מרקו סילבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקו סילבה
מידע אישי
לידה 12 ביולי 1977 (בן 46)
ליסבון, פורטוגל
שם מלא מרקו אלכסנדר סראביה דה סילבה[1]
גובה 1.80 מטר[2]
עמדה מגן ימני[3]
מועדוני נוער
1992-1995
1995-1996 		C.D. Cova da Piedade
בלננסש
מועדונים מקצועיים כשחקן
שנים מועדונים
1997–1996
1998–1997
2001–1998
2000-1999
2001
2003–2002
2004-2003
2005–2004
2011–2005 		בלננסש
אתלטיקו קלוב דה פורטוגל
טרופנסה
קאמפומייורנסה
←
ריו אבה
בראגה ב
סאלגואירוס
אודיוולס
אשטוריל
קבוצות כמאמן
2014–2011
2015–2014
2016–2015
2017
2018–2017
2019-2018
2021- 		אשטוריל
ספורטינג ליסבון
אולימפיאקוס
האל סיטי
ווטפורד
אברטון
פולהאם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרקו אלכסנדר סראביה דה סילבה (בפורטוגזית: Marco Alexandre Saraiva da Silva; נולד ב־12 ביולי 1977[4]) הוא מאמן כדורגל ושחקן כדורגל פורטוגלי לשעבר ששיחק בעמדת המגן הימני. הוא משמש כיום כמאמנה הראשי של פולהאם מהפרמייר ליג. הוא שיחק במגוון מועדוני כדורגל פורטוגזיים, וסיים את הקריירה שלו עם תקופה של שש שנים באשטוריל. הוא אימן אותם במשך 3 עונות לפני שאימן עונה בספורטינג ליסבון במהלכה זכתה הקבוצה בגביע הפורטוגלי. לאחר מכן עבד בחו"ל, תחילה אימן באולימפיאקוס שם זכה באליפות ליגת העל היוונית בכדורגל (עונת 2015/2016), ולאחר מכן הוא בילה מספר שנים באנגליה כמאמנה הראשי של האל סיטי, ווטפורד, אברטון ופולהאם.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיליד ליסבון, סילבה התפתח ככדורגלן מקצועי עם הקבוצה המקומית בלננסש. בקריירה של 15 שנה הוא הופיע רק ב2 משחקים בליגת העל הפורטוגלית, הופעה אחת עם בלננסש, והאחרת עם קאמפומייורנסה. משנת 2000 עד 2005 הוא שיחק לסירוגין בקבוצות הליגה הפורטוגלית השנייה בכדורגל והליגה השלישית, כששיחק בין היתר בטרופנסה, ריו אבה, בראגה ב', סלגירוס ואודיוולס.[1] בפגרה של עונת 2005, סילבה הצטרף לאשטוריל שם נשאר עד פרישתו שש שנים מאוחר יותר,[5][6][7] תמיד כשחקן ספסל.[8][9] הוא שיחק את משחקו האחרון כשחקן ב-2 בינואר 2011 בהפסד ביתי 0–1 נגד פנאפייל בשלב הבתים של גביע הליגה הפורטוגלית.[10] סילבה פרש ממשחק ביוני של אותה שנה בגיל 34, כשהוא צבר 152 משחקים בליגה השנייה והבקיע 2 שערים עבור 3 קבוצות.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשטוריל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 ביוני 2011, מיד לאחר פרישתו, מונה סילבה למנהל ספורטיבי של אשטוריל. עם זאת, בתחילת העונה, הוא החליף את ויניסיוס אוטרופיו כמאמן[11] כאשר קבוצת הכדורגל של קשקאיש הייתה מדורגת במקום העשירי בליגה השנייה.[12] משחקו הראשון כמאמן הראשי הסתיים בהפסד 1–3 נגד פנאפייל[13] ולאחר שהפסיד רק שלושה משחקים ב-24, הוא עזר למועדון לחזור לליגה הבכירה לאחר שבע שנים, כאלופים.[14] בסופו של דבר הוא נבחר למאמן השנה של הליגה. סילבה ערך את הופעת הבכורה שלו כמאמן בליגת העל הפורטוגלית ב-17 באוגוסט 2012, כשהפסיד עם אשטוריל 1–2 בחוץ לאולהאננסה.[15] אשטוריל השיגה את השיגה השני הטוב ביותר כשסיימה במקום החמישי בליגה, כשהעפילה גם לליגה האירופית, גם כן בפעם הראשונה. נקודת השיא הייתה כשהיא לא הפסידה בכל המשחקים באותה עונה (2013-2014) נגד ספורטינג ליסבון (ניצחון 3-1 בבית, תיקו 2-2 בחוץ), ותיקו 1-1 במגרשה של בנפיקה ליסבון.[16] ב-23 בפברואר 2014, השיגה אשטוריל ניצחון היסטורי לראשונה באצטדיון הדרגאו כשגברה 1-0 על פורטו, משחק בו סילבה הורחק במהלך המחצית השנייה- מה שהיווה הפסד ביתי ראשון של פורטו מאז ההפסד של פורטו 2–3 ללייקשואס ב-2008.[17][18] הוא עזב את הקבוצה ב-12 במאי, לאחר שהוביל את קבוצתו למקום הרביעי בטבלה בסיום העונה (2013–2014).

ספורטינג ליסבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילבה חתם על חוזה של 4 שנים בספורטינג ליסבון ב-21 במאי 2014, כשהחליף בתפקיד את המאמן לאונרדו ז'רדים, שעזב לטובת מונקו.[19] הוא הוביל את הקבוצה למקום השלישי בליגה, וזכה בגביע הפורטוגלי אחרי ניצחון על ספורטינג בראגה 3-1 בדו-קרב פנדלים אחרי 2-2 בתום המועד החוקי. זאת הייתה הזכייה הראשונה של הקבוצה בגביע מאז 2008. ב-4 ביוני 2015, ארבעה ימים לאחר הזכייה בגביע, הודיעה ספורטינג שסילבה הודח מסיבה מוצדקת,[20][21] לאחר שלא לבש את החליפה הרשמית של הקבוצה במשחק הגביע נגד ויזלה.[22] ההדחה הייתה הכרחית לנשיא ברונו דה קרבליו כדי להחתים את ז'ורז'ה ז'זוש במקומו של סילבה מהיריבה בנפיקה, וכללה סעיף המחייב את סילבה לשלם לספורטינג אם יצטרף לקבוצה פורטוגזית אחרת.[23]

אולימפיאקוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 ביולי 2015, סילבה מונה ליורשו של בן ארצו ויטור פריירה באולימפיאקוס, וחתם על חוזה לשנתיים.[24] המשחק התחרותי הראשון שלו בעונת 2015-2016 בליגה היוונית היה בניצחון 0–3 נגד פאניוניוס. ב-16 בספטמבר, הוא אימן את משחקו הראשון בליגת האלופות עם המועדון החדש שלו, והפסיד 0–3 בבית לבאיירן מינכן בשלב הבתים.[25] לאחר מכן סילבה הוליך את הקבוצה לשבור את השיא של אחד עשר ניצחונות ליגה רצופים ממשחק הליגה הראשון[26][27] והוא גם רשם ניצחון 2–3 על ארסנל בלונדון בשלב הבתים של ליגת האלופות. הריצה של הקבוצה מפיראוס הסתיימה ב־17 ניצחונות רצופים, שיא אירופי במאה ה-21,[28] אך למרות זאת הם זכו בשיא עם התואר ה־43 שלהם, כשנותרו שישה משחקים לסיום העונה. סילבה עזב את אולימפיאקוס ב-23 ביוני 2016, כשהגדיר זאת מסיבות אישיות.[29]

האל סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בינואר 2017, סילבה מונה למאמן הראשי של האל סיטי עד סוף העונה, במקומו של מייק פלאן שפוטר מהקבוצה שהייתה בתחתית הטבלה. עם מינויו, אמר סגן היו"ר איהאב עלאם: "יש לו רקורד מצוין ואנחנו מרגישים שזהו מינוי נועז ומרגש במטרה שלנו לשמור על מעמדה של הקבוצה כקבוצת פרימייר ליג".[30] סילבה הביא צוות אימון משלו, כולל העוזר ז'ואאו פדרו סוזה, מאמן הקבוצה הראשונה גונסאלו פדרו ומאמן השוערים הוגו אוליביירה.[31] יומיים לאחר מינויו, סילבה הוביל את הקבוצה לניצחון 2–0 על סוונסי סיטי בסיבוב השלישי של גביע ה-FA.[32] גם משחק הליגה הראשון שלו כמאמן הסתיים בהצלחה, עם ניצחון 3–1 נגד בורנמות' ב-14 בינואר.[33] ב-26 בינואר 2017, ניצחה האל של סילבה 1–2 את מנצ'סטר יונייטד בחצי גמר גביע הפוטבול ליג, מה שהעניק למועדון את הניצחון הראשון שלו על היריבה מאז 1974. עם זאת, עקב הניצחון 2–0 של היונייטד במשחק הראשון, האל לא הצליחו לעלות לגמר, אך ב-4 בפברואר היא ניצחה את ליברפול 2–0 בליגה המקומית, והעניקה למאמן ארבעה ניצחונות מארבעת משחקי הבית הראשונים שלו כמאמן הקבוצה.[34] במרץ 2017, סילבה הצהיר כי ברצונו לסיים את הסכם שיתוף הקרקע עם קבוצת הרוגבי האל באצטדיון KCOM, שכן האחרונה שיחקה ביום שישי והשפיעה על איכות המגרש של קבוצתו בסוף השבוע.[35] ב-25 במאי, לאחר שהאל ירדה ליגה, סילבה התפטר מתפקידו.[36]

ווטפורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 במאי 2017, אושר שסילבה יצטרף למועדון הפרמיירליג ווטפורד כמאמן ראשי בחוזה לשנתיים.[37] לאחר התחלה טובה של העונה, הוא היה במעקב כאופציה למשרה ניהולית פנויה באברטון בנובמבר.[38] במהלך תקופה זו ובחודשיים שלאחר מכן, ביצועי הקבוצה הפכו גרועים יותר ויותר (חמש נקודות מ-30 בעשרה משחקי ליגה), כשהאוהדים ציינו את אובדן הריכוז שלו ככזה שמציב אותם בסכנת ירידת ליגה.[39][40] סילבה פוטר מווטפורד בב-21 בינואר 2018, כשהמועדון ציטט את "הגישה הלא מוצדקת של יריבה בפרמיירליג" שגרמה ל"הידרדרות משמעותית הן במיקוד והן בתוצאות עד לנקודה שבה העתיד ארוך הטווח של מועדון הכדורגל ווטפורד היה בסכנה".[41] בפברואר הסכימה אברטון לשלם 4 מיליון פאונד כפיצוי בתגובה לתביעה זו.[42]

אברטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סילבה מונה כמאמנה של אברטון ב-31 במאי 2018, כשחתם על חוזה לשלוש שנים.[43][44] משחקו הראשון היה בניצחון במשחק אימון במשק טרום עונה 0–22 נגד קבוצת החובבים האוסטרית "ATV Irdning".[45][46] ב-21 באפריל 2019, הוא הוליך את אברטון לניצחון 4-0 על מנצ'סטר יונייטד, מה שהיה לניצחונם הגבוה ביותר של הטופיז על מנצ'סטר יונייטד בכל המסגרות, מאז הניצחון 0–5 באוקטובר 1984.[47] עונתו הראשונה (2018-2019) בגודיסון פארק הסתיימה במקום השמיני, לאחר תיקו 2-2 בחוץ נגד טוטנהאם במשחק האחרון לעונה.[48] למרות שהקבוצה סיימה באותו מיקום בטבלה כפי שסיימו עונה קודם תחת הנהגתו של סאם אלרדייס, הפרש השערים שלה השתפר ב־22 שערים יותר.[49] הם גם ניצחו בחמישה משמונת המשחקים האחרונים שלהם, כולל ניצחונות 2–0 ו-1–0 ביתיים מול צ'לסי[50] וארסנל.[51] סילבה האריך את רצף הניצחונות הביתיים של אברטון לשישה משחקים ב-1 בספטמבר 2019 לראשונה מאז אפריל 2017 עם ניצחון 3–2 על וולברהמפטון וונדררס[52] הוא פוטר ב-5 בדצמבר, לאחר תבוסה 5–2 ליריבה העירונית ליברפול בדרבי המרזיסייד שהשאירה את הקבוצה במקום ה-18.[53][54]

פולהאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 ביולי 2021, סילבה מונה למאמן ראשי במועדון הפוטבול ליג צ'מפיונשיפ פולהאם שירד ליגה זה מכבר, בחוזה ל-3 שנים, אחריי שסקוט פארקר עזב כדי להתמנות למאמנה של בורנמות'.[55] לאחר שהוביל אותם ל-13 נקודות מתוך 15 אפשריות בחמשת המשחקים הראשונים של העונה (2021–2022), הוא זכה בפרס מאמן החודש לאוגוסט של אותה שנה.[56] בינואר 2022, הקבוצה כבשה 19 שערים בשלושה משחקים, מה שהפך אותה לקבוצה האנגלית הראשונה מאז צ'סטר סיטי ב-1933 שכבשה שש פעמים או יותר בשלושה משחקים רצופים.[57] כתוצאה מכך, הוא זכה שוב בתואר מאמן החודש.[58] ב-19 באפריל, הקבוצה הבטיחה חזרה מיידית לפרמייר ליג לאחר ניצחון 0–3 על פרסטון נורת' אנד,[59] והבטיחה את אליפות הליגה שבועיים לאחר מכן לאחר שניצחה את לוטון טאון 7-0, והבקיעה סך הכל 106 שערים, הכמות השנייה בטיבה אחריי ה־108 שהבקיעה מנצ'סטר סיטי בעונת 2001-2002.[60][61][62] סילבה התנצל לאחר שהורחק עקב התנהגות לא נאותה במהלך הפסד 1–3 למנצ'סטר יונייטד ברבע גמר הגביע האנגלי ב-19 במרץ 2023, לאחר הרחקה של שחקנו ויליאן בורג'ס דה סילבה בגין נגיעת יד.[63] ב-4 באפריל, הוא קיבל הרחקה של שני משחקים עבור האירועים.[64] בסיום עונת 2022/2023 בפרמייר ליג, לאחר שהקוטג'רס סיימו במקום העשירי,[65] הוא דחה הצעות מקבוצות ליגת העל הסעודית אל-אהלי ואל-הילאל להצטרף אליהן, כאשר הצעות החוזה עמדו על כ-40 מיליון ליש"ט במשך שנתיים.[66][67]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרקו סילבה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 https://www.publico.pt/2014/05/22/desporto/noticia/da-segunda-divisao-a-champions-em-menos-de-tres-anos-1636954
  2. ^ FootballPortugal.net - Marco Silva (Marco Alexandre Saraiva da Silva), web.archive.org, ‏2021-01-26
  3. ^ Conheça Marco Silva, possível plano B do Flamengo caso Jesus não permaneça, OneFootball, ‏2023-11-18 (ב־Brazilian Portuguese)
  4. ^ Marco Silva, Marco Alexandre Saraiva da Silva - Manager | BDFutbol, www.bdfutbol.com
  5. ^ Estoril-Marco, 2-0: Tuga volta a descansar canarinhos, www.record.pt (ב־European Portuguese)
  6. ^ Marco Silva e Calviño aptos, www.record.pt (ב־European Portuguese)
  7. ^ Rádio e Televisão de Portugal, Capitão Marco Silva confirma pagamento dos salários em atraso, Capitão Marco Silva confirma pagamento dos salários em atraso, ‏2009-06-26 (בפורטוגזית)
  8. ^ Aves-Estoril, 1-2: Canarinhos garantem o 4.º lugar, www.record.pt (ב־European Portuguese)
  9. ^ :.: Estoril assegura permanência - 1a_liga - Jornal Record :.:, web.archive.org, ‏2015-09-24
  10. ^ SAPO, Estoril vs Penafiel, SAPO Desporto (בפורטוגזית)
  11. ^ :.: Marco Silva: «Queremos muito ampliar este ciclo» - Jornal Record :.:, web.archive.org, ‏2014-02-21
  12. ^ SAPO, Vinícius Eutrópio rescinde e Marco Silva assume comando técnico, SAPO Desporto (בפורטוגזית)
  13. ^ Penafiel-Estoril, 3-1: Manoel bisa num jogo com 4 expulsões, www.record.pt (ב־European Portuguese)
  14. ^ II Liga - Resultados da Liga de Honra - II Liga: Estoril campeão, sobe à I Liga! | Maisfutebol.iol.pt, web.archive.org, ‏2014-02-25
  15. ^ Olhanense derrota Estoril na estreia da Liga, O Jogo (בפורטוגזית)
  16. ^ Football: Estoril shock Benfica; race for title gets hotter | Portugal Daily View, web.archive.org, ‏2017-06-28
  17. ^ Marco Silva: «Conseguimos fazer história», www.record.pt (ב־European Portuguese)
  18. ^ O carrossel de Marco Silva na noite que gelou o Dragão, www.record.pt (ב־European Portuguese)
  19. ^ Sporting Clube de Portugal, web.archive.org, ‏2014-05-22
  20. ^ Sporting Clube de Portugal, web.archive.org, ‏2015-06-05
  21. ^ Rádio e Televisão de Portugal, Sporting despede Marco Silva quatro dias depois de ter vencido a Taça, Sporting despede Marco Silva quatro dias depois de ter vencido a Taça, ‏2015-06-05 (בפורטוגזית)
  22. ^ abola.pt, web.archive.org, ‏2015-06-13
  23. ^ Who is Marco Silva, the man in line for the Hull City job?, The Independent, ‏2017-01-04 (באנגלית)
  24. ^ UEFA.com, Olympiacos appoint former Sporting coach Silva | UEFA Champions League, UEFA.com, ‏2015-07-08 (באנגלית)
  25. ^ UEFA.com, Olympiacos-Bayern: UEFA Champions League 2015/16 Group stage, UEFA.com (באנגלית)
  26. ^ Geoff Brown published, Your essential round-up of November’s best coaches in Europe (featuring Arsenal's potential nightmare), fourfourtwo.com, ‏2015-12-02 (באנגלית)
  27. ^ SAPO, Olympiacos vence e aumenta recorde de vitórias consecutivas, SAPO Desporto (בפורטוגזית)
  28. ^ UEFA.com, Olympiacos's record winning league start ends | UEFA Europa League, UEFA.com, ‏2016-01-18 (באנגלית)
  29. ^ George Georgakopoulos, Olympiakos coach Silva quits, Victor Sanchez takes over | eKathimerini.com, www.ekathimerini.com, ‏2016-06-23 (ב־)
  30. ^ Tigers Appoint Marco Silva As New Head Coach, web.archive.org, ‏2017-01-06
  31. ^ "Silva appointed new Hull manager". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-22.
  32. ^ "Hull City 2-0 Swansea City". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-22.
  33. ^ "Hull City 3-1 Bournemouth". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-22.
  34. ^ Hull add to Liverpool's misery with vital win | The World Game, web.archive.org, ‏2018-07-24
  35. ^ "'Impossible' to play after rugby - Silva". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-23.
  36. ^ "Silva resigns as Hull City manager". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-23.
  37. ^ "Silva appointed as new Watford boss". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-23.
  38. ^ "Everton could switch focus from Silva". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-23.
  39. ^ Correspondent, Matt Hughes, Deputy Football (2023-11-26). "Why Watford have collapsed under Marco Silva" (באנגלית). נבדק ב-2023-11-26.
  40. ^ Matt Storey, Talking points from the defeat at Leicester, Herts Live, ‏2018-01-21 (באנגלית)
  41. ^ "Watford blame Everton as they sack Silva". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-27.
  42. ^ Everton and Watford agree compensation of £4m over Silva, The Independent, ‏2019-02-22 (באנגלית)
  43. ^ "Silva seeks 'connection' at Everton". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-27.
  44. ^ Hunter, Andy (2018-05-31). "Everton appoint Marco Silva and expect 'attractive, attacking football'". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-27.
  45. ^ "Everton hit 22 goals in Silva's first game". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-28.
  46. ^ Everton win friendly 22-0 (that's twenty-two, nil) in Austria, OneFootball, ‏2023-11-27 (באנגלית)
  47. ^ "Everton put four past woeful Man Utd". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-28.
  48. ^ "Spurs secure fourth with Everton draw". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-28.
  49. ^ matthew.chandler, Everton 2018-19 Season Review, Royal Blue Mersey, ‏2019-05-13 (באנגלית)
  50. ^ "Chelsea are at mental limit, says Sarri". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-29.
  51. ^ "Jagielka earns Everton win over Arsenal". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-29.
  52. ^ "Richarlison is Everton's 'spirit' - Silva". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-29.
  53. ^ "Reds pile pressure on Silva with derby win". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-30.
  54. ^ Hunter, Andy (2019-12-05). "Everton sack Marco Silva and put Duncan Ferguson in temporary charge". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-11-30.
  55. ^ Fulham FC, Fulham Appoint Marco Silva, Fulham FC, ‏2021-07-01
  56. ^ Fulham FC, Silva Wins Manager of the Month, Fulham FC, ‏2021-09-10
  57. ^ "Free-scoring Fulham crush Birmingham". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-12-01.
  58. ^ Fulham FC, Silva Named Manager Of The Month, Fulham FC, ‏2022-02-11
  59. ^ Fulham promoted from Championship: Do Marco Silva's side have what it takes to survive in the Premier League?, Sky Sports (באנגלית)
  60. ^ "Mitrovic breaks scoring record as Fulham win title". BBC Sport (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-12-01.
  61. ^ "Championship: Record breaking Fulham win title". BBC Newsround (באנגלית בריטית). 2022-05-03. נבדק ב-2023-12-02.
  62. ^ England 2001/2002, www.rsssf.org
  63. ^ Media, P. A. (2023-03-29). "'I was wrong': Fulham's Aleksandar Mitrovic apologises for shoving referee". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-12-02.
  64. ^ Hunter, Andy (2023-04-04). "Fulham's Mitrovic gets eight-game ban but FA wants sterner punishment". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2023-12-02.
  65. ^ Dominic Booth, Marco Silva marks Fulham achievement after 10th place shows progress, Evening Standard, ‏2023-05-28 (באנגלית)
  66. ^ Fulham boss Marco Silva offered £40m deal to go to Saudi Arabia after Al Hilal turned Aleksandar Mitrovic's head, Sky Sports (באנגלית)
  67. ^ Peter Rutzler, Silva on decision to stay at Fulham amid Saudi interest: 'I want to be here', The Athletic (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרקו_סילבה&oldid=38519410"