוע לסורינם. ביולי 1699 היא הפליגה לסורינם עם בנותיה. לא היו לה את המשאבים למסע ולכן היא מכרה את חלק מעבודותיה ולקחה הלוואה מניקולס וויטסן, שהיה ראש עיריית אמסטרדם, איש עסקים ובעל אוסף חרקים ופרפרים. הנסיעה של נשים לבדן לחקור ולצייר חרקים וצמחים הייתה מאוד יוצאת דופן באותה התקופה[11][13].

סורינאם והולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריאן הגיעה לסורינאם בספטמבר 1699 ושהתה שם במשך שנתיים. היא ציירה חרקים, ציפורים, זוחלים ודו-חי, וצמחים מקומיים ותיעדה את שמות המקומיים של הצמחים ואת השימושים בהם. במהלך שהותה היא תיעדה וחקרה 60 סוגי צמחים ו- 90 מינים של חיות. היא המשיכה בתיעוד של פרפראים ותארה ברישום וטקסט את כל שלבי ההתפתחות שלהם[12]. לאחר כשנתיים המשפחה חזרה לאמסטרדם כשמריאן חשה שבריאותה מתערערת. עם חזרתה היא פרסמה את "מטמורפוזה של חרקים בסורינאם". ספר זה חשף בפעם הראשונה את המגוון המדהים של יער הגשם[13]. הספר היה גדול ממדים והציג את החרקים בגודל מלא עם הסברים על כל שלב בהתפתחות. חדשנותו של הספר הייתה באיורים המדויקים שלא היה להם, עד אז, תקדים בעולם המדעי[12].

ב־1701 מריאן נאלצה לחזוק לרפובליקה ההולנדית לאחר שחלתה במלריה. שם, היא פתחה חנות ומכרה דגימות ותחריטים צמחים ובעלי חיים מסורינם[2][2][2][13][13][13][12][12]. בשנת 1705, היא פרסמה ספר Metamorphosis Insectorum Surinamensium על חרקים של סורינאם[8].

1715 מריאן סבלה משבץ מוחי. למרות שהייתה משותקת חלקית היא המשיכה בעבודתה. מריה סיביליה מריאן נפט[12]רה באמסטרדם ב-13 בינואר 1717 ונקברה כעבור ארבעה ימים.

היחס לעבודותיה לאחר מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותה של מריה סיבילה, רכש רוברט ארסקין [Robert Erskine] הרופא הסקוטי של הצאר הרוסי פטר הגדול, ממשפחתה את היומן שכתבהה מ-1660 ועד 1713, [6]הוא שמר אותו לעצמו ורק לאחר מותו יכל הצאר לעיין בו. 50 מציורי המים של מריה סיבילה, כנראה כולם משנותיה בנירנברג תלויים כיום בטירת רוזנבורג [Rosenborg] בדנמרק. האוסף נמצא ברשות משפחת המלוכה הדנית מאז 1696. לפחות שני אוספים שלה הוצגו באנגליה כמה שנים לפני מותה. חלקים מהאוספים היוו בסיס לאוסף של המוזיאון הבריטי,חלק נוסף נרכש על ידי משפחת המלוכה הבריטית.

במאה שלאחר מותה של מריה סיבילה היא הייתה אחת מהאמנים המועתקים ביותר. במאה שלאחריה נטורליסטים מקצועיים וחובבניים בכוונה להרוס,[6] התחילו להציג ציורים שבהם צבעו לא נכון חלקים בהעתקי הפלטות שלה, הם הטילו ספק באמינות העבודה שלה וככה הרסו את שמה הטוב, עד שכמעט נשכחה. במאתים השנה האחרונות יש תחייה בהכרה והוקרה האירופאית במחקריה . בין 1974 ו-1982 יצאו לאור 3 סדרות ספרים הכוללים את יצירותיה. ודמותה מופיעה כעת על כסף גרמני.

משנות העשרה של חייה דרך שנים של מחקרי חרקים וחיות, מחקרים בעלי ערך רב, ומסעותיה לדרום אמריקה חייה היו מערבולת של פעילות. ספריה מקוריים לחלוטין, ואף על פי שסגנון אמנותה היה בסגנון של דירר [Durer] ביצירותיו שלו אף פעם לא היתה גישה מדעית. יצירותיה שימשו כדוגמא לאיור לדורות של מדענים. אל לנו לשכוח שהאשה רבת הכשרונות וההרפתקנית הזו התפרנסה כמורה לאמנות ורקמה[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ''Blumenbuch. Volume 1.'' 1675
  • ''Blumenbuch. Volume 2.'' 1677
  • ''Neues Blumenbuch. Volume 3.'' 1680
  • ''Der Raupen wunderbare Verwandlung und sonderbare Blumennahrung.'' Volume 1, 1679
  • ''Der Raupen wunderbare Verwandlung und sonderbare Blumennahrung.'' Volume 2, 1683
  • ''Metamorphosis insectorum Surinamensium.'' 1705

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשה בגן מאת רות אלמוג, הוצאת זמורה ביתן, 2012, עמ' 175–219

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריה סיבילה מריאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Books essay: naturalist and artist Maria Sibylla Merian was a woman in a man’s world, www.theartnewspaper.com
  2. ^ 2.0 2.1 Maria Sibylla Merian, Botanical Art & Artists (באנגלית)
  3. ^ GrrlScientist, Maria Sibylla Merian: artist whose passion for insects changed science | GrrlScientist, the Guardian, ‏2013-04-02 (באנגלית)
  4. ^ "Maria Sibylla Merian | Life, Facts, & Works". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2018. 
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Kim Todd, Maria Sibylla Merian (1647-1717): an early investigator of parasitoids and phenotypic plasticity, Terrestrial Arthropod Reviews 4, 2011-06-01, עמ' 131–144 doi: 10.1163/187498311X567794
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Sharon D. Valiant, ART, SCIENCE,NEEDLEWORK The Work of Maria Sibylla Merian, PIECEWORK ,All This By Hand II number 2, Interweave, March/April 1994, עמ' 34-45
  7. ^ Merian, Maria Sibylla – The “Teutsche Academie” on Sandrart.net, ta.sandrart.net (באנגלית)
  8. ^ 8.0 8.1 Sheffield, Suzanne Le-May, 1967-, Women and science : social impact and interaction, Santa Barbara, Calif.: ABC-CLIO, 2004, עמ' 22-24
  9. ^ Wulf, Andrea (19 בינואר 2016). "The Woman Who Made Science Beautiful". The Atlantic (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2018. 
  10. ^ Kay Etheridge, Maria Sibylla Merian and the metamorphosis of natural history, Endeavour 35, 2011-03, עמ' 16–22 doi: 10.1016/j.endeavour.2010.10.002
  11. ^ 11.0 11.1 William T. Stearn, Maria Sibylla Merian (1647-1717) as a Botanical Artist, Taxon 31, 1982, עמ' 529–534 doi: 10.2307/1220684
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Kay Etheridge, Maria Sibylla Merian and the metamorphosis of natural history, Endeavour 35, 2011-03, עמ' 16–22 doi: 10.1016/j.endeavour.2010.10.002
  13. ^ 13.0 13.1 Davis, Natalie Zemon, 1928-, Women on the margins : three seventeenth-century lives, Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1995, עמ' 170