מנצ'סטר סיטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנצ'סטר סיטי
Manchester City F.C.
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל מנצ'סטר סיטי
כינוי הסיטיזנס, התכולים, סיטי
תאריך ייסוד 1880 בשם סנט מרקס
1894 בשם מנצ'סטר סיטי
אצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר, מנצ'סטר
(תכולה: 55,000)
בעלים איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות מנסור בן זאיד אאל נהיאן באמצעות קבוצת סיטי פוטבול
נשיא איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות ח'לדון אל-מובארכ
יו"ר ח'לדון אל-מובארכ עריכת הנתון בוויקינתונים
מאמן ספרדספרד ז'וזפ גוארדיולה
ליגה אנגליהאנגליה פרמייר ליג
www.mancity.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מועדון הכדורגל מנצ'סטר סיטיאנגלית: Manchester City Football Club; נקרא בקיצור מנצ'סטר סיטי) הוא מועדון כדורגל אנגלי מקצועני הממוקם בעיר מנצ'סטר. קבוצת הכדורגל משחקת כיום בליגת הפרמייר ליג האנגלית.

מנצ'סטר סיטי היא אלופת אירופה, אלופת הפריימיר ליג ומחזיקת הגביע האנגלי.

המועדון נוסד במקור ב-1880 בשם סנט מרקס (מערב גורטון), ולאחר מכן הפך לארדוויק א.פ.צ. ב-1887 לפני ששינה את שמו ל"מועדון הכדורגל מנצ'סטר סיטי" ב-1894. המועדון זכה באליפות אנגליה תשע פעמים, ב-גביע ה-FA שש פעמים, בגביע הליגה שמונה פעמים ובגביע אירופה למחזיקות גביע פעם אחת ובליגת האלופות פעם אחת. התקופה המוצלחת ביותר של המועדון במאה ה-20 הייתה בין שנות ה-60 המאוחרות לשנות ה-70 הראשונות, כאשר הוא זכה במספר גביעים מרכזיים תחת ניהול המאמן ג'ו מרסר ועוזרו מלקולם אליסון, ועם שחקנים מצטיינים כדוגמת קולין בל ופרנסיס לי. השקיעה של המועדון הובילה לשתי ירידות ליגה בשלוש שנים במהלך שנות ה-90, מה שמיקם אותו שנה אחת בדרגה השלישית של מערכת ליגות הכדורגל באנגליה. למרות זאת, המועדון הפך מאז לקבוע בליגה העליונה, הדרגה בה מוקם לאורך מרבית ההיסטוריה שלו.

צבעי תלבושת הבית של המועדון הם תכלת ולבן. בתחילת דרכו המועדון החליף את אצטדיונו הביתי בתדירות גבוהה, אך לאחר מכן התקבע בהייד רואד למשך 36 שנים עד שנת 1923, ובמיין רואד מאוחר יותר עד שנת 2003. כיום האצטדיון הביתי של המועדון הוא אצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר, או בשמו החדש "אצטדיון איתיחאד". מנצ'סטר סיטי הוא מועדון הכדורגל העשיר בעולם כיום, מאז נרכש על ידי קבוצת משקיעים מאבו דאבי בשנת 2008.

מנצ'סטר סיטי היא הקבוצה האנגלית השנייה בהיסטוריה שעשתה טרבל מקומי וזכתה באותה העונה, עונת 2018/2019 בגביע הליגה, באליפות ובגביע ה-FA. בעונת 2022/2023 השלימה מנצ'סטר סיטי טרבל אירופי היסטורי: אליפות הפרמייר ליג, גביע ה-FA וליגת האלופות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הכדורגל מנצ'סטר סיטי נוסד בשם "סנט מרקס (מערב גורטון)" ב-1880 בידי אנה קונל ושני מנהלים של כנסיית סנט מרקס, שעבדו גם בסמוך בבית חרושת לברזל בגורטון, מחוז במזרח מנצ'סטר. ב-1887 המועדון עבר למגרש חדש בהייד רואד שבמחוז ארדוויק באזור המזרחי של מרכז העיר, ושינה את שמו ל"ארדוויק א.פ.צ." על מנת לשקף את המיקום החדש שלו.[1] ארדוויק הצטרף לפוטבול ליג כחבר בליגה השנייה של הפוטבול ליג ב-1892. קשיים כספיים במהלך עונת 1893/1894 הובילו לארגון מחודש בתוך המועדון, וארדוויק שינה את שמו ל"מועדון הכדורגל מנצ'סטר סיטי" (Manchester City F.C).

קבוצת מנצ'סטר סיטי שזכתה בגביע ה-FA ב-1904

המועדון השיג את התואר הראשון שלו בזכייה באליפות הליגה השנייה ב-1899, ובעקבות כך העפיל לליגה הראשונה של הפוטבול ליג. הוא זכה בתואר החשוב הראשון שלו ב-23 באפריל 1904, לאחר ניצחון 0–1 על בולטון וונדרס בקריסטל פאלאס בדרך לזכייה בגביע ה-FA. מנצ'סטר סיטי אף החמיצה במעט זכייה בדאבל של אליפות וגביע באותה עונה לאחר שסיימה במקום השני בליגה. בעונות שלאחר הניצחון בגביע ה-FA, המועדון הואשם באי סדרים כספיים, ובסופו של דבר הועזבו 16 שחקנים מהמועדון ב-1906, ביניהם הקפטן בילי מרדית', שעבר ליריבה העירונית מנצ'סטר יונייטד.[2] שריפה בהייד רואד הרסה את יציע העמידה הראשי באצטדיון ב-1920, וב-1923 המועדון עבר לאצטדיון החדש מיין רואד שבמוס סייד.

בשנות ה-30 המועדון הגיע פעמיים ברציפות לגמר גביע ה-FA: הוא הפסיד לאברטון ב-1933, לפני שזכה הגביע בזכות ניצחון על פורטסמות' ב-1934. המועדון זכה באליפות הליגה הראשונה בפעם הראשונה שלו ב-1937, אך ירד לליגה השנייה בעונה שלאחר מכן, אף על פי שכבש יותר שערים מכל מועדון אחר באותה עונה בליגה.[3]

עשרים שנה מאוחר יותר, המועדון השתמש בשיטת משחק טקטית שנודעה בשם "ריווי פלאן", והגיע לשני גמרי גביע FA רצופים פעם נוספת, ב-1955 ו-1956. כמו בשנות ה-30 הוא הפסיד בגמר הראשון (לניוקאסל יונייטד) וניצח את השני. הגמר של 1956, בו מנצ'סטר סיטי ניצחה 1–3 את ברמינגהאם סיטי, הוא אחד ממשחקי הגמר המפורסמים ביותר בכל הזמנים, וזכור בשל העובדה ששוער מנצ'סטר סיטי ברט טרואטמן המשיך לשחק לאחר שבלא ידע מכך הוא שבר את צווארו.[4]

לאחר ירידה לליגה השנייה ב-1963 מצבו של המועדון התדרדר, כאשר שיא הצופים במשחקי הבית שלו באותן שנים היה 8,105 במשחק מול סווינדון טאון בינואר 1965. בקיץ של 1965 מונה צוות הניהול של ג'ו מרסר ומלקולם אליסון. בעונה הראשונה תחת מרסר המועדון זכה באליפות הליגה השנייה, והחתים את השחקנים החשובים מייק סאמרבי וקולין בל. שתי עונות מאוחר יותר, ב-1967/1968, המועדון זכה באליפות אנגליה בפעם השנייה, לאחר ניצחון במחזור האחרון של העונה על ניוקאסל יונייטד. ב-1969 המועדון זכה בגביע ה-FA, לפני שרשם הצלחות אירופאיות בדמות זכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1970, עם ניצחון 1–2 על גורניק זאבז'ה בגמר. מנצ'סטר סיטי אף זכתה בגביע הליגה באותה עונה, והפכה למועדון האנגלי השני שזוכה בגביע אירופי ובגביע מקומי באותה עונה.

המועדון המשיך להתמקם בצמרת הכדורגל האנגלי בשנות ה-70, כאשר סיים נקודה אחת בלבד אחרי אלופת הליגה בשתי עונות, והעפיל לגמר גביע הליגה ב-1974. אחד ממשחקי אותה תקופה הזכורים לטוב בקרב אוהדי מנצ'סטר סיטי הוא המשחק במחזור האחרון של עונת 1973/1974 כנגד היריבה העירונית מנצ'סטר יונייטד, שהייתה צריכה לנצח כדי להבטיח את הישארותה בליגה העליונה. שחקן העבר של יונייטד דניס לאו הבקיע שער שהעניק לקבוצתו ניצחון 0–1 באולד טראפורד, שהביא לירידתה של מנצ'סטר יונייטד לליגת המשנה. הגביע האחרון בתקופה המוצלחת ביותר של המועדון הושג בשנת 1976, כאשר הוא גבר על ניוקאסל יונייטד בגמר גביע הליגה.

תקופה ארוכה של שקיעה באה לאחר ההצלחות של שנות ה-60 ושנות ה-70. מלקולם אליסון מונה בפעם השנייה למאמן המועדון ה-1979, אך ביצע מספר רכישות לא מוצלחות כדוגמת סטיב דיילי. בשנים שלאחר מכן הוחלפו מאמנים רבים במועדון – שבעה בשנות ה-80 בלבד. מנצ'סטר סיטי העפילה לגמר גביע ה-FA ב-1981 אך הפסידה במשחק חוזר לטוטנהאם הוטספר. המועדון ירד פעמיים מהליגה העליונה בשנות ה-80 (ב-1983 ו-1987), אך הצליח לסיים במקום החמישי בליגה הראשונה תחת הדרכת המאמן פיטר ריד. אף על פי כן זו הייתה הצלחה זמנית בלבד, ולאחר עזיבתו של ריד המשיך המועדון לדעוך. המועדון היה מהמייסדים של הפרמייר ליג מאז הקמת הליגה ב-1992, אך ירד לליגה הראשונה ב-1996.[5] לאחר שתי עונות בליגה הראשונה, המועדון הגיע לנקודת השפל בהיסטוריה שלו, כאשר הפך למועדון הראשון בכל הזמנים שמחזיק בגביע אירופי ויורד לליגה השלישית בארצו.

לאחר הירידה מנצ'סטר סיטי החלה לקבל כסף רב, עם הגעתו של היושב ראש החדש דויד ברנשטיין.[6] המועדון העפיל בחזרה לליגה הראשונה כבר בניסיון הראשון, בזכות סיום דרמטי במשחק הפלייאוף של הליגה מול ג'ילינגהאם. לאחר מכן הוא עלה בפעם השנייה ברציפות וחזר לפרמייר ליג, אך המועדון היה רחוק מלשחזר את ימיו הגדולים, והוא ירד פעם נוספת לליגה השנייה ב-2001. קווין קיגן הגיע כמאמן החדש של המועדון בסיום העונה, והביא לחזרה מיידית של מנצ'סטר סיטי לליגה העליונה כאשר המועדון זכה באליפות בעונת 2002/2001. בכבעונה זו נשבר שיא המועדון במספר נקודות שצבר ובכיבוש שערים במשך עונה אחת.[7] עונת 2002/2003 הייתה האחרונה של המועדון במיין רואד, ובה הוא ניצח לראשונה מזה 13 שנים בדרבי של מנצ'סטר.[8] מנצ'סטר סיטי אף העפילה לגביע אופ"א באמצעות דירוג המשחק ההוגן של אופ"א, ובכך נכנסה למפעלים האירופיים לראשונה מזה 25 שנים.

מנצ'סטר סיטי מול ויגאן את'לטיק במסגרת גביע ה-FA, ינואר 2006

בשנת 2003 עבר המועדון לאצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר החדש. במרץ 2005, קווין קיגן עזב את המועדון, וסטיוארט פירס מונה במקומו, ופספס במעט את העפלת המועדון למוקדמות המפעלים האירופיים. עונת 2005/2006 נפתחה בצורה טובה עבור מנצ'סטר סיטי, כאשר המועדון היה במקום השישי עד לנובמבר, אך הוא ירד ביכולתו בהמשך וסיים במקום ה-15 בלבד. בעונת 2006/2007 המועדון התקשה לכבוש שערים, וקבע שיא שלילי של שערים במשחקי הבית למועדון בליגה העליונה,[9] כאשר הבקיע עשרה שערים בלבד וסיים את הליגה במקום ה-14.

בשנת 2007 המועדון נרכש על ידי תאקסין צ'ינוואט, ראש ממשלת תאילנד לשעבר. המועדון שאף להגיע להצלחות, ופתח את עונת 2007/2008 בצורה טובה בהתמקמו בצמרת הליגה, אך הידרדר בהמשך ולבסוף סיים את העונה במקום התשיעי, והעפיל למוקדמות גביע אופ"א באמצעות זכייה נוספת בדירוג המשחק ההוגן של אופ"א.

הרכישה על ידי "אבו דאבי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרחיו אגוארו, מלך השערים של מנצ'סטר סיטי בכל הזמנים

בקיץ 2008 המועדון עבר לבעלותה של קבוצת משקיעים מאיחוד האמירויות בשם "אבו דאבי פיתוח והשקעות". ראש קבוצת הרוכשים, סולימאן אל-פאחים, הצהיר כי מטרת הרכישה היא להפוך את המועדון לגדול ביותר בעולם.[10]

בשנים הבאות צורפו למנצ'סטר סיטי, שנחשב עד אז למועדון מרכז-טבלה באנגליה, שחקנים בולטים מהצמרת העולמית כדוגמת קרלוס טבס, האחים קולו ויא יא טורה ודויד סילבה. ההשקעה הניבה תוצאות ב-2011 כאשר הקבוצה הצליחה להעפיל למוקדמות ליגת האלופות, וכן זכתה בגביע ה-FA, התואר הראשון שלה מזה 35 שנים.

בעונת 2011/2012 מנצ'סטר סיטי זכתה באליפות הפרמייר ליג בזכות הפרש שערים טוב יותר ממנצ'סטר יונייטד, שסיימה במקום השני. הקבוצה ניצחה במחזור הסיום של הליגה את קווינס פארק ריינג'רס בתוצאה 3–2, כאשר שניים מהשערים הובקעו בתוספת הזמן של המשחק.

בעונת 2012/2013 לא הצליחה הקבוצה לשמור על תואר האליפות כאשר סיימה במקום השני אחרי יריבתה העירונית, מנצ'סטר יונייטד. הקבוצה העפילה לגמר הגביע האנגלי בו נוצחה על ידי ויגאן את'לטיק משער שנכבש בתוספת הזמן של המשחק. מספר ימים לאחר ההפסד פוטר מאמן הקבוצה מנצ'יני מתפקידו.

בעונת 2013/2014 העפילה סיטי לראשונה בתולדותיה לשמינית גמר ליגת האלופות, אך הודחה על ידי ברצלונה 1–4 בסיכום שני המשחקים. באותה עונה זכתה הקבוצה באליפות אנגליה, אחרי ניצחון על ווסטהאם יונייטד 2–0 במחזור הסיום. בעונה הבאה הודחה פעם נוספת על ידי ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות עם 1–3 בסיכום שני המשחקים.

בעונת 2015/16 העפילה הקבוצה עד לחצי גמר ליגת האלופות אחרי שהדיחה את דינמו קייב ופריז סן-ז'רמן, אך הודחה על ידי ריאל מדריד שבאותה עונה זכתה בגביע האלופות.

לקראת עונת 2016/17 מנצ'סטר סיטי מינתה את המאמן הספרדי המוערך פפ גוארדיולה, אך למרות הציפיות מהסיטיזנס היא לא זכתה באף תואר בעונה זו. למרות זאת, היא השיגה את הכרטיס לליגת האלופות משום שסיימה במקום השלישי בפרמייר ליג.

את עונת 2017/2018 פתחה סיטי בסערה עם ממוצע של 3.5 שערים למשחק, כשהיא הקבוצה הראשונה מזה 66 שנים שהבקיעה לפחות חמישה שערים בשלושה משחקי בית רצופים, במה שהתברר כהתחלת העונה הטובה ביותר של סיטי בתולדות הפרמייר-ליג - 93 אחוזי הצלחה ו-13 ניצחונות רצופים בכל המסגרות.[11][12] ב-1 בנובמבר 2017 כבש סרחיו אגוארו את שערו ה-178 במועדון בניצחון 4–2 על נאפולי במסגרת ליגת האלופות, ובכך הפך לשיאן הכובשים של סיטי בכל הזמנים. ב-13 בדצמבר 2017 לאחר ניצחון 4–0 על סוונזי מנצ'סטר סיטי שברה את שיא הניצחונות הרצופים בפרמייר ליג עם 15 ניצחונות. השיא הקודם היה שייך לארסנל עם 14 ניצחונות.

ב-15 באפריל 2018, בזכות הפסד של מנצ'סטר יונייטד לווסט ברומיץ', זכתה מנצ'סטר סיטי באליפות הפרמייר ליג החמישית בתולדותיה.

עונת 2018/2019 הייתה לעונת השיא של המועדון. בפתיחת העונה זכתה במגן הקהילה החמישי בתולדותיה, בליגת האלופות סיטי לא זכתה להצלחה רבה והגיע רק לרבע הגמר בו הודחה על ידי טוטנהאם, לאחר מותחן אדיר שנגמר בתוצאה 4–4 בסיכום שני המשחקים כשטוטנהאם עלתה מכיוון שכבשה יותר שערי חוץ. עונת 2018/2019 בליגה האנגלית הציגה קרב אדיר בין שתי קבוצות, מנצ'סטר סיטי וליברפול, כשתואר האליפות הוכרע אך ורק במחזור הסיום, כאשר סיטי ניצחה את ברייטון במחזור הסיום והבטיחה את האליפות עם 98 נקודות, נקודה אחת יותר מליברפול. סיטי זכתה בעונה הזאת גם בתואר גביע הליגה כאשר גברה על צ'לסי בגמר. את עונת 2018/2019 סיימה סיטי בטרבל אנגלי כשהשלימה זכייה גם בגביע ה־FA לאחר ניצחון מוחץ של 6–0 על ווטפורד. זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי שקבוצה עושה טרבל אנגלי וזוכה באליפות, גביע ה־FA וגביע הליגה.

בפברואר 2020 הושעתה מנצ'סטר סיטי למשך שנתיים (כלומר, לעונות 2020/21 ו-2021/22) מכל המפעלים האירופים (ליגת האלופות והליגה האירופית) ונקנסה ב-30 מיליון אירו עקב הפרת כללי הפייר פליי הפיננסי. מספר ימים לאחר מכן, הוציאה מנצ'סטר סיטי הצהרה בה היא דוחה לחלוטין את ההאשמות ומודיעה כי היא תגיש ערעור ל-CAS - בית הדין לבוררות ספורט. ב-13 ביולי 2020 ה-CAS קיבל את ערעורו של המועדון והודיע כי העונש ש-UEFA קבעה מבוטל, דהיינו, הקבוצה תוכל להשתתף במפעלים האירופיים וההשעייה מבוטלת. הקנס הופחת ל-10 מיליון אירו. ב-14 באפריל 2021 מנצ'סטר סיטי העפילה בפעם השנייה בתולדותיה לחצי גמר ליגת האלופות לאחר ניצחון כפול על בורוסיה דורטמונד הגרמנית. בשלב חצי הגמר סיטי פגשה את פריס סן ז'רמן. לאחר ניצחון חוץ של סיטי בפריז בתוצאה 1–2, סיטי ניצחה בגומלין 0–2 מצמד שערים של ריאד מחרז, והעפילה לגמר ליגת האלופות בפעם הראשונה בתולודתיה, בו הפסידה 0–1 לצ'לסי.

בעונת 2021/2022 מנצ'סטר סיטי זכתה באליפות אנגליה בפעם השמינית הודות למהפך בזק (3 שערים ב־5 דקות) לקראת סיום המשחק שקבע את תוצאת המשחק המכריע – ניצחון 3–2 על אסטון וילה וזכייה באליפות בפער של נקודה אחת מהקבוצה שסיימה במקום השני – ליברפול.[13]

במהלך עונת 2022/2023 הליגה פרסמה את הצהרתה ב-6 בפברואר 2023 בה פירטה עשרות הפרות לכאורה של חוקי הליגה על ידי מנצ'סטר סיטי. זו הייתה שיאה של חקירה שהתנהלה במקביל לחקירת אופ"א בנושא הפרת כללי הפייר פליי הפיננסי.[14] בתום עונה זו זכתה הקבוצה באליפות התשיעית בתולדותיה והשלישית ברציפות, וגם בגביע האנגלי השביעי של המועדון וגם בליגת האלופות בפעם הראשונה בתולדות המועדון והשלימה טרבל.[15]

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר

האצטדיון הביתי הנוכחי של מנצ'סטר סיטי הוא אצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר, המכיל כ-48,000 מקומות ישיבה וממוקם במזרח מנצ'סטר. האצטדיון הושכר לסיטי על ידי מועצת העיר מנצ'סטר בתום משחקי חבר העמים ב-2002. האצטדיון משמש מגרשה הביתי של מנצ'סטר סיטי מאז סיום עונת 2002/03, כאשר המועדון עבר אליו מאצטדיון מיין רואד.

לפני המעבר לאצטדיון, המועדון השקיע 35 מיליון ליש"ט בשיפורו, והוריד את המגרש מפני הקרקע הקיימת (כך הוא היה בזמן משחקי חבר העמים), הוסיף שורה של כיסאות מסביב לכל המגרש ואף בנה את היציע הצפוני החדש. במשחק הראשון באצטדיון החדש ניצחה מנצ'סטר סיטי 1–2 את ברצלונה במשחק ידידות, כאשר השער הראשון באצטדיון הובקע על ידי ניקולא אנלקה.[16]

מנצ'סטר סיטי אף השתמשה במגרשים מרכזיים אחרים לאורך ההיסטוריה שלה. לאחר ששיחקה את משחקי הבית שלה בחמישה מגרשים שונים בין 1880 ל-1887, המועדון התיישב בהייד רואד ושיחק בו במשך 36 שנים. שרפה הרסה את היציע הראשי באצטדיון ב-1920, ומשום כך עבר המועדון לאצטדיון המכיל 84,000 המושבים מיין רואד בשנת 1923, שכונה על ידי המתכננים שלו כ"ומבלי של הצפון". ב-3 במרץ 1934, מיין רואד אוכלס בידי כמות גדולה מאוד של צופים, כאשר 84,569 צפו במשחק התיקו בגביע ה-FA מול סטוק סיטי.[17] מיין רואד שופץ מספר פעמים במשך 80 שנות קיומו. הסיבה למעבר לאצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר הייתה שב-1995 הקיבולת שלו הוגבלה ל-32,000 מושבים בלבד. תכולת האצטדיון החדש עומדת על 53,400 מושבים, שהיא החמישית בגודלה בפרמייר ליג של התאחדות הכדורגל האנגלית.[18] בהמשך זכתה הקבוצה גם בסופר קאפ האירופי לאחר ניצחון על סביליה, אולם הפסידה לארסנל במגן הקהילה.

סמל המועדון וצבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל מנצ'סטר סיטי בין השנים 1972–1997
סמל מנצ'סטר סיטי בין השנים 1997–2016

צבעי תלבושת הבית של מנצ'סטר סיטי הם תכלת ולבן. צבע תלבושת החוץ המסורתית היה חום או (משנות ה-60) אדום ושחור. עם זאת, בשנים האחרונות המועדון משתמש במספר צבעים שונים. בעונת 2004/2005, שחקני המועדון לבשו חולצה לבנה עם מכנסיים בצבע ארגמן וגרביים לבנים, בעוד שבעונה שלאחר מכן חולצת תלבושת החוץ הייתה כולה בצבע כחול. במהלך עונת 2006/2007 הפס השני על חולצת המועדון היה שחור כולו. מאוחר יותר המועדון קבע לעצמו תלבושת שלישית, שכללה חולצה צהובה ומכנסיים וגרביים שחורים.

לעונת 2008/2009 חולצת תלבושת הבית היא בצבע תכלת עם פס לבן עבה הנמתח מהצווארון עד תחת הזרוע, בצד שמאל של החולצה. בצד ימין של החולצה קווקוו כהה מעט של תכלת נמתח מהצווארון עד למותן, עם גוון כחול. תלבושת החוץ חזרה להיות בעלת הפסים האדומים והשחורים הפופולריים. החולצה הבליטה שרוולים שחורים, ופסים לבנים דקים בין הפסים האדומים והשחורים האנכיים. צבע חולצת התלבושת השלישית של המועדון הוא בפעם הראשונה כתום. השם הרשמי הוא "כתום לוהט", ומבליט את העיצוב הדומה לזה של תלבושת הבית, מלבד הפסים הכחולים שבתלבושת הבית והפסים הצהובים הבוהקים שעל התלבושת השלישית.

צבעי תלבושת הבית הראשונים של המועדון אינם ברורים, אך ישנה הוכחה שהמועדון לבש תלבושת כחולה מאז 1892 או מאוחר יותר. ספר בשם "מועדוני כדורגל מפורסמים – מנצ'סטר סיטי" (Famous Football Clubs – Manchester City) שפורסם בשנות ה-40 מראה שהמועדון בשמו הקודם "סנט מרקס (מערב גורטון)" שיחק במקור בתלבושת אדומה ושחורה, ודיווחים משנת 1884 מתארים את החולצה של המועדון שהיא בצבע שחור עם צלב לבן, מה שמציג את המועדון במקורו כתומך בכנסייה.[19] תלבושת החוץ האדומה-שחורה היא ביוזמת עוזר המאמן לשעבר מלקולם אליסון, שהאמין שאימוץ הצבעים של מילאן יביא למנצ'סטר סיטי תהילה.[20]

סמל המועדון הבא אומץ בשנת 1997, לאחר שהסמל הקודם היה פסול לרישום כסימן מסחר. הסמל מבוסס על שלט האצולה של העיר מנצ'סטר, ומורכב ממגן לפני עיט זהוב. המגן מבליט בחצי העליון שלו אונייה המייצגת את תעלת האוניות של מנצ'סטר, ושלושה פסים אלכסוניים בחצי התחתון שלו כסימן לשלושת הנהרות של העיר. התחתית של הסמל נושאת את הפתגם "Superbia in Praelia", שמתורגם ל-"Pride in Battle" (בעברית: "גאווה בקרב") בלטינית.[21] מעל העיט והמגן ישנם שלושה כוכבים, אשר נועדו לקישוט בלבד.[22]

סמל מנצ'סטר סיטי מאז שנת 2016

למנצ'סטר סיטי היו קודם לכן שני סמלים אחרים על חולצות המועדון. הראשון, שהוצג ב-1970 היה מבוסס על העיצוב שהיה בשימוש במסמך הרשמי של המועדון מאז אמצע שנות ה-60. בסמל זה היה בשימוש אותו המגן שבסמל המועדון הנוכחי, בתוך עיגול שנשא את שם המועדון. ב-1972, סמל המועדון השתנה כאשר החלק התחתון של המגן הוחלף בוורד האדום של סמל מחוז לנקשייר. במקרים בהם המועדון לקח חלק במשחקי גמר של טורנירים חשובים, הסמל הרגיל לא היה בשימוש. במקומו הופיע על חולצת המועדון הסמל של שלט האצולה של העיר מנצ'סטר, כסמל לגאווה בייצוגה של מנצ'סטר באירועים חשובים. ניסיון זה החל כאשר חולצות השחקנים לא הציגו אף סמל כבוד, מה שהמשיך לאורך כל ההיסטוריה של המועדון.[23]

לקראת עונת 2016/2017 החליף המועדון את סמלו פעם נוספת. הסמל החדש מבוסס על הסמל הקודם של הקבוצה, ללא העיט, אשר היה בשימוש בין השנים 1972–1997.

אוהדים ויריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הדרבי של מנצ'סטר

למנצ'סטר סיטי יש מספר אוהדים רב יחסית להצלחה המועטה יחסית של המועדון על המגרש. מאז המעבר לאצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר ממוצע הצופים במשחקים של מנצ'סטר סיטי הוא השישי בגודלו באנגליה,[24] אף על פי שבעונת 2006/07 היו מעט צופים במשחקיו, עם ממוצע צופים במשחקי הליגה של 40,000 בקירוב. בשנות ה-90 הראשונות, כאשר המועדון ירד ליגה פעמיים בשלוש עונות ושיחק בליגה השלישית של מבנה ליגות הכדורגל באנגליה (אז הליגה השנייה של הפוטבול ליג, כיום הפוטבול ליג הראשונה), הצופים במשחקי הבית היו באזור ה-30,000, בהשוואה לממוצע הצופים בליגה השלישית באנגליה שעמד על כ-8,000.[25] מחקר העלה שבסיס האוהדים של מנצ'סטר סיטי עומד על כ-886,000 בממלכה המאוחדת ולמעלה משני מיליון בכל העולם.[26]

למנצ'סטר סיטי ישנם מספר ארגוני אוהדים. לשלושה מהם יש הכרה רשמית ככאלה: מועדון האוהדים הרשמי, איגוד האוהדים של המאה (Centenary Supporters Association) ומועדון האוהדים הבינלאומי (International Supporters Club). ישנם מספר פנזינים המפורסמים על ידי האוהדים. הפנזין המפורסם ובעל הטווח-הארוך ביותר הוא "King of the Kippax".

השיר המועדף על אוהדי מנצ'סטר סיטי והמנון המועדון הוא "Blue Moon", שלמרות העצב שבו שרים אותו בהתלהבות, אף על פי שהוא המנון נועז. אוהדי מנצ'סטר סיטי נוטים להאמין כי חוסר הניבוי שבשיר ישפיע על הקבוצה ויגרום לה להשיג תוצאות בלתי צפויות – "סיטי האופיינית".[27][28] אירועים שעליהם האוהדים מכנים את הקבוצה כ"סיטי האופיינית" הם היותה של מנצ'סטר סיטי האלופה האנגלית המכהנת היחידה שירדה ליגה (ב-1938), הקבוצה היחידה שכבשה וספגה למעלה מ-100 שערים באותה עונה (ב-1957/1958),[29] וכמו כן היא הייתה הקבוצה היחידה שניצחה את צ'לסי בעונת 2004/2005 בפרמייר ליג, אך הודחה מגביע ה-FA באותה עונה על ידי אולדהאם אתלטיק, קבוצה מהליגה השלישית.

היריבות הגדולה של מנצ'סטר סיטי היא עם המועדון השני מהעיר, מנצ'סטר יונייטד, והמשחקים ביניהם מכונים בשם "הדרבי של מנצ'סטר". בניגוד למספר יריבויות כדורגל אחרות בערים שונות, כדוגמת גלאזגו וסביליה, מקורות היריבות בין הסיטי ליונייטד אינם בדת. לפני מלחמת העולם השנייה, כאשר הנסיעה למשחקי חוץ הייתה נדירה, אוהדים רבים ממנצ'סטר צפו בקביעות בשני המועדונים וקבעו את עצמם כ"תומכים" של מועדון אחד בלבד. הרגל זה המשיך גם בשנות ה-60 הראשונות, אך לאחר שהתנועה נהייתה קלה יותר, ומחירי הכניסה למשחקים עלו, הצפייה בשני המועדונים הפכה ללא רגילה, והיריבות התחזקה.

אוהדי מנצ'סטר סיטי נבחרו כאוהדים הנאמנים ביותר בליגה האנגלית הבכירה על ידי התאחדות האוהדים של הכדורגל הבריטי (BFFA) מעל המועדונים ליברפול ופורטסמות'.

בעלות ונושאים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהלת מנצ'סטר סיטי
תפקיד שם
יושב ראש איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות ח'לדון אל-מובארכ
יושב ראש מנהלי אנגליהאנגליה גארי קוק
מזכיר המועדון אנגליהאנגליה ברנארד הלפורד
דירקטור ארצות הבריתארצות הברית מרטין ל. אדלמן
דירקטור אנגליהאנגליה סימון פירס
דירקטור יווןיוון ויקטור רסטיס
דירקטור תאילנדתאילנד טאוויסוק ג'אק סריסומריד

בקיץ 2007 עברה קבוצת מנצ'סטר סיטי לבעלותה של חברת "מנצ'סטר סיטי בע"מ", כאשר בעלי המניות העיקריים הסכימו למכור את זכויותיהם לחברת "השקעות ספורט בממלכה המאוחדת בע"מ" (UKSIL), חברה הנשלטת בידי ראש ממשלת תאילנד לשעבר, תאקסין צ'ינוואט. לפני הרכישה מנצ'סטר סיטי הייתה רשומה מאז 1995 בשוק המומחים למניות PLUS (בעבר OFEX).[30] ב-6 ביולי 2007, כאשר רכש 75% מהמניות, צ'ינוואט ביטל את רישומו של המועדון ורשם אותו מחדש כחברה בערבון מוגבל.[31] באוגוסט UKSIL רכשה 90% מהמניות, ובהצעת רכש רכשה את חלקם של כל שאר בעלי המניות, והגיעה לבעלות מלאה על המועדון. צ'ינוואט הפך ליושב ראש המועדון ושני ילדיו, פינטונגטה ופנת'גונטאה, הפכו אף הם לדירקטורים. היושב ראש לשעבר ג'ון ווארדל נשאר במערכת למשך שנה, אך עזב ביולי 2008 לאחר מינויו של גארי קוק כיושב הראש המנהלי במאי.[32] המועדון הפסיד 11 מיליון ליש"ט בשנה שהסתיימה ב-11 במאי 2007, השנה האחרונה להיותה של סיטי כחברה ציבורית.[33]

מאז הגעתו של צ'ינוואט הוא ציווה לפתוח במסע רכישות גדול בכסף רב,[34] במהלכו הוצאו 30 מיליון ליש"ט.[35] יוזמה אחרת בחודשים הראשונים לבעלותו של צ'ינוואט על המועדון הייתה הקמת רשת של מועדונים שותפים, עם קשרים עם מועדונים מסין (שנגחאי שנהואה), דרום אפריקה (ת'אנדה רויאל ז'ולו), רוסיה (מועדון הכדורגל מוסקבה), שווייץ (גראסהופרס ציריך), תאילנד (צ'ונבורי) ואוסטרליה (פרת' גלורי).[36][37]

ב-1 בספטמבר 2008 קבוצת רוכשים מאבו דאבי הנקראת "אבו דאבי פיתוח והשקעות" השלימה את רכישת הבעלות על מנצ'סטר סיטי, בעסקה שהוערכה ב-200 מיליון ליש"ט. בעקבות הרכישה הפך מנצ'סטר סיטי למועדון הכדורגל העשיר ביותר בעולם.[10] המועדון החל בניסיונות רכישה בסכומים גבוהים של שחקנים חשובים רבים שיחזקו את הקבוצה, כדוגמת שחקנה של טוטנהאם הוטספר דימיטאר ברבאטוב. ב-1 בספטמבר אף הגיע למועדון רוביניו מריאל מדריד, בסכום שיא של העברה בבריטניה של 32.5 מיליון ליש"ט.[38] בינואר 2009 המועדון הגיש הצעה לרכישת שחקן מילאן קאקה בסכום של 100 מיליון אירו – אילו ההעברה הייתה מתבצעת היא הייתה היקרה ביותר בהיסטוריה עד אז.[39]

קבוצות המילואים והנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ואי ברטון, יוצא מחלקת הנוער של המועדון

קבוצת המילואים של מנצ'סטר סיטי היא "מנצ'סטר סיטי מילואים". היא משחקת באזור הצפוני של ליגת המילואים האנגלית, ומתחרה עבור המועדון בגביע ותיקי מנצ'סטר. הקבוצה מוגדרת כקבוצת מילואים מאז שנת 1892, כאשר היא החלה לשחק בליגת "איחוד לנקשייר". היא זכתה באליפות איחוד לנקשייר בעונת 1901/1902. הקבוצה עזבה את איחוד לנקשייר בשנת 1911 והצטרפה לליגה המרכזית בעת הקמת הליגה. עד שנת 2000 הקבוצה זכתה שלוש פעמים באליפות הליגה המרכזית (בעונות 1997/1978, 1986/1987 ו-1999/2000),[40] וב-2008 היא זכתה בה פעם נוספת.[41] כמו כן, הקבוצה זכתה פעמיים בגביע ותיקי מנצ'סטר ושש פעמים בגביע ותיקי לנקשייר. מאמן קבוצת המילואים הנוכחי הוא גליין הודגס.

"אקדמיית מנצ'סטר סיטי" היא מחלקת הנוער של המועדון, אשר מטרתה לפתח שחקנים צעירים לעתיד. קבוצת הנוער הראשונה של מנצ'סטר סיטי הוקמה על ידי אלברט אלכסנדר בשנות ה-20,[42] והייתה ידועה כ"קבוצת A" של המועדון. מאז 1951 קבוצת A התחרתה בליגת לנקשייר כנגד קבוצות נוער ומילואים של מועדונים אחרים מצפון-מערב אנגליה. מ-1955 קבוצת נוער שנייה, "קבוצת B", מורכבת באופן אופייני משחקנים צעירים יותר מאלה שבקבוצת A, ומשחקת בדרגה השנייה של ליגת לנקשייר. מאז שכדורגל הנוער נבנה מחדש על ידי התאחדות הכדורגל האנגלית ב-1997 והפך לשיטת אקדמיות, קבוצות A ו-B של מנצ'סטר סיטי הפכו לקבוצות עד גיל 19 ועד גיל 17 בהתאמה, והן משחקות בליגת הנוער האנגלית. קבוצת הנוער של מנצ'סטר סיטי זכתה עד היום פעמיים בגביע ה-FA לנוער: ב-1986 ו-2008. בין השחקנים המפורסמים שגדלו במחלקת הנוער של מנצ'סטר סיטי הם שון רייט-פיליפס, מיקה ריצ'רדס וג'ואי ברטון.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-29 בינואר 2024[43]
מס' עמדה שם
2 אנגליהאנגליה מגן קייל ווקר (קפטן)
3 פורטוגלפורטוגל בלם רובן דיאש (קפטן רביעי)
5 אנגליהאנגליה בלם ג'ון סטונס
6 הולנדהולנד מגן ניית'ן אקה
8 קרואטיהקרואטיה קשר מתאו קובאצ'יץ'
9 נורווגיהנורווגיה חלוץ ארלינג האלנד
10 אנגליהאנגליה חלוץ ג'ק גריליש
11 בלגיהבלגיה חלוץ ז'רמי דוקו
16 ספרדספרד קשר רודרי (קפטן שלישי)
17 בלגיהבלגיה קשר קווין דה בראונה (קפטן שני)
18 גרמניהגרמניה שוער שטפן אורטגה
מס' עמדה שם
19 ארגנטינהארגנטינה חלוץ חוליאן אלברס
20 פורטוגלפורטוגל קיצוני ברנרדו סילבה (קפטן חמישי)
21 ספרדספרד קשר סרחיו גומס
24 קרואטיהקרואטיה בלם יושקו גברדיול
25 שווייץשווייץ בלם מנואל אקאנג'י
27 פורטוגלפורטוגל קשר מתאוס נונס
31 ברזילברזיל שוער אדרסון מוראס
33 אנגליהאנגליה שוער סקוט קרסון
47 אנגליהאנגליה קשר פיל פודן
52 נורווגיהנורווגיה קשר אוסקר בוב
82 אנגליהאנגליה מגן ריקו לואיס

שחקנים בולטים בתולדות המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

היכל התהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקנים הבאים חברים בהיכל התהילה של מנצ'סטר סיטי,[44] ורשומים בהתאם לשנת הופעת הבכורה שלהם בקבוצה הבוגרת (בסוגריים).

שחקני השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז עונת 67–1996 חברי מועדון האוהדים הרשמי מצביעים בסיום כל עונה בבחירות לשחקן העונה. להלן זוכי הפרס מאז 1980.

שנה שחקן שנה שחקן שנה שחקן שנה שחקן שנה שחקן
1980-81 אנגליהאנגליה פול פאואר 1990-91 אירלנדאירלנד ניאל קווין 2000-01 אוסטרליהאוסטרליה דני טיאטו 2010-11 בלגיהבלגיה וינסנט קומפני 2020-21 פורטוגלפורטוגל רובן דיאש
1981-82 אנגליהאנגליה טומי קייטון 1991-92 אנגליהאנגליה טוני קוטון 2001-02 אלג'יריהאלג'יריה עלי בנארביה 2011-12 ארגנטינהארגנטינה סרחיו אגוארו 2021-22 בלגיהבלגיה קווין דה בראונה
1982-83 אנגליהאנגליה קווין בונד 1992-93 אנגליהאנגליה גארי פליטקרופט 2002-03 צרפתצרפת סילבן דיסטן 2012-13 ארגנטינהארגנטינה פאבלו סבאלטה 2022-23 נורווגיהנורווגיהארלינג האלנד
1983-84 אירלנדאירלנד מייק מקארתי 1993-94 אנגליהאנגליה טוני קוטון 2003-04 אנגליהאנגליה שון רייט-פיליפס 2013-14 חוף השנהבחוף השנהב יאיא טורה
1984-85 אנגליהאנגליה פול פאואר 1994-95 גרמניהגרמניה אובה רוסלר 2004-05 אירלנדאירלנד ריצ'רד דאן 2014-15 ארגנטינהארגנטינה סרחיו אגוארו
1985-86 אנגליהאנגליה קני קלמנטס 1995-96 גאורגיהגאורגיה גיורגי קינקלדזה 2005-06 אירלנדאירלנד ריצ'רד דאן 2015-16 בלגיהבלגיה קווין דה בראונה
1986-87 סקוטלנדסקוטלנד ניל מקנאב 1996-97 גאורגיהגאורגיה גיורגי קינקלדזה 2006-07 אירלנדאירלנד ריצ'רד דאן 2016-17 ספרדספרד דויד סילבה
1987-88 אנגליהאנגליה סטיב רדמונד 1997-98 אנגליהאנגליה מיכאל בראון 2007-08 אירלנדאירלנד ריצ'רד דאן 2017-18 בלגיהבלגיה קווין דה בראונה
1988-89 סקוטלנדסקוטלנד ניל מקנאב 1998-99 הולנדהולנד חרארד ויקנס 2008-09 אירלנדאירלנד סטיבן איירלנד 2018-19 פורטוגלפורטוגל ברנרדו סילבה
1989-90 סקוטלנדסקוטלנד קולין הנדרי 1999-2000 ברמודהברמודה שון גוטר 2009-10 ארגנטינהארגנטינה קרלוס טבס 2019-20 בלגיהבלגיה קווין דה בראונה

מאמנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמן התחלה סיום משחקים ניצחונות תיקו הפסדים תארים
סקוטלנדסקוטלנד טום מאליי 1902 1906 150 89 22 39 גביע ה-FA (1904)
אנגליהאנגליה וילף ויילד 1932 1946 354 158 124 72 הפוטבול ליג (1936-37), גביע ה-FA (1934)
סקוטלנדסקוטלנד לס מקדוואל 1950 1963 592 220 127 245 גביע ה-FA (1956)
אנגליהאנגליה ג'ו מרסר 1965 1971 340 149 94 97 הפוטבול ליג (1967-68), גביע המחזיקות (1970), גביע ה-FA (1969),
גביע הפוטבול ליג (1970), מגן הקהילה (1968)
אנגליהאנגליה טוני בוק 1974 1979 269 114 75 80 גביע הפוטבול ליג (1976)
איטליהאיטליה רוברטו מאנצ'יני 2009 2013 191 113 38 40 פרמייר ליג (2011-12), גביע ה-FA (2011), מגן הקהילה (2012)
צ'ילהצ'ילה מנואל פלגריני 2013 2016 167 100 28 39 פרמייר ליג (2013-14), גביע הפוטבול ליג (2014, 2016)
ספרדספרד ז'וזפ גוארדיולה 2016 הווה 325 238 39 48 פרמייר ליג (2017-18, 2018-19, 2020-21, 2021-22, 2022-23), גביע ה-FA‏ (2019, 2023),
גביע הפוטבול ליג (2018, 2019, 2020, 2021), מגן הקהילה (2018, 2019), ליגת האלופות (2022-23)הסופרקאפ האירופי (2023)

הנתונים מעודכנים נכון ל-11 ביוני 2023

התארים מעודכנים ל-15 באוגוסט 2023

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירופה וביניבשתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי המועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניצחון שיא בליגה — 3-11 מול לינקולן סיטי (23 במרץ 1895)
  • ניצחון שיא בגביע ה-FA — ‏0-12 מול ליברפול סטנלי (4 באוקטובר 1890)
  • הפסד שיא בליגה — 9-1 מול אברטון (3 בספטמבר 1906)
  • הפסד שיא בגביע ה-FA — ‏6-0 מול פרסטון נורת' אנד (ינואר 1987)
  • כמות צופים הכי גבוהה — 84,569 מול סטוק סיטי (3 במרץ 1934)
  • הכי הרבה הופעות ליגה — 561 + 3 כמחליף, אלן אואקס, 1958-1976
  • הכי הרבה הופעות בסך הכול — 668 + 4 כמחליף, אלן אואקס, 1958-1976
  • הכי הרבה שערים בסך הכול — 256 סרחיו אגוארו, 2011–2022
  • הכי הרבה שערים בעונה אחת — 52, ארלינג האלנד, 2022/23
  • תשלום סכום שיא עבור העברה — כ-100 מיליון ליש"ט על ג'ק גריליש מאסטון וילה,05.08.2021.
  • קבלת סכום שיא עבור העברה — 55 מיליון יורו (לא כולל בונוסים עתידיים) מברצלונה על פראן טורס, 28.11.2021.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנצ'סטר סיטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ James, Gary (2006). Manchester City - The Complete Record. Derby: Breedon. ISBN 1-85983-512-0. p23
  2. ^ James, pp 59–65
  3. ^ RSSSF, "England 1937/38"
  4. ^ The FA Cup, FA Cup Final 1956(הקישור אינו פעיל, 1 ביולי 2017)
  5. ^ לאחר הקמת הפרמייר ליג, "הליגה הראשונה של הפוטבול ליג" הפכה לליגה השנייה בחשיבותה באנגליה.
  6. ^ Buckley, Andy; Burgess, Richard (2000). Blue Moon Rising: The Fall and Rise of Manchester City. Bury: Milo. ISBN 0-9530847-4-4. p177
  7. ^ Manchester City - The Complete Record, p265
  8. ^ RTÉ, "Goater double gives City derby win"(הקישור אינו פעיל, 1 ביולי 2017)
  9. ^ uk.reuters.com, "Manchester City on course for low-scoring record
  10. ^ 1 2 יעקב זיו, אבו-דאבי סיטי, באתר nrg‏, 3 בספטמבר 2008
  11. ^ ושמישהו ינסה לעצור אותם(הקישור אינו פעיל, 5.5.2020)
  12. ^ מה שעשינו ב-47': מנצסטר סיטי גברה 3:1 על ארסנל(הקישור אינו פעיל, 5.5.2020)
  13. ^ עם מהפך אדיר: מנצ'סטר סיטי ניצחה 2:3 את וילה, וזכתה באליפות שמינית, באתר וואלה!‏, 22 במאי 2022
  14. ^ העבירות, העונשים והצרה של גווארדיולה: כל הפרטים על החקירה של מנצ'סטר סיטי, באתר וואלה!‏, 6 בפברואר 2023
  15. ^ נדב יעקבי, שליח ערוץ הספורט לאיסטנבול, ‏כאן כדי להישאר: מנצ'סטר סיטי היא כוח עולמי, באתר ערוץ הספורט, 11 ביוני 2023
  16. ^ BBC, Man City vanquish Barca
  17. ^ BBC, True Blue facts about Manchester City
  18. ^ מידע על האצטדיון באתר המועדון (באנגלית)
  19. ^ James, pp. 14–15
  20. ^ The Guardian, Nicking the shirts off their backs
  21. ^ התרגום הנכון ללטינית הוא "Superbia in Proelio".
  22. ^ Manchester City official website, "City Top Tens
  23. ^ David Clayton, Everything Under the Blue Moon (Mainstream Publishing, 2002), 21.
  24. ^ footballeconomy.com, Top 30 English Football Clubs by League Attendances
  25. ^ footballeconomy.com, Average Attendances - English Football Divisions - 1994/95–2004/05
  26. ^ Hewlett-Packard case study, Customer Success - Manchester City Football Club
  27. ^ ESPN Star, FA Cup preview(הקישור אינו פעיל, 5.5.2020)
  28. ^ Unofficial supporters homepage, Typical City!(הקישור אינו פעיל, 1 ביולי 2017)
  29. ^ Wallace, Dave (2007). Century City – Manchester City Football Club 1957/58. Leigh: King of the Kippax. ISBN 978-0-9557056-0-1. page ix
  30. ^ PLUS Markets Group, Manchester City plc
  31. ^ BBC Sport, Thaksin completes Man City buyout
  32. ^ The Guardian, Wardle quits City
  33. ^ Manchester City plc, MCFC Annual Group Accounts published
  34. ^ Reuters, Eriksson continues Man City spending
  35. ^ FIFA, Bojinov joins Man City(הקישור אינו פעיל, 1 ביולי 2017)
  36. ^ Manchester City FC, Partner Club Information
  37. ^ Manchester City FC, Partner Club Information
  38. ^ Manchester City plc, Robinho Joins City
  39. ^ מנצ'סטר סיטי הגישה הצעה רשמית בסך 100 מיליון אירו עבור קאקה, באתר גלובס, 14 בינואר 2009
  40. ^ Manchester City FC, Roll of Honour
  41. ^ Manchester City FC, City crowned Pontin's Holidays League champions, 5.08.2008
  42. ^ James, Gary (2006). Manchester City - The Complete Record. Derby: Breedon. ISBN 1-85983-512-0. p241
  43. ^ Manchester City Squad Players, Manchester City FC (באנגלית)
  44. ^ Manchester City official website, Hall of Fame
  45. ^ הליגה הראשונה של הפוטבול ליג הייתה הליגה העליונה במבנה ליגות הכדורגל באנגליה עד 1992, לאחר מכן היא הוחלפה בפרמייר ליג.
  46. ^ "מנצ'סטר-סיטי" זכתה בגביע האנגלי, דבר, 6 במאי 1956


ליגת האלופות 2023/24
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
גרמניהגרמניה באיירן מינכן ספרדספרד סביליה איטליהאיטליה נאפולי פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון הולנדהולנד פיינורד צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי ספרדספרד ברצלונה
אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד אנגליהאנגליה ארסנל ספרדספרד ריאל מדריד איטליהאיטליה אינטר מילאנו ספרדספרד אתלטיקו מדריד גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד גרמניהגרמניה ר.ב. לייפציג פורטוגלפורטוגל פורטו
דנמרקדנמרק פ.צ. קופנהגן הולנדהולנד פ.ס.וו. איינדהובן פורטוגלפורטוגל בראגה אוסטריהאוסטריה רד בול זלצבורג איטליהאיטליה לאציו איטליהאיטליה מילאן סרביהסרביה הכוכב האדום בלגרד אוקראינהאוקראינה שחטאר דונצק
טורקיהטורקיה גלאטסראיי צרפתצרפת לאנס גרמניהגרמניה אוניון ברלין ספרדספרד ריאל סוסיאדד סקוטלנדסקוטלנד סלטיק אנגליהאנגליה ניוקאסל יונייטד שווייץשווייץ יאנג בויז בלגיהבלגיה רויאל אנטוורפן