משתמש:IWBFY/סוכנות

סוכנות אישית

סוכנות (Agency) במדעי החברה מוגדרת כיכולת של אנשים לפעול באופן עצמאי ולבחור את הבחירות שלהם בעצמם - לפיכך, אותם פרטים הם סוכנים לעצמם. לעומת זאת, חלקים רבים במבנה חברתי (למשל מעמד חברתי, דת, מין, אתניות, יכולות, מנהגים) משפיעים או מגבילים סוכן והחלטותיו. השפעת המבנה החברתי על הסוכן לא הוכרעה באופן חד משמעי, לא ברור עד כמה פעולותיו של האדם מוגבלות על ידי מערכות חברתיות. עם זאת יש הטוענים כי אחד לא יכול להתקיים ללא השני. הסוכן מיישם את העקרונות של המבנה החברתי בו הוא חי אך המבנה החברתי מורכב מהפעולות של האנשים שחיים בו. אם מספיק אנשים יפעלו בדרכים אחרות המבנה ישתנה.

הסוכנות של האדם היא היכולת העצמאית של האדם לפעול על פי רצונו. יכולת זו מושפעת ממבנה האמונה הקוגניטיבית אשר נוצר באמצעות חוויותיו, והתפיסות המוחזקות על ידי החברה והפרט, על המבנים והנסיבות של הסביבה בה אנו נמצאים והמצב אליו הם נולדים. אי הסכמה על מידת הסוכנות גורמת לעיתים קרובות לסכסוך בין הצדדים, למשל הורים וילדים.

היסטוריה

התפיסה הכוללת של סוכנות הייתה קיימת מאז עידן הנאורות בה היה ויכוח האם חופש האדם התבטא באמצעות רציונליות אינסטרומנטלית או פעולה מוסרית ונורמלית. ג'ון לוק טען כי החופש מבוסס על אינטרס עצמי. דחייתו את הגישה המסורתית לתקופתו של האמנה החברתית הובילה לתפיסת הסוכנות כיכולת של בני האדם לעצב את הנסיבות בהן הם חיים. ז'אן ז'אק רוסו בחן תפיסה אלטרנטיבית של חופש זה על ידי מסגרתו כצוואה מוסרית. היה פילוג בין ממדי הפעולה הרציונליים-תועלתניים והלא-רציונליים-נורמטיביים אליהם התייחס עמנואל קאנט. קאנט ראה בחופש רצון אינדיבידואלי מקורקע נורמטיבי, המנוהל על ידי הציווי הקטגורי. רעיונות אלה היוו נקודת המוצא לחששות בנוגע לפעולה לא רציונאלית, מונחית נורמה בתיאוריה הסוציולוגית הקלאסית בניגוד לדעות על הפעולה האינסטרומנטלית הרציונלית.

הגדרות אלה של סוכנות נותרו ללא עוררין עד למאה התשע עשרה, אז החלו הפילוסופים לטעון כי הבחירות שבני האדם מכתיבים על ידי כוחות שאינם בשליטתם. לדוגמא, קרל מרקס טען שבחברה המודרנית אנשים נשלטו על ידי האידיאולוגיות של הבורגנות, פרידריך ניטשה טען שהאדם עושה בחירות המבוססות על רצונותיו האנוכיים של עצמו, או על "הרצון לשלטון", והמפורסם ביותר, פול ריקר הוסיף את פרויד - כחבר שלישי ב"בית הספר לחשדנות "- שהביא בחשבון את הגורמים הלא מודעים של ההתנהגות האנושית.

תחושת סוכנות

רק לאחרונה הוגים התחילו לחקור באופן אמפירי את הגורמים הרבים שגורמים לאדם להרגיש כאילו הוא בשליטה - במיוחד בשליטה בפעולה גופנית. הפסיכולוג החברתי דניאל ווגנר דן כיצד "אשליית שליטה" עלולה לגרום לאנשים לקחת קרדיט על אירועים שהם לא גרמו. תחושות כאלה של סוכנות מתרחשות במיוחד במצבי לחץ, או כאשר תוצאות האירוע היו כאלה שהאדם רצה (ראה גם הטיה לטובת העצמי). ג'נט מטקאלף ועמיתיה זיהו היוריסטיקות נוספות, או כללי אצבע שאנשים משתמשים בהן כדי לבחון את הסוכנות. אלה כוללים "מודל קדימה" שבו המוח משתמש בשני אותות לשפוט סוכנות: משוב מתנועה, אך גם "עותק מתרחש" - חיזוי נפשי כיצד אמור להרגיש אותו משוב תנועה. עיבוד מלמעלה למטה (הבנת מצב והסברים אפשריים אחרים) גם עשוי להשפיע על הבנת הסוכנות. יתר על כן, נראה כי החשיבות היחסית של יוריסטיקה של אחד על פני אחר משתנה עם הגיל.

מנקודת מבט אבולוציונית, הרעיון של סוכנות מועיל בכך שהוא מאפשר לחיות חברתיות לחזות את מעשיהם של אחרים. אם אדם רואה בעצמו סוכן מודע, הרי שבאופן טבעי, הסוכנות תהיה אינטואיטיבית לאחרים. מכיוון שניתן להסיק את כוונותיו של אחר, ההנחה של סוכנות מאפשרת לאמוד את הכוונות לפעולות שמישהו אחר עשוי לבצע.

בתנאים אחרים, שיתוף פעולה בין שני נבדקים עם תחושת שליטה הדדית הוא מה שמגדיר ג'יימס מ. דאו, פרופסור חבר לפילוסופיה במכללת הנדריקס, כ"סוכנות משותפת". על פי מחקרים שונים על השקפות אופטימיות של שיתוף פעולה, המודעות לעשייה משותפת מרמזת כי חוויית הסובייקטים העוסקים בשיתוף פעולה כרוכה בחוויה חיובית כאן ועכשיו של הפעילות בשליטה משותפת. סוכנות משותפת מגדילה את כמות השליטה בין משתפי פעולה בכל מצב נתון, אשר בתמורה, עלולות להיות השפעות שליליות על אנשים שהשותפים בסוכנות משותפות באים איתם במגע. אם סוכנות משותפת מוחזקת על ידי שני אנשים שכבר נמצאים בעמדת כוח, תחושת הסוכנות המוגברת של השותפים משפיעה באופן ישיר על הנחותים מהם. תחושת הסוכנות של הנחותים תפחת ככל הנראה בשליטתם המשותפת של הממונים בגלל גורמי הפחדה ובדידות. למרות ועבודה משותפת למען מטרה משותפת נוטה לגרום לתחושה מוגברת של סוכנות, לעלייה בתחושת השליטה עשויות להיות השלכות רבות בלתי צפויות.

סוכנות על פי היוסון

מרטין היוסון, חבר במרכז יורק ללימודי בינלאומי וביטחון, אוניברסיטת יורק, מתאר שלושה סוגים של סוכנויות: פרטנית, סמכותית וקולקטיבית. סוכנות פרטנית היא כאשר אדם פועל מטעמו, ואילו סוכנות סמכותית היא כאשר אדם פועל בשם מישהו אחר (כגון מעסיק). סוכנות קולקטיבית מתרחשת כאשר אנשים פועלים יחד, כמו תנועה חברתית. היוסון גם מזהה שלוש תכונות של בני אדם שמולידות סוכנות: כוונה, כוח ורציונליות. בני אדם פועלים מתוך כוונה ומכוונים למטרה. יש להם גם כמויות שונות של יכולות ומשאבים וכתוצאה מכך לחלקם יש יותר כוח מאשר לאחרים. לבסוף, בני אדם משתמשים בשכל שלהם כדי להנחות את מעשיהם ולחזות את השלכות מעשיהם.

סוכנות בשיח

בעבודתו על סוכנות שיחה מגדיר דייוויד ר. גיבסון את הסוכנות כפעולה המקדמת את מטרותיו האידיואינקרטיות של השחקן לנוכח אילוצים מקומיים שיש בהם כדי לדכא את אותה פעולה ממש. אילוצים כגון מי מדבר, כיצד משתנה ההשתתפות בין המשתתפים ואילוצים אקטואליים ורלוונטיים יכולים להשפיע על האפשרות להביע סוכנות. ניצול הרגע בו "הרופפות" של אילוצים מסוג זה מאפשר, מאפשר למשתמשים לבטא את מה שגיבסון מכנה "סוכנות דיבורים".

סוכנות ומיניות

הסוכנות המינית היא היכולת לקבל החלטות הקשורות למיניותו האוטונומית של הפרט, והיא מרכיב חשוב בזהות המינית של הפרט המובילה למיניות מיטבה. מרכיב נוסף של הסוכנות המינית הוא ההכרה של החברה בזהות המינית של הפרט. הכרה זו מושפעת מגורמים חברתיים שונים ביניהם נטייה מינית, גזע, מעמד, גיל וביטוי מגדרי. השפעות אלו גורמות לכך שהמעמד החברתי של הפרט מושפע בנוסף מהמיניות שלו. החברה מגדילה את הכרתה במיניותו של הפרט ככל שהיא מתקרבת בספקטרום להטרונורמטיביות, מה שיוסיף למעמדו החברתי של הפרט. לכן, פרטים אלו יפתחו סוכנות מינית חזקה יותר. דבר זה מדגיש את הקשר בין סוכנות פוליטית לסוכנות מינית.

נקודת המבט של אוכלוסיות מחולשות, ובפרט אנשים עם מוגבלות וקווירים, מראות כי סוכנות מינית היא לא מותרה שיש להתייחס אליה כשלב מתקדם במאבק לשוויון זכויות אלא כמאבק שחרור של קבוצות מוחלשות.

תוצאות של מחקר שנערך בקרב 320 נשים צעירות הראה כי להורים יש תפקיד מכריע ביצירת הסוכנות המינית לילדיהם. הורים היוצרים מרחב בו מתבגרים מרגישים תמיכה רגשית, תמיכה באוטונומיה ותקשורת מינית המקבלת את סוג המיניות שהילד רוצה לעסוק בה, מובילה למבוגרים בעלי אחריות מינית, בעלי תחושת סוכנות חזקה ולכן עם גישה חיובית למין.

סוכנות, קהילה ומגדר

מצד אחד נטען כי הסוכנות היא התנהגות גברית טיפוסית בעוד שקהילתיות היא התנהגות נשית טיפוסית, והחברה מצפה מכל אחד מהם להתנהג בהתאם לתפקיד שלו. בניגוד לכך נטען כי ההבדל המגדרי בהתנהגות נובע מכך שאנשים נוהגים באופן עקבי עם התפקידים החברתיים שלהם ולכן לא קיים קשר ישיר בין סוכנות למגדר אם כי עקיף.  תפקידים כמו עקרת בית, מזכירה או אחות נחשבים נשיים והם דורשים מאדם להיות קשוב לצרכים של אחרים, לגלות הבנה ואמפתיה שאלו מאפיינים של התנהגות קהילתית. לעומת זאת, גברים תופסים תפקידים תובעניים יותר במקום העבודה, תפקידים הדורשים התנהגות סוכנית. תיאוריית התפקידים החברתיים טוענת כי הבדלים אלו גורמים לכך שהתנהגות גברית תתפרש כסוכנית ונשית כקהילתית.

מחקרים אחרים מראים כי יש לשקול מחדש את הקשר בין מגדר להתנהגות סוכנית או קהילתית ולייחס את סוג התנהגות של הפרט לפי מעמד חברתי. מחקרים אלו מראים כי נשים בעלי מעמד חברתי גבוה יותר ונשים שהחברה ציפתה מהם להתנהגות סוכנית פעלו באופן סוכני בדומה לגברים. עם זאת גברים ממעמד נמוך יותר הראו התנהגות קהילתית יותר אך שונה מזו של נשים. המסקנה ממחקרים אלו היא שהתנהגות סוכנית מקושרת למעמד חברתי מאשר למגדר הפרט, בעוד שהתנהגות קהילתית אכן מושפעת ממגדר של הפרט.