משתמש:S h a y z e r/זו ארצנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זו ארצנו היה ארגון ימני קיצוני אשר הוקם בחודש יולי 1994 מתוך כוונה ליצור גל מחאה ציבורי נרחב נגד יישום הסכמי אוסלו. מייסדי הארגון היו משה פייגלין ושמואל סקט, אשר דגלו במדיניות של מרי אזרחי בלתי אלים והובילו את המאבק בהתאם, במטרה לשבור את מחסום הציות ובכך לפורר את לגיטימיות הממשלה המכהנת בראשות יצחק רבין‏‏[1].

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנס הייסוד של זו ארצנו התקיים בשנת 1994, אם כי היסודות הונחו כבר בחודש דצמבר 1993 במלון "אשל הנשיא" באריאל בו התקבלה ההחלטה לצאת למהלך יזום שתכליתו הכפלת מספר המאחזים ברחבי יהודה ושומרון. כוח האדם, הארגון והניסיון היו התשתית הראשונית להקמת הארגון.

הנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד שלושת המנהיגים, הוכנה במטה זו ארצנו רשימה המפרטת שרשרת פיקוד בת שלושים חברים, זאת בשל המאסרים התדירים של בכיריה, המחייבים התארגנות מחדש. המטרה הייתה להבטיח את המשך קיומה של המנהיגות בשטח, גם בסיטואציה בה הנסיבות ירוקנו את השורות‏‏[2].

אידיאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זו ארצנו נולדה מתוך התנגדות להסכמי אוסלו שנחתמו בין ישראל בראשות ממשלת יצחק רבין לבין אש"ף, ארגון שחרור פלסטין. מהות ההסכמים הייתה הכרה הדדית של הצדדים זה בזכות הקיום של זה ויישום ראשוני של הנוסחא שטחים תמורת שלום. זו ארצנו תפסה את הסכמי אוסלו כבגידה במדינה ובאזרחיה היהודים.

סממנים מובהקים לתפיסה זו הייתה בבחירת השם ובבחירת הסמל לארגון. השם, זו ארצנו, מהווה הדגשה של התפיסה הרואה בכל שטח ארץ ישראל קניין יהודי בלבד. הסמל הכיל את הכיתוב, זו ארצנו, לצד ציור המפה והמנורה. הניסיון היה ליצור סממנים המקושרים והמזוהים הן ביהדות והן בציונות, זאת כדי ליצור מכנה משותף וקונצנזוס רחב ככל הניתן שיוביל לגיוס המוני‏‏[3].

מנהיגות זו ארצנו הניחה כי מחאה קונבנציונלית תזכה בסיקור תקשורתי מינימליסטי, אם בכלל, ובכך הניסיון ליצור גל המחאה ציבורי ייכשל. התחושה הייתה כי הן הממשלה והן התקשורת דוחקות לשוליים את רחשי הלב של ציבור גדול, מתנכרות לו ואף יוזמות דמוניזציה נגדו‏‏[4]. בשל כך, זו ארצנו בחרה ונקטה במחאה אלטרנטיבית בדמות מרי אזרחי בלתי אלים. הכוונה הייתה לכפור בפרהסיה בחוקי המדינה ובכך לכרסם בלגיטימיות הממשלה המכהנת. להשקפת חברי זו ארצנו, התנגדות זו הייתה מימוש מתבקש של דמוקרטיה מתגוננת שהרי הממשלה בראשות יצחק רבין מתנהלת כדיקטטורה המסרבת לתת ביטוי גם למתנגדיה. מבחינתם, היה צורך אקוטי בשבירת מחסום הציות האוטומטי‏‏[5].

זו ארצנו חרטה שלושה כללים מרכזיים שהנחו אותה לאורך שנות המאבק: הראשון, התנגדות לאלימות, הן פיזית והן מילולית. השני, צמצום מקסימלי של הסכנות והנזקים הכרוכים במאבק. השלישי, נכונות מלאה לשאת בכל מחיר שיידרש לשלם, כולל כניסה לבית הסוהר‏‏[6].

מהלכים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרי האזרחי בו נקטה זו ארצנו קיבל ביטוי אופרטיבי ביוזמות רבות ומגוונות שרובן כוונו ליצירת תהודה תקשורתית ואהדה ציבורית שתוביל להרחבת המחאה נגד הממשלה המכהנת בראשות יצחק רבין.

המהלך המרכזי הראשון היה הניסיון להקים מאחזים רבים ברחבי יהודה ושומרון. התוכניות נכתבו וגיוס המשאבים והציבור הושלם, אך בשל דחייה חוזרת של תאריך היציאה לדרך הציבור איבד את התלהבותו ואת מוכנותו ובמקביל גורמי הביטחון כגון צה"ל והמשטרה הספיקו לאסוף אינפורמציה ולהתכונן בהתאם. מהלך זה הסתיים בהצלחה נקודתית בלבד. מאחזים בודדים הוקמו וגם הם פונו במהירות. הסיקור התקשורתי היה דל יחסית.

לאור כישלון המהלך, בייחוד מהבחינה התקשורתית, הבינו בזו ארצנו כי המאבק האמיתי הינו בזירה הארצית. הקמת מאחזים נוספים אומנם תשרת את המאמץ ההתיישבותי אך התרומה למאמץ המחאתי תהיה דלה. פייגלין ביקש ליצור מהלך שיזכה לתהודה ולאהדה ברמה הארצית‏‏[7].

המהלך המרכזי השני היה חסימת צמתים. הניסיון היה לזכות באותה תהודה תקשורתית ואהדה ציבורית דרך מהלך רחב היקף בתוך גבולות הקו הירוק. אנשי זו ארצנו ותומכיהם הונחו לחסום צמתים מרכזיים ברחבי הארץ במקביל ובכך ליצור פקקים ארוכים וממושכים שישתקו את התחבורה. מהלך זה הוכתר כהצלחה אדירה. בחודש אוגוסט 1995 נחסמו 78 צמתים מרכזיים ברחבי הארץ והתחבורה שותקה, אלפים נאלצו להמתין בפקקים וכוחות גדולים של המשטרה ושל מג"ב נשלחו לפזר את ההפגנות. בד בבד, נוצלה ההמולה להקמת 15 מאחזים נוספים ביהודה ושומרון‏‏[8]. יום זה סימן את התמורה בהתייחסות לזו ארצנו. מקבוצה קיקיונית שנדחקה לשוליים הפכה זו ארצנו לקבוצה שזוכה לסיקור מקיף בכלי התקשורת, לטיפול מסיבי מצד גורמי הביטחון ולאהדה הולכת וגוברת בציבור.

מהלכים נוספים אותם יזמה זו ארצנו היו הפגנות תדירות מבלי לבקש רישיון, תהלוכות, משמרות מחאה, אי תשלום מיסים, החרמת מפקד האוכלוסין, ניסיון להפיל את קווי המתח ולגרום להפסקת חשמל ברחבי הארץ, שיבוש נאום ראש הממשלה בכנס בינלאומי, שחרור כבשים בחוצות ירושלים וכד'. ניכר כי רוב המהלכים כוונו בייחוד לתקשורת. הניסיון היה למשוך תשומת לב בדרכים יצירתיות ולהשתחל לסדר היום הציבורי, זאת כדי להפוך את הסיקור התקשורתי לכלי המשרת את אינטרס הנהגת זו ארצנו לפנות לכלל הציבור ובכך להרחיב את גל המחאה.

כתב אישום - מדינת ישראל נגד פייגלין ואחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להתרחבות זו ארצנו ולאחר רצח רבין שהכתים את כל מחנה הימין, הוגש כתב אישום בגין המרדה נגד פייגלין, סקט ואלון. מדובר בכתב אישום תקדימי שהרי קודם לכן טרם התרחש מקרה בו חל שימוש בחוק ההמרדה נגד גוף אופוזיציה. במהלך החקירות המשיכו חברי זו‏‏[9] ארצנו בקו המרי האזרחי והשיבו לכל שאלות החוקרים תשובה אחת זהה: "זוהי חקירה פוליטית, אין לי מה לומר"‏‏[10]. במהלך המשפט שהתקיים מול שלושה שופטים, בחר פייגלין ליטול את מושכות הייצוג והפך את האולם לבמה אותה ניצל כדי לפרוס את משנתו‏‏[11]. מקץ חצי שנה הסתיים המשפט והשניים, פייגלין וסקט, נמצאו אשמים בהמרדה (אלון נבחר לכנסת במהלך המשפט וזכה בחסינות). גזר הדין חייב את פייגלין לרצות ששה חודשי מאסר‏‏[12].

יש לציין כי גזר הדין בתיק זה אומנם ראה בפייגלין ובסקט אשמים בהמרדה אך הייתה בו גם ביקורת נגד הממשלה ונגד המשטרה. השופטים ציינו כי הממשלה הייתה צריכה להטות אוזן קשבת לאותן השקפות הסותרות את מדיניותה ולתת להן ביטוי שהרי בסירובה לנהוג כן דחקה את הנאשמים ואחרים לדרך הקלוקלת בה בחרו. בנוסף, השופטים ציינו כי המשטרה נהגה במפגינים באלימות מיותרת, בייחוד נוכח בחירת זו ארצנו במדיניות של מרי אזרחי בלתי אלים‏‏[13].

גלגולים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח רבין סימן את התמורה השנייה בהתייחסות לזו ארצנו. ההלם והחרון בציבור כלפי מחנה הימין יצר אווירה בה נתפסה כגוף קיצוני ואף מסוכן. המשפט שהתנהל נגד מנהיגיה רק ליבה את ההסתייגות ממנה. בנוסף, המהפך בשלטון בו זכה בנימין נתניהו בכס ראש הממשלה הקהה את חשש הציבור ממסירת שטחים לידי הרשות הפלסטינית והתחושה הייתה שהמשך המאבק מיותר.

מקץ חודשים אחדים התברר כי בנימין נתניהו חש מחויב להסכמי אוסלו אותם ירש מהממשלה הקודמת ואף מתכוון לכבד אותם בהסתייגויות קלות. משה פייגלין ושמואל סקט בחרו לזנוח את המרי האזרחי והתייצבו לצד מוטי קרפל ומיכאל פואה בקבוצת "מנהיגות יהודית" הדוגלת בקידום המנהיגות האמונית, זו השואבת את תפיסתה וסמכויותיה מהיהדות. המטרה המרכזית התחלפה. השאיפה ליצור מחאה נגד השלטון במסגרת זו ארצנו התחלפה בשאיפה ליצור חלופה לשלטון במסגרת מנהיגות יהודית‏‏[14].

מתוך הלקחים שהופקו מהתנהלות זו ארצנו, היה ברור לשניים כי היכולת לשנות מדיניות הינה תוצר של כוח פוליטי בלבד. הנחת יסוד זו הובילה בשנת 2000 את חברי "מנהיגות יהודית" להתפקד בהמוניהם למפלגת הליכוד וליצור בה חטיבה מגובשת‏‏[15]. מידי פריימריס מתמודדים ראשי החטיבה בפריימריס מתוך ניסיון להשתחל למקום ריאלי ברשימה ולהפוך לחברי כנסת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏"ציוני דרך, תשנ"ד - תשס"א". מנהיגות יהודית. כתובת האתר: http://he.manhigut.org/content/view/3168/212‏; פרסלר, ר. (19.12.2008). "בחירות 2009: ליכוד: מסע הקסם המסתורי של משה פייגלין". הארץ OnLine. כתובת האתר: http://www.haaretz.co.il/1.1368318
  2. ^ ‏דולב, מ. (1995). "העם זה אני". נקודה, 188, 40-36. עמ' 37 ‏
  3. ^ ‏פייגלין, מ. (1997). במקום שאין אנשים. ירושלים : מצודה. עמ' 107‏
  4. ^ ‏פייגלין, מ. (1997). במקום שאין אנשים. ירושלים : מצודה. עמ' 41‏
  5. ^ ‏פייגלין, מ. (1997). במקום שאין אנשים. ירושלים : מצודה. עמ' 59-60‏
  6. ^ ‏פייגלין, מ. (1997). במקום שאין אנשים. ירושלים : מצודה. עמ' 97‏
  7. ^ ‏דולב, מ. (1995). "העם זה אני". נקודה, 188, 40-36. עמ' ‏38
  8. ^ ‏"מדינה סתומה". (09.08.1995). ידיעות אחרונות, 1.‏
  9. ^ ‏"חופש הביטוי והזכות להפגין". (1996). האגודה לזכויות האזרח בישראל. כתובת האתר: http://www.acri.org.il/Story.aspx?id=161 ‏
  10. ^ ‏פייגלין, מ. (1997). במקום שאין אנשים. ירושלים : מצודה. עמ' 198‏
  11. ^ ‏פייגלין, מ. (1997). במקום שאין אנשים. ירושלים : מצודה. עמ' 212‏
  12. ^ ‏פייגלין, מ. (1997). במקום שאין אנשים. ירושלים : מצודה. עמ' 250‏
  13. ^ ‏ויס, ה. (1998). "להיות איש". נתיב, 65, 81-80. עמ' 80; ‏פייגלין, מ. (1997). במקום שאין אנשים. ירושלים : מצודה. עמ' 12‏ ‏
  14. ^ ‏פרסלר, ר. (19.12.2008). "בחירות 2009: ליכוד: מסע הקסם המסתורי של משה פייגלין". הארץ OnLine. כתובת האתר: http://www.haaretz.co.il/1.1368318 ‏
  15. ^ ‏פרסלר, ר. (19.12.2008). "בחירות 2009: ליכוד: מסע הקסם המסתורי של משה פייגלין". הארץ OnLine. כתובת האתר: http://www.haaretz.co.il/1.1368318
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:S_h_a_y_z_e_r/זו_ארצנו&oldid=24750609"