משה פייגלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה פייגלין
Moshe Feiglin (cropped).jpg
לידה 31 ביולי 1962 (בן 56)
כ"ט בתמוז ה'תשכ"ב
חיפה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליכוד, זהות - תנועה ישראלית יהודית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הליכוד - ישראל ביתנו, הליכוד
חבר הכנסת
5 בפברואר 2013 – 31 במרץ 2015
(שנתיים ו-7 שבועות)
כנסות ה־19
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
משה פייגלין בכנס שדרות לחברה, 2015

משה זלמן פייגלין (נולד ב-31 ביולי 1962, כ"ט בתמוז ה'תשכ"ב) הוא יושב ראש מפלגת זהות וחבר הכנסת לשעבר מטעם הליכוד. כיהן כסגן יושב ראש הכנסת התשע עשרה, והיה ראש חטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד. ייסד את תנועת "זו ארצנו" בתקופת הסכמי אוסלו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה זלמן פייגלין, בנם של יעקב צבי ואסתר, ילידי אוסטרליה[1][2], נולד בחיפה. נצר לאדמו"רי חב"ד. סב סבו יעקב צבי פייגלין[3] עלה עם משפחתו לישראל בעלייה הראשונה מרוסיה הלבנה והייתה בין מייסדי המושבה משמר הירדן הישנה[4]. אביו יעקב צבי, שירת במשטרת היישובים העבריים והיה מראשוני תעשיית הטקסטיל בישראל.

בילדותו עבר עם משפחתו לרחובות, שם למד בבית הספר "תחכמוני" ואחר כך בישיבה התיכונית אור עציון. שירת בצה"ל כקצין לוחם במערך האב"ך שהיה שייך בעבר לחיל ההנדסה הקרבית והשתחרר בדרגת סרן. לאחר שחרורו, הקים את חברת גלישת המצוקים הראשונה בישראל[5] שעסקה בתחזוקה חיצונית של בניינים גבוהים. במקביל הקים חברת הזנק, שאת הבעלות עליה העביר בזמן הסכמי אוסלו, עקב פעילותו בתנועת זו ארצנו. לפרנסתו עבד באותה העת כמפעיל מנוף.

פעילות חוץ פרלמנטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זו ארצנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19921995 פעל פייגלין נגד הסכם אוסלו ובמסגרת זו הקים עם בני אלון ועם שמואל סקט את תנועת "זו ארצנו", כתגובה למה שכינה בספרו "בגידת ארגוני המתנחלים". תנועת זו ארצנו תמכה ונקטה במרי אזרחי בלתי אלים, ובכלל זה ערכה, כפעולת מרי, הפגנות וחסימות כבישים. במהלך הפגנות אלו התעמתו אנשי התנועה מספר פעמים עם משטרת ישראל. ב-6 באוגוסט 1995 נעצר פייגלין במהלך הפגנה בלתי חוקית, והוגש נגדו כתב אישום בעוון התקהלות אסורה. פייגלין הורשע בבית משפט השלום, והוטל עליו מאסר על תנאי לשישה חודשים וקנס בסך 10,000 ש"ח. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה[6].

בשנת 1997 הורשע פייגלין בגין פעילותו בתנועת "זו ארצנו" בעבירת המרדה ובפרסום דבר המרדה בעקבות קריאתו לציבור לבצע מעשים בלתי חוקיים, לתפוס מאחזים ביהודה ושומרון ולחסום צמתים מרכזיים במדינה כמחאה על הסכמי אוסלו[7]. פייגלין נדון ל-18 חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים בפועל. נוסף על כך, הופעל נגדו באופן חופף המאסר על תנאי לשישה חודשים שהיה תלוי נגדו. פייגלין ריצה את עונשו בעבודות שירות.

מנהיגות יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ריצוי עונשו, הקים את תנועת מנהיגות יהודית, שהוציאה לאור עלון שבועי, ניהלה קמפיין לבחירתו של פרופ' ירמיהו ברנובר לתפקיד נשיא המדינה, ובשנת 1999 הריצה את מוטי קרפל בלבד בבחירות לכנסת ה-15 ברשימה בשם "מנהיגות יהודית לישראל"[8], אך פרשה מהמירוץ שלושה ימים לפני הבחירות[9].

ב-2 באוגוסט 2000 נעצר פייגלין פעם נוספת לאחר שניסה להיכנס להר הבית בכוונה להתפלל על ההר. הוא הורשע בעבירות של התקהלות אסורה ושל הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו[10][דרושה הבהרה].

בשנת 2008 הוכרז פייגלין כאישיות בלתי רצויה בבריטניה, בנימוק שהתבטאויותיו נגד הפלסטינים ליבו שנאה ומשום שכינה את מוחמד "אכזר ורמאי". פייגלין כתב בתגובה: "היות שטרוריסטים בעלי שם, כמו איש החזבאללה איברהים מוסאווי - דווקא מתקבלים אצלכם בברכה, אני מבין שמדיניותכם היא עידוד ותמיכה בטרור"[11].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפלגת הליכוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגלין נואם במרכז הליכוד, דצמבר 2008

בשנת 2000 התפקדו פייגלין ותומכיו לליכוד כ"חטיבת מנהיגות יהודית". אנשי מנהיגות יהודית כונו לעיתים בשם "פייגלינים"[12]. פייגלין אמר כי הליכוד הוא המרחב היחיד המאפשר צמיחת מנהיגות אמונית למדינת ישראל, ולפיכך יש לתמוך בו אף שמפלגות אחרות עשויות להיות ימניות יותר[13]. פייגלין התמודד כמה פעמים על ראשות הליכוד וראשות הממשלה. בהתמודדותו הראשונה על ראשות המפלגה לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה זכה ב-3.5% מקולות המצביעים. הוא הצהיר אז שימשיך לרוץ לראשות הליכוד עד שינצח.

הבחירות לכנסת השש עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד ריצתו לראשות הליכוד, התמודד פייגלין בבחירות המקדימות במרכז הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה בשנת 2003, והגיע למקום ה-39 ברשימת המועמדים. עקב הרשעתו הפלילית, היה פייגלין מחויב על פי חוק להצהיר על הרשעתו ולבקש כי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית יחליט, לפני הגשת רשימת המועמדים, אם זו עבירה שיש עמה קלון. פייגלין לא פנה מיוזמתו, וגם הליכוד לא יזם פנייה כזו. יושב ראש הוועדה החליט לפסול את הכללתו של פייגלין ברשימת הליכוד גם משום שלא יזם את הפנייה וקבע גם שיש בעבירה קלון[14]. בעתירה של פייגלין לבג"ץ, קיבל בית המשפט את הטיעון הטכני (שפייגלין לא יזם את הפנייה ליושב ראש) ואישר את הוצאתו מהרשימה[15]. בג"ץ החזיר את הדיון בשאלת הקלון לוועדת הבחירות. השופט יעקב טירקל, שמונה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, קבע כי בעבירה אין קלון[16]. היועץ המשפטי עתר בשל כך לבג"ץ, אך העתירה נדחתה בשל חוסר רלוונטיות (העתירה הוגשה מספר חודשים לפני תום 7 שנים ממועד ריצוי העונש ולא נראו בחירות מוקדמות באופק)[17].

הבחירות לראשות הליכוד ב-2005–2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 2005 זכה פייגלין בכ-7,000 קולות, שהם 12.4% מהמצביעים של מתפקדי הליכוד, בבחירות המקדימות לראשות התנועה ובמקום השלישי, לאחר בנימין נתניהו וסילבן שלום. במקביל, החלו ניסיונות של מקורבי נתניהו להדיחו מהליכוד ולמנוע את התמודדותו לכנסת ה-17[דרוש מקור]. בעקבות הלחצים, ועל אף שיו"ר ועדת הבחירות של הליכוד קבע כי במעשיו של פייגלין אין קלון ושהוא כשיר להיבחר לכנסת, הסיר פייגלין את מועמדותו לכנסת. הוא נימק את הצעד הזה בכך שבמתכונתה הנוכחית של הכנסת הוא מעדיף לפעול מחוצה לה, ושאינו רוצה להיות שותף למצג השווא של הדמוקרטיה בישראל; או כלשונו: "חושש להיכנס לבקבוק שבכיסו הקטן של אהרן ברק"[דרוש מקור].

בעקבות החלטת מרכז הליכוד לקיים בחירות מקדימות ב-14 באוגוסט 2007, הודיע פייגלין כי יתמודד במירוץ לראשות הליכוד. לפני הבחירות הוגשה בקשה לוועדת הבחירות של הליכוד למנוע את התמודדותו, בנימוק שמשנתו נוגדת את ערכי הליכוד. מנגד טען פייגלין כי ערכיו הם הקרובים יותר לערכי הליכוד. בקשה זו נדחתה. סיסמתו של פייגלין בהתמודדות זו הייתה: "משה פייגלין – כי יש לו א-לוהים". לבסוף הגיע פייגלין שני מבין שלושת המועמדים (השלישי היה דני דנון), עם קרוב ל-9,000 קולות שהיוו 23.4% מקולות הבוחרים (לעומת 72.8% לנתניהו)[18].

הבחירות לכנסת השמונה עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה פתח פייגלין בקמפיין תחת הסיסמה "פייגלין, אפשר להאמין". על אף שנתניהו פעל בדרכים שונות להקטנת כוחו, נבחר פייגלין למקום ה-20 ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת, מקום הנחשב ריאלי ברשימה, בקבלו 12,270 קולות שהם כ-25.3% מקולות המצביעים. ב-11 בדצמבר 2008 התקבלה עתירה לוועדת הבחירות של הליכוד שהגיש אופיר אקוניס, שבעקבותיה נדחק פייגלין למקום ה-36[19]. בבחירות עצמן זכה הליכוד ב-27 מנדטים, נתניהו נבחר בשנית לראשות הממשלה, ופייגלין נותר מחוץ לכנסת.

הבחירות לראשות הליכוד 2012 ולכנסת התשע עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לראשות הליכוד בינואר 2012, התמודד שוב פייגלין מול נתניהו, וזכה לכ-23.2% מקולות הבוחרים.

בפריימריס לקראת הכנסת התשע עשרה ב-26 בנובמבר 2012, זכה פייגלין בהישג השיא שלו ונבחר במקום ה-15 ברשימה, לאחר שקיבל 26,472 קולות. ברשימה המאוחדת עם מפלגת ישראל ביתנו הוצב פייגלין במקום ה-23, ובעקבות זאת נבחר כחבר הכנסת, ומעט לאחר מכן מונה לסגן יושב ראש הכנסת.

פייגלין היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הפנים והגנת הסביבה, בוועדת הכנסת, בוועדת הכלכלה, בועדת החינוך, התרבות והספורט, בוועדה מיוחדת לפניות הציבור, בוועדת המשנה למאבק בתאונות דרכים, בוועדה לענייני ביקורת המדינה ובוועדת המדע והטכנולוגיה.

בנוסף לכך שימש כיו"ר קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל-אוסטרליה (יחד עם ח"כ נחמן שי) וכיו"ר השדולה להעלאת המודעות למחלת פרקינסון. בין הצעות החוק שהעלה: הפיכת יום ירושלים ליום שבתון מלא וחיוב רשויות ציבוריות להשתמש בתאריך עברי בכל מכתב רשמי[20].

בתחילת כהונתו בכנסת ביקר בהר הבית וביקש להיכנס לכיפת הסלע תוך הסתמכות על חסינותו כחבר כנסת. במקום התפתחה מהומה והמשטרה הוציאה אותו מהמקום ועצרה את ביקורי הלא מוסלמים בהר[21]. בעקבות כך הנחה ראש הממשלה נתניהו את המשטרה למנוע את כניסתו להר[22]. במחאה על ההנחיה הצהיר פייגלין שאינו רואה עצמו מחויב למשמעת הקואליציונית, והצביע נגד הצעת "חוק המשילות", שבאותה גרסה כללה דרישה של רוב של שישים ואחד חברי כנסת להגשת הצעת אי אמון נגד הממשלה. בעקבות כך הורחק מחברותו בוועדת החינוך[23][24]. בפברואר 2014 הותרה מחדש כניסתו להר.

ב־30 באוקטובר 2014, לאחר ההתנקשות הכושלת ביהודה גליק, הורה יו"ר הכנסת על הצמדת אבטחה לפייגלין עקב איומים על חייו מצד גורמים מוסלמיים בשל פעילותו הציבורית למען הר הבית והמקדש[25].

פרישה מהליכוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד בדצמבר 2014, החליט פייגלין לא להתמודד על ראשות הליכוד כדי לא לפגוע בסיכוייו להיכנס לרשימה. למרות זאת הוא נבחר למקום ה-17 ברשימה הארצית[26], ושובץ במקום ה-36, הבלתי ריאלי, ברשימה לכנסת. בעקבות זאת הודיע על פרישה מהליכוד, תוך טענות על סיכול ממוקד של מועמדותו מצד ראש הממשלה[27].

מפלגת זהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2015 הודיע פייגלין על הקמת מפלגת "זהות - תנועה ישראלית יהודית"[28]. יעדיה של המפלגה הם מדינה יהודית המשיבה את מרב החירות לאזרח, מבצרת את ערכי המשפחה והקהילה, מקיימת כלכלה חופשית, מממשת את ריבונותה בכל חלקי ארץ ישראל שבשליטתה, ובראשם בהר הבית, וחותרת לסיום מצב הלוחמה ושפיכות הדמים באמצעות ניצחון על אויביה.

בפברואר 2017 התקיימה הועידה הראשונה של המפלגה ובה פייגלין נבחר למקום הראשון. לקראת הבחירות לכנסת ה-21 רצה המפלגה לכנסת. פייגלין טען שיתמוך במועמד שיעזור לו לקדם את עקרונותיו.

פייגלין ומפלגתו "זהות" התמודדו בבחירות לכנסת ה-21. אך בניגוד לסקרים האחרונים שניבאו למפלגה כניסה לכנסת, לא עברה המפלגה את אחוז החסימה שעמד על 3.25%, כשקיבלה 2.73% מסך הקולות. פייגלין הודיע שהמפלגה לא תפרוש והכריז על גיוס כספים להמשך.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגלין הוא תושב קרני שומרון. נשוי לציפורה, שהייתה חברתו עוד מתקופת היותם בכיתה ח' ואב לחמישה ילדים. אחייניתו היא המוזיקאית איה זהבי פייגלין[29].

השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדות מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפייגלין תפיסות מדיניות ימניות מובהקות. הוא מצדד בהשתלטות מחדש על השטחים שנמסרו לרשות הפלסטינית ובהחלה חד-צדדית של החוק הישראלי על כל שטחי יהודה ושומרון וכן על רצועת עזה. הוא שולל את השימוש במושג "פלסטיני" ורואה בנוכחות הערבית בארץ ישראל כיבוש שהחל לפני 1,370 שנים. לדבריו יש לסיים כיבוש זה בהקדם, בדגש על סיום השלטון הערבי בהר הבית והעברת השליטה בו לרבנות הראשית. לפיו, סיום הכיבוש הערבי בארץ ישראל יביא לקץ הטרור ולשלום באזור. לאור זאת, הוא ביקר בחריפות את הסכמי אוסלו ואת ההתנתקות מרצועת עזה[30]. הוא מצדד בעידוד הגירתה מרצון של האוכלוסייה הערבית למדינות ערב. כל עוד לא ניטשת מלחמה שיזם האויב יש להתנגד לטרנספר כפוי, של יהודים או של ערבים. תושבים שלא ירצו להגר ושלא פעלו נגד ישראל יוכלו להישאר בבתיהם ויקבלו מעמד של תושבים, ולאחר שיקבלו באופן מלא את מדינה ישראל ודרך חייה, כולל שירות צבאי, יוכלו להתאזרח בה[31].

ביטחון וצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 פרסם תוכנית שלפיה תקרא ישראל לחמאס שייכנע ללא תנאי ולאוכלוסייה ברצועת עזה שתברח לסיני. אם יסרב חמאס, תתקוף ישראל באופן מדויק את כל בנק המטרות שלה. אזורים שמהם יירו רקטות יותקפו, ללא התחשבות בגורל התושבים בסביבה[32].

בנו של פייגלין, אבי, הודח ביולי 2018 מתפקיד לוחם בכפיר ונידון למאסר על תנאי לאחר שפרסם פוסט בפייסבוק שבו כתב שצה"ל מסכן את חיי לוחמיו כדי להכיל הפרות סדר פלסטיניות, והודיע שיסרב פקודה אם יידרש לעשות זאת. אביו שיבח את הצעד ואמר ש"רוב חיילי צה"ל שנהרגו בשנים האחרונות, נהרגו בשל העדפת שלומה של אוכלוסייה עוינת על חייהם של בנינו [...] אני משוכנע שרבים יבואו אחריו, ויחד יציבו קו אדום מוסרי וברור."[33].

פייגלין היה יו"ר "השדולה לצבא מקצועי" בכנסת. לגישתו גיוס החובה נוגד את ערך החירות שצריך להיות מרכזי במדינה יהודית. לכן, לפי השקפתו, יש לגייס רק את מי שבוחר בכך ושלצבא יש צורך בו. כל צעיר שיתגייס יקבל משכורת מעל הממוצע במשק, לימודים אקדמיים והכשרה מקצועית. כתוצאה מכך החיילים יהיו מקצועיים יותר, ייקטן תקציב הביטחון, ויימנעו החיכוכים בנושא "השוויון בנטל"[34].

סוגיות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי פייגלין הוא מייצג את ערכי הליברליזם. כחלק מכך, הוא טען כי חלה חובה ערכית על המדינה לגלות סובלנות כלפי כל מרי אזרחי בלתי אלים ובפרט כלפי כל סרבנות מצפון, מימין ומשמאל. הוא מתנגד לקיומן של מפלגות דתיות ולכפייה דתית. עם זאת, לפי תוכניתו משרדי הממשלה ימשיכו להיות מחויבים בשמירת כשרות ושבת והאחריות על גיור תישאר בידי הרבנות הראשית. הוא תומך בלגליזציה של סמים קלים וקורא לתמוך בקנאביס כתרופת מרשם שתימכר בבתי המרקחת.

מבחינה כלכלית, פייגלין תומך בליברליזם כלכלי. הוא תומך בהורדת מיסים, בביטול מדיניות הרווחה ובסגירת משרדים ממשלתיים, כולל מערכת החינוך הממלכתית, שאותה הוא שואף להחליף בשיטת השוברים. כמו כן הוא דוגל בביטול התמיכה הממשלתית לתחבורה ציבורית.

בנושא המשפחה עמדותיו של פייגלין שמרניות. לדבריו, חלק מחוליי החברה נובעים מהתפרקות התא המשפחתי המסורתי[35]. בדף הפייסבוק שלו התבטא נגד הצועדים ההומוסקסואלים במצעד הגאווה בירושלים ודרש מהם ש"ישאירו את רשות הרבים לאנשים נורמליים"[36]. עם זאת, לאחר הרצח במועדון הברנוער בתל אביב ביקר במקום והעיד שבעקבות שיחה ארוכה עם הומוסקסואל, הוא מבין ומזדהה עם מצוקתם[37].

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייגלין כתב פעמים רבות, כי יש לוותר על הסיוע הביטחוני שמעניקה ארצות הברית לישראל משום שהוא גובה ממנה מחיר כבד של פגיעה בעצמאותה. כמו כן קרא למדינת ישראל לנתק את הקשרים הדיפלומטיים שלה עם סין העממית עקב טענות הפאלון גונג בנוגע לקצירת איברים המתרחשת בסין במתרגלי השיטה וגם גינה את התעלמותה רבת השנים של ישראל מרצח העם הארמני.

ספריו וכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות זו ארצנו החל פייגלין לפרסם מאמרים רבים כחלק מפעילותו הציבורית. משנת 1996 ועד 2007 הוציא שני ספרים, שתורגמו לשלוש שפות, וכן פרסם מספר חוברות ומאות מאמרים.

  • במקום שאין אנשים, הוצאת מצודה, 1996. סיפורה של תנועת זו ארצנו וניתוח התהליך שהביא לחתימת הסכם אוסלו והמסקנות מכך. הספר תורגם לאנגלית, רוסית וצרפתית, ויצא במספר מהדורות.
  • מלחמת החלומות, הוצאת מנהיגות יהודית, תשס"ו 2005. אסופת מאמרים של פייגלין בנושאים שונים. מחולק לשלושה חלקים: "עבר", "הווה" ו"עתיד". תורגם לרוסית ואנגלית.
  • המהלך המדיני, הוצאת מנהיגות יהודית, 2004. חוברת המהווה מעין בסיס למצע של תנועת מנהיגות יהודית בתחום יחסי החוץ של מדינת ישראל, ובפרט ביחסי ישראל-פלסטינים.
  • שנה לגירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון - מסקנות והפקת לקחים, הוצאת מנהיגות יהודית, 2006. בחוברת זו מנתח פייגלין את הסיבות שהובילו ליישומה של תוכנית ההתנתקות, ואת הסיבות לכישלון המאבק בתוכנית זו, לצד ניסיון להפיק לקחים לקראת מאבקים נגד תוכניות דומות אפשריות בעתיד ביהודה ושומרון.
  • קץ הנורמליות, הוצאת סלע מאיר 2018.
  • להיות יהודי חופשי, מדינת ישראל - הוראות הפעלה הוצאת סלע מאיר 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריק בנדר, בנט ופייגלין יאלצו לוותר על הדרכון הזר, באתר nrg‏, 27 בינואר 2013
  2. ^ אבי סבו, משה זלמן פייגלין ברח לאוסטרליה בשנת 1912 כדי שלא להתגייס לצבא התורכי - מקור
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "יעקב צבי פייגלין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 196
  4. ^ נאום הבכורה של חבר הכנסת משה פייגלין בכנסת ה-19
  5. ^ מתוך צינור לילה, 18 בספטמבר 2014
  6. ^ ע"פ 1427/95 משה פייגלין נגד מדינת ישראל, ניתן ב-3.3.97
  7. ^ טל רוזנר, מזוז לבג"ץ: למה אין קלון בעבירות של פייגלין?, באתר ynet, 21 בפברואר 2005
  8. ^ "רשימות המועמדים לכנסת החמש עשרה", בילקוט הפרסומים
  9. ^ הודעה בדבר התפטרות מועמדים לכנסת החמש-עשרה", בעמוד 3269 של ילקוט הפרסומים 4754
  10. ^ פ 3406/00 לשכת תביעות ירושלים נגד משה פייגלין, ניתן ב-15.7.2001
  11. ^ https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3517323,00.html בריטניה אסרה על כניסתו של פייגלין לתחומה, YNET, עשירי במרץ, 2008
  12. ^ כינוי זה נטבע לראשונה על ידי פרשן קול ישראל, חנן קריסטל, במוצאי יום הבחירות המקדימות לראשות הליכוד של שנת 2002
  13. ^ לדוגמה: "פייגלין: מי שמצביע 'הבית היהודי' הופך ללא רלוונטי", באתר "סרוגים", 31.12.12, י"ח בטבת תשעג
  14. ^ החלטת השופט חשין בעניין התמודדות פייגלין בבחירות
  15. ^ בג"ץ 11243/02, משה פייגלין נגד מישאל חשין יו"ר ועדת הבחירות, ניתן ב-15.5.2003(הקישור אינו פעיל, 20.3.2019)
  16. ^ משה פייגלין נגד ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע-עשרה, ניתן ב-6.1.2005(הקישור אינו פעיל, 20.3.2019)
  17. ^ בג"ץ 1768/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ניתן ב-6.2.2006
  18. ^ שגיאה 404 - הדף אינו נמצא - מפלגת הליכוד, www.likud.org.il
  19. ^ מזל מועלםבחירות 2009: עתירת מקורבי נתניהו התקבלה: משה פייגלין נדחק למקום 36 ברשימת הליכוד, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2008
  20. ^ הצעות חוק של משה פייגלין, אתר משמר הכנסת
  21. ^ חדשות 2, צפו: פייגלין עלה להר הבית ועורר מהומה, 4 במרץ 2013
  22. ^ אריק בנדר, פנייה לרה"מ: לאפשר לפייגלין לעלות להר הבית, באתר nrg‏, 29 באפריל 2013
  23. ^ ח"כ פייגלין: מדוע הפרתי משמעת קואליציונית, ערוץ 7, 8 במאי 2013
  24. ^ שי דורון, סנקציה: בליכוד הדיחו את פייגלין מוועדת החינוך של הכנסת, אתר נענע, 22 במאי 2013
  25. ^ חזקי עזרא, אבטחה צמודה לח"כ פייגלין, באתר ערוץ 7, 30 באוקטובר 2014
  26. ^ לפי תוצאות הבחירות באתר הליכוד
  27. ^ משה פייגלין פורש מהליכוד באתר מאקו; פייגלין פורש מהליכוד ומקים תנועה חדשה, באתר הארץ.
  28. ^ משה פייגלין, תנועת זהות יוצאת לדרך
  29. ^ נדב מנוחין, שיחה עם איה זהבי פייגלין, באתר וואלה!, 15 בדצמבר 2015
  30. ^ [1] גוגל וידאו(הקישור אינו פעיל, 20.3.2019)
  31. ^ מאמר בעיתון 'ישראל היום', 19 באוקטובר 2017 https://www.israelhayom.co.il/article/510461
  32. ^ מתווה פייגלין לפתרון המצב בעזה: ריכוך, כיבוש, טרנספר והחלת ריבונות, אתר סרוגים, 15 ביולי 2014
  33. ^ ערוץ 7, "משוכנע שרבים יבואו בעקבות בני", באתר ערוץ 7, 30 ביולי 2018
  34. ^ [2](הקישור אינו פעיל, 20.3.2019)
  35. ^ תומר קרן משה פייגלין שלא הכרתם, מעריב, 2012
  36. ^ אריק בנדר, פייגלין נגד מצעד הגאווה: "תחזרו לארון", באתר nrg-מעריב, 2 באוגוסט 2012
  37. ^ פייגלין ביקר בבר נוער והבטיח שכבר אינו הומופוב באתר הארץ, 3 בפברואר 2013