מניה שוחט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מניה שוחט, 1940 לערך

מַניָה (וִילבּוּשֶביץ) שוֹחַט (1878‏‏[1]17 בפברואר 1961) הייתה מנהיגה ומהפכנית ברוסיה הצארית, מנהיגה ציונית בתנועת העבודה בארץ ישראל, מראשי הארגונים "בר גיורא", "השומר" ו"הקיבוץ החשאי", גדוד העבודה וקיבוץ כפר גלעדי ואחרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניה שוחט, 1900 לערך
מניה שוחט בנערותה

מניה שוחט נולדה באחוזת לוסוסנה, בסמוך לעיר גרודנו שברוסיה הלבנה (אז בתחום המושב היהודי ברוסיה), למשפחת וילבושביץ האמידה. הוריה היו אנשים משכילים, בנים להורים שומרי תורה ומצוות. סבה, וִיל-בּוּאָה (צרפתית: Vill-Bois), היה קצין צרפתי בצבא נפוליאון אשר פלש לרוסיה בשנת 1812. לאחר פציעתו הקשה נשאר בעיר גרודנו, ושם טיפלה בו במסירות הינדה צביה בת רב. השניים התאהבו, והקצין הצעיר, שלאחר גיורו נקרא בנימין וילבושביץ, נשא את הינדה. בנם הצעיר של בני הזוג, וולף, היה אביה של מניה.

מניה, ככל בני משפחתה, נטתה מילדותה לדיכאון, ואף ניסתה להתאבד פעמיים. בשל בריאותה הלקויה, לא למדה בבית ספר, אלא עבדה בבית חרושת של אחיה במינסק, שם הכירה את הווי החיים של תנועת הפועלים היהודית, וכן את המהפכן גריגורי גרשוני, אשר בו התאהבה ובעקבותיו הצטרפה אל "בונד" – מפלגת הפועלים היהודיים של ליטא, פולין ורוסיה. עקב פעילות זו נעצרה בשנת 1899 בפשיטת המשטרה על בית הדפוס.

בהיותה בכלא פגשה את סרגיי זובאטוב, שעמד בראש האוכרנה (המשטרה החשאית הצארית) במוסקבה. הוא שכנע אותה להקים בשנת 1901 מפלגת פועלים יהודים עצמאית, נאמנה למשטר הצאר. עד מהרה זכתה המפלגה לפופולריות רבה, בשל תמיכת הממשלה בה, תמיכה שהותנתה בכך שהתנועה תעסוק בנושאים כלכליים בלבד, ולא בפוליטיקה. במפלגתה של מניה היו עשרות אלפי חברים, והיא החלה ליזום שביתות פועלים באודסה ובמינסק. בעקבות ההפגנות הסוערות ועליית כוחה של המפלגה, התרעמו השלטונות על המפלגה העצמאית, והיא אולצה להתפרק בשנת 1903. כמו כן, ובמקביל, הודות לפעילותה במישור הלאומי והציוני, נערכה במינסק בשנת 1902 ועידת מינסק, כינוס גדול של נציגי ציוני רוסיה, בניהולו של יחיאל צ'לנוב.

בעקבות פירוק מפלגת הפועלים שהקימה ועמדה בראשה חשה מניה עצבות רבה. באותה שנה חלתה אמה ונסעה עם שתי בנותיה, מניה ואחותה אנה, לסיור באיטליה.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת העלייה השנייה 1914-1904[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירת אמהּ, שלח לה אחיה נחום וילבושביץ שגר בארץ ישראל, מכתב ובו כתב שהוא חולה, וביקש שתבוא לסעוד אותו. בעקבות המכתב באה מניה לארץ ישראל ב-2 בינואר 1904. כשהבינה כי הזמנתו של האח הייתה למעשה תחבולה להביאה ארצה, כעסה ורצתה לחזור. אחר כך, היא נעתרה להצעתו לסייר עמו ברחבי ארץ ישראל, לשם מחקר למציאת מקורות מים בה. בעקבות הסיור היא יזמה תוכנית להתיישבות יהודית באזור החורן בקרקעות בבעלות הברון רוטשילד, אשר למענה המשיכה לפעול שנים רבות, במקביל לפעילותה בארגון "השומר". במהלך הסיור התיידדה מאוד עם אולגה חנקין, אשתו של יהושע חנקין. במהלך הסיור, התאהבה מניה בארץ ישראל והחליטה להישאר.

ב-1907 ערכה מניה סיור באירופה, בארצות הברית ובקנדה, שם למדה על צורות התיישבות קומוניסטיות. באותה שנה פגשה את ישראל שוחט, איש העלייה השנייה, ונישאה לו ב-1908. בני הזוג הקימו יחד את התארגנות שיתופית של פועלים יהודים, בשם "הקולקטיב" בחוות סג'רה (אילניה),‏[2] את הארגון החשאי "בר גיורא" (1907), ואת ארגון "השומר" (1909).

לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה, גורשו בני הזוג שוחט מן הארץ על ידי השלטונות העות'מאניים, כמו רבים מחבריהם מנהיגי היישוב היהודי ועסקניו, ראשי מוסדות ואגודות ומנהיגי מפלגות הפועלים. הם נשלחו לגלות בטורקיה בעיר ברוסה (בורסה) וישבו שם עד סוף המלחמה.

בתקופת המנדט הבריטי 1948-1918[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניה וישראל שוחט חזרו לארץ ישראל עם סיום מלחמת העולם הראשונה בשלהי 1918. ארגון "השומר" שנפגע קשות בתקופת המלחמה, מנה אז כ-50 חברים.‏[3] בעקבות ביקורת על התנהלותו של "השומר" בתקופת המלחמה, הן בהנהגת היישוב והן בהנהגת מפלגת פועלי ציון בארץ ישראל, וכן בגלל מאבק על הנהגת תנועת העבודה הארצישראלית, אולצו למעשה, על ידי מנהיגי מפלגת "אחדות העבודה" שאליה השתייכו, לפרק את ארגון "השומר".

בוועידת "אחדות העבודה" בסיוון תר"ף (יוני 1920), הוכרז על הקמת ארגון "ההגנה". פירוק "השומר" והקמת "ההגנה" נערכו חודשים אחדים לאחר מסכת אירועי הדמים בגליל העליון ובירושלים בחורף ובאביב תר"ף 1920, שבהם נרצחו ונפצעו עשרות יהודים. על כן, מניה וישראל שוחט מצאו לנכון, יחד עם אנשי ארגון החלוץ שהחלו להגיע לארץ, ליזום את הקמתו של גדוד העבודה. גוף עבודה חלוצי, הגדול ביותר בזמנו, שהיה בין השאר מעטפת להמשך פעילותם הצבאית של אנשי "השומר" במסגרת הקיבוץ החשאי במקביל לפעילותם בארגון ההגנה, ועל כן עורר הגדוד את חששם של רבים בתנועת העבודה, ועוד יותר מחוצה לה.

בשנת 1921, הקימה מניה שוחט את "ועד הנגב", יחד עם ישראל שוחט, רחל ינאית ויצחק בן צבי. הוועד "נועד לעורר את מוסדות היישוב והתנועה הציונית להכיר בחשיבות ההיאחזות בנגב... פעל קודם כול לארגן סיורים ומחקרים באזור הנגב, במגמה להניח מסד למפעל רכישת קרקעות לצורך התיישבות יהודית בנגב - מבאר-שבע עד מפרץ אילת".‏[4] במאורעות תרפ"א ב-1921 ביפו, הייתה מניה שוחט פעילה בהשגת מודיעין ובקישור בין כוחות ההגנה המעטים.

בשנות העשרים הבריחה שוחט מיוזמתה מעפילים רבים בדרך היבשה באזור גבול הצפון, ובכך ציינה את התחלתה של ההעפלה מארצות המזרח.

בשנות העשרים והשלושים יצאה פעמים אחדות לארצות הברית לשם גיוס הון עבור מפעלים ציונים בארץ ישראל, ובכלל זה גיוס הון יסוד להקמת בנק הפועלים.

לאחר מאורעות תרפ"ט בקיץ 1929 החליטה שוחט יחד עם חברים ותיקים מארגון "השומר", כי יש לפעול להידברות עם ערביי ארץ ישראל, בין השאר במטרה למנוע או לצמצם הישנותם של פרעות נוספות, וכמו כן, כפי שנהגה מניה לפעול לעתים, על מנת להשיג מודיעין ומודיעים, שיהיו לעזר בשעת הצורך. רעיונות סוציאליסטיים התוו את דרכה, כמו גם סוגיות ההתיישבות והביטחון, כאשר בשנת 1930 נמנתה על מייסדי "הליגה לשיתוף פעולה יהודי-ערבי", שייסדה קבוצה קטנה בשם: "פועלי ציון - חוגים מרקסיסטים".

במדינת ישראל 1961-1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה בשנת 1948, הצטרפה שוחט, כפי רבים מחבריה בקיבוץ המאוחד למפלגת מפ"ם, אך נדחקה עם ישראל בעלה לשולי הפעילות וההשפעה הפוליטית.

מניה שוחט נפטרה בא' באדר תשכ"א בתל אביב ונקברה בחלקת השומרים בבית הקברות בכפר גלעדי. בן-זוגה, ישראל נפטר באותה שנה.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניה הייתה כאמור בת למשפחה ענפה, ונעזרה רבות באחיה בענייניה הציבוריים הרבים. אחיה בארץ היו: משה, שהמציא בין השאר את שיטת "הלחם החי" והמרגרינה, נחום, שהיה תעשיין (בית החרושת לשמן "עתיד" ולאחריו "שמן") וגדליהו שהיה ארכיטקט. למניה ולישראל שוחט נולדו שני ילדים - אנה (וגם ענה) וגדעון שוחט (גדע).

מאז תחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל, התגוררה עם ילדיה בכפר גלעדי, הגם שעשתה ימים ולילות בדרכי הארץ, עסוקה במפעלותיה הרבים. ישראל שוחט עבר להתגורר בבית בשדרות רוטשילד 76 בתל אביב ועסק בעריכת דין בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20.

בסוף שנות הארבעים, בעקבות מחלתו של ישראל, עברה מניה לתל אביב כדי לסעוד אותו, ושם חיו עד סוף ימיהם.

בנה גדעון-גדע היה טייס בחיל האוויר הבריטי וממקימי חיל האוויר הישראלי. הוא התאבד ב-1966. לגדעון נולדו שתי בנות, אלונה שהייתה רעייתו ואם שתי בנותיו של אריק איינשטיין, ויעל שמתגוררת באוסטרליה.

מחקר והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט בלב גן על שם מניה שוחט וילבושביץ במרכז הכרמל, חיפה
שלט רחוב על שמם של מניה וישראל שוחט בשכונת רמת אביב, תל אביב

על מניה שוחט נכתבו מחקרים בספרים ומאמרים, אשר ניסו לפענח את דמותה ולהאיר את מפעלותיה, שחלקם (בעיקר פעילותה המהפכנית ברוסיה) נותרו לוטים בערפל.

על שמה נקראו רחובות בערים רבות בישראל, בהן ירושלים (בשכונת פסגת זאב), תל אביב, באר שבע, פתח תקווה, ראשון לציון, אשדוד וחולון. בחיפה יש גן יפה על שמה במרכז הכרמל.

דואר ישראל הנפיק בשנת 1970 בול לכבוד 60 שנה לייסוד "השומר", ועליו מופיע דיוקנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות לבני נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקורות אחדים מצוין שנולדה בשנת 1880. בבול של דואר ישראל שהונפק בשנת 1970, ועליו מופיע דיוקנה, מצוינת שנת 1878 כשנת לידתה.
  2. ^ ראו: רות בקי, סג'רה, הקולקטיב הראשון - מניה וילבושביץ, באתר מט"ח.
  3. ^ ראו: נתן אפרתי, ממשבר לתקווה, היישוב היהודי בארץ-ישראל במלחמת העולם הראשונה, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"א, עמ' 203.
  4. ^ יהודה ריינהרץ, שולמית ריינהרץ, מוטי גולני [עורכים], עם הזרם ונגדו, מניה שוחט, איגרות ותעודות 1909- 1960, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ה-2005, עמ' 119.