משתמשת:Ravit/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Ravit.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Ravit.

מה לעשות:

האדומים המקושרים ביותר

ויקיפדיה:בקשת ערך/פסיכולוגיה

עץ קטגוריות - פסיכולוגיה

משתמש:Ravit/סטטיסטיקת פסיכולוגיה - הערכים הנצפים ביותר בפסיכולוגיה ב- 2008

קצרמרים

דורשי שכתוב

דורשי עריכה

דורשי השלמה

ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/מיזם ערכים חשובים

קטגוריה:ערכים בלי תמונה / ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/מיזם ערכים ללא תמונות

מאגר תמונות חופשיות מסודרות בוויקישיתוף, להתאמה לערכים ללא תמונה


וספציפית, לעבוד על:


טיפול משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטוריה (המשך)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטות טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישיון לעסוק במקצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתיקה וערכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים משפיעים בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול משפחתי בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הזוגי והמשפחתי הופיע רבות בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה שונות.

למשל, בסרט "מר וגברת סמית'", שזורות לאורך העלילה מספר סצינות של טיפול זוגי שעוברים בני הזוג ג'יין וג'ון (שדמויותיהן מגולמות על ידי אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט).

בישראל זכו צופי סדרת הטלוויזיה "בטיפול", שעלתה לשידור ב- 2005, לחזות מדי שבוע בשעה טיפולית של טיפול זוגי אינטנסיבי שעוברים אורנה ומיכאל (עלמה זק ורמי הויברגר), זוג נשוי בקונפליקט, בקליניקה של הפסיכולוג ראובן דגן (אסי דיין). בעונה השניה של הסדרה, ששודרה ב- 2008, הצטרף בנם בן ה- 10 איתי (ניב זילברברג), והטיפול הפך למשפחתי, זוגי ואישי לסירוגין, בהתאם לצורך. גם בגרסה האמריקאית של "בטיפול", "In Treatment", שנרכשה ושודרה ב- HBO ב- 2008, מטפל פול וסטון (גבריאל ביירן) באיימי וג'ק (אמבת' דווידץ וג'וש צ'ארלס), המגיעים אליו לייעוץ זוגי.

גם בסדרות טלוויזיה נוספות בישראל, שעסקו בין השאר בזוגיות ומשפחה, הגיעו הגיבורים לטיפול זוגי או משפחתי. כך למשל, בעונה השלישית של קומדיית המצבים "החיים זה לא הכל", פונים גדי ודפנה נוימן (אבי קושניר וענת וקסמן) לטיפול זוגי, בשל המשבר שהם חווים בנישואיהם אחרי הולדת בתם מיכל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי הארלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

להשלים:

בתחילת דרכו באוניברסיטת ויסקונסין, חיפש הארלו מושאי מחקר מתאימים, ובעקבות מגבלות תקציב ומקום למעבדה ניסה לערוך ניסויים בחולדות, חתולים וצפרדעים, עד שהחל לעבוד עם קופי אורנג אוטנג בגן החיות המקומי, הדומים בטבעם לבני אדם. הניסויים הראשונים שלו בקופים עסקו באינטליגנציה, ובמהלך מטלות זיכרון, מבחני תגובה מושהית והתאמת חפצים שונות, הוא מצא התנהגויות מורכבות של סקרנות, מערכות יחסים והבעות תיסכול בקרב הקופים. בתקופה זו הנחה הארלו את אברהם מאסלו, שהיה אז סטודנט לתואר שני, ויחד חקרו מערכות יחסים של קופים שונים בגן החיות, וגילו דפוסים המביעים היררכיה חברתית.

ב-1932 הקים הארלו את מעבדת הפרימטים הראשונה שלו, במבנה נטוש שהוא ותלמידיו שיפצו בעצמם.

במחקרו המפורסם ביותר, השתמש הארלו בקופי רזוס בני יומם, ובמקום האם הביולוגית שלהם, "יצר" עבורם אם חלופית. האם החלופית הייתה בובת קוף עשויה מחוט תיל, בשתי גרסאות: האחת החזיקה בקבוק חלב (האם המאכילה), והשנייה הייתה עטופה מגבת נעימה (האם המחממת). הארלו בדק למי מה"אמהות" גורי הקופים נקשרים יותר. נמצא שההתקשרות לאם עם המגבת הייתה הרבה יותר חזקה. גם כשחיו הקופים במחיצת שתי האמהות גם יחד, כשהוצג לפניהם גירוי מפחיד הם חיבקו את האם עם המגבת. אפילו כאשר רצו לאכול, ושתי האמהות היו קרובות זו לזו, הם נשענו ברגליהם האחוריות על אם המגבת ושתו חלב מהאם המאכילה.

ממצאים אלה הצביעו על כך שהחום שמעניקה האם לתינוקה, או התמיכה הרגשית ואהבת האם, כפי שהארלו כינה זאת, חשובים לא פחות מהתמיכה הפיזית, כגון הזנה.

כיום סבורים הפסיכולוגים ההתפתחותיים שהתקשרות הילד להוריו איננה קשורה כלל לסיפוק צרכיו הפיזיים, אלא עצם הנוכחות הנעימה של המבוגר.

מדענים רבים, כיום ועוד בתקופת פעילותו של הארלו, סבורים כי רבים מניסוייו היו אכזריים ומיותרים.

ניסוייו של הארלו קיצוניים יותר - הארלו יצר אמהות מחממות ששלפו מסמרים שכשגורי הקופים התקרב אליהם, אותם כינה בסגנונו הישיר "בתולות הברזל". גורי הקופים המשיכו להתקרב אל האמהות למרות זאת.

הארלו גם נודע בכך שלא בחר לנקוט בלשון יפה על מנת לתאר את המתקנים והניסויים שערך על הקופים כך שלדוגמה את מתקן הבידוד לקופים הוא נהג לכנות "בור היאוש". במתקני מתכת קטנים אלו הוחזקו תינוקות קופים לתקופות ממושכות בבידוד מוחלט, חלקם לתקופה של שנה, כדי לבדוק מהי הנקודה בה הם נשברים נפשית. לאחר שלושים ימי כליאה הקופים המבודדים נמצאו מופרעים עמוקות. לאחר בידוד של שנה הקופים בקושי זזו, לא חקרו את סביבתם או שיחקו, ולא היו מסוגלים לקיים יחסי מין. קופים אחרים התאכזרו אליהם. שניים מהם סירבו לאכול והרעיבו את עצמם למוות.

כדי לגלות איך קופים מבודדים יתפקדו כהורים, הארלו יצר את מה שכינה "דרגש אונס", אליו נקשרו קופות מבודדות וקופים עיברו אותן. הקופים לא היו מסוגלים לתפקד כהורים, והתעללו בגוריהם או הזניחו אותם. אמא אחת אכלה את אצבעותיו וכפות רגליו של הגור שלה. אמא אחרת ריסקה את ראשו של הגור שלה, ורובן פשוט התעלמו מצאצאיהן.

ב-1958 מונה הארלו לנשיא אגודת הפסיכולוגים האמריקאיים, אך בתחילת שנות השבעים, כשהתעוררה התנועה לזכויות החיות, כוכבו דעך. מדענים מסוימים סבורים כי אחת הסיבות להתעוררות התנועה הייתה ניסוייו של הארלו.

הארלו נפטר משבץ מוחי.