מרים קרסיס סליפקין
 | |
| מרים קרסיס סליפקין בשנות ה-70, ארצות הברית | |
| לידה |
24 במאי 1925 ברמינגהאם, אלבמה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה | 28 באוגוסט 2020 (בגיל 95) |
| עיסוק |
מדענית פעילה חברתית פמיניסטית |
מרים סליפקין (באנגלית: Miriam Slifkin; 24 במאי 1925 - 28 באוגוסט 2020[1]), מדענית, מנהיגה ופעילה חברתית פמיניסטית בארצות הברית, מייסדת סניף ארגון נשים לאומי (NOW) בצ'אפל היל, קרולניה הצפונית ונשיאת NOW של אזור קרוליינה הצפונית, מייסדת מרכז לסיוע לנפגעות אונס באורנג' קאונטי.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרים סליפקין לבית קרסיס נולדה ב-24 במאי 1925 בברמינגהאם, אלבמה, לחיים ואמה קרסיס, שגידלו ארבע בנות ובן, יהודים שהיגרו בצעירותם מרוסיה ועבדו כבעלי צרכניה. היא נולדה וגדלה בצפון ברמינגהאם, שם חיו בעיקר איטלקים קתולים ואנגלוסקסים פרוטסטנטים, שהתפרנסו מעבודה במכרות פחם והתחנכה בבית הספר היסודי צפון ברמינגהאם ואחרי שעות הלימודים למדה בבית ספר יהודי. במשפחה חגגו חגים יהודיים וביקרו בבית הכנסת בשבת. כשהייתה בת 10 עברה המשפחה לעיירה לפל סיטי ופתחה שם חנות משפחתית לציוד כללי. בשנת 1939, בשל המצב הכלכלי, סגרו את החנות וחזרו לברמינגהאם, שם פתחו חנות שלישית. היא למדה בבית ספר תיכון פיליפ'ס שם למדה לנגן בויולה וניגנה בתזמורת הבית ספרית.
מגיל צעיר יצאה נגד התפקיד המסורתי של נשים בחברה. היא התנגדה למנהל בית הספר שלא רצה לתת לה להשתתף בקורסים שלא נתפסו כנשיים, כמו קורס חשמל וקורס רדיו, בנימוק שאלה קורסים המיועדים לבנים בלבד. לבסוף והצליחה להתקבל לקורסים אלה ולמדה בסוף את המקצועות שעניינו אותה.[3]
אקדמיה ומחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-7 בספטמבר 1943, שבועיים אחרי מות אחותה ממחלת לוקמיה, החלה ללמוד מדעים באוניברסיטת אלבמה. ב-1946 סיימה לימודי תואר ראשון במדעים והתמחתה בכימיה. במהלך התואר הראשון מרים פגשה בלורנס סליפקין, חייל אמריקאי שלחם במלחמת העולם השנייה. ב-1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, חזרו חיילים רבים לארצות הברית נגועים במחלות הזיבה והעגבת. באלבמה היה הריכוז גבוה ביותר של מקרים, ועל כן הוקמו תחנות לבדיקות דם בכל שכונה, שנשלחו למעבדה בבית חולים. הביקוש לעובדי מעבדה עלה והיא החלה לעבוד שם כטכנאית.
מנהל הפרויקט הטריד מינית אחת מהעובדות האפרו אמריקאיות במעבדה, בנוכחות העובדות האחרות, ביניהן מרים. המוטרדת צעקה והנשים התקהלו סביבו. הוא ברח אך דאג שכל העובדות האפרו אמריקאיות יפוטרו מיד. מרים הייתה העובדת האמריקאית הלבנה היחידה שהתפטרה במחאה. היא כתבה מכתב על המקרה ושלחה אותו למושל אלבמה. בעקבות המכתב מנהל הפרויקט פוטר והנשים שפוטרו הוחזרו לעבודה. אחר כך נודע למרים שמנהל הפרויקט ידע כי היא זו שכתבה את המכתב ואיים על חייה.[4]
בעקבות האיום על חייה נאלצה לעזוב את אלבמה ועברה לניו יורק, שם חידשה את הקשר עם לארי סליפקין, שהיה פיזיקאי באקדמיה, וב-1948 התחתנו ועברו לניו ג'רזי, והיא החלה את המחקר שלה בבוטניקה באוניברסיטת פרינסטון. לאחר מכן עברו לאורבנה אילינוי, שם היא המשיכה את המחקר באוניברסיטת אורבנה. באורבנה נולדו בנותיהם אן ובקי. בשנים 1962 ו-1963 עברו לאנגליה לשנה אחת בשל עבודתו של בן זוגה באוניברסיטת אוקספורד. בדרכם חזרה לארצות הברית הגיעו לביקור בישראל.
ב-1968 השלימה את הדוקטורט שלה במיקרו ביולוגיה באוניברסיטת צפון קרולינה צ'אפל היל ב-1968.[5] בצ'אפל היל נולדו בנותיהם מירל ונעמי.
לאחר סיום הדוקטורט החלה לעבוד כחוקרת במכון הלאומי למדעי הבריאות והסביבה, National Institute Of Environmental Health Sciences. ב-1972 פוטרה מעבודתה במכון יחד עם נשים אחרות. היא חשה שהפיטורים היו על רקע אפליה מגדרית ולכן הגישה תלונה למשרד ההעסקה השוויונית, Equal Employment Office, אך לא קיבלה מענה. חברתה, אן, הציעה לה להגיש תלונה באמצעות חבר בית הנבחרים האמריקני לורנס ה. פונטיין מצפון קרולינה. בעקבות התלונה הגיע חוקר למקום ולאחר בדיקה קבע כי יש צורך בהקמת גוף שיבקר את תנאי ההעסקה בארגון (EEO), והיא לקחה בו חלק. לאחר שהתלוננה על שני מעסיקים התקשתה למצוא עבודה קבועה בתחום המחקר שלה. היא הצליחה למצוא עבודה זמנית כמרצה באוניברסיטת צפון קרולינה, אך לתקופה של חצי שנה בלבד.[6]
פעילות פמיניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1971 לקחה חלק פעיל בקבוצה מקומית להעלאת מודעות (Local Consciousness Raising Group) שם דיברו נשים על השפעת הסקסיזם. בתה הצעירה נעמי שהייתה אז בת 14 שכנעה אותה ללכת. עד מהרה החלו מפגשי הקבוצה להתקיים בביתה.[7] ערב אחד הגיעה למפגש אישה שלא הסכימו לראיין אותה להיות שדרנית חדשות ברשת CBS, בשל היותה אישה. מרים הובילה מהלך שמטרתו הייתה להכניס נשים כתבות ושדרניות ברשת. היא איתרה את הספונסרים של הרשת ושלחה להם הודעה כי נשים לא יקנו את המוצרים שלהם אם לא יופיעו בחדשות CBS גם נשים בתפקידי כתבות ושדרניות. היא צירפה מגוון ארגוני נשים למאבק ותוך זמן קצר התחילו שדרניות לשדר חדשות באופן קבוע ברשת CBS. בין הארגונים שהצטרפו למהלך היה הארגון NOW, ארגון הנשים הארצי, National Organization For Women בראשות נשיאת הארגון, ווילמה סקוט הייד, שהציעה למרים לפתוח סניף של NOW בצ'אפל היל.[8]
בארגון NOW
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1966, הוקם הארגון הפמיניסטי NOW על ידי קבוצת נשים שכללה את בטי פרידן ופולי מארי במטרה לגבש ולארגן פעולות אלטרנטיביות ואסטרטגיות למען שוויון מגדרי. אישה מכל רקע מגזרי, דתי וסוציו-אקונומי יכלה לקבל ייעוץ ועזרה בנושאים של אפליה על רקע מין ומגדר.[9] מרים נמנתה עם מייסדות הסניף בצ'אפל היל בשנת 1971, שהחל את דרכו עם עשר נשים בצוות. היא הייתה גזברית הסניף וכיהנה כנשיאה השלישית שלו החל משנת 1973. הפרויקט הראשון של הסניף היה שינוי אופן פרסום המשרות בעיתונים במדינה, אז היה טור נפרד לגברים, בו העבודות היותר יוקרתיות, וטור נפרד לעבודות של נשים. לאחר המאבק הטורים הופרדו לפי תחומי מקצוע ולא לפי מין.[10] עם השנים לדוברת של הסניף בצ'אפל היל והיועצת העיקרית לזכויות נשים בה. היא התראיינה באמצעי התקשורת והרצתה ברחבי ארצות הברית בנושאים: הדרת נשים בפוליטיקה, שפה והשפעותיה על ילדים והדרה על רקע מין בשפה.[11]
עם הזמן הסניף גדל, היו בו 30 אנשי צוות שקיבלו תלונות של נשים עובדות שחוו אפליה בשל היותן נשים. הצוות בסניף העביר את התלונות לידיעתם של הוועדה להזדמנות העסקה שוויונית (Equal Employment Opportunity Commission) ולמחלקה האמריקאית לתנאי עבודה (Us Department Of Labor), והראו כי כאשר נשים מודעות לזכויותיהן ומראות למנהליהם שהן מודעות לזכויות אלה, הן מצליחות לקבל את המגיע להן. באותה תקופה רווחו פיטורי נשים כאשר נכנסו להריון, אף על פי שזה היה אסור על פי חוק. פעילות 'NOW' התקשרו למקומות עבודה כדי ליידע את המעסיקים כי זוהי עבירה על החוק, והנשים הוחזרו לעבודה. פרויקט נוסף של 'NOW' בצ'אפל היל היה העלאת מודעות לחשיבות הסבסוד של מעונות יום ציבוריים כדי שנשים יוכלו לצאת לעבוד.[12] הובילה קידום חינוך לא סקסיסטי במוסדות הלימוד באמצעות שינויים בשפה ובניסוח בספרי הלימוד בביתי הספר בצ'אפל היל ופעלה להכניס לימודי נשים בקורסי היסטוריה באוניברסיטת צפון קרולינה.[13] ב-1980 נבחרה לכהן כנשיאת הארגון 'NOW' במדינת צפון קרולינה.
הקמת מרכז סיוע לנפגעות אונס
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמנתה עם נשים שהתאחדו ב-1970 להקמת המרכז לנפגעי תקיפה מינית באורנג' קאונטי, OCRCC (Orange County Rape Crisis Center).[14] בעקבות תקיפות מיניות של שלוש נשים מבוגרות בצ'אפל היל ארגנה מפגש קהילתי בביתה שהוביל ליצירת מערך ייעוץ טלפוני לנפגעות תקיפה מינית.[15] ב-16 בספטמבר 1974 החלו להפעיל מערכת טלפוני לסיוע לנפגעות. שיחות רבות הגיעו מנשים שהותקפו ופחדו ממה שיגידו עליהן אנשים בקהילה. מטרות המרכז היו: עזרה מיידית לקורבנות של תקיפה מינית 24 שעות ביממה במשך שבעה ימים בשבוע, חינוך בנושא מין, מגדר וזכויות, מסע הסברה לשיפור חוקים שנוגעים להטרדות מיניות.[16] בריאיון לעיתון בצ'פאל היל אמרה:
I'm an active feminist, not a radical one. I am not a man-hater except when I see some men who, although inherently decent, think women want to be pushed around -- then I become an angry feminist
— Paquita Jurgensen, "Local Now Chapter President: She Rebelled Early Against Sex Bias", The Chapel Hill Newspaper, 7.1.1973
ב-1982 נבחרה לכהן כנשיאת איגוד לזכויות האזרח של מדינת צפון קרולינה.[17]
בשנים האחרונות מתגוררת עם בן זוגה בצ'אפל היל. שלוש מבנותיהם, אן, בעלת משרד עורכי דין, בקי, מרצה בנושא מדיניות רפואית ונעמי, רופאה המתמחה בסוכרת, מתגוררות בארצות הברית. בתם מירל, רופאת משפחה, עברתה את שמה למיכל ועלתה לישראל. למרים ולורנס יש שני נכדים וחמש נכדות, שתיים מהן גרות בישראל.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרים סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, שלושה חלקים, צ'אפל היל, הוצאה פרטית (2007) באנגלית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרים קרסיס סליפקין, באתר אוניברסיטת דיוק.
- מאמרים ומחקרים מדעיים של מרים קרסיס סליפקין, באתר אוניברסיטת צ'אפל היל (באנגלית).
- פרסומים של מרים סליפקין במאגר WorldCat.
- ראיון עם מרים סליפקין באתר Oral History of North Carolina Women בתאריך 2 בדצמבר 2010 (באנגלית).
- הקלטה של מרים קרסיס סליפקין מספרת את סיפורה, באתר תיעוד צפון אמריקה של ספריית צפון קרולינה (באנגלית).
- כתבה על פועלה כפמיניסטית, באתר The News & Observer (באנגלית).
- Valarie Schwartz, Through community support, a need is met, The Carraboro Citizen, 30.10.2009 (באנגלית).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קורות חייה של מרים ק. סליפקין באתר legacy.com (באנגלית)
- ^ Oral History Of North Carolina Women, ריאיון עם מרים ק. סליפקין, 2.12.2010
- ^ מרים סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, חלק 1, צ'אפל היל: הוצאה פרטית (2007), עמ' 10–78, (באנגלית).
- ^ סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, חלק 1, עמ' 122-125.
- ^ רשימת הפרסומים של מרים סליפקין, אתר אוניברסיטת צ'אפל היל.
- ^ סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, חלק 1, עמ' 113-114.
- ^ מרים סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, חלק 3, עמ' 3-4.
- ^ סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, חלק 3, עמ' 5-6.
- ^ אודות הארגון, אתר NOW.
- ^ סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, חלק 3, עמ' 6-10.
- ^ מרים סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, חלק 3, עמ' 11-12.
- ^ תולדות הארגון, באתר NOW.
- ^ סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, חלק 3, עמ' 28-30.
- ^ מדריך לכתביה של מרים סליפקין 1961-1994, אתר אוניברסיטת דיוק.
- ^ Roses: Miriam Slifkin, P.H. Craig, Schley Grange, אתר The News And Obsever.
- ^ Valarie Schwartz, Through community support, a need is met, The Carraboro Citizen, 30.10.2009
- ^ סליפקין, Memories of Miriam Kressis Slifkin, חלק 3, עמ' 43.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מרים קרסיס סליפקין".