ענת וקסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ענת וקסמן
Anat vaksman 1.jpg
ענת וקסמן, 1992 בקירוב
סוגה מועדפת: בידור
תאריך לידה: 26 ביוני 1961 (בת 54)
מקום לידה: יפו
פרסים: 3 פרסי אופיר
שפה מועדפת: עברית

ענת וקסמן (נולדה ב-26 ביוני 1961) היא שחקנית, מדבבת וקומיקאית ישראלית. זוכת שלושה פרסי אופיר למשחק וחולקת את שיא הזכיות בפרס זה, עם דאנה איבגי ורונית אלקבץ.

ענת וקסמן ומשה איבגי בהצגה "ריבים ואוהבים", המוצגת גם בשם: "רוני רוני ורוני", שכתב יהונתן גפן

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וקסמן נולדה ביפו ובגיל חמש עברה יחד עם משפחתה לירושלים בה גדלה והתחנכה. בנעוריה למדה בתיכון רנה קסין בעיר. מקור משפחתה בירושלים, ואמה ממוצא עיראקי[1].

בשנת 1984, לאחר שירות צבאי, סיימה וקסמן לימודי משחק בבית הספר למשחק בית צבי. את דרכה כשחקנית החלה בתיאטרון באר שבע שם גילמה מספר דמויות במספר הצגות. בשנת 1986 שיחקה לצד ספי ריבלין ודב נבון בסרט "השגעון הגדול" שזכה להצלחה בינונית. וקסמן פרצה לתודעת הקהל כששיחקה בסרט הפרובוקטיבי "לא שם זין" על פי ספרו של דן בן אמוץ. בשנת 1992 שיחקה לצד אורי גבריאל בסרט המפורסם "סיפורי תל אביב", שזיכה אותה בפרס אופיר לשחקנית הראשית. בשנת 1993, שיחקה ב"גולם במעגל" וב-1994 — ב"איש שאהב עברית".

כשנה לאחר מכן, בשנת 1995, שיחקה בסרטו של שמי זרחין "לילסדה" לצד אלון אבוטבול וגילה אלמגור. הסרט זכה להצלחה גדולה בישראל ומחוצה לה והשתתף בפסטיבל העולמי לקולנוע במונטריאול. בשנת 1998 שיחקה בסרטו של עמרי לוי "הסודות של כנרת" לצד גידי גוב. לאחר מכן השתתפה בתוכנית הטלוויזיה "שתוק שואו".

בשנת 2001 החלה לככב בסדרת הטלוויזיה הקומית "החיים זה לא הכל", לצד אבי קושניר ועידן אלתרמן. הסדרה זכתה לביקורות חיוביות מצד מבקרי הקולנוע, ושודרה במשך תשע עונות שלמות, הישג נדיר לסדרת טלוויזיה קומית ישראלית. על משחקה בתוכנית, זכתה וקסמן בשנת 2005 בפרס השחקנית הקומית של השנה בפרס מסך הזהב. הסדרה זכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר. ביולי 2006 עלתה למסך הטלוויזיה תוכנית מערכונים בשם "גומרות הולכות", בה היא מככבת לצד איילת זורר ומיה דגן.

בשנת 2003 שיחקה, לצד איילת זורר ויורם חטב, בסרטו של שבי גביזון "האסונות של נינה". הסרט הופץ במדינות שונות בעולם והשתתף בפסטיבלים נחשבים. בטקס פרס אופיר באותה שנה זכתה וקסמן בפרס שני לשחקנית בתפקיד משני. ב-2004 שיחקה בסרט "על הקו" לצד נתן זהבי, ועל משחקה זכתה בפרס מגוליה. הסרט השתתף בפסטיבלים שונים בארצות הברית. כמו כן, השתתפה בסרט "חבצלת" ועל משחקה קיבלה פרס מוגרבי. בשנת 2005 זכתה וקסמן בפרס קלצ'קין המוענק על ידי קרן התרבות אמריקה-ישראל על השתתפותה בהצגה "מלון פלזה", בו שיחקה לצד שלמה בראבא, בנוסף לזכייתה בשנת 2000 בפרס השחקנית המצטיינת ע"ש אבנר חזקיהו.

לווקסמן קריירה עשירה בתיאטרון הישראלי. היא נמנית עם סגל השחקנים הקבוע של התיאטרון הקאמרי. בין ההצגות בהם השתתפה: "כותרת ראשית","הכתובה", "מיזנטרופ", "דון ז'ואן חוזר מהמלחמה", "חלום ליל קיץ", ו"גיסתו של גולדין" בתיאטרון באר שבע; "אמא קוראז'", "נורה - בית הבובות", "אהבה מאוחרת", "בשם האהבה", "ראש משוגע", "מכתבי אהבה", "רכוש נטוש", "בית ברנרדה אלבה", "יחסים מסוכנים", "פיגמליון", "חברות הכי טובות", "כטוב בעיניכם", "קוויאר ועדשים", "שירת הקאמרי" ו"הבדלה" בקאמרי; "הבית של מרווין" ו"סילביה" בתיאטרון בית ליסין, ו"סוף טוב" של הקאמרי.

היא שיחקה גם בגרסה הטלוויזיונית של "חברות הכי טובות", לצד קרן מור ושרה פון שוורצה, ששודרה ב-2007 בערוץ הוט 3, ובסדרת הטלוויזיה "גומרים הולכים". באותה שנה שיחקה בסרט "נודל" של איילת מנחמי, עליו זכתה בפרס אופיר השלישי שלה. בשנת 2008 שיחקה במיני-סדרה "חקירה פנימית", ששודרה ב-yes stars-5.

וקסמן דיבבה את דמותה של מאדאם הוץ', המורה לתעופה, בסרט הראשון בסדרת הארי פוטר – "הארי פוטר ואבן החכמים", ואת דמותה של העיתונאית ריטה סקיטר בסרט הרביעי בסדרה – "הארי פוטר וגביע האש".

בשנת 2013 קיבלה תפקיד ראשי בסרט "בננות", בבימויו של איתן פוקס.

ב-2014 השתתפה בסדרה ״משפחה טובה״, בה גילמה את אם המשפחה, לצד ליאור אשכנזי, יערה פלציג ואחרים.

החל מספטמבר 2014 היא מגלמת את מאשה במחזהו של כריסטופר דוראנג "וניה, סוניה, מאשה ושפיץ" בקופרודוקציה של תיאטרון חיפה והתיאטרון הקאמרי.

החל מיוני 2015 היא מגלמת את גב' ז'ורדן במחזהו של מולייר "גם הוא באצילים" בתיאטרון הקאמרי.

התבטאות לאחר הבחירות לכנסת העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2015, שלושה שבועות לאחר הבחירות לכנסת העשרים, שודר בערוץ 2 הסרט התיעודי "שתי מדינות, עם אחד" של דני קושמרו, שבו התראיינה וקסמן‏[2]. במסגרת הראיון, התייחסה לתוצאות הבחירות וטענה כי בניגוד להצבעה לשמאל, הצבעה לימין אינה רציונלית. בתוך כך אפיינה את המצביעים לליכוד: "סליחה אבל השוקולדים זה המלך ש... זה האלה שצועקים 'רק ביבי! רק ביבי! וקללה. הוא אומר להם "ערבים" והם יוצאים מהחורים... אין עם מי לדבר, זה עמים אחרים לצערי"‏‏[3]. דבריה של וקסמן עוררו סערה ציבורית ותקשורתית רבה, והיא הואשמה בגזענות כלפי המזרחים, באטימות ובהתנשאות על תושבי הפריפריה[4]. וקסמן הגיבה לסערה: "דיברתי מתוך כאב אמיתי. אני בת ללוחם אצ"ל נכה צה"ל. אמי ממוצא עיראקי, אני דור עשירי למשפחה ירושלמית. גזענית אני לא! אני דואגת למדינה שלי ורוצה שינוי כמו רבים"‏[5]. בנוסף, התראיינה בתוכנית "פגוש את העיתונות", כשנשאלה האם היא מתנצלת, לא התנצלה מפורשות וטענה כי דבריה לא היו גזעניים, אך הטון היה מתנשא ועל כך היא מתנצלת: "בתמימות לב נפלתי למקום שלא התכוונתי [...] אני באה מבית מאוד מאוד ימני, אבא שלי, כל השנים מאוד ניתבו אותי.. וסתמו לי את הפה ומטומטמת ומדברת שטויות, וכשסוף סוף אני מגבשת לעצמי דעה אז שוב סותמים לי את הפה ומחרימים אותי [...] על מה עושים לי פה לינץ'? לא הייתי צריכה להתראיין ואני לצערי לא אתראיין יותר". את הראיון סיימה בדמעות: "זה סיוט ואני רוצה שהוא יגמר"‏[6].

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וקסמן הייתה נשואה לשחקן הקאמרי אוהד שחר, ולהם שני ילדים. כיום היא מתגוררת בשיכון בבלי בתל אביב.

אחיה, הסופר יוסי וקסמן, כתב את הרומן "השחקנית" המבוסס על מערכת היחסים ביניהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודמת:
1991 - דפנה רכטר
פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר לשנת
1992 - ענת וקסמן ( "סיפורי תל אביב")
הבאה:
1993 - חגית דסברג
קודמת:
2002 - מאיה מרון
זוכת פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
לשנת 2003 - ענת וקסמן ("האסונות של נינה")
הבאה:
2004 - חני פירסטנברג
קודמת:
2006 - רותם אבוהב
זוכת פרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
לשנת 2007 - ענת וקסמן ("נודל")
הבאה:
2008 - אוולין הגואל