מרקאיבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרקאיבו
Maracaibo
ESC-V-Maracaibo.svg
סמל מרקאיבו
BAND-V-Maracaibo.svg
דגל מרקאיבו
Maracaibo panoramica avenida Cecilio Acosta cuted.jpg
מרקאיבו
מדינה ונצואלהונצואלה  ונצואלה
מדינה סוליה
תאריך ייסוד פעם ראשונה: 8 בספטמבר 1529
פעם שנייה: 1569
פעם שלישית: 1574
שטח 1,393 קמ"ר
גובה 6 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,495,199 (2010)
 ‑ במטרופולין 2,108,404 (2010)
קואורדינטות 10°38′00″N 71°38′00″W / 10.633333333333°N 71.633333333333°W / 10.633333333333; -71.633333333333 קואורדינטות: 10°38′00″N 71°38′00″W / 10.633333333333°N 71.633333333333°W / 10.633333333333; -71.633333333333 
אזור זמן UTC -4.5
www.alcaldiademaracaibo.gob.ve

מרקאיבוספרדית: Maracaibo) היא עיר הבירה של מדינת סוליה בוונצואלה. העיר נמצאת בצפון-מערב המדינה על צידו המערבי של המיצר המקשר את אגם מרקאיבו למפרץ ונצואלה. בעיר מתגוררים כמיליון וחצי בני אדם ובמטרופולין שלה מתגוררים למעלה משני מיליון בני אדם. מרקאיבו היא העיר השנייה בגודלה במדינה, אחרי בירת המדינה קראקס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נוסדה שלוש פעמים: לראשונה בתקופה בה שלטה באזור משפחת בנקאים גרמנית שקיבלה זיכיון על האזור מקרלוס הראשון, מלך ספרד. ב-1529 אמברוסיוס אטינגר הגרמני יצא בראש משלחת לאגם מרקאיבו. לאחר ניצחון אחרי מספר קרבות קשים עם התושבים הילידים הוא ייסד את ההתיישבות ב-8 בספטמבר 1529 וקרא לה נוי-נירנברג (בגרמנית: Neu-Nürnberg, "נירנברג החדשה"). השם הנוכחי נובע משם האגם, גם הוא ניתן על ידי אטינגר והספרדים קראו כך גם לעיר לאחר שהחזירו את השליטה בוונצואלה לעצמם. אומרים שהשם בא משמו של קסיקה מרה, מנהיג האינדיאנים המקומיים שנפל באחד הקרבות ההם, וכשנפל בקרב הם צעקו "מרה קאיו!" (בספרדית: "מרה נפל!") ומכאן מרקאיבו. עקב חוסר פעילות באזור, הכפר פונה ב-1535.

ניסיון להקים את הכפר מחדש כשל בסופו של דבר. לאחר כמה שנים, ב-1574, תחת פקודת מושל ונצואלה דייגו דה מסרייגוס, המקום יושב מחדש תחת השם "נואבה סמורה דה מרקאיבו". לאחר מכן העיירה התפתחה.

בניסיון הראשון לקבלת העצמאות של ונצואלה, ב-1810, מרקאיבו נותרה נאמנה לכתר הספרדי והמרד נכשל בסופו של דבר. לאחר כעשור החלו מחדש מרידות למען קבלת עצמאות שהובילו ללחימה בין המלוכנים ודורשי העצמאות. המלוכנים נוצחו סופית ב-1823 בשיא המאבק לעצמאות.

במשך מאות שנים העיר הייתה מבודדת משאר ונצואלה בגלל האגם, והיה אפשר להגיע אליה רק בכלי תחבורה ימיים. למעשה, העיר הייתה יותר מקושרת לקולומביה מאשר למזרח ונצואלה. מצב זה בא לסופו כאשר בשנות החמישים הוחלט לבנות גשר והוא נפתח ב-1962. כאשר הוא נבנה, הוא היה הגשר הארוך בעולם.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלות מספר אוניברסיטאות, אשר חלק מהן נחשבות לטובות במדינה. ביניהן ניתן למנות את אוניברסיטת סוליה ואוניברסיטת ד"ר רפאל בייוסו צ'סין.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשר חנרל רפאל אורדנטה

העיר מקושרת אל רוב ונצואלה דרך גשר חנרל רפאל אורדנטה, שנקרא על שמו של אחד מגיבורי העצמאות הוונצואלנים.

העיר משורתת על ידי נמל התעופה הבינלאומי לה צ'יניטה, ונמל ימי מרקאיבו (Puerto de Maracaibo) הוא אחד הנמלים החשובים במדינה ובאמריקה הלטינית.

בעיר פועלת מערכת תחבורה ציבורית אשר כוללת בין היתר רכבת תחתית שנפתחה ב-2006.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של המאה ה-19 מילאה העיר תפקיד חשוב ביצוא הקפה, ואילו לאחר תגליות הנפט בעשורים הראשונים של המאה ה-20,[1] הפכה ל"בירת הנפט". חברות נפט רב-לאומיות פתחו את משרדיהן בעיר.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פועלות מספר קבוצות בליגות הבכירות במדינה בהן סוליה אף.סי. בכדורגל, גאיטרוס דל סוליה בכדורסל ואגילס דל סוליה בבייסבול.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנפט התגלה לראשונה בוונצואלה בשנת 1914 באגן מרקאיבו (אנ'), בבאר נפט Zumaque I/MG-1. התגלית החשובה ביותר הייתה בשנת 1917, עת שהתגלה השדה הענק בוליבר קוסטל (Bolivar Coastal), הנחשב לגדול באמריקה הדרומית ולאחד הגדולים בעולם כולו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרקאיבו בוויקישיתוף