משתמש:Rsmr

עמדות חברתיות, סטיגמות וסטראוטיפים כלפי אנשים עם מוגבלות הן אחד המכשולים העיקריים לשילובם המלא בחברה. התקשורת מתאפיינת בגישה שמרנית מסורתית, הבוחרת להדגיש את מוגבלותו של הנכה, וכאדם שאיננו מסוגל לתפקד ולהשתלב בחברה. היא נוטה להציג אנשים עם מוגבלות בצורות סטראוטיפיות שונות. מן הצד האחד, כחלשים, כקרבנות, חסרי אונים וחסרי כוח. ומן הצד השני, כגיבורים, כמושאים להערצה שעל אף מוגבלותם הצליחו להגיע הישגים.

התקשורת יכולה לתרום רבות לשינוי סטראוטיפים, ובכוחה לקדם גישה חיובית יותר בייצוג אנשים עם מוגבלות, אולם בפועל מיוחסות לה השפעות של שימור וחיזוק הסטראוטיפים.

פרדיגמות לתפיסת נכות

המודל הרפואי

לפי תפיסה זו, מסתכלים על המוגבלות כבעיה רפואית של האדם. לכן, לפי מודל זה, שיטת הטיפול מתחילה באבחון השוני והמוגבלות ביחס לשאר בני אדם. ההתמקדות הנה בכך שהמטופל יגיע לרמה בריאותית ורפואית גבוהה כמה שיותר, כך שיהיה כשאר בני האדם. כלומר, ההתייחסות היא שהמוגבל אינו נורמלי, והמטפלים באים לעשות עמו חסד ולהחזירו למוטב. גישה זו , אשר נותנת תחושת נחיתות למוגבל, שלטה לאורך השנים, ועד היום היא השולטת במקומות רבים. על פי המודל, המוגבל מסווג קודם כל על פי יכולותיו ובעיותיו הרפואיות, וכך יתייחסו אליו בעתיד. בהתאם לאבחנה זו נקבע עבורו היכן יוכל ללמוד, במה יוכל לעסוק, היכן יגור ועוד. פעמים רבות, גישה זו גורמת לאכזבה עצומה בקרב מוגבלים, אשר קיוו להגיע להישגים מסוימים, ובעקבות האבחנה הרפואית מנועים מהם.

המודל החברתי

תפיסה זו, הולכת ותופסת את מקומה של קודמתה, והנה מבוססת על ההבנה שהמוגבלות נובעת מיחס וגישת החברה. כלומר, במקום שהחברה תבצע את תפקידה, ותדע להכיל את כל פרטיה בצורה הרמונית, ישנם קבוצות אנשים שהקיאה מתוכה מסיבות שונות. גישה זו תפסה תאוצה בארצות הברית בשנות ה70 של המאה ה20, אז פתחו ארגוני נכים במאבק למען זכויותיהם. בתחילה עיקר המאבק היה מוכוון כלפי יחס החברה אל בעלי מוגבלויות, אך עם הזמן הלך המאבק והתרחב גם למען אפשרות שילוב מלא בחיי החברה- הנגשת כלל חיי החברה- בצד החברתי והפיזי. בישראל, תפיסה זו נכנסה לתודעה מעט אחרי, אך כעת הנה משמעותית בין במישור החוקתי, 'מלמעלה', ובין במישור החברתי, 'מלמטה'. במישור החוקתי, נחקקו חוקים רבים המחייבים נגישות שתאפשר השתלבות מלאה של אנשים עם מוגבלות. השיא הגיע בשנת 1998, אז נחקק חוק 'שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות', אליו נוסף תיקון בעניין נגישות בשנת 2005.

במישור החברתי, בשנות ה90 של המאה ה20, ארגוני הנכים בישראל פתחו אף הם במאבק, שהוביל להכרה רבה במצבם, ובין היתר גם להתקדמות במישור החוקתי.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח – 1998. "אדם עם מוגבלות" מוגדר בחוק כאדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים.

החוק קובע כי זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות. בנוסף מגדיר החוק את זכותו של אדם עם מוגבלות לקבל החלטות הנוגעות לחייו, ומעודד העדפה מתקנת לאנשים עם מוגבלויות.

בתחום התעסוקה החוק קובע כי אסור להפלות אדם בגלל מוגבלותו בקבלה לעבודה, בתנאי העבודה ובקידום בעבודה וזו בתנאי שהוא כשיר לתפקיד. על מקום העבודה לבצע התאמות לעובד כל עוד לא יוטל בכך על המעביד נטל בלתי סביר.

מטרת החוק להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, לעגן את זכותו לשוויון בכל תחומי החיים,  ולתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי יכולותיו.

עדכונים לחוק:

נגישות - בשנת 2005 תוקן חוק השוויון והוסף פרק הנגישות הקובע את החובה להנגיש מבנים, תשתית וסביבה וכן הנגשת השירות הניתן לציבור באופן שאנשים עם מוגבלות יוכלו להשתמש בו בחופשיות.

ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות - בשנת 2010 חוקק מחדש סעיף 9 לחוק כהוראת קבע ובוטל סעיף 18  הסעיף מטיל חובה על מעביד המעסיק יותר מ-25 עובדים לפעול לקידום ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיו.

דפוסי ייצוג של נכים:

דפוס ייצוג של נכים חולקו על פי קלוגסטון (1994) לשניים. המסורתית אשר מציגה את הנכה כלא מתפקד מבחינה רפואית, והמתקדמת התופסת את הנכים כמונמכים על ידי החברה. התנאים החברתיים המפלים מהווים את מקור הבעיה, משום שהופכים את האדם עם המוגבלות הגופנית לנכה=מודל הבנייתי. החלק העיקרי של דימויי הנכים היינו פועל יוצא מהמודל הרפואי הרואה את הנכות כפגם המחייב טיפול, ומציע סיוע בשביל לשקם את הנכה ול"נרמל" אותו. דימויים המבוססים על הגישה הרפואית פונים אל הלא נכים ומציגים את הנכה דרך עיניהם. על פי דימויים אלה הנכה אמור להתגבר על המכשולים המוצבים בדרכו אך בו בזמן הוא אינו יכול לעמוד ברשות עצמו. לאורך ההיסטוריה הנכה מוצג כאיום על המבנה התקין של החברה, או כמושא לרחמים. דימויים אלה אינם מאפשרים שינוי חברתי. קמה במאמרו מתאר סטראוטיפים לייצוגם של נכים:                                                                       

1. האיום המרושע- הנכה מסומן כסוטה או כרשע מבלי לומר זאת במפורש, ומיוצג כמאיים וככזה אין מקום לערער על מיקומו השולי.
2. הממורמר- אדם עם נכות שאינו מסתגל לנכותו ומוגבלותו ובעקבות כך הוא ממורמר, מלא כעס וטינה כלפי עצמו וכלפי כולם ואינו מסוגל להגיע להשלמה עצמית.
3. המעמסה- אדם עם נכות מהווה מעמסה חברתית, על האחרים מוטלת החובה לטפל בו ולדאוג לצרכיו.
4. "עדיף שימות"- לקות גופנית אינה מאפשרת חיים עצמאיים ומאושרים לפיכך, המוות עדיף על פני חיים אומללים.
5. הקרבן האומלל- הנכה כדמות של אדם נזקק, חסר אונים, בלתי עצמאי. לנכה גורל אכזר, אין לו כישורים "נורמליים" ולכן הוא מעורר רחמים.
6. נכה העל- נכה המגשים את הדימוי הנפוץ של הנכות כדבר שיש להתגבר עליו ,ולא ללמוד לחיות ולשרוד אותו. זהו סטראוטיפ קל לעיכול על ידי הלא-נכים משום שהוא מוכיח כי ניתן להתגבר על כל המכשולים ואף להגיע להישגים.

מוגבלות בראי התקשורת

לאורך ההיסטוריה התקשורת בעולם בכלל מציגה אנשים עם מוגבלות באור לא מדויק ואף משפיל. היא נוטה להציגם בצורות סטראוטיפיות שונות, התורמות להדרתם וריחוקם מן החברה. לתקשורת תפקיד מרכזי במימוש חופש הביטוי, מחויבת לאפשר גישה שווה לכלל הציבור, ולמתן ביטוי למגוון התרבותי של החברה הישראלית. במציאות עקרונות אלה מתממשים באופן בלתי מספק.

התקשורת מתיימרת להפגין ניטרליות, אולם בפועל היא צינור בה עוברות הדרישות הכמוסות של הקבוצות החזקות בחברה. כך בהתאם, השיח התקשורתי על יופי ואסתטיקה מדרג את השלמים בגופם בראש המדרג, ו"הפגומים" בתחתית. עבור אנשים עם מוגבלות המרחב התקשורתי הוא בין המקומות היחידים בו יש להם הזדמנות להתוודע אל הכלל, בייחוד שתהליכים חברתיים דוחקים אותם אל שולי השיח החברתי.

הדימוי הרווח בשיח התקשורתי בנוגע לנכים היינו של אומללים, חסרי אונים, שגורלם התאכזר אליהם.

במחקר שערכו גולד ואוסלנדר בניתוח תוכן של מאמרי עיתונות שעסקו בנכים בתקשורת בישראל, נמצא שהתקשורת הישראלית נוטה לאמץ את המודל הרפואי-מסורתי. היא מדגישה את קשייהם של אנשים עם נכויות ומציגה אותם ככאלה המתקשים לתפקד בחברה. בתקשורת הפופולרית התופעה הרווחת היא מחיקה של הנכות ושל בעליה, אם כי לא באופן גורף. מידי פעם בפעם מגיחים אל תוך השיח התקשורתי אנשים המתמודדים עם מוגבלות אולם כפי שמצא קמה, הם מוצגים על קצוות הרצף. בקצה האחד של הרצף כפחותי ערך, כקרבנות וכאומללים. ובקצה השני שלו כגיבורים נערצים.

אחד הייצוגים של הנכים בתקשורת היינו כנכה העל- אלו נכים אשר בזכות הישג כלשהו (קידום מקצועי, נישואין לבן זוג שאינו חולה, הישגים ספורטיביים ועוד) מצליחים לקחת חלק במרחב הציבורי והתקשורתי, והם נתפסים כמודל להזדהות וחיקוי.

התקשורת משתמשת בהנגדה בין ייצוגי הנכים, כך שנכים ממוקמים בקצוות ציר האנושיות ולא במרכזו הנורמלי. באופן הזה, התקשורת מעבירה מסר כפול בנוגע לנכים: מן הצד האחד, סיפורי הצלחה של אנשים המתמודדים עם נכות המעבירים מסר שאנשים עם מוגבלויות יכולים לחיות חיים מלאים ומאושרים. ומן הצד השני, מסר ההצלחה עלול לייצר ציפיות שלא כל האנשים המתמודדים עם מוגבלויות יכולים לעמוד בהן, כתוצאה מכך, אם הם נכשלים זה מיוחס לאישיותם וחולשתם.

התקשורת יכולה לעודד שוויון בכך שתציג את דימוי הנכה הנורמלי, החי חיים נורמטיביים. על מנת לקדם גישות חיוביות יותר קיים צורך ביצירת מושגים חדשים ומתאימים בייצוג הנכים.

תפיסת הייצוג בעיני אנשים עם מוגבלות

אנשים המתמודדים עם מוגבלות מסרבים לקבל את דימוי הנכה המסכן, הקרבן. הם אינם מסכימים ליטול את התגיות והתפקידים שהחברה מייעדת להם.

הנכים מבקשים לנכוח במרחב הציבורי ובשיח התקשורתי באופן בו הנכות שלהם איננה מוסתרת אך גם איננה מודגשת. הם רוצים להיות מוצגים בפני הכלל באופן אינטגרלי- כאדם שלם. ככאלה שאינם מצטיינים במיוחד או סובלים במיוחד, אלא ייצוג "רגיל" שבו הנורמליות היא זו המודגשת.

לקריאה נוספת

• אוסלנדר, ג., וגולד, נ., (2001). אי-שוויון בתקשורת כלפי אנשים עם מוגבלות. בתוך נ. ישובי ( עורכת), הדרה ודימוי שלילי: אי שוויון בתקשורת הישראלית (עמוד 52-57). ירושלים: האגודה לזכויות האזרח בישראל.
• גופמן, א. (1983) סטיגמה. תל אביב: רשפים. (פרק 1: סטיגמה וזהות חברתית, עמוד 3-40).
• קמה, עמית (2002) "אם שמים אותי על המסך, משמע אני קיים": דרכי התמודדות של הומואים עם הכחדתם הסמלית הנתפסת. סוציולוגיה ישראלית, 4(1), 143-191.
• Disability as masquerade‏
• Tom Siebers - Literature and Medicine, 2004

ראו גם

• נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
• נגישות ישראל

קישורים חיצוניים

• חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 באתר ויקיטקסט.
• חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
• אתר נגישות ישראל.