הפרעה סכיזואפקטיבית
| תחום | בריאות הנפש |
|---|---|
| טיפול | |
| סיווגים | |
| DSM-5 | 295.70 |
| ICD-10 | F25.0, F25.1 |
| ICD-11 |
6A21  |
  | |
הפרעה סכיזו-אָפקטיבית (באנגלית: Schizoaffective disorder)[1][2] היא הפרעה נפשית המאופיינת בשילוב תסמינים של הפרעת מצב רוח קשה (כגון חד־קוטבית - מאניה או דיכאון, או הפרעה דו־קוטבית) עם לפחות שני תסמינים עיקריים של סכיזופרניה (כגון הזיות ומחשבות שווא). שלא כמו סכיזופרניה, הדפוס הסכיזו-אפקטיבי נוטה להיות דפוס של אירועים יחידים, סיכויי ההחלמה מכל אירוע בנפרד טובים, ויש תקופות של צלילות בין האירועים. סיכויי ההחלמה אמנם גבוהים יותר מאלה של סכיזופרניה, אך נמוכים בהשוואה לאלה של הפרעות מצב רוח[3]. האבחנה הוצעה על ידי אמיל קרפלין.[4]
אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבחנה להפרעה סכיזואפקטיבית ניתנת על ידי פסיכיאטר. על פי ה-DSM-V, ההגדרה של הפרעה סכיזואפקטיבית היא:
- במהלך תקופת המחלה, יש אפיזודה דיכאונית מג'ורית,(עם נוכחות של קריטריון A) אפיזודה של מאניה או אפיזודה מעורבת, יחד עם סימפטומים מקבוצה A של סכיזופרניה.
- במהלך התקופה הזו, צריכה שתהא תקופה של שבועיים לפחות הכוללת דלוזיות או הלוצינציות ללא הפרעות מצב רוח.
- במהלך התקופה, מתקיימים סימפטומים של מצב רוח אשר נמשכים חלק נכבד מתקופת המחלה כולה (הפעילה, והשארתית).
- יש לשלול אפשרות שהתמונה הקלינית מקורה בשימוש בסמים או שהיא תוצאת מצב רפואי ידוע.
סוגיות אבחוניות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יש לציין האם ההפרעה דו-קוטבית, או הפרעה דיכאונית מג'ורית.
- יש לציין אם מדובר באפיזודה ראשונה או חוזרת
- יש לציין את מצבו העכשווי של האדם (אם נמצא בנסיגה חלקית של ההפרעה או בנסיגה מלאה שלה, כלומר ללא תסמינים כלל)
- בשלב החריף של המחלה יש פרק זמן של שבועיים לפחות בהם האדם מציג תסמיני סכיזופרניה, ללא תסמיני הפרעת מצב רוח. עם זאת פרק הזמן של התסמינים הסכיזופרניים יהיה קצר משמעותית מפרק הזמן של התסמינים הקשורים להפרעת מצב הרוח בכל אפיזודה.
אבחנה לפי icd-10 היא F25.
שכיחות ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכיחות הפרעה סכיזואפקטיבית הוא כשליש מהשכיחות של סכיזופרניה. השכיחות לאורך החיים עומדת על 0.3%. השכיחות מעט יותר גבוהה בקרב נשים[1]. הטיפוס הדו־קוטבי שכיח יותר בצעירים והטיפוס הדיכאוני שכיח יותר בזקנים.[3]ישנן עדויות (אם כי לא חד משמעיות) שנסיבות חיים שונות כמו חיים בעוני עלולים לתרום להתפתחות ההפרעה[5].
גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם גורמי סיכון גנטיים ופיזיולוגיים: מי שיש במשפחתם הגרעינית חולה סכיזופרניה, הפרעה דו־קוטבית או הפרעה סכיזואפקטיבית נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעה סכיזואפקטיבית[1][3].
מהלך ההפרעה ופרוגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחלה מתחילה בגיל ההתבגרות או הבגרות הצעירה. בחלק מהמקרים היא מתפתחת על רקע של הפרעות אישיות מאשכול א'(פרנואידית,סכיזואידית וסכיזוטיפלית), או הפרעת אישיות גבולית. ההפרעה מתאפיינת באפיזודות חוזרות, או גלים של החמרה, שיכולה לקבל אחת מהצורות האלו:
- גלים סכיזו-דיכאוניים (כוללים מאפיינים של הפרעת אישיות סכיזואידית עם מאפיינים של דיכאון מז'ורי): כולל רגשות אשמה, דיכאון, חוסר ריכוז, חוסר אונים, חוסר-תקווה, חוסר מרץ, חוסר-יוזמה וחוסר התעניינות. יש עיכוב פסיכומוטורי (תגובות איטיות, דיבור איטי), חוסר תיאבון, ירידה במשקל, נדודי שינה ומחשבות אובדניות. מתסמיני הסכיזופרניה נדרשים לפחות שתי קבוצות תסמינים עיקריות: למשל שידור מחשבות רדיפה, הלוצינציות שמיעה משפילות
- גלים סכיזו-מאניים (כוללים מאפיינים סכיזואידים עם תסמיני מאניה): מתאפיין במצב רוח מרומם, פעילות רבה, לעיתים רגזנות, הערכה עצמית מופרזת, מחשבות יחס, מחשבות גדלות, קשיי ריכוז וירידה במעצורים חברתיים. התחלת הגל המאני היא חדה ומהלכו סוער מאוד. מתסמיני הסכיזופרניה נדרשות לפחות שתי קבוצות תסמינים, לרוב מדובר בהלוצינציות שמיעה ובמחשבות יחס.
- גלים מעורבים
- גלים סכיזופרניים
כאשר הגלים הם יותר סכיזופרניים הפרוגנוזה פחות טובה. כשהתסמינים הם בעיקר של מאניה הפרוגנוזה טובה יותר. ההפרעה עלולה לגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד התעסוקתי, החברתי, הבין אישי והאישי: הקשרים החברתיים מצומצמים ומעטים מאוד. תיתכן תמונה של הזנחה עצמית. כמו כן יש בהפרעה זו סיכון מוגבר להתאבדות.
תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלק מהמקרים יש שימוש בחומרים פסיכואקטיביים כצורה של טיפול תרופתי עצמי (Self Medication)[2][6].
סוגיות תלויות תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשוב לקחת בחשבון שמה שנחשב לאמונת שווא בתרבות אחת לא בהכרח ייחשב ככזה בתרבות אחרת. כך שאם אדם מדבר לדוגמה על תופעות כמו שדים, גילגול נשמות ועוד חשוב להבין את ההקשר התרבותי בו נאמרים הדברים[1].
אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעמים רבות ניתנת אבחנה זו באופן זמני לחולים שלא ניתן להחליט מאילו משתי הקבוצות האבחנתיות הם שייכים- האם לסכיזופרניה או שמא להפרעה במצב הרוח. זאת מאחר שבהתקפים החריפים לחולים הללו יש סימפטומים מעורבים הן של סכיזופרניה והן של הפרעה אפקטיבית מג'ורית. כדי להבדיל הפרעה סכיזואפקטיבית מהפרעה אפקטיבית, הכוללת סימנים פסיכוטיים, חשוב לוודא שאצל חולים אלו יש גם תקופות (מעל שבועיים) של הלוצינציות ודלוזיות ללא סימפטומים אפקטיביים.
מצבים רפואיים : יש לשלול אפשרות של מצבים רפואיים שהביאו לתמונה הקלינית, כמו אפילפסיה טמפורלית או היפר-תירואיזם (פעילות יתר של בלוטת התריס), או תסמונת מוחית אורגנית.
סכיזופרניה, הפרעה דו־קוטבית והפרעות דיכאון. כאשר מופיעים תסמיני הפרעת מצב רוח ללא תסמיני סכיזופרניה - תאובחן הפרעת מצב רוח ולא הפרעה סכיזואפקטיבית.
כאשר מופיעים סימני סכיזופרניה בלבד, ללא תסמינים דיכאוניים, מאניים או מעורבי, תאובחן סכיזופרניה.
פרוגנוזה וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרופות: הטיפול הפרמקולוגי הוא מתן תרופות מייצבות (ליתיום, טגרטול) ולעיתים בשילוב עם תרופות אנטי פסיכוטיות . במידה ומדובר בתת-הסוג הדיכאוני, טגרטול יעיל יותר ממתן ליתיום. כאשר יש אפיזודה מאנית יש להעלות את מינון התרופות המייצבות, וכאשר יש דיכאון ניתן להשתמש בנוגדי דיכאון מסוג SSRI.[7]
אשפוז: ייתכן צורך באשפוז, כולל אפשרות של אשפוז כפוי, בן השאר על רקע של סכנה אובדנית (סכנה זו גדולה במיוחד באפיזודות דיכאוניות)[5] ו/או על רקע של מאניה[8]. ככלל אנשים עם האפיזודות הדיכאוניות נוטים פחות להגיע לאשפוז מרצונם בהשוואה לאנשים עם סוגי האפיזודות האחרות[5]
פסיכותרפיה: טיפול פסיכו-סוציאלי כולל טיפול משפחתי, טיפול קוגניטיבי ופיתוח מיומנויות, בין השאר באמצעות תיאום טיפול.[9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הפרעה סכיזואפקטיבית, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
- הפרעה סכיזואפקטיבית באתר NAMI (באנגלית)
- הפרעה סכיזואפקטיבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 American Psychiatric Association, Schizophrenia Spectrum and other psychotic Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), 5th, WDC: American Psychiatric Association, 2013, עמ' 105-110
- ^ 1 2 אגוד הפסיכיאטריה בישראל; ישראל. משרד הבריאות, 10-ICD : הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי / בעריכת: איגוד הפסיכיאטרייה בישראל ומשרד הבריאות., דיונון, 1995. (בעברית)
- ^ 1 2 3 חנן מוניץ (עורך), 8 הפרעות נפשיות פסיכוטיות, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2016, עמ' 191-194
- ^ Roman Kotov, Shirley H. Leong, Ramin Mojtabai, Ann C. Eckardt Erlanger, Boundaries of Schizoaffective Disorder, JAMA Psychiatry 70, 2013-12-01 doi: 10.1001/jamapsychiatry.2013.2350
- ^ 1 2 3 Heslin, Margaret (2014). "An epidemiological investigation into the onset, course and outcome of psychotic major depression and schizoaffective disorder, depressed type".
- ^ Vivian K. Tang, Michele T. Pato, Janet L. Sobell, Terese C. Hammond, Substance use associated with short sleep duration in patients with schizophrenia or schizoaffective disorder, American Journal of Medical Genetics Part B: Neuropsychiatric Genetics 171, 2016-06-01, עמ' 525–533 doi: 10.1002/ajmg.b.32374
- ^ Kruti Joshi, Jay Lin, Melissa Lingohr-Smith, Dong-Jing Fu, Treatment Patterns and Antipsychotic Medication Adherence Among Commercially Insured Patients With Schizoaffective Disorder in the United States, Journal of Clinical Psychopharmacology 36, 2016-10, עמ' 429–435 doi: 10.1097/JCP.0000000000000549
- ^ Ronald Brenner, Kendra Campbell , Krishna Konakondla,, Late Onset Schizoaffective Disorder | Consultant360, www.consultant360.com, 2014 (באנגלית)
- ^ Patrick McGorry, Royal Australian and New Zealand College of Psychiatrists Clinical Practice Guidelines for the Treatment of Schizophrenia and Related Disorders, Australian & New Zealand Journal of Psychiatry 39, 2005-01-01, עמ' 1–30 doi: 10.1080/j.1440-1614.2005.01516.x
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.