באיירן מינכן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מועדון הכדורגל באיירן מינכן
Bayern Munchen.png
מידע כללי
כינוי Die Bayern (הבווארים)
Die Roten (האדומים)
תאריך ייסוד 27 בפברואר 1900
תאריך פירוק 28 בפבואר 1900
אצטדיון אליאנץ ארנה, מינכן, גרמניה
(תכולה: 75,000)
נשיא גרמניהגרמניה קארל הופפנר
יו"ר קרל היינץ רומניגה
מאמן איטליהאיטליה קרלו אנצ'לוטי
ליגה בונדסליגה
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

באיֶירְן מינכןגרמנית: Bayern München) הוא מועדון כדורגל גרמני שנוסד בשנת 1900, מועדון הכדורגל המפואר והגדול ביותר בגרמניה ואחד מהידועים והמצליחים ביותר באירופה.

הקבוצה זכתה 26 פעמים באליפות גרמניה, 18 פעמים בגביע הגרמני, 5 פעמים בליגת האלופות, בגביע אירופה למחזיקות גביע, בגביע אופ"א, בסופר קאפ האירופי וכן פעמיים בגביע הביניבשתי ופעם אחת באליפות העולם לקבוצות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באיירן מינכן נוסדה בפברואר 1900 על ידי חברים מקבוצת ההתעמלות של מינכן. תחילה השתתפה הקבוצה בליגה האזורית של מחוז בוואריה. ב-1926 זכתה הקבוצה באליפות דרום גרמניה. באיירן זכתה באליפות דרום גרמניה פעם נוספת ב-1928 ובאליפות גרמניה בפעם הראשונה בתולדותיה בשנת 1932.

ב-1963 הוקמה ליגת הבונדסליגה, שנתיים לאחר הקמתה העפילה באיירן לבונדסליגה כשהיא מציגה בשורותיה שחקנים כדוגמת פרנץ בקנבאואר, ספ מאייר וגרד מילר. הקבוצה סיימה בעונתה הראשונה במקום השלישי וזכתה בגביע הגרמני. בעקבות הזכייה בגביע השתתפה באיירן בגביע המחזיקות והצליחה לזכות בתואר אחרי ניצחון על גלזגו ריינג'רס. ב-1967 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע ובעונת 1968/1969 הצליחה לזכות ב"דאבל" - אליפות וגביע באותה העונה.

ב-1970 מונה אודו לאטק לתפקיד מאמן הקבוצה, ותחת הדרכתו זכתה הקבוצה ב-3 אליפויות, גביע אחד והישג השיא של המועדון - זכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1974. בסגל הקבוצה הופיעו גם 6 שחקנים שזכו באותה שנה במונדיאל 1974 שנערך בגרמניה. לאחר הזכייה בתואר עזב אודו לאטק את התפקיד. הקבוצה זכתה גם בגמרים של 1975 ו-1976 והפכה בכך לקבוצה השלישית בהיסטוריה שזוכה בשלושה גביעי אירופה לאלופות. ב-1976 זכתה הקבוצה בפעם הראשונה בגביע הביניבשתי.

על אף שסבלה משינויים רבים וממשבר כלכלי, הקבוצה הצליחה לזכות בשנות ה-80 ב-7 אליפויות וב-3 גביעים. היא זכתה בחמש אליפויות תוך 6 שנים בין השנים 1984 עד 1990. אודו לאטק, שהוביל את הקבוצה להישגים בשנות ה-70, חזר לאמן את הקבוצה והוביל אותה בין השנים 1983 עד 1987.

אחרי מספר שנים ללא זכייה באליפות, מונה פרנץ בקנבאואר כמאמנה של הקבוצה במהלך עונת 1993/1994 והוביל אותה לאליפות לאחר 3 שנים בהן לא הצליחה לעשות זאת. בקנבאור מונה לאחר מכן כנשיא המועדון. מחליפיו לא הצליחו לספק את הסחורה ושמה של הקבוצה נקשר בשערוריות תקשורתיות, מה שהביא את התקשורת להדביק לקבוצה את הכינוי "פ.צ הוליווד". ב-1996 חזר בקנבאור לאמן את הקבוצה לאחר כשלונותיה והוביל אותה לזכייה בגביע אופ"א.

ב-1998 מונה המאמן הגרמני אוטמאר היצפלד כמאמן הקבוצה. היצפלד אימן את הקבוצה 6 שנים רצופות והפך כמאמן המצליח ביותר בתולדות המועדון עם זכייתו ב-4 אליפויות, זכייה בליגת האלופות ובגביע הביניבשתי וב-3 גביעים גרמניים. ב-1999 העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות והפסידה למנצ'סטר יונייטד לאחר מהפך שנחשב לאחד מהמהפכים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל.

לאחר כשלונה של הקבוצה ב-2004 מונה פליקס מגאת' כמאמנה החדש של הקבוצה. תחת הדרכתו של מגאת' זכתה הקבוצה בשתי אליפויות ובשני גביעים. לאחר הכישלון בעונת 2006/2007 בה כשלה הקבוצה בניסיונה להעפיל לליגת האלופות, פוטר מגאת' מתפקידו ובמקומו החזירה הקבוצה את היצפלד. הקבוצה ביצעה רכש משמעותי שכלל בין היתר שחקנים כדוגמת פרנק ריברי ולוקה טוני. על אף שזכתה בטרבל (אליפות, גביע וגביע הליגה) כשלה הקבוצה לזכות בגביע אופ"א. במהלך העונה, סיכמה הקבוצה עם היצפלד את הפסקת עבודתו בתום העונה, ובמקומו נבחר יורגן קלינסמן שפוטר לקראת סיום העונה.

בעונת 2010/2009 ניצחה את אולימפיק ליון והעפילה לגמר ליגת האלופות נגד אינטר שנערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו מדריד ספרד. במשחק הגמר הפסידה לאינטר בתוצאה 0 - 2 מצמד של הארגנטינאי דייגו מיליטו. באפריל 2011 פוטר מאמן הקבוצה לואי ואן חאל.

תקופת יופ היינקס, הכישלון ועונת הטרבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011/2012 חזר יופ היינקס קדנציה שלישית בקבוצה. באותה עונה העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות אחרי ניצחון בדו-קרב פנדלים על חשבון ריאל מדריד. עוד קודם לכן הדיחה את אולימפיק מרסיי ואת בזל. בגמר שנערך באליאנץ ארנה הפסידה לצ'לסי 1-1 (4-3) לאחר דו-קרב פנדלים. באותה שנה באיירן סיימה את העונה במקום השני, 16 נקודות מתחת דורטמונד. הקבוצה הפסידה גם בגמר הגביע, שוב לדורטמונד. באותה עונה הצטיין מריו גומז ושכבש 41 שערים בכל המסגרות.

אחרי עונה זו, שבה הקבוצה סיימה במקום השני בכל המסגרות (ליגה, גביע, ליגת אלופות), הגיעה העונה שאחרי. בעונת 2012/13 הקבוצה זכתה בשלושת התארים וזכתה בטרבל, תוך כדי שהיא מציגה את הכדורגל הטוב ביותר באירופה. לפני תחילת העונה הקבוצה העבירה לשורותיה מספר שחקנים: חאבי מרטינז שעבר מבילבאו תמורת 40 מיליון יורו, מה שנחשב להעברה היקרה בתולדות הבונדסליגה, דנטה (4.7 מיליון יורו), שרדן שאקירי והחלוץ מריו מנדז'וקיץ'.

את העונה פתחה הקבוצה עם 8 ניצחונות רצופים בליגה. הקבוצה זכתה באותה עונה באליפות הבונדסליגה שישה מחזורים לפני סיום העונה, וכך שברה את השיא של עצמה. הקבוצה זכתה באליפות בהפרש של 25 נקודות, מה שנחשב לשיא בונדסליגה חדש. באותה עונה גברה על בורוסיה דורטמונד בגמר הסופרקאפ הגרמני בתוצאה 2-1. כמו כן, זכתה הקבוצה בגביע הגרמני בניצחון 3-2 על שטוטגרט, לאחר שהדיחה ברבע הגמר את יריבתה דורטמונד ובחצי דרסה את וולפסבורג 6-1.

הקבוצה העפילה לגמר ליגת האלופות, לאחר שהדיחה את ארסנל בשמינית הגמר. ברבע הגמר הוגרלה באיירן כנגד יובנטוס והדיחה אותה אחרי ניצחונות 2-0 בשני המשחקים. בשלב חצי הגמר הדיחה את ברצלונה, לאחר שהביסה אותה 4-0 בבית, ו-3-0 בחוץ. במשחק הגמר נגד בורוסיה דורטמונד שהתקיים באצטדיון ומבלי ניצחה הקבוצה 1-2 משער דרמטי של אריאן רובן בדקה ה-89, וזכתה בליגת האלופות בפעם החמישית בתולדותיה.

עידן פפ גווארדיולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעונת 2013/2014 החתימה באיירן מינכן את שחקן העבר ומאמנה הקודם של ברצלונה. אחד השינויים הבולטים בסגנון הקבוצה מאז מינויו של גווארדיולה למאמן, הוא הפיכת שיטת המשחק ל"טיקי-טקה", בה הקבוצה מתמסרת הרבה יותר עם הכדור ומחזיקה בכדור בצורה משמעותית ביותר. הקפטן, פיליפ לאם, הוסט לעמדת הקשר האחורי, וחאבי מרטינז הוסט לעמדת הבלם.

לקראת העונה החדשה, באיירן רכשה את השחקן המצטיין של יריבתה בורוסיה דורטמונד, מריו גצה, תמורת 37 מיליון יורו, דבר שעורר את אוהדי דורטמונד נגד השחקן, והחלו לשרוף את חולצותיו. בקיץ זה גם נרכשו טיאגו אלקנטרה שעבר מברצלונה תמורת 25 מיליון יורו. באותו הקיץ עזב כוכב הקבוצה מריו גומז לפיורטינה האיטלקית תמורת 20 מיליון יורו, לאחר ירידה במעמדו בקבוצה.

הקבוצה הפסידה בגמר הסופר-קאפ הגרמני, לאחר שהפסידה לבורוסיה דורטמונד בתוצאה 4-2. הקבוצה זכתה בסופר קאפ האירופי, לאחר שניצחה את צ'לסי בדו-קרב פנדלים, וכך נקמה על ההפסד הכואב בגמר ליגת האלופות שנה לפני. בדצמבר 2013 זכתה הקבוצה באליפות העולם לקבוצות, לאחר שניצחה את קזבלנקה בגמר בתוצאה 2-0. בכך השלימה באיירן את שנת 2013 כשנה הקלנדרית המוצלחת ביותר שחווה המועדון, שבמהלכה המועדון זכה ב-5 תארים.

באיירן שברה באותה עונה את שיא רצף הניצחונות של קבוצה בליגת האלופות (10 ניצחונות רצופים, אותו החלה בעונה הקודמת). היא הוגרלה בבית בליגת האלופות ביחד עם מנצ'סטר סיטי, צאסק"א מוסקבה וויקטוריה פלזן הצ'כית. היא סיימה את הבית במקום הראשון עם 15 נקודות לאחר שניצחה בחמשת המשחקים הראשונים אך הפסידה במשחק האחרון לסיטי. בתחילת העונה ניצחה את בורוסיה דורטמונד בחוץ בתוצאה 3-0, במשחק בו מריו גצה הבקיע מול האקסית.

הקבוצה שברה את שיא מספר הנצחנות הרצופים בבונדסליגה לקבוצה, לאחר שניצחו 19 משחקים רצופים (השיא הקודם היה 15).

בעונה זאת התנהל משפט כלפי נשיא הקבוצה וכוכב הקבוצה בעבר, אולי הנס, בגלל העלמת מס בשווי 27.2 מיליון יורו. בית המשפט בגרמניה קבע שעונשו יהיה שלוש וחצי שנים בכלא. יום לאחר מכן בתאריך ה-14/3 הודיע הנס על פרישה מתפקיד נשיא באיירן מינכן, ובמקומו מונה הנשיא קארל הופפנר.

בליגת האלופות, הצליחה הקבוצה להגיע עד לחצי הגמר, שבדרך היא מדיחה קבוצות כמו ארסנל, מנצ'סטר יונייטד, ובחצי הגמר הודחה על ידי ריאל מדריד 5-0 בסיכום שני המשחקים.

ב-25 במרץ 2014, זכתה באיירן באליפות ה-24 בתולדותיה, כשזכתה באליפות המהירה ביותר בבונדסליגה אי פעם אחרי 27 משחקים. כאשר נותרו עוד שבעה משחקים עד לתום העונה. ב-17 במאי 2014, זכתה באיירן בגביע הגרמני לאחר שניצחה בגמר 2-0 את יריבתה בורוסיה דורטמונד, וזכתה בדאבל שני ברציפות.

בקיץ 2014, זכו 7 משחקני הקבוצה שהם גם שחקני נבחרת גרמניה במונדיאל, בעוד ששחקני באיירן מינכן כובשים יותר מכל קבוצה אחרת במסגרת הטורניר, בעוד שהשוער מנואל נויר מקבל את התואר "שוער הטורניר", והקשר ההתקפי תומאס מולר זוכה ב"כדור הכסף" ונעל הכסף. שחקן הקבוצה מריו גצה הבקיע את השער המנצח במשחק הגמר, 1-0 לזכות גרמניה.

לקראת העונה החדשה, הצטרפו לקבוצה 6 שחקנים: רוברט לבנדובסקי וסבסטיאן רודה, אשר הגיעו בהעברה חופשית, וחואן ברנט שהגיע מוולנסיה עבור 10 מיליון יורו. צ'אבי אלונסו הגיע מריאל מדריד, השוער פפה ריינה מליברפול ומהדי בנעטיה הבלם מרומא. את הקבוצה עזבו באותה שנה השחקנים טוני קרוס וואן-בויטן ומריו מנדזוקיץ'. באיירן הפסידה את התואר הראשון של העונה, הסופרקאפ הגרמני, בתוצאה 2-0 לדורטמונד. את העונה פתחה באיירן בניצחון ביתי על וולפסבורג 2-1. בסיום העונה זכתה הקבוצה בדאבל: האליפות ה-25 בתולדותיה והגביע הגרמני.

את החלק של באיירן בליגת האלופות היא פתחה בשלב הבתים שם ניצחה בחמישה משחקים והפסידה משחק אחד, בשלב שמינית הגמר באיירן מינכן פגשה את שחטאר דונייצק מאוקראינה בסיכום באיירן מינכן ניצחה 7-0 אחרי 0-0 במשחק הראשון וניצחון של באיירן 7-1 במשחק השני, בשלב רבע הגמר באיירן פגשה את פורטו הפורטוגלית ובאיירן ניצחה בסיכום שני המשחקים 7-4 אחרי הפסד 3-1 במשחק הראשון וניצחון 6-1 במשחק השני, בחצי גמר באיירן מינכן הוגרלה מול ברצלונה הספרדית. באיירן הפסידה 3-0 לברצלונה בחצי הגמר של ליגת האלופות 2015, ובמשחק הגומלין באיירן ניצחה את ברצלונה 3-2 אך זה לא מנע מהאחרונה להעפיל לגמר בליגת האלופות עונה לאחר מכן באיירן הוגרלה בשלב הבתים עם ארסנל אולימפיאקוס ודינמו זאגרב. בבית זה באיירן סיימה עם 15 נקודות. ובמקום הראשון באיירן הוגרלה בשמינית הגמר מול יובנטוס. במשחק הראשון בטורינו באיירן הובילה עם 2 שערים ויובנטוס מחקה את הפיגור ובגומלין במינכן יובנטוס הובילה עם 2 שערים אך באיירן השוותה את התוצאה ובהארכה באיירן עשתה מהפך נדיר וניצחה את יובה עם 4 שערים לעומת 2 של יובה ועלתה לרבע. ברבע הגמר באיירן הוגרלה מול בנפיקה ליסבון במשחק הראשון באיירן ניצחה אחד אפס את בנפיקה ובמשחק השני באיירן סיימה בשתיים שתיים ככה שבאיירן העפילה לחצי הגמר שם היא הוגרלה מול אתלטיקו מדריד במשחק הראשון בוויסנטה קלדרון הפסידה אחד 1-0 משער של סאול ניגס הספרדי, במשחק השני ניצחה 2-1 אך הודחה לאחר שלאתלטיקו מדריד היה שער חוץ, עוד לפני כן בליגה הגרמנית רוברט לבנדובסקי גרם לשיא אירופי כאשר הכניס חמישייה ב 9 דקות מול וולפסבורג בניצחון חמש אחד לבאיירן.

בתחילת שנת 2016/2017 יחליף אותו קרלו אנצ'לוטי.

"המועדון היהודי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת דרכה, בראשית המאה העשרים כונתה באיירן על ידי הגרמנים בשם "המועדון היהודי". שניים מבין 17 האבות המייסדים שלה ב-1900, היו יהודים: יוזף פולאק והפסל בנו אלקן, אשר אחד מהפסלים המוכרים ביותר שלו, פסל המנורה, מוצב כיום בגן הוורדים בירושלים, מול משכן הכנסת, וקרוי מנורת הכנסת[1].

גם בהמשך דרכה של הקבוצה, רבים ממנהליה ומאמניה היו יהודים, כמו ריכרד קון, שניהל ואימן אותה בשנות השלושים, אוטו אלבר ביר, שניהל את מחלקת הנוער שלה עד הדחתו מהתפקיד עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (הוא ומשפחתו נרצחו ב-1941 בגטו קובנה שבליטא), ועוד.

עם זאת, מי שהיה הבסיס והצידוק לכינויה של באיירן בשם "המועדון היהודי", היה קורט לנדאואר. לנדאואר היה שחקן המועדון מ-1901, וכיהן כנשיא הקבוצה במשך שנתיים (1913 - 1914) לפני מלחמת העולם הראשונה, ארבע עשרה שנים (1919 - 1933) בין המלחמות, ועוד ארבע שנים לאחר מלחמת העולם השנייה (1947 - 1951) ובסך הכל עשרים שנה. הוא היה הרוח החיה של הקבוצה במרבית המחצית הראשונה של המאה העשרים וזה שהוביל אותה בין השאר גם לזכייה הראשונה באליפות גרמניה, ב-1932. לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה נכלא לנדאואר היהודי, במחנה דכאו, הסמוך למינכן, אבל ניצל לאחר שהוברח לשווייץ ואף הספיק כאמור לחזור ולכהן כנשיא הקבוצה במשך ארבע שנים לאחר המלחמה. באוקטובר 2013, 52 שנים לאחר מותו מינתה באיירן את לנדאואר לנשיא הכבוד שלה, האדם השני בלבד בתולדותיה, שזכה לתואר זה. באיירן גם תרמה לקבוצה היהודית של מינכן, מכבי מינכן, מגרש כדורגל, הקרוי כיום על שמו של לנדאואר[2].

אצטדיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליאנץ ארנה, אצטדיון הקבוצה

עד שנת 2006 שיחקה באיירן באצטדיון האולימפי במינכן. המועדון עבר לאצטדיון חדש בעונת 2005/2006 בשם אליאנץ ארנה, הנקרא על שם חברת הביטוח אשר נותנת חסות למועדון. האצטדיון מכיל 71,137 מקומות ישיבה ונחלק בין שתי הקבוצות הגדולות של מינכן, באיירן ומינכן 1860. אחד האלמנטים החדשים ביותר באצטדיון הוא התאורה החיצונית שלו, שתשתנה בהתאם לקבוצה הביתית המשחקת בו: כאשר תהיה זו באיירן מינכן התאורה תהיה אדומה, וכאשר תהיה זו היריבה העירונית, מינכן 1860 התאורה תהיה כחולה.

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-27 באוגוסט 2016
מס' עמדה שם
1 גרמניהגרמניה שוער מנואל נוייר (קפטן שני)
5 גרמניהגרמניה בלם מאטס הומלס
6 ספרדספרד קשר טיאגו אלקנטרה
7 צרפתצרפת קשר פרנק ריברי
8 ספרדספרד בלם חאבי מרטינס
9 פוליןפולין חלוץ רוברט לבנדובסקי
10 הולנדהולנד קשר אריאן רובן
11 ברזילברזיל קשר דוגלאס קוסטה
13 ברזילברזיל מגן ראפיניה
14 ספרדספרד קשר צ'אבי אלונסו
17 גרמניהגרמניה בלם ג'רום בואטנג
18 ספרדספרד מגן חואן ברנאט
21 גרמניהגרמניה קשר פיליפ לאם (קפטן)
מס' עמדה שם
22 גרמניהגרמניה שוער טום שטארקה
23 צ'ילהצ'ילה קשר ארתורו וידאל
25 גרמניהגרמניה חלוץ תומאס מולר (קפטן שלישי)
26 גרמניהגרמניה שוער סוון אולרייך
27 אוסטריהאוסטריה מגן דויד אלאבה
28 גרמניהגרמניה בלם הולגר באדשטובר
29 צרפתצרפת קשר קינגסלי קומאן
30 גרמניהגרמניה חלוץ פביאן בנקו
32 גרמניהגרמניה קשר יושוע קימיך
35 פורטוגלפורטוגל קשר רנאטו סאנצ'ס
37 ארצות הבריתארצות הברית קיצוני ג'וליאן גרין
40 גרמניהגרמניה קשר ניקלאס דורש
- גרמניהגרמניה בלם פליקס גצה

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל לוי, איך הפכה באיירן מינכן לקבוצה הטובה בעולם?, באתר nrg‏, 28 במרץ 2014; "מקור ראשון", "דיוקן", 28 במרץ 2014, עמ' 38
  2. ^ ניר שועלי, באיירן האחרת: הקשר היהודי במינכן, באתר nrg‏, 14 ביוני 2011


ליגת האלופות 2016/17
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון ספרדספרד ברצלונה גרמניהגרמניה באיירן מינכן רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה ספרדספרד ריאל מדריד אנגליהאנגליה לסטר סיטי איטליהאיטליה יובנטוס
אנגליהאנגליה ארסנל איטליהאיטליה נאפולי אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי ספרדספרד אתלטיקו מדריד גרמניהגרמניה באייר לברקוזן גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד פורטוגלפורטוגל פורטו ספרדספרד סביליה
שוויץשוויץ פ.צ. בזל אוקראינהאוקראינה דינמו קייב גרמניהגרמניה בורוסיה מנשנגלדבך הולנדהולנד פ.ס.וו. איינדהובן אנגליהאנגליה טוטנהאם הוטספר פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון בלגיהבלגיה קלאב ברוז' צרפתצרפת ליון
בולגריהבולגריה לודוגורץ ראזגרד טורקיהטורקיה בשיקטש סקוטלנדסקוטלנד סלטיק רוסיהרוסיה רוסטוב צרפתצרפת מונאקו פוליןפולין לגיה ורשה דנמרקדנמרק פ.צ. קופנהגן קרואטיהקרואטיה דינמו זאגרב