משה וילבושביץ
 | |
| משה וילבושביץ, 1940 לערך | |
| לידה |
1 במאי 1869 הורדנה, בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
13 ביולי 1952 (בגיל 83) חיפה, ישראל |
| מקום מגורים | רוסיה הלבנה, ישראל |
| עיסוק | ממציא ויזם |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ציריך |
| תרומות עיקריות | |
| המצאת התהליך המודרני לייצור מרגרינה ופיתוח "לחם חי", לחם העשוי מטחינת גרעיני חיטה מונבטים | |
  | |
משה וִילבּוּשֶביץ (1 במאי[1] 1869 – 13 ביולי 1952) היה ממציא ויזם ציוני סוציאליסט. ממציא התהליך המודרני לייצור מרגרינה ומפתח "לחם חי", לחם העשוי מטחינת גרעיני חיטה מונבטים.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד באחוזת לוסוסנה שבסמוך לעיר גרודנו, ברוסיה הלבנה, למשפחה יהודית מתבוללת. אביו, זאב, היה בעל טחנת קמח, ומשה (יחד עם אחיו נחום) בילה זמן רב במקום ואף ערך ניסויים ושכלולים שונים במנגנוני המכונות. הוא הושפע מכתביו של לב טולסטוי וחש רגשות אשמה על כך שמשפחתו "מנצלת פועלים". לפיכך עזב בגיל צעיר את ביתו והחל לנדוד. הוא למד באוניברסיטת ציריך, ובזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בשווייץ, שם נודע כמהפכן עד כי לנין הציע לו לחזור עמו לרוסיה באותו קרון רכבת, אך וילבושביץ סירב. רכושו הרב ברוסיה הוחרם על ידי השלטונות הבולשביקים, והוא קיבל עובדה זו באהבה.
בשנת 1919 עלה לארץ ישראל. אמונתו הייחודית הייתה שהשלום לעולם יבוא על ידי תזונה נכונה ובריאה לכל, לפיכך החל לעסוק בהנדסת מזון כדי לפתח מזונות עשירים וזולים. הוא גם היה חלוץ פרסומי התזונה בעברית עם ה"לוחות לחשבונות תזונה", שפרסם החל משנת 1931. כסוציאליסט ביקש שהקרן הקיימת תשקיע מכספי העם היהודי בפיתוח התעשייה העברית בארץ ישראל ולא תותיר תחום זה להון הפרטי בלבד, אולם ההנהגה הציונית לא ראתה בתעשייה תחום הראוי להשקעת ההון הציבורי.
הוא עסק גם באסטרונומיה כתחביב והקים מצפה כוכבים על הר הצופים בירושלים. במכתב לרבקה אהרונסון מה-20 במרץ 1912 כתב אבשלום פיינברג, שאחותו שושנה נשאה לנחום וילבוש אחי משה וילבושביץ, את דעתו על משה (נכתב: מוזה) ועל כל משפחת וילבושביץ:
אחיו של [נחום] וילבוש - מוּזה וילבּוּשביטש – הלא מכר פאטנט אחד, ומשוגע הנהו כמו כל המשפחה.
— אבשלום פיינברג, מכתבים לרבקה אהרונסון
משנת 1892 היה נשוי לפוליה לבית כהן, עד מותה בשנת 1921. באמצע שנות השלושים עזב את חיפה ועבר לירושלים, שם הקים את "מעבדת משה" ליד האוניברסיטה העברית. במותו ציווה את הבניין לרשות האוניברסיטה.[2] משה וילבושביץ נפטר בשנת 1952, ולבקשתו נקבר בכפר גלעדי ליד קברה של אשתו.[3][4]
פיתוח "לחם חי"[עריכת קוד מקור | עריכה]
וילבושביץ פיתח שיטה לטחינת חיטה אשר הושרתה במים במשך 12 שעות ואפיית לחם מחיטה זו. בשיטה זו נוצר לחם בעל מרקם מיוחד וערכים תזונתיים גבוהים ביותר.[5] תחילה נאפה הלחם במאפיית "דגניה" בנחלת יצחק ומאוחר יותר הוקמה מאפיית "לחם חי" בחולון.[6]
פיתוח תהליך ייצור המרגרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1913 השתלמו משה ואחיו נחום במפעל למיצוק שמנים בסנקט פטרבורג. לאחר מכן הקימו את מפעל "שמן תעשיות".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "משה וילבושביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1705
- מניה שוחט, משה וילבושביץ, בן השבעים, דבר, 30 באפריל 1939 (1 במאי 1939)
- משה וילבושביץ, מעריב, 14 ביולי 1952 (עם מותו)
- אחרי ארונו של משה וילבושביץ, דבר, 15 ביולי 1952
- לזכרו של משה וילבושביץ, דבר, 13 באוגוסט 1952
- ד. א., שני מסעות, דבר, 4 בספטמבר 1952
- דב אשבל, לזכר נעדרים: משה וילבושביץ, דבר, 13 באוגוסט 1962
- ש. זרחי, המצאה מהפכנית בייצור־קרח, דבר, 27 באוקטובר 1949
ז. שוהם, משה וילבושביץ, הארץ, 13 באוגוסט 1952
- מוקי צור/מניה שוחט מתוך "העלייה השנייה: אישים" באתר מט"ח
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לימים שינה וילבושביץ את תאריך לידתו ליום אחד במאי, כדי שיוכל לחגוג בו על אף האיסור שהיה על כך באימפריה הרוסית. התאריך המקורי אינו ידוע.
- ^ בנין על הר הצופים לרשות האוניברסיטה, דבר, 14 בנובמבר 1952
- ^ הקבר של משה וילבושביץ בכפר גלעדי, באתר BillionGraves
- ^ באותו בית קברות נקבר גם בנו אויגן (1971) ונכדו יובל (2011)
- ^ מ. וילבושביץ, הלחם הביולוגי, דבר, 9 בינואר 1936; לחם חי מדגן שלא נטחן, דבר, 18 בדצמבר 1935; "לחם חי"– שיטת משה וילבושביץ, דבר, 16 בנובמבר 1938; וראו גם פרסומת: לחם־חי בלי קמח, דבר, 29 בדצמבר 1937
- ^ צריכת הלחם החי גוברת, דבר, 6 בינואר 1961