משתמשת:Abuful/טיוטה
אלימות כלפי נשים- מה ניתן לעשות?[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בטיפול באלימות במשפחה, במיוחד בהסדרי ההגנה על נשים מוכות. היום יש ממונה ארצית המפקחת על נושא זה, וקיים תפקיד חדש ברשויות המקומיות ובמשרדים המחוזיים: פקידי סעד לסדרי דין. בישראל יש מסגרות רחבות למדי לטיפול בנשים מוכות, מסגרות טיפול פרטניות וקבוצתיות, מרכזים לייעוץ, מקלטים לנשים מוכות והמרכז לטיפול בגברים אלימים.
השירותים הסוציאליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משרד העבודה והרווחה בשיתוף עם וועדת העיזבונות שבמשרד הפנים והרשויות המקומיות תומכים בשלושה סוגי ארגונים:
מקלטים לנשים מוכות-[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקלט הינו מסגרת חוץ ביתית חסויה לנשים נפגעות אלימות וילדיהן שנועדה לתת הגנה וטיפול במקרי חירום[1]. לפיכך אין לחשוף את מקומה ישירות או בעקיפין לכל גורם שאינו גורם אחראי מטעם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. המטרות והעקרונות של המקלט הם לספק הגנה פיזית וביטחון נפשי לאישה ולילדיה, לאפשר התמודדות עם מצבם המשברי, תוך התייחסות טיפולית לצרכיהם הייחודיים. הפנייה למקלט נעשית על ידי עובד סוציאלי במחלקה לשירותים חברתיים, או במקרי חירום על ידי: משטרה, בית חולים, קו חירום ארצי, מרפאה, מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית[2].
מרכזים למניעת אלימות במשפחה-[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירות קלט-[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיועדות לנשים שלא פנו למקלטים, או שלא נמצאות בסיכון גבוה לחייהן, ואין עליהן שמירה כמו במקלטים לנשים מוכות. דירת הקלט היא פתרון חירום לתקופה של עד חודש ימים, שבמהלכו האישה מקבלת ליווי וסיוע כדי למצות את זכויותיה[2], כדי שבתום התקופה היא תוכל לחזור לדירתה, לאחר שהגבר הוצא ממנה בצו הגנה, או לעבור לדירה בשכירות חודשית בסיוע משרד השיכון, או לעבור למקלט. בדירת הקלט אם הבית ומתנדבים מעסיקים את הילדים, והעובדת הסוציאלית מטפלת באישה ובילדיה[1].
דירות מעבר-[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלו דירות שהנשים יוצאות אליהן לאחר השהות במקלט, לחיזוק ולהמשך הקשר הטיפולי ולהסתגלות לחיים העצמאיים לפני היציאה לדיור עצמאי בקהילה.
מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית-[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרכז סיוע כזה נותן סיוע נפשי ומעשי, ייעוץ ומידע באמצעות הטלפון או בפגישה אישית, ליווי למשטרה, לבית החולים ולבית המשפט, ותיווך עם מוסדות וגורמים אחרים בקהילה[1]. אוכלוסיית היעד היא נשים שעברו תקיפה או הטרדה מינית בהווה או בעבר, וכן אנשים המקורבים לנשים אלו.
בית משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק החדש למניעת אלימות במשפחה מאפשר להרחיק את הבעל מהבית בהליך מהיר ופשוט יחסית. החוק מעניק צו הגנה נגד בן משפחה אלים. אחת הדרכים להשגת צו הגנה והרחקת בן הזוג הפוגע מן הבית היא הגשת תלונה במשטרה, וזו מייצגת את הקורבן בבית המשפט על ידי בקשת צו הרחקה[1].
טיפול רגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהלך היציאה של האישה ממעגל האלימות הוא תהליך ארוך של החלמה ושל ריפוי נפשי, שיכול להתקיים רק בעזרת תמיכה רגשית ותמיכה מעשית אינטנסיבית ומקיפה, שמכבדת את האישה כפרט שמגדיר את האינטרסים שלו ובוחר את בחירותיו בעצמו[3].
ההחלמה צריכה להיות מבוססת על העצמה ועל יצירת קשרים חדשים. נפגע הטראומה צריך להיות מחולל השינוי, יוצר ההחלמה והאחראי לה. ההעצמה מתרחשת מתוך יצירת קשרים מחודשים עם הזולת, קשרים המאפשרים לבנות כישורים נפשיים כמו אימון בסיסי, אוטונומיה ויוזמה אשר נפגעו או עוותו בידי גורם פוגע או אלים[4].
מאחר שהאדם הוא מוקד תהליך הפיתוח, תהליך ההעצמה מבקש לעזור ליחידים להבין את עצמם ואת יכולותיהם וכישוריהם לשיפור איכות חייהם ולקבל החלטות אסטרטגיות הקשורות לחייהם. תפיסת ההעצמה קשורה ליחסי הכוח בין גברים ונשים, ויכולתם לגשת למשאבים ולשלוט בהם[5].
מטרתה של ההעצמה האישית הנה שיפור יכולתו של אדם לשלוט בחייו. ולהשפיע על איכותם, ובכך לשפר גם את תפקודו החברתי[6]. תהליך העצמה כזה מאופיין בגילוי עצמי של יכולות פנימיות, רגשיות והתנהגותיות, שדרכם נחשף האדם למקורות הכוח בתוכו, ומשפר את יכולת התפקוד שלו. במוקד תהליך ההעצמה עומד מושג השינוי האישי. שינוי זה הוא פנימי וחיצוני- הפנימי מבטא את אמונת האדם ביכולתו, והחיצוני מתבטא ביכולתו לפעול וליישם את מה שלמד.
העצמה פרטנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תהליך פעיל, שצורתו נקבעת על ידי הנסיבות והאירועים, אך מהותו היא פעילות אנושית בכיוון של שינוי ממצב פסיבי למצב אקטיבי. במהלכו נוצר שילוב של קבלה עצמית וביטחון עצמי, הבנה חברתית ופוליטית ויכולת אישית לקחת חלק משמעותי בקבלת החלטות ובשליטה על משאבים בסביבה. תחושת היכולת האישית מתקשרת עם מחויבות אזרחית[7].
העצמה קבוצתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצטרפות לקבוצה לעזרה עצמית כדי לקבל עזרה. הקבוצה היא סביבה מושלמת להעלאת מודעות, לעזרה הדדית, לפיתוח מיומנויות חברתיות, לתרגול פתרון בעיות, ולהתנסות בהשפעה בין אישית[7]. העצמה היא יציאה מן הגבולות המצומצמים של "אני" אל מרחב האפשרויות של "אנחנו".
הגנה עצמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורסים להגנה עצמית מעצימה מובילים לעלייה ברמות האסרטיביות וההערכה העצמית. בוגרות הקורסים חשות שיש להן יותר שליטה ובחירה, ופחות חוסר אונים. נשים לאחר הקורסים חשות בטוחות יותר ביכולת ההתמודדות שלהן עם איומים[8].
קורסים של הגנה עצמית מאפשרים לנשים שינוי של "חווית העצמי" שלהן- מעבר משמעותי מלחוות את עצמן כחסרות אונים מבחינה פיזית, לתחושה מוגברת של יכולת, עצמאות, שליטה וכוח. באמצעות החוויה הגופנית הייחודית של הגנה עצמית מעצימה הן חוות את הגוף שלהן מחדש כמקור עוצמה, ולא רק של פגיעות[9].
סוגי קורסים להגנה עצמית ואומנויות לחימה כוללים: ג'ודו, קראטה, קפואירה, טאקוונדו, קונג פו, קיקבוקסינג, אייקידו, יוגה.
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוחרות בחיים : נשים מוכות גוברות על האלימות / דורית אלדר-אבידן(1999).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלימות כלפי נשים-סטטיסטיקה 2016
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 גל, נ. (2003). אלימות נגד נשים: נורמה או סטייה. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
- ^ 1 2 תע"ס, פרק 3, משרד הרווחה
- ^ נאור, י. (2008). דיאלוג עם הגוף: רגעים של חסד במקלט לנשים נפגעות אלימות. מקבץ: כתב העת הישראלי להנחיה ולטיפול קבוצתי .67-83
- ^ נאור, י. (2008). דיאלוג עם הגוף: רגעים של חסד במקלט לנשים נפגעות אלימות. מקבץ: כתב העת הישראלי להנחיה ולטיפול קבוצתי .67-83
- ^ Kamal, Z. (2011). Empowerment of women. Palestine-Israel Journal of Politics, Economics, and Culture, 17(3/4), 25.
- ^ Zimmerman, M. A. (2000). Empowerment theory. In Handbook of community psychology (pp. 43-63). Springer US.
- ^ 1 2 סדן, א. (1997). העצמה ותכנון קהילתי. תאוריה ופרקטיקה של פתרונות חברתיים אנושיים. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
- ^ Leanne R. Brecklin. (2008). 'Evaluation outcomes of self-defense training for women: A review'. Aggression and Violent Behavior 13, 60-76.
- ^ De Welde, K. (2003). 'Getting Physical: Subverting Gender through Self-Defense'. Journal of Contemporary Ethnography, 32:247.