מוטי קרפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוטי קרפל
אין תמונה חופשית
לידה 1953 (בן 67 בערך)
חיפה
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרדכי (מוטי) קרפל (נולד ב-1953) הוא אידאולוג, עיתונאי ופוליטיקאי ימני ישראלי, ממקימי תנועת "מנהיגות יהודית".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרפל נולד בחיפה בשנת 1953, ולמד בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה[1]. ב-1970 התגייס לצה"ל והתנדב לסיירת אגוז. קרפל עבר מסלול הכשרה כלוחם בסיירת ולחם במלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה עבר קורס קצינים ועשה הסבה לשריון, שם שירת כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה בסיני[2]. לאחר שחרורו למד פילוסופיה באוניברסיטת חיפה ובגיל 27 חזר בתשובה ולמד במכון מאיר ומרכז הרב. במהלך פעילות פוליטית נגד פינוי סיני, הכיר את אשתו אביבה. בשנת 1993, בתקופת הסכמי אוסלו, היה קרפל לסרבן הגיוס הראשון בישראל שסירב להתגייס לשירות מילואים בשל מדיניותה של ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין למסור חלקים מארץ ישראל, לשיטתו.[3] באמצע שנות התשעים הקים מוטי קרפל את תנועת "חי וקיים" יחד עם יהודה עציון. התנועה עסקה, בין היתר בהגדרה חדשה של הציונות ושל ההתיישבות, לאור תורת הרב קוק. בנובמבר 1995 הקים יחד עם משה פייגלין ושמואל סקט את תנועת מנהיגות יהודית, ובשנת 1999 התמודד במסגרתה כמועמד יחיד בבחירות לכנסת ה-15 תחת רשימה בשם "מנהיגות יהודית לישראל",[4] אך פרש מהמירוץ שלושה ימים לפני הבחירות. כראש מנהיגות יהודית נחקר במסגרת פרשת עמותות הליכוד. בין השנים 2004–2010 ערך את כתב העת "נקודה".

קרפל מתגורר בהתנחלות בת עין שבגוש עציון, נשוי ואב לשמונה.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטי קרפל הוא אידאולוג בזרם האמוני של הציונות הדתית. הגותו מושפעת בעיקר מהגותו של הפילוסוף שבתי בן-דב. בספר של קרפל "המהפכה האמונית", הוא מתאר את שקיעת הציונות הקלאסית והתנוונותה לתרבות הדוניסטית חסרת שורשים המגובה על ידי קבוצות פוליטיות אינטרסנטיות. מנגד הוא מתאר את עליית הכוחות האמוניים, שהם בעיקר קבוצות בתוך הציבור הדתי הלאומי שמקורבות לאידאולוגיה של הרב צבי יהודה קוק שלטענתו, יחליפו את הציונות הקלאסית המתפוררת.

קרפל מפתח את תפיסתו של פרופסור אדריאן הייסטינגס על העדר תפיסה לאומית בתרבות הערבית ובאסלאם, ומסביר בכך את המלחמות הפנימיות בארצות ערב ואת העדר הפתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני.[5]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המהפכה האמונית, לכתחילה, ירושלים, תשס"ג, 2003.
  • על ציר הזמן, לכתחילה, ירושלים, תשס"ו, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים ושיעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים שבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי קרפל, באתר "בהשקט ובבטחה".
  2. ^ ירעם נתניהו, שליפות עם מוטי קרפל, באתר nrg‏, 31 באוקטובר 2006.
  3. ^ רחל גיני, "קרע את המרקם", נקודה, גיליון 171, ספטמבר 1993
  4. ^ "רשימות המועמדים לכנסת החמש עשרה", בילקוט הפרסומים
  5. ^ מוטי קרפל, ‏"על הקשר המפוקפק בין לאומיות לאסלאם הערבי", השילוח 6, ספטמבר 2017
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.