משה גל
משה גל (נולד ב-1950), כיהן כשופט וכמנהל בתי המשפט בישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה גל נולד בירושלים וגדל בשכונת מקור ברוך. למד בבית הספר היסודי על שם ברל כצנלסון, ובשנים 1967–1964 למד בבית הספר התיכון, בית חינוך בירושלים. בתיכון היה שחמטאי מצטיין ושיחק בקבוצות השחמט של הפועל ירושלים ושל אס"א ירושלים. בתחום זה הגיע לדרגת מועמד בכיר לאמן וכיום יש לו מד כושר 2214. בשנת 1967 הפך לשוחר ועבר ללמוד בבית הספר לאלקטרוניקה של בית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה.
לאחר טירונות שנערכה בבית הספר הטכני, חויל ושירת כאלקטרונאי במסגרת יחידת נ"מ בין השנים 1969-1972. עיקר שירותו היה בחצי האי סיני.
לאחר השלמת תעודת בגרות החל גל את לימודיו האקדמיים בפקולטה לגאולוגיה, אולם בהמשך עבר ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם סיים בשנת 1979.
תקופת התמחותו הייתה בין השנים 1978–1980. את שנת ההתמחות הראשונה עשה אצל רנאטו יאראק ממחלקת בג"ץ בפרקליטות המדינה. בשנת ההתמחות השנייה עבד במשרד עורכי הדין יגאל ארנון.
בשנת 1980 הוסמך גל כעורך דין והחל לעבוד במשרדו של עורך הדין הירושלמי גד רוה. לאחר שלוש שנים פתח גל משרד עורכי דין עצמאי בשותפות עם עוה"ד עמי פולמן, משרד שעסק בתחום המסחרי-אזרחי. בשנת 1985 התמזג משרד פולמן-גל עם משרדו של עו"ד גד רוה, אליו עבר המשרד פיזית, והוקמה שותפות עם עוה"ד יורם בורלא משרד גד רוה, בשם רוה, גל-פולמן-בורלא ושות' ולאחר מכן גל-פולמן-בורלא בלבד.
מינוי כשופט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחודש אפריל 1989 הגיש גל מועמדות לכהונת שופט, ובחודש יולי באותה שנה בחרה בו הוועדה לבחירת שופטים לכהונה כשופט בית משפט השלום בירושלים. בפברואר 1997 מונה לכהונת שופט בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לתקופה של שנה ובמרץ 1998 מונה במינוי קבע לכהונת שופט של בית המשפט המחוזי בירושלים.[1]
בחודש ספטמבר 2006 מונה גל לכהונת מנהל בתי המשפט בפועל על ידי ממלא מקום שר המשפטים, מאיר שטרית. ביום 1 ביוני 2007 מונה גל לתפקיד מנהל בתי המשפט וכנשיא של בית משפט מחוזי, לקדנציה של 4 שנים, עד ליום 31.5.2011. ביום 31.3.2011 הוארכה כהונתו לשנה נוספת עד ליום 31.5.2012.[2]
מועמדות ליועץ משפטי לממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף 2009 פנתה אל גל ועדת האיתור וביקשה ממנו להציג מועמדותו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. מועמדות זו נתמכה על ידי יושב ראש ועדת האיתור השופט בדימוס תיאודור אור. כנגד המועמדות נטען כי השופט בדימוס תיאודור אור והשופט משה גל היו נגועים בניגוד עניינים חריף וזאת משתי סיבות: רעייתו של תיאודור אור, השופטת בדימוס מיכאלה שידלובסקי אור, הועסקה בהנהלת בתי המשפט, כיועצת לאגף המחשוב בחוזה אישי ועסקה בפועל בהטמעת המערכת הממוחשבת "נט המשפט",[3] כמו כן נטען כי משה גל פעל באותה עת לסלק תביעה כנגד השופטת בדימוס שידלובסקי- אור, שעיכבה פסק דין במשך עשר שנים.[4] זאת ועוד, לפי הידוע, תיאודור אור ומשה גל לא יידעו את שאר חברי הוועדה בניגוד העניינים הנ"ל. מקורביו של גל השיבו לטענות אלה בביטול וציינו כי השופטת שידלובסקי-אור הועסקה באגף המחשוב בהנהלת בתי המשפט, לפי כל הכללים המקובלים בעניין זה בשירות המדינה וכי מעורבותו של גל בתביעה לא הייתה שונה ממעורבותו בכל תביעה המוגשת כנגד הנהלת בתי המשפט. עוד נטען, כי בנסיבות שבהן פנתה ועדת האיתור לגל, בתמיכת היושב ראש שלה שאף תמך במועמדותו של גל, יכול היה גל לסבור ששאלת ניגוד העניינים נדונה בוועדה ונמצאה כבלתי רלוונטית. בעקבות הביקורת הציבורית ועל אף שהיועץ המשפטי לממשלה קבע בחוות דעתו שאין פסול בדבר, המועמדות ירדה מהפרק.[5]
פנייה לגוגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית 2010 נתפרסם כי משה גל פנה לחברת גוגל כדי שתסייע בידו למנוע בולטות של פרסומים ביקורתיים נגד שופטים.[6] כנגד פנייה זו נטען כי יש בה משום פגיעה בחופש הביטוי. גוגל השיבה כי יכולתה הטכנית בעניין לסייע מוגבלת וכי יש לפנות נקודתית לכל אתר ואתר המפרסם תכנים פוגעניים.[7] זמן לא רב לאחר מכן קבע בית הדין לצדק של האיחוד האירופאי, כי באיזון בין הזכות לפרטיות ובין זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי, אין יתרון מוחלט לזכות הציבור לדעת ולחופש הביטוי ועל כן על גוגל להסיר פרטים פוגעניים.[8] החלטה זו מיושמת גם בישראל ומבחינה זו הקדים גל את הזמן בעמידה על הבחנה זו.
פעילות מחוץ לכותלי בית המשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]גל הוא סגן-אלוף במילואים. הוא מכהן כשופט בבית הדין הצבאי לערעורים, ושימש בעבר כמורה מן החוץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה גל, באתר הרשות השופטת
- ראיון פרישה עם מנהל בתי המשפט היוצא משה גל, "עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין, אפריל 2012
- נועם שרביט, השופט גל: פראייר מי שמקיים את החוק, באתר nrg, 12 במרץ 2010
- עידו באום, "כדי להגיע לרמה הממוצעת בעולם צריך להכפיל את המשאבים למערכת המשפט", באתר TheMarker, 1 באפריל 2012
- עידו באום, "אומרים לי: במקום רפורמה - תחנך את השופטים. ניסינו, זה לא עבד", באתר TheMarker, 11 בנובמבר 2015
- אבישי גרינצייג, מנהל בתי המשפט לשעבר לא נבהל: "הביקורת על בג"ץ שהוא מסרס את הממשלה לגיטימית. זו לא הסתה", באתר גלובס, 25 ביוני 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הודעה על מינוי שופט, ילקוט הפרסומים 4646, עמ' 3730
- ^ יובל יועז, עו"ד ז'ק חן: "השקפת העולם של לדור מסוכנת", באתר גלובס, 4 במרץ 2012
- ^ בן כספית, חשש לניגוד עניינים חמור בוועדה לאיתור היועמ"ש, באתר nrg, 19 בנובמבר 2009
- ^ תומר זרחין, המועמד ליועץ המשפטי לממשלה מקדם פשרה בתביעה הנוגעת לאשתו של יו"ר ועדת האיתור, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2009
- ^ תומר זרחין, ועדת האיתור מחזירה את המנדט לממשלה: נכשלה במציאת היועץ המשפטי הבא, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2009
- ^ נורית רוט, השופטים נאבקים על שמם הטוב - גם בחיפושים בגוגל, באתר TheMarker, 9 במרץ 2009
- ^ יאיר שפירא, חמורים לא, שחוקים כן, באתר בשבע, 18 בפברואר 2010 (לקוח משבועון בשבע גיליון 381)
- ^ עומר כביר, גוגל תחויב להסיר תוצאות חיפוש מביכות באיחוד האירופי, באתר כלכליסט, 13 במאי 2014