לדלג לתוכן

משתמשת:Mertaro/איך דמוקרטיות מתות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אי דמוקרטיות מתות (באנגלית How Democracies Die) הוא ספר פוליטי השוואתי משנת 2018 מאת המדענים הפוליטיים של אוניברסיטת הרווארד, סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט. הספר עוסק בנסיגה הדמוקרטית ובאופן בו מנהיגים שנבחרו יכולים לערער בהדרגה את התהליך הדמוקרטי בכדי להגביר את כוחם. הספר גם מציג אזהרות חריפות בנוגע להשפעת המפלגה הרפובליקנית ונשיאות דונלד טראמפ על הדמוקרטיה בארה"ב.

הספר תורגם ל־25 שפות, היה שבועות רבים ברשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס", זכה בפרס גולדסמית והוכתר אחד מספרי השנה של "הוושינגטון פוסט", "טיים" ו"Foreign Affairs"[1].האקונומיסט שיבח אותו כספר החשוב ביותר בעידן טראמפ.

תַקצִיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מזהיר מפני התמוטטותם של "סובלנות הדדית" ושל כיבוד הלגיטימציה הפוליטית של האופוזיציה. סובלנות זו כרוכה בקבלת תוצאותיהם של בחירות חופשיות והוגנות שבהן ניצחה האופוזיציה. זאת בניגוד לטענה לזיוף מנגנון הבחירות למשל. המחברים גם מדגישים את החשיבות של כיבוד דעותיהם של בעלי דעות פוליטיות שונות באופן לגיטימי. זאת בניגוד לתקיפה של בעלי דעה שונה והגדרתם כלא פטריוטים, או הזהרה שאם יעלו לשלטון הם יהרסו את המדינה.

המחברים מתארים את זרועות הממשל השונות במערכת עם הפרדת רשויות ואת הפעולות העומדות לרשותם אשר עלולות לערער לחלוטין את הזרועות האחרות או את האופוזיציה. הם מתארים כיצד דעיכת הדמוקרטיה אינה מדליקה נורות אזהרה בחברה כיוון שאין בה אקט חד פעמי ובולט לעין של חציית קוים של המשטר לעבר דיקטטורה, כמו למשל הפיכה, הכרזה על המשפט הצבאי או השעייה של החוקה[2]. הכותבים מזהירים מפני דריסת אג'נדה פוליטית או צבירת כוח על ידי משחק "הארד-בול חוקתי"- ניצול של נהלים, חוקים ומוסדות על ידי שחקנים פוליטיים בדרכים המפרות נורמות שנקבעו מראש ופורצות את גבולות החוקיות. זאת על ידי שימוש בטקטיקות כמו הוספת שופטים מוטים, חסימת מועמדויות או ניצול לרעה של "כוח הארנק" (היכולת של קבוצה אחת לשלוט בפעולות של קבוצה אחרת על ידי מניעת מימון, או הצבת תנאים לגבי השימוש בכספים). המחברים ממליצים על "סובלנות" ומידה מסוימת של שיתוף פעולה בכדי לשמור על תפקוד הממשלה באופן מאוזן. איומים נוספים על היציבות הדמוקרטית שהובאו על ידי המחברים כוללים אי שוויון כלכלי והפרדה בין המפלגות הפוליטיות לפי גזע, דת וגיאוגרפיה.

המחברים מקדישים פרקים רבים לחקר ארצות הברית, דונלד טראמפ והבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016, אך גם מיישמים את התיאוריה שלהם על אמריקה הלטינית ואירופה, ובמיוחד על ונצואלה ורוסיה . לטענתם, עד 2016 התנגדה ארה"ב לניסיונות לערער את הדמוקרטיה הודות לשתי נורמות: סובלנות הדדית ואורך רוח, כשהאחרונה מוגדרת כריסון מכוון של כוחו של הפרט, על מנת לכבד לפחות את רוח החוק אם לא את החוק הכתוב עצמו. לבסוף הם חוזים שלושה תרחישים פוטנציאליים עבור ארצות הברית שלאחר כהונת טראמפ.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט, פרופסורים ומדעני מדינה בהרווארד, חוקרים בספרם את הסיכוי של השיטה הדמוקרטית בגישה הוליסטית, ונוקטים עמדה ביקורתית כלפי נשיאותו של טראמפ . הם מתארים את עבודתם כמחקר העוסק באופן בו דמוקרטיות מתות. הנושאים העיקריים בספר מוצגים במבוא: המחברים טוענים שבתקופתנו, דמוקרטיות עדיין מתות אך באמצעים שונים מאשר בעבר, "פחות בידי אנשים עם רובים ויותר בידי מנהיגים נבחרים". הדבר לא קורה בהפיכות צבאיות באישון לילה, אלא לאור יום ועל ידי מנהיגים שנבחרים בבחירות חופשיות ודמוקרטיות[3]. המתודולוגיה בה נעשה שימוש במחקר המוצג, מבוססת בעיקרה על "השיטה ההשוואתית". הספר מנסה "לחשוף על עתידנו" על סמך ההיסטוריה, ליתר דיוק על ידי השוואות היסטוריות (מציאת דינמיקה דומה, הצגת מודלים של "שומרי סף" ו"הקבלות" מההיסטוריה). מוקד המחקר הוא הנשיא טראמפ כ"אוטוקרט בהתהוות" וכן השוואה לכישלונות מדינתיים ואוטוקרטים. המחקר עוסק בהערכת הסיכון הקיים בנשיאות שלו ומנסה לזהות את דפוס הנטיות האוטוקרטיות.

המלצות המחברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויצקי וזיבלט מקבלים את החשש מנשיאות טראמפ כלגיטימי ומתחייבים על הגנת הדמוקרטיה. הפרק האחרון במיוחד- הצלת הדמוקרטיה, שם דגש על המלצות פוליטיות להצלת הדמוקרטיה: "עלינו להיות צנועים ונועזים. עלינו ללמוד ממדינות אחרות כדי לזהות את סימני האזהרה. עלינו להיות מודעים לטעויות גורליות שהרסו דמוקרטיות אחרות. עלינו לראות כיצד האזרחים קמו על מנת לעמוד במשבר הדמוקרטי הגדול בעבר. [4] פתרון מוצע למשבר הוא ש"עלינו לא רק להחזיר נורמות דמוקרטיות אלא להרחיבן יותר ויותר בכל החברות השונות. זהו אתגר מאיים... זה האתגר העומד בפנינו, הדורות הקודמים ... הקריבו קורבן יוצא דופן ... עלינו למנוע ממנו למות מבפנים ... ." [5]

הם מציעים המלצות לרפובליקנים, ש"חייבים לפתח אזור בחירה מגוון יותר ושעליהם למצוא דרכים לנצח בבחירות מבלי לפנות ללאומיות לבנה, לפופוליזם, לעדתיות ולדמגוגיה", וכי הם צריכים " להבין שהנשיא יכול להסב נזק אמיתי למוסדות המדינה בטווח הארוך". על הדמוקרטים הם כותבים: "למרות שהמפלגה הדמוקרטית לא הייתה המניע העיקרי של העמקת הקיטוב באמריקה, היא יכולה למלא תפקיד בהפחתתו". הם מציינים ש"הדמוקרטים יכולים לשקול מדיניות מקיפה יותר של שוק העבודה... וכי הכרחי שהדמוקרטים יטפלו בסוגיית אי השוויון". [6]

בראיון בו השתתף מתייחס לויצקי לשתי מטרותיו של הספר. האחת היא להביס את טראמפ והשנייה היא לחזק את הדמוקרטיה. לבסוף, מציעים המחברים כי ההשפעה של כהונתו של טראמפ יכולה להיות קיום צורה מתונה של סמכותיות תחרותית. [7]

תגובות לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2021, האקונומיסט תיאר את הספר כספר החשוב ביותר בעידן טראמפ. [8] הניו יורק טיימס כינה אותו מדריך חיוני למה שיכול לקרות בארצות הברית. [9] הוושינגטון פוסט אמר שהספר מציע מבט מפוכח על מצב העניינים הנוכחי. [10] ג'ייסון וויליק ב"וול סטריט ג'ורנל" כינה זאת שיעור הבהרה שנעשה באופן לא מכוון. [11] דייוויד רנצ'ימן ב"גרדיאן " כינה אותו פרובוקטיבי אבל שם יותר מדי דגש על לקחים מההיסטוריה במקום על כוחות כמו מדיה חברתית ואי שוויון. [12] ג'ון איקנברי ב- Foreign Affairs כינה אותו קריאת השכמה רבת עוצמה. [13] צופה הוגן כתב עליו תרומה מקורית בעלת ערך לחוקרים, לקובעי מדיניות ולאזרחים. [14]ההיסטוריון של אוניברסיטת קולומביה, אדם טוז, תיאר את הספר כ"ספר מעורר המחשבה ביותר המשווה משברים דמוקרטיים במדינות שונות". [15] ברק אובמה רשם את הספר ברשימת "הספרים האהובים של 2018" שלו. [16] בסקירה אקדמית, התיאורטיקן הפוליטי רוסולינו א. קנדלה שיבח את המחקר והגיע למסקנה שאקדמאים ימצאו "הרבה מה ללמוד, לפרק ולפתח". [17] הספר היה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס . [18] הוא זכה בפרס הגרמני- NDR Kultur Sachbuchpreis לשנת 2018. [19] ג'ו ביידן קרא את הספר ב-2018, ולפעמים נשא אותו איתו באותה שנה כדי לשתף בקטעים מתוכו. [20]

ראה גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ האיש שיודע איך דמוקרטיות נופלות | מוסף כלכליסט, באתר newmedia.calcalist.co.il
  2. ^ העשור הפופוליסטי: כיצד מתגברים על הפגיעה בדמוקרטיה ובונים סדר אזרחי נכון, באתר מגזין ליברל, ‏2020-12-17
  3. ^ שבריריותה של הדמוקרטיה הליברלית, באתר www.idi.org.il, ‏2020
  4. ^ Levitsky & Ziblatt 2018, p. 10.
  5. ^ Levitsky & Ziblatt 2018, p. 231.
  6. ^ Levitsky & Ziblatt 2018, p. 229.
  7. ^ Levitsky, Steven; Way, Lucan A. (באפריל 2002). "Elections Without Democracy: The Rise of Competitive Authoritarianism" (PDF). Journal of Democracy. 13 (2 April). נבדק ב-3 באוקטובר 2023 – via Harvard University. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ "The terrible scenes on Capitol Hill illustrate how Donald Trump has changed his party". The Economist. 2021-01-09. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2021-01-11.
  9. ^ Kristof, Nicholas (10 בינואר 2018). "Trump's Threat to Democracy". The New York Times. ארכיון מ-10 בינואר 2018. נבדק ב-29 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Caryl, Christian (11 בינואר 2018). "Can American democracy withstand its latest assault?". The Washington Post. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Willick, Jason (24 בינואר 2018). "Review: Polarized Societies and 'How Democracies Die'". Wall Street Journal. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Runciman, David (24 בינואר 2018). "How Democracies Die review – Trump and the shredding of norms". The Guardian. נבדק ב-29 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Ikenberry 2018.
  14. ^ Kolasa, Matthew (15 באוגוסט 2018). "How Democracies Die Around the World". Fair Observer. נבדק ב-16 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Tooze, Adam (2019-06-06). "Democracy and Its Discontents". New York Review of Books (באנגלית). ISSN 0028-7504. נבדק ב-2020-04-19.
  16. ^ Alfaro, Mariana. "Obama says these were his 29 favorite books of 2018". Business Insider. נבדק ב-2021-01-11.
  17. ^ Candela, Rosolino A. (2018). "Book review - How Democracies Die". The Independent Review. 23 (2). נבדק ב-27 באוגוסט 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ "Combined Print & E-Book Nonfiction Books - Best Sellers - February 25, 2018 - The New York Times". The New York Times. 25 בפברואר 2018. נבדק ב-29 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Levitsky und Ziblatt erhalten Sachbuchpreis 2018". NDR.de (בגרמנית). 12 בנובמבר 2018. נבדק ב-11 בנובמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "Weightlifting, Gatorade, birthday calls: Inside Biden's day". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-05-25.

בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברמן, ש' (2018). דיון על איך דמוקרטיות מתות של סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט. פרספקטיבות על פוליטיקה, טז(4), 1092-1094. doi:10.1017/S1537592718002852
  • באנס, ו' (2018). דיון על איך דמוקרטיות מתות של סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט. פרספקטיבות על פוליטיקה, טז(4), 1103–1104. doi:10.1017/S1537592718002839
  • Connolly, W. (2018). דיון על איך דמוקרטיות מתות של סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט. פרספקטיבות על פוליטיקה, 16(4), 1095–1096. doi:10.1017/S1537592718002888
  • Cramer, K. (2018). דיון על איך דמוקרטיות מתות של סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט. פרספקטיבות על פוליטיקה, 16(4), 1097–1098. doi:10.1017/S1537592718002876
  • פרקר, סי (2018). דיון על איך דמוקרטיות מתות של סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט. פרספקטיבות על פוליטיקה, 16(4), 1099–1100. doi:10.1017/S153759271800289X
  • פרז-ליניאן, א' (2018). דיון על איך דמוקרטיות מתות של סטיבן לויצקי ודניאל זיבלט. פרספקטיבות על פוליטיקה, 16(4), 1101–1102. doi:10.1017/S1537592718003043

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[[קטגוריה:ספרות פוליטית אמריקאית]] [[קטגוריה:דפים עם תרגומים שלא נסקרו]]

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמשת:Mertaro/איך_דמוקרטיות_מתות&oldid=38719793"