טיפול קבוצתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיפול קבוצתי באמנות

טיפול קבוצתי או פסיכותרפיה קבוצתית הוא שיטת טיפול בה מטפל אחד או יותר מטפלים בקבוצה קטנה של מטופלים יחד, כקבוצה מונחית.

לרוב, מתייחס המונח תרפיה קבוצתית לכל סוג של טיפול וייעוץ נפשיים המועברים במסגרת קבוצתית, בין אם הוא נעשה בתפיסה קוגניטיבית התנהגותית, דיאלקטית-התנהגותית, פסיכודינמית, גשטלט, טיפול בהבעה ויצירה, פסיכודרמה ועוד.

במובן הרחב של המונח טיפול קבוצתי, הוא משמש לתיאור כל תהליך עזרה שמתקיים בקבוצה, כולל קבוצת תמיכה, קבוצות לעזרה עצמית, קבוצות 12 הצעדים (AA למשל) קבוצות אימון לרכישת מיומנויות חיים (למשל קבוצה ללמידת יכולות הרפיה או ניהול כעסים), וקבוצות פסיכו-חינוכיות. בתהליכים קבוצתיים של טיפול פסיכודינמי קבוצתי נעשה שימוש בהקשר הקבוצתי ובתהליכים הקבוצתיים המתרחשים בחדר הטיפול, כאמצעי ליצירת שינוי אצל מטופלים, זאת באמצעות בחינת היחסים הבינאישיים שנוצרים בין חברי הקבוצה ב״כאן ועכשיו״, ועבודה על פיתוחם.

קבוצה טיפולית נפגשת לרוב פעם-פעמיים בשבוע, וכוללת 7-15 משתתפים קבועים וכ-1-2 מנחים. המנחים הם לרוב בעלי הכשרה במקצועות טיפוליים (פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי או מטפל באמנויות), שעברו הכשרה גם בהנחיית קבוצות. טיפול קבוצתי מתאים לילדים, נוער ומבוגרים כאחד, הן לסובלים מהפרעות נפשיות והן לאנשים החשים רווחה נפשית. מטרת הקבוצה עשויה להיות ספציפית (למשל קבוצה להתמודדות עם הפרעות חרדה), או רחבה, עמומה ופחות מוגדרת (למשל צמיחה אישית, היכרות מעמיקה יותר של המטופל עם עצמו, יחסים עם סמכות ושיפור במאפייניו האישיותיים, או שיפור מיומנויות בינאישיות).

הגורמים הטיפוליים של יאלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארווין יאלום, פסיכיאטר, חוקר, סופר ומרצה אמריטוס באוניברסיטת סטנפורד בתחומי הטיפול הקבוצתי ואקזיסטנציאליזם, מגדיר בספרו "טיפול קבוצתי: תאוריה ומעשה" 11 גורמים מרפאים הפועלים בכל תהליך של טיפול קבוצתי, ומהווים יתרונות ביחס לטיפול פרטני:

  • אוניברסליות – הכרה בכך שהחוויות והרגשות משותפות לכל חברי קבוצה, וכן כי פעמים רבות מדובר בקשיים אוניברסליים. אוניברסליות מסייעת להסרת תחושת בדידות בקרב ברי הקבוצה, לאימות החוויות שלהם וכפועל יוצא מכך, להעלאת ההערכה העצמית.
  • אלטרואיזם – קבוצה היא מקום בו החברים יכולים לעזור אחד לשני, והחוויה של נתינה לאחר יכולה להעלות את ההערכה העצמית ולעזור בפיתוח דרכי התמודדות אדפטיביות ופיתוח הכישורים הבינאישיים.
  • הפחת תקווה – בקבוצה מעורבת, עם משתתפים בשלבי התפתחות או התאוששות שונים, חברי הקבוצה יכולים לקבל השראה ועידוד ממשתתף שהצליח להתגבר על הבעיות עמן הם עדיין נאבקים.
  • הקניית מידע – אמנם זה אינו בדיוק חלק מהתהליך הטיפולי, אך לעתים קרובות משתתפים מדווחים שהיה מאוד מועיל ללמוד מידע עובדתי מחברי הקבוצה. לדוגמה, על טיפול אפקטיביים, או על שירותים בהם הם השתמשו.
  • חזרה מתקנת על החוויה המשפחתית המרכזית – לעתים קרובות משתתפים מזהים באופן לא מודע את המטפל הקבוצתי וחברי קבוצה אחרים עם הוריהם ואחיהם, בתהליך שהוא צורה של העברה, ספציפית לפסיכותרפיה קבוצתית. הפרשנויות של המטפל יכולות לעזור לחברי הקבוצה להשיג הבנה של השפעת חוויות ילדות על האישיות שלהם, מה שיכול לסייע להם, ללמוד להימנע באופן לא מודע מדפוסים אינטראקטיביים חוזרים מהעבר אשר אינם מסייעים, ואף מפריעים, במערכות היחסים בהווה.
  • פיתוח טכניקות חברתיות – הגדרת הקבוצה מספקת לחברים בה סביבה בטוחה ותומכת ללקיחת סיכונים על ידי הרחבת רפרטואר ההתנהגויות הבין אישיות ושיפור המיומנויות החברתיות.
  • חיקוי (מודלינג)– חברי קבוצה יכולים לפתח כישורים חברתייםבאמצעות התבוננות וחיקוי המטפל, המנחה או חברי קבוצה אחרים. לדוגמה, שיתוף ברגשות אישיים, הבעת אמפטיה, ותמיכה באחרים.
  • לכידות – עלתה הצעה שזה הגורם הטיפולי העיקרי, ממנו נגזרים הגורמים האחרים. בני אדם הם עדר חיות, עם צורך אינסטינקטיבי להשתייך לקבוצות, והתפתחות אישית יכולה להתרחש רק בהקשר הבין אישי. בקבוצה מלוכדת כל החברים מרגישים תחושת שייכות, קבלה ותיקוף אישי.
  • גורמים קיומיים – למידה שעל האדם לקחת אחריות על החיים שלו, ואת ההשלכות של ההחלטותיו.
  • קתרזיס – חוויית ההקלה ממצוקה רגשית דרך ביטוי הרגש בצורה חופשיה ונטולת עכבות. כשחברי הקבוצה משתפים ברגשותיהם בפני קהל תומך וקשוב, הם עשויים לחוש הקלה מתחושות אשמה, חרדה ובושה כרוניות.
  • למידה בין אישית – ישנה עליה ברמת המודעות העצמית כתוצאה מהאינטראקציה עם חברי הקבוצה, שנותנים משוב על התנהגות החבר ועל השפעתו על אחרים.
  • הבנה עצמית – גורם זה חופף ללמידה בין אישית, אך מתייחס להשגת תובנות עמוקות יותר לגבי מקור בעיותיו של המשתתף וכן של המניעים הלא מודעים העומדים בבסיס התנהגותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארווין יאלום ומולין לשץ', טיפול קבוצתי: תאוריה ומעשה, הוצאת כנרת בשיתוף מאגנס, 2007.
  • ג'וסט דרוסט וסידני ביילי, עבודה קבוצתית טיפולית עם ילדים, הוצאת אח, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]