לדלג לתוכן

כפר גלעדי

כפר גלעדי
"בית ראשונים" בכפר גלעדי (2009)
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מועצה אזורית הגליל העליון
גובה ממוצע[1] 325 מטר
תאריך ייסוד 1916
השתייכות ארגונית התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2024[2]
  - אוכלוסייה 798 תושבים
    - מתוכם, תושבי ישראל 762 תושבי ישראל
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 0.0% בשנה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[3]
5 מתוך 10
http://www.kfar-giladi.org.il
התחשיבה - הצריף הראשון של כפר גלעדי, 1918
מבנה חדר האוכל הישן של כפר גלעדי (2007)
מוזיאון "בית השומר" (2011)
אנדרטת "האריה השואג" בבית הקברות בכפר גלעדי (2004)
חלקת "השומר" בבית הקברות (2006)
אנדרטה ל-12 הצנחנים שנהרגו מרקטה ב-2006, ליד בית הקברות בכפר גלעדי (2009)
כפר גלעדי, מתוך סדרת תצלומי אוויר של זולטן קלוגר, 19371938
מגדל הסילו

כְּפַר גִּלְעָדִי הוא קיבוץ באצבע הגליל ליד מטולה וקריית שמונה, השייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ נוצר כתוצאה מאיחוד שנעשה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 בין כפר גלעדי, תל חי וקיבוץ טבריה. מדרום לקיבוץ (בתחומי תל חי לשעבר) שוכנת כיום אוניברסיטת קריית שמונה בגליל.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריף הראשונים התנוסס למרחוק ונקרא בפי הערבים "א-תַּחְשִׁיבָּה" - "צריף העץ" (בערבית: التَّخْشِبَة, תעתיק מדויק: אל-תַּחְ'שִׁבָּה), וסימל את היישוב בשנותיו הראשונות. תחילה חשבו לקרוא ליישוב "גבעת־השומר" אבל בסוף הוחלט על השם 'כפר ב"ג', ראשי תיבות של ארגון בר גיורא, שחבריו הקימו את ארגון השומר. בשנת 1918, עם מות חברם, ישראל גלעדי, שהיה מראשי "השומר" ומנהיג הקבוצה שהתיישבה במקום, הוחלט לקרוא ליישוב על שמו.

גִּלְעָדִי הוא שם ייחוס מן גִּלְעָד. גִּלְעָד או הַגִּלְעָד הוא שמו של חבל ארץ הררי בעבר הירדן המזרחי. נטען שהֶלחם המילים גַּל ועֵד הוא מקור השם גִּלְעָד. סברה אחרית היא שהשם מבוסס על השורש גלע"ד, המוכר מן הערבית במובן 'קשה ומחוספס' (וגם 'עז ואמיץ'), אולי לציון מקום הררי וסַלעי.[4]

הקמת היישוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפר גלעדי הוקם במהלך מלחמת העולם הראשונה, ב-19 באוקטובר 1916 (שמחת תורה ה'תרע"ז), על אדמת יק"א. ראשוני חלוציו היו חברי אגודת "השומר", שנוסדה בשנת 1909 בגליל. החברים המקימים היו ישראל ומניה שוחט, יוסף טרומפלדור, ישראל גלעדי, מניה לויטין, יצחק בן-צבי, אלכסנדר זייד, יחזקאל חנקין, יחזקאל ניסנוב, צבי בקר, מנדל פורטוגלי ומשה גבעוני (גולדשטיין). שאיפת המייסדים, שהיו שומרי מושבות, הייתה להתיישב על גבולות ארץ ישראל, במקומות מסוכנים ביותר. לפיכך בחרו בגבעה זו בקרבת גבול הארץ, מתוך ההבנה שגבולותיה נקבעים בהתאם לתחומי ההתיישבות.

כעבור שנה מהקמתו, ב-1917, נבנה בו הצריף הראשון, ה"תחשיבה" (מכאן שמו הערבי של המקום).

כדי להשיג מימון ונשקים עבור חברי ההגנה. חברי הקיבוץ הבריחו נשקים וזהב לארץ ישראל דרך נמל ביירות. שיטת העבודה הייתה להתחזות לז'נדרמים בריטים.[5] ולעמוד במחסום דרכים. אחד השודים שהיה השוד הגדול ביותר בא"י. היה של 15,000 מטבעות זהב.

יישוב זה, כתל חי וכיישובים אחרים בסביבה, היה חלק מההתיישבות החדשה בתחילה המאה ה-20 באצבע הגליל. לאחר המלחמה נמצא היישוב בתחום המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון. מאוחר יותר תוקן הגבול ואזור אצבע הגליל צורף למנדט הבריטי על ארץ ישראל. הימצאות היישובים היהודיים באצבע הגליל תרמה להחלטה על צירוף האזור לארץ ישראל[דרוש מקור].

התפתחות אוכלוסיית היישוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית ראשונים בכפר גלעדי. המקום משמש את ארכיון הקיבוץ

במלחמת העולם הראשונה, עת חיפשו הטורקים את אנשי ניל"י, הם אסרו את כל הגברים במקום והיישוב ננטש. הוא נעזב פעם נוספת בעקבות אירועי תל חי במרץ 1920, ולאחר שבעה חודשים, ב-5 באוקטובר, שבו המתיישבים למקום.

בספטמבר 1921 הצטרפו אנשי "השומר" מכפר גלעדי לגדוד העבודה, ובשנים שלאחר מכן קלט הקיבוץ מאנשי הגדוד. בשנת 1926 התאחדו שני הקיבוצים השכנים לקיבוץ אחד ושמו: "כפר גלעדי-תל חי". לאחר הצטרפות קיבוצי גדוד העבודה לקיבוץ המאוחד קלט כפר גלעדי בשנת 1932 את "קיבוץ טבריה" של תנועת נצ"ח, מעולי המדינות הבלטיות וברית המועצות. בשנת 1936 באו לקיבוץ עולים מגרמניה ובהמשך הגיעו קבוצות רבות של נוער מניצולי השואה ועולים מארצות המזרח.

במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 שימש כפר גלעדי תחנת מעבר מרכזית למעפילים שעלו לארץ ישראל דרך סוריה ולבנון. העולים מלבנון הוסתרו תחילה בכפר גלעדי, הועברו לאיילת השחר, משם לראש פינה ולאחר שצוידו בבגדים מתאימים ותעודות נשלחו לחיפה. בשיטה זו עברו בכפר גלעדי כ-8,000 עולים באופן בלתי-חוקי.

במלחמת העולם השנייה נדרשו החברים להתפנות בגלל הסכנה מצבא צרפת של וישי, ששלט אז בסוריה. אולם היישוב לא פונה, פרט לילדיו (שהועברו זמנית לתל יוסף). בשנות המאבק בשלטון המנדט הבריטי שימש כפר גלעדי בסיס לפלוגות השדה (פו"ש), לפלמ"ח ולהעפלה דרך היבשה מגבולי סוריה ולבנון.

בראשית שנות ה-50, בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד, עבר כפר גלעדי טלטלה קשה, כאשר פרשו חלק מחבריו לקיבוץ הגושרים, ובמקביל נקלטה בו קבוצת פורשים מדפנה.

מאז שנת 2004 כפר גלעדי הוא קיבוץ משתנה (מופרט), שחבריו מקבלים שכר דיפרנציאלי (לא-שוויוני) ומשלמים עבור חלק מהשירותים שמספק להם הקיבוץ.

במהלך מלחמת לבנון השנייה, ב־6 באוגוסט 2006, פגעה קטיושה שירה החזבאללה בקבוצת חיילי מילואים, מחטיבה 226, שחנתה בסמוך לכניסה לבית הקברות, בהמתנה לכניסה ללבנון לפעילות מבצעית. מהפגיעה נהרגו 12 חיילים, והייתה זו אחת התקריות הקשות במלחמה. לאחר האירוע האשימו חלק מהמשפחות השכולות את בני הקיבוץ בכך שלא התירו לחיילים את הכניסה לקיבוץ, בטענה שהם יפגעו ברכושו, אך אנשיו התנערו מאחריות ואילו תא"ל אלון פרידמן, ראש מטה פיקוד הצפון, שלח מכתב למזכירות הקיבוץ, בו נטל בשם צה"ל את מלוא האחריות על התקרית.[6] במקום הוקם גל-עד לזכר החללים.

באוקטובר 2023 פונה הקיבוץ זמנית כחלק ממלחמת חרבות ברזל. בפברואר 2025 חזרו אליו כל חבריו.[7]

ענפי הפרנסה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד הקמת מדינת ישראל היו ענפי המשק העיקריים, ענפי החקלאות המקובלים: רפת לפרות, מכלאה לצאן, לולים לתרנגולות, תפוחים וגידולי ירק ופלחה. בתל חי היה גם מפעל שימורים לזיתים. בסוף שנות ה-50 החלה לפעול מחצבה ליד הקיבוץ. הוקם תאגיד של הקיבוץ בשם "מחצבות כפר גלעדי" ובית מרגוע, אשר הוסב לבית מלון הנקרא "מלון כפר גלעדי".[8] אלו מהווים את מקורות הפרנסה העיקריים של הקיבוץ.

לקיבוץ ארבע מחצבות המצויות באזור של אבני גיר ובזלת. הן מספקות את מוצריהן גם לביצורי הגבול ברמת הגולן ובמחוז הצפון. המחצבות מייצרות מגוון מוצרים: חומרי מחצבה, חצץ, מצעים, אספלט, בטון, חצץ בזלת מיוחד לכבישים ראשיים, אבקות גיר לתעשיות הפלסטיק, הצבע, הנייר והדבק וחומרי קוורץ ליצור משטחי מטבח ייחודיים.

בקיבוץ שוכן בית ספר יסודי אזורי בשם "עלי גבעה". תלמידי חטיבת הביניים והתיכון לומדים בבית ספר עמק החולה.

מוזיאון בית השומר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מוזיאון בית השומר

בכפר גלעדי ממוקם מוזיאון בית השומר, אחד מעשרת המוזיאונים של משרד הביטחון, אשר נחנך בשנת 1969.[9] הוקם כדי להציג את תולדותיהם של ארגוני בר גיורא והשומר ואת תפקידיהם בהתיישבות, בגיוס נשק ובהגנת היישוב. הוא מתמקד בשני נושאים: התפתחות כוח המגן בארץ ישראל וההתיישבות בגליל ובאצבע הגליל. המוזיאון הוקם על ידי אחרוני אנשי השומר, ובראשם מאיר ספקטור, רחל ינאית בן-צבי ונחום הורביץ. הבניין תוכנן כעין מגדל שמירה הצופה לעבר כל אצבע הגליל ולחצר תל חי. התצוגה במוזיאון כוללת מסמכים היסטוריים, צילומים, דגמים, שחזור "המדאפה" (חדר האורחים), דיוראמה אור-קולית, חיזיון אור-קולי, מבחר כלי נשק, דגלים ותלבושת מלאה של חבר השומר. בשנת 2008 שופץ ושודרג המוזיאון כדי שיתאים לתקופה המודרנית. המבקר עובר בין תחנות שונות ומפעיל סרטי טלוויזיה המראים את התקופה ההיא וברקע מוקראים מכתבים שאיש השומר כותב למשפחתו.

בקיבוץ קיימים שני סליקים הפתוחים לביקורים מודרכים: סליק "השומר" (נסגר ב-2019 לאחר שחלק מתקרתו התמוטטה) וסליק "ההגנה".

בית הקברות והאריה השואג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית הקברות כפר גלעדי - תל חי

בבית הקברות של הקיבוץ מצוי אתר ההנצחה לחללי תל חי ובו אנדרטת האריה השואג וקבר האחים של מגיני תל חי. כמו כן טמונים במקום חברי ארגון "השומר", חללי צה"ל ותושבי היישוב.

גבעת השוקת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערב הקיבוץ, ליד הכביש, סמוך למחצבות ולעינות גלעדי, מצויה "גבעת השוקת". בה נתגלה בית קבורה מן התקופה הרומית. במקום נמצאו שרידי בנייה וחרסים. על דופן הבניין כתוב באותיות עבריות מרובעות "חזקיה" - כנראה אבי המשפחה. ההערכה היא שאבי המשפחה נקבר במקום בסביבות שנת 200 לפנה"ס. בתוך הבור יש ארון קבורה נוסף, מהודר, עשוי שיש ועליו כתובת יוונית המציינת את שם הנקבר: הירקלידס, כנראה פקיד ממשלתי בכיר. האתר נחפר בראשית שנות השישים על ידי הארכאולוג יעקב קפלן, בסיוע חברי קיבוץ כפר גלעדי. קפלן הציע לזהות את האתר כינוח המקראית.[10]

קיבוץ כפר גלעדי נמצא ברצועת האקלים הים-תיכונית, המתאפיינת באקלים ממוזג עם עונת קיץ יבשה (Csa).

בשל מיקומו הגאוגרפי, הוא קרוב יחסית למסלול השקעים הקפריסאיים, ובכך הוא זוכה לכמויות גשם גבוהות, כ-760 מ"מ בממוצע[11], ובמספר רב של ימי גשם[11] ביחס לרוב חלקי הארץ, זאת למרות גובהו הטופוגרפי הנמוך יחסית[12]. לטופוגרפיה המקומית תפקיד מרכזי גם במשטר הטמפרטורה ועומס החום. בקיץ, עומס החום הממוצע בצהריים נע על הגבול שבין "בינוני" ל"כבד", זאת בשל צניחת הרוחות המערביות במורדות הרי נפתלי, המתמידות בכל ימות הקיץ. עם זאת, התנאים בכפר גלעדי נוחים מאלה שבעמק החולה הסמוך, בו עומס החום כבד ביותר. בשל הצבתו הטופוגרפית הקמורה של כפר גלעדי, קטנה בו המשרעת היומית, אפילו בלילות החורף השקטים. גלי קור פוקדים את הקיבוץ, אך הימים בהן הטמפרטורה יורדת מתחת לנקודת הקיפאון הם נדירים.[12].

אקלים בכפר גלעדי (340 מטר) ממוצעים אקלימיים: ממוצעי טמפרטורה 2020-2007, טמפרטורות קיצוניות 1948-1935, 2025-2007, משקעים 2020-1991
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
שיא טמפרטורה מרבית (C°) 23.3 27.1 33.3 38.4 40.5 40.9 41.3 44.0 45.2 38.8 33.8 30.8 45.2
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 14.8 17.1 20.2 24.2 28.4 31.2 32.9 33.3 32.1 29.1 23.1 17.7 25.3
טמפרטורה יומית ממוצעת (C°) 11.4 13.1 15.6 18.9 22.7 25.3 27.2 27.7 26.5 23.9 18.8 14.1 20.4
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 7.9 9.1 11.0 13.5 16.9 19.4 21.4 22.0 20.8 18.6 14.4 10.4 15.4
שיא טמפרטורה מזערית (C°) −3.0 −4.0 0.0 2.0 9.0 12.8 16.0 15.5 12.0 11.0 4.0 −1.2 -4.0
משקעים אטמוספיריים ממוצעים (מ"מ) 197.1 160.8 89.7 38.0 9.6 0.7 0 0.1 4.3 22.8 81.1 152.8 757.1
ימי גשם ממוצעים (≥1 מ"מ) 13.6 11.8 9.6 5.7 3.0 0.3 0 0.1 0.9 4.6 7.7 12.0 69.5
מקור: מאגרי נתונים מטאורולוגיים Israel Meteorological Service

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ייסוד ישוב חדש בעצם המלחמה: ראשיתו של כפר־גלעדי, מזכרונות אלכסנדר זייד, תרע"ו–תרע"ז (1916–1917). בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך שני, פרק צט, עמ' 1047–1055.
  • יעקב גולדשטיין, השומר באצבע הגליל, בתוך: מרדכי נאור (עורך), אצבע הגליל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 16), ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשנ"ב-1991, עמ' 71–74.
  • זאב וילנאי, מדריך הגליל, ירושלים: הוצאת אריאל, 1980.[13]
  • מיכה לבנה, קיבוץ לבדד ישכון: פרקים בתולדות כפר-גלעדי, קיבוץ עצמאי רחוק מהמרכז, בתוך: מרדכי נאור (עורך), אצבע הגליל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 16), ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשנ"ב-1991, עמ' 112–124.
  • יהודה ליאו פיקרד, הגאולוגיה של כפר גלעדי, בתוך: ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה – ספר זלמן ליף ב, ירושלים: הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1953, עמ' 73–77.
  • מרדכי נאור, ההעפלה מגבול הצפון, בתוך: הנ"ל (עורך), אצבע הגליל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 16), ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשנ"ב-1991, עמ' 150–151.
  • גדעון קלוורי, תולדות הספרייה בכפר גלעדי והרקע החברתי לצמיחתה כדגם להתפתחות ספריית קיבוץ, יד לקורא כ, 1981, עמ' 51–68.
  • יעקב קפלן, המאוזוליאום בכפר-גלעדי, בתוך: ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה – ספר אלעזר ליפא סוקניק ח, ירושלים: הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1967, עמ' 104–113.
  • שלמה קפלנסקי (עורך), קובץ השומר, תעודות, זכרונות ודברי הערכה, תל אביב: הוצאת ארכיון העבודה, תרצ"ז-1937.
  • דרורה הייק, בליווי פרופ' יוסי בן-ארצי, כפר גלעדי - שער עלייה / ההעפלה היבשתית מגבול הצפון 1946-1919, הוצאת אפי מלצר, 2015.
  • הדסה ברלינסקי (רבינוביץ)-יומנים ומכתבים של צעירה ירושלמית שעברה לכפר גלעדי בשנות השלושים ("מירושלים לכפר - גלעדי" אתר "כרמוניה")

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה

ארכאולוגיה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. לפי טבלת יישובים שנתית של למ"ס נכון לשנת 2024
  2. אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות – לפי טבלת אומדן חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2026 (אומדן), בכל יתר היישובים – לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2024.
  3. הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  4. מקום בלב (משמעויות שמות ישובים בקווי העימות), באתר האקדמיה ללשון העברית
  5. ורד ליון ירושלמי, שוטרים וגנבים – עלילות שודדי הדרכים בתקופת המנדט הבריטי, בהסכת "הספרנים" של הספרייה הלאומית, אורח: סנ"צ ד"ר שלומי שטרית, ספוטיפיי, אפל
  6. אלי אשכנזי, צה"ל: אנו נושאים באחריות למות 12 חיילי מילואים בכניסה לכפר גלעדי, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2007
  7. אסף גלעד, ‏תושב הצפון שמגלה: מדוע לכפר גלעדי חזרו כל התושבים בעוד שלקריית שמונה חזרו רק מחצית, באתר גלובס, 22 בפברואר 2026
  8. אתר מלון כפר גלעדי
  9. הונחה אבן פינה לבית השומר ליד קבר טרומפלדור, דבר, 4 במרץ 1966; נחנך בית השומר בכפר גלעדי, דבר, 8 במאי 1969
  10. יעקב קפלן, לזיהוין של אבל בית מעכה ושל ינוח, ידיעות בחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, שנה ל', א-ב, תשכ"ו, עמ' 52–56
  11. 1 2 ממוצעי גשם 2020-1991, באתר השירות המטאורולוגי הישראלי
  12. 1 2 ברוך זיו, הדס סערוני, האקלים של כפר גלעדי, אופקים בגאוגרפיה 91-92, 2017, עמ' 334–349
  13. מהדורה מצולמת מתוך: זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל: חיפה, העמקים, הגליל והחרמון, תל אביב: הוצאת תור ישראל, 1954.