לדלג לתוכן

טבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הסביבה הטבעית)
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
נחל שניר (החצבאני) בישראל. צמחייה ירוקה ומים זכים הם סמל לטבע בריא.
אזור טבעי של יער מחטני בברזיל
שונית אלמוגים - מבנה טבעי תת-מיימי
נמר על עץ בערבות טנזניה
פרחי כלנית מצויה בישראל
הטבע בנרייפיורד, נורווגיה, כפי שנשקף ממלון סטלהיים

באקולוגיה, טבע הוא מושג המייצג את כל מה שקיים, ולא נוצר או שונה על ידי האדם. בהגדרה זו, כל תוצריו של האדם הם מלאכותיים, כלומר אינם חלק מעולם הטבע.[דרוש מקור]

הטבע כולל למשל את הנופים הקיימים, המראות השונים של חילופי עונות, ההרים והנהרות, היצורים החיים, האטמוספירה ועוד.

השאיפה להבין לעומק את הסביבה הטבעית היא שעומדת בבסיס הסביבתנותתנועה חברתית, פוליטית ופילוסופית רחבה ומגוונת שמטרתה להגן על מרכיב הטבע שנותר בסביבה הטבעית, ובמקרים רבים אף לשקם או להרחיב את חלקו של הטבע בסביבה זו. הגנת הסביבה, בהקשר זה, היא הניסיון לשמר מצב של השפעה אנושית מינימלית על הסביבה הטבעית.

המילה העברית "טבע" אינה מופיעה בלשון המקרא או בלשון חז"ל, ומקורה בפילוסופיה היהודית של ימי הביניים[1].

הסביבה הטבעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושג הסביבה הטבעית מנוגד למושג "הסביבה הבנויה", המתייחס למכלול האזורים והמרכיבים המופיעים על-פני כדור-הארץ, המושפעים במידה ניכרת מפעילות האדם. אזור מכונה "סביבה טבעית", אם ההשפעה האנושית עליו נשמרת מתחת לרמה מסוימת ומוגבלת. רמה זו תלויה בהקשר, ומשתנה באזורים ובהקשרים שונים. המושג אזור טבע בראשיתי (wilderness), לעומת זאת, מתייחס לאזורים טבעיים ללא השפעה אנושית בכלל (או כמעט בכלל).

הסביבה הטבעית כוללת בתוכה מספר מרכיבים מרכזיים:

  1. יחידות נוף שלמות שמהוות מערכות טבעיות ללא התערבות משמעותית של האדם, על כל החי, הצומח, הדומם, ותופעות הטבע שבהן.
  2. משאבי טבע אוניברסליים, ללא תחומי גבול ברורים, כמו אוויר, מים ואקלים.
  3. מרכיבים טבעיים שונים, המופיעים גם בתוך אזורים בהם ישנה השפעה מסיבית של האדם (כמו ציפורי בר המופיעות בגינות עירוניות).
איור של רכיכות וקונכיות, מתוך ספר זואולוגיה
ערך מורחב – מדעי הטבע

חקר הטבע היה נהוג כבר ביוון העתיקה. אולם אז הוא לא התנהל על פי קריטריונים מודרניים. גם אוניברסיטאות או מוסדות דומים להם, הוקמו ברחבי העולם, בתקופות קדומות. אולם, אוניברסיטאות, בצורתן המודרנית ובמספרים הולכים וגדלים, החלו לקום באירופה למן המאה העשירית. באוניברסיטאות המודרניות, בניגוד למרבית אוניברסיטאות הקדומות, הייתה פקולטה למדעי הטבע, שהייתה נפרדת מהפקולטה לרפואה ולתאולוגיה.

מדע הטבע המודרני החל להתגבש בראשית העת החדשה וכלל את ידיעת הטבע (Natural History), שנוסחה לכדי תאוריה אחת במאה ה-16 וריכזה את הסיווג והתיאור של צמחים, בעלי חיים, מינרלים ופרטים טבעיים נוספים, כמו גם שימושים ראשוניים במיקרוסקופים ובטלסקופים. מעל לכול, גיבוש המדע המודרני נעזר בהמצאת הדפוס, שאיפשרה הפצה ענפה של ספרות מקצועית.

במאה ה-20, חל גידול מהיר בידע ושיכלול תחומי ההתמחות במדעי הטבע. עקב כך, ובשל סיבות נוספות, פוצלה באוניברסיטאות הוראת מדעי הטבע בשתי פקולטות נפרדות, מדעים מדויקים ומדעי החיים.

ערך מורחב – כימיה

הרכב הטבע עומד בבסיס הפילוסופיה והמדע עוד מהפילוסופיה הקדם סוקרטית, דרך הניסיונות לשינויו במסגרת האלכימיה ועד לענף המדעי המודרני של הכימיה.

תאוריית ארבעת היסודות הניחה כי הטבע מורכב מאוויר, מים, אדמה ואש התפתחה ביוון העתיקה ואומצה על ידי אריסטו. תאוריה (לא מדעית) זו נתקבלה כמדעית בימי הביניים והשפיעה על האלכימיה ואף על הרפואה.

המהפכה הכימית ב-1733 הביאה לדחיית תאוריה זו וביססה את תורת היסודות הכימיים, לפיה החומר מורכב מאטומים הנבדלים זה מזה בחלקיקיהם. 94 יסודות כימיים מרכיבים את כלל הטבע ובו חומרים לא אורגניים כדוגמת מינרלים, וחומרים אורגניים רבים מהם עשויים גם החיים. יסודות נוספים נוצרו באופן מלאכותי אך אינם יציבים מספיק כדי להתקיים בטבע.

ביוכימיה היא ענף החוקר את התכונות הכימיות המאפיינות מולקולות המיוצרות בתאים חיים וייחודיות להם, ומאפשרות להם לבצע את תפקידם. הביולוגיה המולקולרית היא מדע החוקר את תפקידן של מולקולות אלה.

בפילוסופיה הסינית קיים מושג חמשת היסודות המייצגים את כל האפשרויות הקיימות בטבע.

ערך מורחב – גאולוגיה

הרכב כדור הארץ המוצק - הגיאוספירה - כמו גם תכונותיו והיווצרותו נחקרים במסגרת הגאולוגיה, ענף במסגרת מדעי כדור הארץ. סוגי סלעים ואבנים, מינרלים, געשיות ותהליכים דינמיים המתרחשים בכדור הארץ ובהם נדידת היבשות, רעידות אדמה וצורות נוף וכן אוצרות טבע, נחקרים במסגרת מדעית זו.

ערך מורחב – ביולוגיה

הרכב עולם החי (במובנו הרחב), מקור החיים ורבגוניותם, התנהגות יצורים חיים ויחסי גומלין בינם לבין עצמם ובינם לבין סביבתם נחקרים במסגרת הביולוגיה.

פלאונטולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פלאונטולוגיה

פלאונטולוגיה היא ענף המשלב גאולוגיה וביולוגיה העוסק בחקר הטבע הקדום (מהפרהיסטוריה והופעת האדם, עבור למאות מיליוני שנים לפני זמננו ועד לראשית החיים) באמצעות מאובנים של צמחים וייצורים חיים. הפלאונטולוגיה משתמשת בטכניקות מדעיות מתקדמות וביולוגיה השוואתית כדי לשחזר כיצד נראו וחיו אורגניזמים קדומים, ומה הייתה סביבתם. מושא המחקר הידוע והפופולרי ביותר בפלאונטולוגיה הוא ככל הנראה הדינוזאורים.

מטאורולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מטאורולוגיה

מטאורולוגיה היא ענף בגאוגרפיה פיזית העוסק בחקר התופעות האטמוספיריות, תהליכי מזג האוויר וחיזויים.

תופעה מטאורולוגית היא תוצאה של אינטראקציה בין פרמטרים שונים באטמוספירת כדור הארץ, בין השאר טמפרטורה, לחץ ואדי מים.

מיון עולם הטבע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינים שונים של בעלי חיים
מינים שונים של צמחים
ערך מורחב – מיון עולם הטבע

את החיים בעולם הטבע מחלקים לשלוש על-ממלכות של יצורים הנקראים גם אורגניזמים:

שלוש הממלכות הבולטות לעין בטבע שמהוות חלק חשוב במגוון הביולוגי הן:

הטבע בתרבות האדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטבע באומנות
הטווס נחשב לסמל של יופי ואף בוית בשל כך ומשמש כחיית נוי

בזרמים רבים באמנות נתפס הטבע כיפה וכמקור השראה. הדרו של הטבע מופיע עוד במזמורי תהילים, כמשקף את גדולת האל שבראו[2], בתקופת הרנסאנס העמידו ציירים רבים את הטבע במרכז יצירתם. השירה מציגה תיאורי טבע רבים ובפרט בתחום השירה התיאורית, והטבע נתן את שמו לזרם שירת הטבע של משוררי יהדות ספרד. הטבע מיוצג גם בענפי אמנות נוספים. הסיבות לתפיסת הטבע כיופי נידונות במסגרת ענף האסתטיקה בפילוסופיה.

לטבע מקום מרכזי בתרבות הפנאי האנושית. טיולים בחיק הטבע הם אחד הבילויים הנפוצים ביותר, וכוללים גם סיירות, פיקניקים, מחנאות, טיפוס הרים וספורט אתגרי. ידיעת הטבע היא תחום שזוכה לפופולריות לא רק בקרב אנשי מקצוע הכולל לצד חקר הטבע גם הנגשה של חקר הטבע ומידע על הטבע לקהל הרחב באמצעות סיורים מאורגנים, ביקור במוזיאוני טבע, קריאת ספרי מדע פופולרי בנושאי טבע, צפרות, צילום טבע וסרטי טבע. פעילויות אלו מהנות ומרחיבות את הדעת ובנוסף מעלות את המודעות לחשיבות הטבע ואיכות הסביבה.

חיבור האדם אל הטבע עומד בבסיס תפיסות פילוסופיות רבות. הרומנטיקה הדגישה את חשיבות הקשר לטבע כניגוד לתפיסות המוסר והאסתטיקה של הנאורות. הפרא האציל החי חיים פשוטים וטבעיים, נתפס כזה שלא הושחת על ידי תרבות המערב ולכן נותר טוב.

הטבע מהווה מקור לסיפוק צורכי האדם והטכנולוגיה האנושית עוסקת רבות בשיפור הדרכים לניצול הטבע, ובהן ציד וביות, חציבת והפקת אוצרות טבע וסינתזה של חומרים חדשים. התקדמות הטכנולוגיה הביאה לניצול גובר של הטבע עד לכדי פגיעה בו, ומולה התפתח תחום איכות הסביבה ואף גישות סביבתניות הקוראות לשינוי טכנולוגי.

איתני הטבע מהווים סיכון לאדם והביאו לאסונות רבים בתולדות האנושות ובהם התפרצויות געשיות, רעידות אדמה, שיטפונות והצפות, וסופות טרופיות (הוריקן וטייפון), והאנושות מחפשת דרכים לשלוט בטבע על מנת להפחית סיכונים אלו. עם זאת עולות טענות כי השפעותיו השליליות של האדם על הטבע יגרמו בעצמן לאסונות כבדים, טענות שמצאו ביטוי בסרטי אסונות שונים בעשורים האחרונים.

הטבע בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוף ירוק ושטחים פתוחים בשפלת יהודה בישראל

מיקומה של ארץ ישראל בצומת מרכזי בין שלוש יבשות הביא למגוון רחב של בתי גידול ואקלימים, וכתוצאה מכך למגוון ביולוגי רב של מיני צמחים ובעלי חיים. צמחיית ארץ ישראל כוללת 2,600–2,800 מינים, החל בצומח ים תיכוני וכלה בצומח מדברי. החי של ארץ ישראל מגוון אף הוא מסיבה זו. ישראל היא צומת מרכזי בנדידת עופות וכתוצאה מכך מרכז צפרות עולמי. בנוסף לשמורות הטבע והשטחים הפתוחים יש גם טבע עירוני בישראל.

בישראל קיימים שני ארגונים מרכזיים לחקר ושימור הטבע:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מעוז כהנא, תרנגולת בלי לב: דת ומדע בכתיבה הרבנית במאה ה-18, ירושלים: מוסד ביאליק, תשפ"א, עמ' 63-64
  2. ^ ראו ספר תהילים, פרק י"ט, ספר תהילים, פרק ק"ד