פול ריקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פול ריקר
Jean Paul Gustave Ricœur
Paul Ricoeur Balzan.png
לידה 27 בפברואר 1913
ואלנס, צרפת
פטירה 20 במאי 2005 (בגיל 92)
או-דה-סן, צרפת
השקפה דתית נצרות פרוטסטנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה לאמנויות של פריז, אוניברסיטת רן, תיכון אמיל זולא ברן, סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
  • אוניברסיטת פריז מערב נאנטר לה דפאנס
  • אוניברסיטת שטרסבורג
  • אוניברסיטת שיקגו
  • האוניברסיטה הקתולית הצרפתית של לוון
  • הפקולטה לאמנויות של פריז
  • Protestant Faculty of Theology in Paris
  • תיכון דיפי-דה-לום עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט Maurice Lagueux, Jacques Garelli, Néstor García Canclini, Gilbert Romeyer-Dherbey, Marcien Towa, Francis Jacques, Didier Franck, פרנסואה לארואל, Serge Valdinoci, Pierre-Jean Labarrière, Éric Blondel, Gwendoline Jarczyk, Olivier Abel, Monique Schneider, Jean Borella, Fatma Chamakh Haddad, Jean-René Ladmiral, Robert Nadeau, Jacques Poulain, Bernard Sichère, Bernard Quelquejeu, André Moreau, Maurice Bellet, Paul Valadier, Jean-Michel Palmier, Paulin Hountondji, Alain Houziaux, Nicolas Grimaldi, Jean-François Marquet, Pierre Caussat, Francis Kaplan, Monique Castillo עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם פילוסופיה קונטיננטלית
תחומי עניין פנומנולוגיה, הרמנויטיקה, פסיכואנליזה, פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה של השפה, פילוסופיה פוליטית, ספרות
עיסוק פילוסוף, תאולוג, מרצה באוניברסיטה, מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ היידגר, גדמר, פרויד, קאנט, הגל, קירקגור, הוסרל, יאספרס, לוינס, ארנדט,
השפיע על דרידה, מרלו-פונטי, מקינטאייר, יובל, עמנואל מקרון[1][2]
מדינה צרפת
פרסים והוקרה פרס בלצן (1999)
פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (2000)
פרס פאולוס השישי הבינלאומי (2003)
פרס גורדון ג. לאינג (1985)
Grand prix de philosophie (1991)
פרס ד"ר לאופולד לוקאס (1989)
פרס קרל יאספרס (1989)
פרס אוסקר פפיסטר (2000)
פרס הגל (1985)
עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
www.ricoeursociety.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פול ריקרצרפתית: Jean Paul Gustave Ricœur;‏ 27 בפברואר 191320 במאי 2005, צרפת) היה פילוסוף צרפתי שנודע בעיקר בשילוב שערך בין מספר תחומים: תיאור פנומנולוגי, פרשנות הרמנויטית ופסיכואנליזה. ככזה, הוא קשור בשני הרמנויטים-פנומנולוגיים מרכזיים אחרים, מרטין היידגר והנס גאורג גדמר, וכן בהגותו של זיגמונד פרויד.

גישתו ההרמנויטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויד ופילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את גישתו ההרמנויטית החל ריקר לפתח בעקבות הקריאה בהנס גאורג גדמר, והיא זכתה לביטוי משמעותי ראשון בספרו "פרויד ופילוסופיה". בפרקים הראשונים של ספר זה ריקר הציג את המתודה הפרשנית אותה פיתח ובהמשך הספר ניתח באמצעותה את התאוריה הפרשנית-פילוסופית של זיגמונד פרויד.

בעמודיו הראשונים של הספר, מבקש ריקר לטעון שלמילים ולמשפטים ישנה יותר ממשמעות אחת וזה מתוך המקום של ריבוי המשמעויות שהמהלך ההרמנויטי נדרש. ריקר מציב במרכז הניתוח שלו את המשפט, וטענתו המרכזית הראשונה נוגעת בקשר שבין המילה למשפט: המשפט מצמצם משמעויות מסוימות שהמילה יכולה להחזיק, אולם גם פותח את עולם המשמעות לשדה נרחב יותר. יש כאן כיווץ באלמנטים מסוימים ופתיחה של אחרים. חלק מהמשמעויות הן, כמובן, על פני השטח אולם חלקן גם מתחתיו (זה הבסיס שעליו נבנית התזה על הרמנויטיקה של חשד והרמנויטיקה של אמונה). מבחינת ריקר, הטקסט קורא לנו לחקור אותו, וזאת על בסיס תפיסה מסוימת של השלם. כדי להבין את השלם, עלינו להיכנס מעט לגישה הפנומנולוגית של ריקר: הפנומנולוג מחפש את המהות בתופעות ובחוויות השונות. המהות הזו מתגבשת מתוך ההבנה שלנו את החוויה, והיא מתגבשת אצל הפנומנולוג בכלים של אינטואיציה. ההרמנויטיקן נוסח ריקר מגלה בעזרת האינטואיציה איזושהי מהות אותה הוא מנסה לפענח שלב אחר שלב באמצעות שני כלים הרמנויטיים: ההרמנויטיקה של החשד וההרמנויטיקה של האמונה. שני הכלים ההרמנויטיים הללו, אותם מיד נציג, מתבססים על קריאה מדוקדקת ועל ניתוח פרשני מסוג ה-exegesis (מה שבשיח התלמודי זכה לשם "סוד"). שני סוגי ההרמנויטיקות הללו, מודה ריקר, לא מסוגלים להבין את הטקסט במלואו: הם משנים במידה מסוימת את המהות אותה אנו מבינות ומבינים. לכן, הרעיון הוא להשתמש בשני הכלים גם יחד, כדי שיאזנו האחד את השני וימנעו מאיתנו להיחשף להטיות קיצוניות.

בהרמנויטיקה של חשד, ששמה המדויק יותר הוא "הרמנויטיקה של דה-מיסטיפיקציה" (ואותה ריקר עזב כעשר שנים מאוחר יותר, ראו בהמשך), הרעיון הוא לחתור מתחת למשמעויות שעל פני השטח בתופעה הנראית מתוך מטרה לחשוף את המשמעויות החבויות. בהרמנויטיקה של אמונה, הרעיון הוא להאמין לטקסט המנותח ועל בסיס זה לשאול לאן טיעוניו מכוונים, לאן רעיונותיו מאפשרים להגיע. עם ההרמנויטיקה מהסוג הראשון מזהה ריקר שלושה אדונים (מרקס, ניטשה ופרויד), אולם מהר מאוד הוא מוסיף שגם שלושתם מבצעים הרמנויטיקה משני הסוגים. הבחירה בהם כאדונים של חשד מבוססת על הכלים החדשים שהם בחרו לפתח ולהציע, ולא על סך פרשנויותיהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פול ריקר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Socrates thumb.png ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופים ובנושא צרפת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.