משאבי טבע מתחדשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משאבי טבע מתחדשיםאנגלית: Renewable resource) הם סוגים של משאבי טבע שמתחדשים עם הזמן. משאבים מתחדשים מתקבלים על ידי הוצאה וניצול של חלק מהסביבה הטבעית והמערכת אקולוגית שלנו. משאבים מתחדשים נבדלים ממשאבים מתכלים.

משאבים מתחדשים בולטים כוללים קרקע, מים, יערות (המספקים עץ, נייר, תרופות), ודגים. בנוסף למשאבים אלה, קיימים שירותי המערכת האקולוגית אותם המערכת האקולוגית מספקת לכלכלת האדם.

משאבים מתחדשים רבים מצויים כיום במגמת דלדול והרס על ידי שילוב של צריכה גדלה שלהם וזיהום. מגמות אלה גדלות מדי שנה בעקבות צמיחה כלכלית שדורשת לרוב יותר משאבים, ויוצרת גם זיהום. כדי לשמור על בריאותם המערכות הטבעיות שמספקות את המשאבים המתחדשים, יש צורך בניהול זהיר שלהן. מיצוי גדול מדי של המשאבים המתחדשים יגרום לחוסר יכולת של המערכות הטבעיות לחדש אותם. ניתוח מחזור חיים מספקת שיטה עקבית להערכה של מידת ההתחדשות שלהם.

יש המפרידים בין משאבים מתחדשים חומריים כמו עץ או מים לבין אנרגיה מתחדשת. אנרגיה מתחדשת כוללת מקורות אנרגיה כמו אנרגיית שמש, אנרגיית רוח אנרגיה גאותרמית, ביומסה ועוד.

על פי חוקי דיילי לקיימות[1] גבול השימוש המקיים של משאב מתחדש לא יכול לעבור את קצב ההתחדשות של המשאב. מה שמשותף לכל המשאבים המתחדשים: חומרי גלם מתחדשים, אנרגיות מתחדשות ושירותי המערכת האקולוגית הוא זרם שמתקבל בקצב קבוע, שקשה להגדיל אותו ולעיתים קשה לאגור אותו.

משאבים מתכלים כשירותי המערכת האקולוגית כוללים נפט, פחם, גז טבעי, אורניום וצורות אחרות של דלק מחצבי. הם כוללים גם מחצבים כמו עופרות מתכת ומחצבים אחרים כמו פוספטים. לעומת העופרות, מתכות הן משאב מתחדש, שכן ניתן למחזר אותן בתהליכי זיקוק.

כל הצורות של כלכלה בת קיימא דורשות השענות על משאבים מתחדשים ואנרגיות מתחדשות שכן משאבים מתכלים אינם בני קיימא.

סוגי משאבי טבע מתחדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מים נחשבים למשאב טבע מתחדש בתנאי שמתנהלת בקרה על שימושם, טיפולם והפצתם, אחרת הופכים המים למשאב מתכלה באותו האזור. זמינותם של המים משתנה, מוגבלת ונקבעת על ידי גורמים שונים כגון גשם, טמפרטורה ואידוי.[2]

כ 70.9% מהשטח של כדור הארץ הוא מים,[3] מים הם מרכיב חיוני לחיים. המים המתוקים, אשר נחוצים לקיומו של אדם, מהווים רק 2.5% מהמים בעולם כאשר רוב המים המתוקים נמצאים באדמה או בקרחונים.[4][5] נתונים אלה מקבלים משמעות גדולה יותר כאשר האוכלוסייה גדלה מאחר שזמינות המים המתוקים נקבעים על ידי הקצב שבו המעגל ההידרולי ("hydrologic cycle") הגלובלי מחדש את מאגרי המים המתוקים.[5]

בישראל, אגם המים המתוקים הגדול ביותר הוא כנרת, כאשר מקורות המילוי לחידושו הם גשם ושלג. [6]

דגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגים נחשבים למשאב טבע מתחדש בגלל היכולת שלהם להתרבות. עם זאת, בעקבות התפתחות תעשיית הדיג והטכנולוגיה בעשורים האחרונים, יבול הדייג גדל, ואוכלוסיית הדגים קטנה עקב אי יכולתם להתרבות בקצב כה מהיר.

על מנת למנוע ממצב זה להימשך, יש צורך ברגולציות שונות לניהול ובקרה של מערכת הדיג. אין לכך פתרון יחיד וקבוע. תוכנית מוצלחת לניהול הדיג צריכה לשלב מספר רגולציות ותקנות שיוכלו להתמודד עם שינויים כלכליים, חברתיים, שינויים בהתנהגות הדגה ועוד.[7]

בישראל, החוק אוסר לדוג עם ספינה ללא רישיון, וזאת על פי פקודת הדיג משנת 1937 שנאכפת על ידי האגף לדיג ולחקלאות מים במסגרת משרד החקלאות ופיתוח הכפר. האגף עוסק בניהול ממשק הדייג בים התיכון, מפרץ אילת ואגם הכנרת, הנפקת רישיונות ועוד. למרות המאמץ, המגוון והגודל של דגי הים הישראליים מתכווצים והולכים משנה לשנה.[8]

יערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יערות מכסים 31% מהשטח של כדור הארץ[9] ונחשבים למשאב טבע מתחדש בגלל קצב היווצרותם המהיר יחסית. יחד עם זאת, גורמים כגון אקלים, גורמים אנתרופוגניים ואחרים, גורמים לשינויים בכיסוי היערות של כדור הארץ.[10] היערות ברחבי העולם נמצאים תחת איום הולך וגובר של בירוא יערות.[9]

ניהול היערות הוא עניין כלכלי, חברתי ופוליטי יותר מאשר טכנולוגי ולכן נושא ניצול יתר היערות יכול להיות מפוקח למעשה רק אם ייחשב לבעיה אנושית.[11]

בישראל, המודעות לחשיבותם של העצים ולתרומתם במגוון נושאים הולכת וגוברת. הפיקוח מנוהל על ידי יחידת יער ואילנות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. כריתת עצים בוגרים בוגרים מוגנת בחוק ונדרש רישיון כריתה מפקיד היערות.

איומים על משאבי טבע מתחדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיג יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיג יתר (Overfishing) הנו בעיה גלובלית עם השלכות כלכליות, חברתיות ובעיקר סביבתיות. ההגדרה הנפוצה והפשוטה ביותר הנה הוצאת יותר מדי דגים מן הים.

קיימים מספר סוגים עיקריים של דיג יתר[12]:

1.      דיג יתר של גודל: מוגדר כירידה ב- Yield per Recruit  (הגודל הממוצע בו דג מוצא מהים). מתרחש בדרך כלל כתוצאה מסלקטיביות נמוכה של הדיג, כך שבשלל מופיעים פרטים צעירים רבים שלא מגיעים לגודל מיטבי. דיג יתר של גודל מקדים פעמים רבות דיג יתר של גיוס.

2.      דיג יתר של גיוס: לחץ דיג מסיבי, גם אם הנו סלקטיבי, עשוי להביא לירידה בשפיעות הפרטים הגדולים באוכלוסייה; אלו המהווים את פוטנציאל הרבייה העיקרי שלה וכך נפגעים מחזורי הגיוס העתידיים. התוצאה היא שלאוכלוסייה אין כושר לחדש את עצמה בעונה הבאה כך שנגרמת קריסה של המשאב.

3.      דיג יתר המשפיע על המערכת האקולוגית כולה: שינוי באיזון המערכת. בדרך כלל מתבטא בדיג במורד מארג המזון, משמע ירידה בשפיעות הטורפים לעומת עליה בשפיעות מינים הנמצאים נמוך יותר במארג המזון כגון מדוזות וסרטנים.

4.      דיג יתר כלכלי: דיג הגורם להפסדים כלכליים לעוסקים בו. מגיע בדרך כלל במצב של קיבולת יתר (יותר מדי ספינות) ולאחר דיג יתר של גיוס או גודל (פחות מדי דגים, דגים קטנים מדי) במצב בו ההוצאות עולות על ההכנסות, ובאם לא ניתן להפחית את עלויות הדיג או להעלות את מחירי הדגים, ייגרם מצב בו לא ישתלם לדייג לצאת לים.

5.      דיג יתר מתוך נוחות: דיג יתר ביודעין, המסובסד על ידי גורמים רשמיים כגון ממשלות ומנהלי דיג, המעדיפים שלא 'לטלטל את הספינה'. זו העדפה להסתכן בקריסת המשאב ובלבד שלא ליצור חיכוכים פוליטיים וחברתיים.

קריסת אוכלוסיית דגי החרב בניופאונדלנד בעקבות דיג יתר

מרבית שדות הדיג בעולם כיום נמצאים במצב של דיג במרב יכולת הנשיאה שלהם או מעבר לכך עקב לחצי דיג שהלכו וגברו במחצית השנייה של המאה העשרים.

דוגמאות מתועדות לדייג יתר ניתן למצוא בים הצפוני באירופה, הGrand Banks של אמריקה הצפונית וים סין המזרחי באסיה.

שדות דייג בים התיכון נפגעו בגלל פעילות אינטנסיבית של ספינות דיג גדולות בים. גם בים הכנרת נפגעה אוכלוסיית הדגים וכתוצאה מכך נפגעה גם פרנסת הדייגים באזור. 

בשנת 2009 נבנתה במשרד החקלאות בישראל תוכנית ארבע שנתית לשיקום הדיג בישראל שבין מטרותיה היו הקטנת היקף הדייג הימי  והגדלת יבול הדייג בהתאם למדיניות הOECD בשל הידרדרות הדגה בים. עם זאת, פחות מחמישה אחוזים (5%) מן התקציבים שאמורים להיות מוקצים הגיעו ליעדם, הרפורמה בענף לא בוצעה כלל והחל מאמצע 2011 גם לא מתקיימים בישראל סקרי דגה.

בירוא יערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירוא יערות באמזונאס בברזיל, 2010

בירוא יערות (Deforestation) הוא תהליך של השמדת יערות טבעיים באמצעות כריתה מסיבית ו/או הבערה של עצים באזורים מיוערים, לרוב על ידי בני אדם.

בנוסף לשימושם כחומרי בעירה וכחומרי גלם לבנייה ולתעשייה, עצים עוזרים להילחם באפקט החממה באמצעות קליטת פחמן דו-חמצני ויצירת חמצן בתהליך הפוטוסינתזה. השמדת יערות הגשם הוא אחד מהגורמים הקריטיים בשינוי באקלים כדור הארץ. בירוא היערות מגדיל את כמויות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה. כמות גדולה של פחמן דו-חמצני יוצרת שכבה באטמוספירה שלוכדת את קרינת קרני השמש, ממירה אותה לחום ובכך תורמת להתחממות הגלובלית.[13][14]

לבירוא היערות ישנן השפעות סביבתיות נוספות. ביערות, האדמה והמינרלים בה מוגנים על ידי שכבת רקב ועל ידי שכבה אורגנית של עלים, ענפים וצמחיית קרקע. שכבות אלו הן אווריריות ויש להם חדירות גבוה לגשם. בירוא יערות גורמים להסרת שכבת העלים והרקב וכן להידוק הקרקע ובכך מובילים לבליית קרקע וכן להצפות.[15] בנוסף, יערות הגשם הן בית גידול של מיליוני צמחים וזנים של בעלי חיים. לפיכך, בירוא יערות הגשם מביאה סכנת הכחדה לזנים אלו.

מינים בסכנת הכחדה [עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק ממשאבי הטבע המתחדשים, צמחים ומינים של בעלי חיים עומדים בפני סיכון גבוה מאד של הכחדה. הסיבות העיקריות לכך הן ציד, אבדן בתי גידול והרעלות. הערכות גורסות כי יותר מ-40% מתוך היצורים החיים בסיכון להכחדה.

בשנת 1992 התכנסה בריו דה ז'נרו בברזיל הפסגה העולמית הראשונה לנושא כדור הארץ. בפסגה זו השתתפו לצד המדינות, נציגי מוסדות או"ם עולמיים ואזוריים, נציגי ארגונים בינלאומיים ובין-ממשלתיים, נציגי חברות וגופים כלכליים שונים ונציגי ארגונים לא-ממשלתיים הפעילים בנושאים שונים של סביבה וחברה. פסגת כדור הארץ הראשונה נחשבת לאירוע מכונן בשיח הסביבתי העולמי בו הוצבה על סדר היום הפוליטי העולמי תפיסת העולם הקוראת לפיתוח בר-קיימא. כחלק מתוצרי הועידה נחתמה אמנת שימור המגוון הביולוגי. האמנה חרתה על דגלה את שימור המגוון הביולוגי על כל רכיביו (מגוון גנטי, מגוון מינים ומגוון מערכות אקולוגיות) תוך הבטחת חלוקה חברתית צודקת של משאבי המגוון הביולוגי ולשם הבטחת קיומם של הדורות הבאים של האנושות.[16] ישראל אשררה את האמנה בשנת 1995.

האמנה חרתה על דגלה את שימור המגוון הביולוגי על כל רכיביו (מגוון גנטי, מגוון מינים ומגוון מערכות אקולוגיות) תוך הבטחת חלוקה חברתית צודקת של משאבי המגוון הביולוגי ולשם הבטחת קיומם של הדורות הבאים של האנושות.

באוקטובר 2010 התכנסו בנגויה, יפן, חברות האמנה ואמצו יעדים אופרטיביים לשימור המגוון הביולוגי. יעדים אלה מחייבים את כל המדינות החברות באמנה לנקוט צעדים ממשיים ברמה הלאומית.

ישראל, כמו מרבית אומות העולם, אמצה את התוכנית האסטרטגית של אמנת המגוון הביולוגי לעשור 2011–2020, המכילה 20 מטרות אופרטיביות, מדידות ותחומות בזמן (״Aichi targets״)[17]

האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע ((IUCN) פועל ועוקב אחר מצבם של מיני הצומח והחי בטבע. מערכת "The IUCN Red List of Threatened Species" היא המערכת הגלובליות המקיפה ביותר לתיעוד מצב מאמצי שימור המינים בעולם.

בשנת 2014, ה"רשימה האדומה" כללה 3399 מינים של בעלי חיים ו-3231 מיני צמחים בסכנת הכחדה (סיווג EN) וכן 2305 מינים של בעלי חיים ו-2119 מיני צמחים בסכנת הכחדה קריטית (סיווג CR).[18]

״דו״ח מצב הטבע״ של התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל מצביע על כך כי %83 ממיני הדו-חיים בישראל מצויים בסיכון, כמו גם %60 ממיני היונקים ,%35 ממיני הזוחלים ,%23 ממיני העופות המקננים ,%23 ממיני דגי המים המתוקים ו-%30 ממיני הצמחים האנדמיים לישראל. [17]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משאבי טבע מתחדשים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Herman E. Daly, Joshua Farley, Ecological Economics, Second Edition: Principles and Applications, Island Press, Second Edition, 2003, ISBN 978-1597266819
  2. ^ David Pimentel, James Houser, Erika Preiss, Omar White, Hope Fang, Leslie Mesnick, Troy Barsky, Stephanie Tariche, Jerrod Schreck and Sharon Alper, Water Resources: Agriculture, the Environment, and Society, BioScience, Vol. 47, No. 2, 1997, עמ' pp. 97-106
  3. ^ CIA - The world factbook, Central Intelligence Agency. Retrieved 20 May 2015.
  4. ^ United States Geological Survey, Earth's water distribution
  5. ^ 5.0 5.1 Engelman R; LeRoy P, Sustaining water. Population and the future of renewable water supplies, Washington, D.C., Population Action International, Population and Environment Program, 1993
  6. ^ רשות המים, אגן הכנרת
  7. ^ Beddington J. R. , Bruce Rettig R., Approaches to the Regulation of Fishing Effort, Food & Agriculture Org., 1983
  8. ^ נטע אחיטוב, מסע בעקבות הדגים - המזון הפראי האחרון, הארץ, 28/03/2012
  9. ^ 9.0 9.1 WWF, DEFORESTATION
  10. ^ Do-Hyung Kim, , Joseph O. Sexton, Praveen Noojipady, Chengquan Huang, Anupam Anand, Saurabh Channan, Min Feng, John R. Townshend, Global, Landsat-based forest-cover change from 1990 to 2000, Global Land Cover Facility, Department of Geographical Sciences, University of Maryland, College Park, MD, USA, 2014 doi: 10.1016/j.rse.2014.08.017
  11. ^ Mather, A. S., Global forest resources, Global forest resources 1990 pp. 351 pp.
  12. ^ פרופ' אהוד שפניר, ד"ר דור אדליסט וד"ר דניאל גולני, אינדיקאטורים אקולוגיים לדיג יתר בדיג המכמורת בישראל,דו"ח מסכם שנה שנייה, המכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה
  13. ^ BLOBEBLOG - חושבים עולמי פועלים מקומי, על כריתת יערות והנזק לסביבה, ‏01/01/2014
  14. ^ Mumoki, Fiona., The Effects of Deforestation on our Environment Today, ‏18 July 2006
  15. ^ Food and Agriculture Organization of the United Nations, The challenge of sustainable forest management. What future for the world’s forests?
  16. ^ המשרד להגנת הסביבה, פסגת כדור הארץ: ריו - 1992
  17. ^ 17.0 17.1 החברה להגנת הטבע, ההיערכות הישראלית לשמירת הטבע: עמידה בהמלצות ה-OECD וביעדי התכנית האסטרטגית העולמית לשמירה על המגוון הביולוגי לשנים 2020-2011 פערים והמלצות, ‏ינואר 2014
  18. ^ IUCN Red List, IUCN Red List version 2014.3: Table 2, version 2014.3, ‏13/11/2014