משתמש:Avneref/חזי אשל
{{הבהרת חשיבות עם זמן|זמן=13.12.2012}}
| לידה | 1931 בבגדד, עיראק |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1936 |
| כינוי | חזי |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1947–1980 (כ־33 שנים) |
| דרגה |
 סגן אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת יום הכיפורים | |
יחזקאל (חזי) אשל (נולד ב-4 בינואר, 1931), הוא סגן אלוף לשעבר בצה"ל, ששימש בתפקידי פיקוד בחטיבות גבעתי, גולני, ובתפקידי מטה במטכ"ל ובהג"א.
נולד בבגדד, עיראק בשם יחזקאל בטאט. עלה לישראל עם משפחתו בשנת 1936.
בגיל 16 הצטרף לחי"ש הפרברים שפעל בתל אביב, ובמסגרתו נשלח לאייש עמדות הגנה על תל אביב ועל הרטוב. בנובמבר 1947, בעקבות ההכרזה באו"מ, ולפני שמלאו לו 17, גויס להגנה והוצב בחטיבת גבעתי, שהוקמה באותו היום. הוא הוצב בגדוד 53, בפיקודו של יצחק פונדק. במלחמת העצמאות השתתף עם הגדוד בעשרות פעולות, ביניהן הקרב לכיבוש הכפר כרתיה במבצע מוות לפולש, כיבוש הכפר מראר ליד תל נוף, ועוד. לאחר הקרב על כרתיה עמד הכוח תחת התקפות נגד של המצרים. אשל חילק תחמושת לעמדות תחת אש האויב, ועל כך זכה בציון לשבח בלתי רשמי מאת מפקד הפלוגה[1].
אחרי מלחמת 1948 הועבר לחיל האוויר, ולמד בבית ספר מכין לאימונים אוויריים, בהדרכתו של המדען סעדיה עמיאל. משם נשלח לקורס קצינים, ובסיומו הוטל עליו להקים את מערך המילואים של כנף 4 בבסיס חצור. ב-1954 חזר לחיל הרגלים, ומונה למפקד מחלקה בגדוד 51 של חטיבת גבעתי. עבר קורס קציני מודיעין, ובמבצע קדש שימש כמפקד היאחזויות על גבול מצרים, ויחידתו פתחה לתנועה את הכביש לרפיח. אחרי המבצע עבר קורס קומנדו בהדרכתו של גדעון מחניימי, ופיקד על יחידה 150 בגבול מצרים[2]. שימש כראש לשכת פיקוד הדרום, תחת האלופים חיים לסקוב וחיים הרצוג. עבר קורס מפקדי פלוגות, והדריך בבה"ד 1. עבר לחטיבת גולני, שם שימש כמ"פ בגדוד 12. השתתף במבצע סנונית בכפר הסורי נוקייב. ב-1965 סיים לימודים בפו"מ, ולאחריו שימש כראש ענף תכניות אימונים במה"ד אימונים במטכ"ל.
במלחמת ששת הימים שירת כמפקד בסיס הטירונים (בא"ח) של חטיבת גולני, והשתתף בקרבות לכיבוש צפון השומרון ותל פאח'ר. לאחר המלחמה שימש כקצין ההדרכה של פיקוד הצפון. ב-1970 מונה להיות מפקד העיר קרית שמונה, שהייתה אז עיירת ספר שהופגזה במטחים רבים של רקטות קטיושה משטח לבנון. אשל יצר קשרים טובים עם תושבי העיירה ועם בכירי המועצה המקומית. בתחילת 1973 מונה לראש הענף לביטחון לאומי באגף התכנון, ענף שהיה אחראי להכנת משק המדינה לשעת חירום, וקשרי הצבא עם משק לשעת חירום. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים חזר לקרית שמונה המופגזת, וסייע בארגון ההגנה האזרחית בעיירה ובקיבוצים שסביבה.
ב-1975 שימש מפקד מחוז לכיש[3], ואחר מכן מפקד נפת ג'נין. השתחרר מצה"ל בשנת 1980.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חזי אשל נשוי לעדנה לבית אלון (אלפרוביץ), ילידת תל אביב, שמשפחתה נספתה בשואה. לזוג ארבעה ילדים.
בנו הבכור, אמיר אשל, הוא מפקד חיל האוויר[4].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "ביום העשירי... קרבות כרתיה בשלהי עשרת הימים," "מערכות" גליון 86, אוגוסט 1954
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עד הלום, סיפורו של גדוד 53, חטיבת "גבעתי" תש"ח, עמ' 239; משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2005
- ^ מפקד פיקוד הדרום, חיים לסקוב, הדיח את מפקד היחידה הקודם בעקבות ביקורת שערך שם, ומינה את אשל תחתיו. בהמשך מינה את אשל לראש לשכתו.
- ^ ביטחונט, פורטל הביטחון של ישראל
- ^ בטקס חילופי מפקד חיל האוויר שנערך בבסיס חצור ב-14.5.2012, אמר המפקד הנכנס, אמיר אשל: "כאן ניצב גם אבי, לוחם בן 16 בחטיבת גבעתי תש"ח, עם משחררי בסיס "קסטינה" ודרום הארץ, באמצעים דלים ורוח איתנה. היום עומדת כאן עוצמה אווירית אדירה לתכלית זהה - הבטחת קיומם של העם והמדינה."
קטגוריה:ישראלים במלחמת העצמאות קטגוריה:חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים -- דואר זה נשלח על ידי Lostam למשתמש Avneref באמצעות תכונת "שליחת דואר אלקטרוני למשתמש זה" בוויקיפדיה.