ממשלת ישראל העשרים וחמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממשלת ישראל העשרים וחמש
Mem Rabin25.jpg
ממשלת ישראל ה-25 בראשות יצחק רבין בבית הנשיא חיים הרצוג. עומדים מימין לשמאל: מיכאל ניר מ"מ מזכיר הממשלה, עוזי ברעם, אריה דרעי, שמעון שטרית, אורה נמיר, מיכאל חריש, ישראל קיסר, דוד ליבאי, שמעון פרס, משה שחל, שולמית אלוני, חיים רמון, בנימין בן-אליעזר, יאיר צבן, אברהם בייגה שוחט, יעקב צור ואמנון רובינשטיין. יושבים מימין לשמאל: חיים הרצוג ויצחק רבין.
מידע כללי
13 ביולי 199222 בנובמבר 1995 (3 שנים ו־18 שבועות)
תחום שיפוט ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלה יצחק רבין (שמעון פרס כיהן כראש הממשלה בפועל החל מ-4 בנובמבר 1995)
ממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס
מפלגה שולטת מפלגת העבודה
סיעות הקבינט העבודה, מרצ, מפלגת ש"ס וסיעת יעוד
מספר שרים 22
הקבינט הקודם ממשלת ישראל העשרים וארבע
הקבינט הבא ממשלת ישראל העשרים ושש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ממשלת ישראל העשרים וחמש בראשותו של יצחק רבין, שכונתה "ממשלת רבין השנייה", הושבעה ב-13 ביולי 1992 (י"ב בתמוז תשנ"ב), והתפזרה ב-22 בנובמבר 1995 (כ"ט בחשוון תשנ"ו), לאחר רצח ראש הממשלה. הממשלה זכורה בעיקר בשל הסכמי אוסלו והסכם השלום עם ירדן.

סיעות הכנסת השלוש עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות הבחירות לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה ראש הרשימה מנדטים מספר קולות אחוז מהקולות מושב הערות
העבודה יצחק רבין 44 906,810 34.7% קואליציה
הליכוד יצחק שמיר 32 651,229 24.9% אופוזיציה
מרצ שולמית אלוני 12 250,667 9.6% קואליציה רשימה משותפת למפלגות רצ, מפ"ם ושינוי
צומת רפאל איתן 8 166,366 6.4% אופוזיציה במהלך הקדנציה פרשו מהסיעה 3 ח"כים, הקימו את סיעת יעוד והצטרפו לקואליציה
מפד"ל זבולון המר 6 129,663 5.0% אופוזיציה
ש"ס אריה דרעי 6 129,347 4.9% קואליציה במהלך הקדנציה פרשה מהקואליציה
יהדות התורה אברהם יוסף שפירא 4 86,167 3.3% אופוזיציה רשימה משותפת למפלגות אגודת ישראל ודגל התורה
חד"ש תאופיק זיאד 3 62,545 2.4% אופוזיציה תמכה בממשלה מהאופוזיציה לאחר פרישת ש"ס
מולדת רחבעם זאבי 3 62,269 2.4% אופוזיציה
מד"ע עבד אל-והאב דראושה 2 40,788 1.6% אופוזיציה תמכה בממשלה מהאופוזיציה לאחר פרישת ש"ס

גושים פוליטיים בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום הבחירות לכנסת השלוש עשרה הסתמנו בכנסת הגושים הבאים:

הקמת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בערב הבחירות היה ברור כי מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין ניצחה ורבין נבחר להרכיב את הממשלה. הוא פנה למר"צ, ש"ס, המפד"ל, יהדות התורה וצומת בבקשה שישתתפו בממשלה. כתנאי להצטרפותה לממשלה ביקשה מרצ את תיקי החינוך, המדע וקליטת העלייה. לתפקיד שרת החינוך והתרבות מונתה שולמית אלוני ממרצ. כן הצטרפה לממשלה ש"ס, שביקשה את תיק הפנים עבור יושב הראש של המפלגה, אריה דרעי, ובנוסף סגן שר האחראי על החינוך החרדי במשרד החינוך. בנוסף, דרשה ש"ס שכל הסכם בדבר שינוי מעמדם הטריטוריאלי של שטחים יובא למשאל עם. ואילו צומת סירבה להצטרף. תיקי העבודה והרווחה והדתות נשמרו ליהדות התורה, אולם לבסוף לא הצטרפה המפלגה לקואליציה. חד"ש ומד"ע תמכו בממשלה, כאשר רק לחד"ש היה הסכם פרטי עם הממשלה. בסה"כ תמכו בממשלה 67 ח"כים.

ציוני דרך ומדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלוקות ודיונים בממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר ששותפות הקואליציה הסכימו בנוגע לתהליך השלום, וכן בנושאים כלכליים וחברתיים, המחלוקות היו בעיקר בנושאי דת ומדינה (גיוס חרדים לצה"ל, מימון הישיבות, הזהות היהודית של העולים ועוד).

פרישת ש"ס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התבטאויותיה של אלוני לגבי האיסור ללמד את תורת האבולוציה, איימה ש"ס להביע אי אמון בממשלה, ולא התרצתה עד להתנצלותה של אלוני ולמתן סמכויות נרחבות יותר לסגן השר משה מאיה. לאחר מכן, הודיע רבין שיתמוך בחקיקה למניעת יבוא בשר לא כשר, שנגרמה בגלל הפרטת יבוא הבשר. מרצ הודיעה על התנגדותה.

כעבור חודש בלבד, שוב התבטאה אלוני כנגד הרבנים וההלכה, וש"ס תבעה לפטרה או להוציא מידה את תיק החינוך. חשיפת הקלטה של הרב עובדיה יוסף בה הוא טוען שיש לעשות משתה ביום בו אלוני תמות, החריפה את המצב. בסוף מאי, הסכימה אלוני להתפטר מתפקידה על מנת שלא לפגוע בתהליך השלום, ובמקומה מונה אמנון רובינשטיין משינוי. מרצ קיבלה כפיצוי את תיק איכות הסביבה, שניתן לח"כ מטעם רצ - יוסי שריד. לבסוף פרשה ש"ס מהממשלה, ובכך תמו מרבית המחלוקות בנושא זה.

עם כניסתו לממשלה, התחייב דרעי לפרוש ממנה אם יוגש נגדו כתב אישום. באוגוסט 1993, הוגש כתב אישום כנגדו, על שוחד, מרמה והפרת אמונים. בניגוד להתחייבותו, סירב דרעי לפרוש ורבין נמנע מלפטרו. עתירה לבג"צ של התנועה לאיכות השלטון הובילה להלכת דרעי-פנחסי, שחייבה את רבין לפטרו. ש"ס פרשה מהקואליציה, מה שהותיר את הממשלה כממשלת מיעוט בתמיכת הסיעות הערביות.

רבין לא ויתר על הניסיון להחזיר את ש"ס לקואליציה. נושא ייבוא הבשר הטרף היה המכשול. מרצ התנגדה להגבלת הבשר וש"ס תמכה. בנובמבר, ניסתה מרצ להעביר את חוק יסוד: זכויות האדם, ומפלגת העבודה התנגדה לכך כדי לא לפגוע בסיכויי ש"ס לחזור לקואליציה. הממשלה העבירה בינואר 1994 חוק למניעת יבוא בשר לא כשר, על אף חוק יסוד: חופש העיסוק. בפברואר 1994, תיקנה הממשלה את חוק היסוד, בעזרת תמיכה של מפלגת העבודה, המפלגות הדתיות, וחד"ש, שרצתה למנוע צירוף של צומך לממשלה, באמצעות פסקת התגברות. אולם שיבוץ ערכי מגילת העצמאות, כמו גם המשבר בהסתדרות, מנע מש"ס לחזור לקואליציה.

ביוני 1994, ניסתה ש"ס לעקוף את בג"צ באמצעות חוק שיאפשר ביטול חוקי יסוד מטעמי דת. מרצ התנגדה, ואהרן ברק הודיע שהסעיף אינו דמוקרטי, מה שסתם את הגולל על הניסיונות לצרף את ש"ס לקואליציה.

גירוש פעילי החמאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1992, נרצח החייל נסים טולדנו. בתגובה נעצרו 1,200 חשודים פלסטינאים, ורבין הציע, על מנת להעמיק את הפגיעה בתשתית של החמאס, לגרש מתוכם 415 פעילי טרור פלסטינים בולטים ללבנון לתקופה של שנתיים. ההצעה זכתה לתמיכה מקיר לקיר בממשלה, כולל מצד שרי מרצ שזכו על כך לביקורת רבה מצד הפעילים במפלגתם. בעקבות זאת, אמרו כי חשבו שמדובר בגירוש של עשרות ולא מאות. לאור זאת תבעה מרצ מהממשלה כמחווה את ביטול חוק איסור המפגשים עם אנשי אש"ף, והדבר נעשה בינואר 1993.

המהפך בהסתדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר הבריאות חיים רמון קידם את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שתנתק בין החברות בקופת החולים הכללית לבין חברות בהסתדרות. ההתנגדות לפגיעה בהסתדרות הובילה לעיכוב בחקיקת החוק. בסוף 1993, הפסיד עמיר פרץ לחיים הברפלד בבחירות המקדימות בתוך מפלגת העבודה לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות. הדבר הוביל לניסיונות לתקן את חוק ביטוח הבריאות, מה שהוביל להתפטרותו של רמון מתפקידו והחלטתו להתמודד מול הברפלד לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות. רמון הקים את סיעת "חיים חדשים בהסתדרות" יחד עם ש"ס ומרצ. רמון התמודד בבחירות מול רשימת מפלגת העבודה וניצח בהתמודדות על הנהגת ההסתדרות. הישארות רמון כחבר כנסת במסגרת סיעת העבודה אפשרה לו להוביל את חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995, בגיבוי ראש הממשלה ושר האוצר.

אירועים שאירעו בסמוך לכהונת הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת ישראל ה-25 בראשות יצחק רבין בפגישה בחדר ישיבות הממשלה בכנסת ב-11 באפריל 1995

ניהול העניינים המדיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל מערכת הבחירות מצע מפלגת העבודה כלל את קידום תהליכי השלום. ואכן, עם הקמת הממשלה, החל סגן שר החוץ יוסי ביילין, במשא ומתן עם נציגי אש"ף באוסלו, בירת נורווגיה. המשא ומתן ונוהל במספר פגישות החל בסוף שנת 1992 ועד קיץ 1993. כל העת עדכן ביילין את הממונה עליו, שר החוץ שמעון פרס, ופרס יידע את רה"מ רבין בנושא. רבין הטיל ספק ברצינות הדברים, אם כי בסוף הבין כי מדובר במשא ומתן רציני, והחליף מכתבים עם יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת. במכתבים אלה הכירו השניים בזכות העם הפלסטיני ובזכות העם היהודי על קיומן של מדינות ריבוניות ממערב לירדן. בעקבות המכתבים והפגישות נחתם הסכם אוסלו.

בנוסף למשא ומתן עם הפלסטינים נוהל משא ומתן עם סוריה וירדן, כאשר המשא ומתן עם ירדן נחל הצלחה ולבסוף נחתם הסכם שלום (שכמעט ולא הייתה לו התנגדות בישראל) והמשא ומתן עם סוריה כשל. במהלך השיחות עם סוריה אמר רבין כי ייתכן ותפונה רמת הגולן עבור שלום בין שתי המדינות ונתקל בהתנגדות בציבור. בכל אופן, בשל מחלוקות בתחומים שונים, לא הגיעו שני הצדדים להסכמות והמשא ומתן נכשל.

מדיניות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה הנהיגה מדיניות של טיפוח החינוך, הבריאות והרווחה. כמו כן העלתה הממשלה בצורה משמעותית את השכר בסקטור הציבורי, בעיקר למורים, דבר שאמנם סייע לכלכלה בטווח הקצר אולם היה בין הגורמים העיקריים[דרוש מקור] למיתון שהחל ב-1996. תקציב החינוך גדל בארבע שנים משמונה מיליארד שקלים ל-14 מיליארד, גידול ריאלי של 70%. צמיחה מהירה איפשרה את חקיקתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אקדמיזציה של המכללות, בניית מערכת השכלה גבוהה בפריפריה, סלילת כבישים ומחלפים. הצמיחה גם איפשרה את קבלת ההחלטות לסלול את כביש 6 ולהקים את נתב"ג 2000. עוד היא איפשרה להכפיל את תקציב המדען הראשי, להשוות קצבאות ילדים ותקציבי פיתוח במגזר הערבי, לחוקק את חוק קליטת חיילים משוחררים ולחולל מהפכה בתקצוב הרשויות המקומיות. האבטלה ירדה מ-11.5% ל-6.5%.

ב-1995 הוטל מס מיוחד על הבורסה, והכנסת והממשלה דנו בהרחבה על נושא הפרטת חברות ממשלתיות. בשנים 1994-1993 ענף התיירות שגשג מאוד בארץ. האינפלציה ירדה משנת 1992 ואילך באופן משמעותי.

המדיניות הכלכלית של הממשלה זכתה לשבחים רבים בקרב הציבור. כ-70% מהציבור תמכו בשר האוצר אברהם שוחט. רבין עלה לשלטון תחת הבטחה "לשנות את סדר העדיפויות הלאומי". בעיני רבים בשמאל, כוונתו הייתה מניעת תקציבים להתנחלויות. בעיני אנשים בימין, כוונתו הייתה פתיחת השוק לתחרות מוגברת. בתקופת רבין, שיחות השלום גרמו לפריחה כלכלית ולהגעה של משקיעים רבים לישראל. יפן השקיעה בישראל לראשונה, מקדונלד'ס נכנסה לשוק, וגם אנשי עסקים ערבים ביקשו לנצל את שיחות השלום כדי לבצע עסקים עם מדינת ישראל. לראשונה, רמת השקעות החוץ במדינה עברה את מיליארד השקלים.

רבים זוכרים לחיוב את מדיניותה הכלכלית של הממשלה, וארגוני שמאל רבים מדברים על חזרה למדיניותה כאשר הם מבקרים את המדיניות (הקפיטליסטית, לטענתם) שאומצה מאז ניצחון הליכוד בבחירות לאחר מכן.

מצד ימין, המדיניות ספגה ביקורת בעיקר בשל העלאת הגירעון ועליית השכר במגזר הציבורי, שחייבו קיצוץ בתקציב ב-1997.

התנגדות לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנגדות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנה הראשונה לכהונת הממשלה, שנה שבה התרחשו עיקר השיחות לקראת הסכם אוסלו, החזית המדינית הייתה שקטה יחסית, ולאופוזיציה לא היה מה לטעון כלפי הממשלה בנושאים מדיניים. אך, אחרי שנודע בציבור על הסכמי אוסלו ובעיקר אחרי חתימת ההסכמים, ההתנגדות הפוליטית התחזקה מיום ליום לתהליך המדיני, בטענה שהממשלה מוסרת שטחים בלא תמורה אמיתית, ומחמשת טרוריסטים אשר ישובו לדרך הטרור[1]. פיגועים (שבוצעו ברובם על ידי החמאס והג'יהאד האיסלאמי) לא הועילו לתהליך המדיני. כנגד הסכמי אוסלו התקיימו הפגנות רבות בהן השתתפו נציגי האופוזיציה בכנסת. בהפגנה אחת מסוימת השתתפו בנימין נתניהו יו"ר הליכוד, רפאל איתן יו"ר צומת, זבולון המר יו"ר המפד"ל, רחבעם זאבי יו"ר מולדת ודוד לוי יו"ר מפלגת גשר. הפגנה זו נחשבה לשיא שבו הופיעו מנהיגי הימין והציבור הדתי-לאומי על בימה אחת כנגד הסכמי אוסלו.

בתוך הממשלה הייתה התנגדות קלה בלבד להסכמי אוסלו בשלביו המוקדמים. בהצבעה על הסכם אוסלו א' בממשלה הצביעו כל שרי הממשלה בעד למעט השרים שמעון שטרית ואריה דרעי שנמנעו. עם חתימת הסכמי אוסלו ב' פרשה ש"ס מהממשלה ובכך תמה ההתנגדות לתהליך השלום בתוך הממשלה. משלב זה, חברי הכנסת של חד"ש ומד"ע הרימו ידם בעד הממשלה בכל הצעות האי-אמון שבהן הייתה עלולה ליפול. כאשר הצטרף אהוד ברק לממשלה, הוא נמנע בהצבעה על הסכמי אוסלו ב', אולם לאחר שרבין גער בו על כך, הוא יישר קו עם התומכים בהסכמים.

בעקבות הזעזוע מטבח מערת המכפלה, ניסתה הממשלה להתרחב. רבין נפגש עם רפאל איתן, יהדות התורה הציעה צירוף המפלגות הדתיות לקואליציה לצד פורשי צומת, אולם מרצ התנגדה לצירופה של צומת לקואליציה, ובכך תם הניסיון להרחיב את הממשלה.

האצת המשא ומתן המדיני אל מעבר להתחייבות מפלגת העבודה בבחירות הובילה להקמת תנועת הדרך השלישית בידי אביגדור קהלני ועמנואל זיסמן, שהתנגדה למסירת רמת הגולן לסוריה. עזיבת שני חברי הכנסת את הקואליציה פגעה ביכולתה של הממשלה למשול. ביולי הגישה התנועה הצעת חוק שתמנע ביטול הריבונות על הגולן פרט לרוב של חברי הכנסת. הממשלה, הצליחה לחלץ תיקו בהצבעה.

המשבר החריף במאי 1995, כשתלות הממשלה במפלגות הערביות התעצמה. ניסיונו של רבין להפקיע קרקעות בירושלים לצורך הקמת שכונת הר חומה גרמה להתנגדות הערבים, והימין הודיע על תמיכתו בהצעת אי אמון שהגישו לצורך הפלת הממשלה. רבין הודיע על ביטול החלטתו כדי לבטל את ההצעה.

פרישתם של שלושה חברי כנסת מסיעת צומת, והקמת סיעת יעוד, הובילה לניסיונות לצרף את הסיעה לממשלה. הממשלה הצטרפה לקואליציה ביולי 1994, לאחר הבטחת תפקיד שר לגונן שגב ותפקיד סגן שר לאלכס גולדפרב. בג"צ טען שאין לממשלה זכות להעניק משרות שלטוניות לפורשים, ולבסוף תוקן חוק יסוד: הממשלה כך שפורשים יכלו להצטרף לממשלה.


התנגדות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לזירה הפוליטית, גם הימין יצא להפגין נגד הממשלה רק עם הסכמי אוסלו. בעיני חלקים מהציבור ההסכמים נתפסו כסכנה קיומית למדינה וכבגידה בציונות, בארץ ישראל ובעם היהודי. ההתנגדות הגיעה מציבור רחב וכללה הפגנות מחאה אל מול בתיהם הפרטיים של רבין ופרס, וכן הפגנות ציבוריות גדולות (באחת ההפגנות, הפגנת הימין בכיכר ציון בירושלים נישאה תמונה של רבין עם כאפיה לראשו ותמונה אחרת במדי אס אס.. הפגנה זו נחשבה להסתה ישירה בעיני חלק מהציבור, ואחד מבכירי הליכוד, דן מרידור, אף עזב את הכיכר בהפגנתיות). בהתנחלויות הייתה אווירה קשה והרגשה שהממשלה מזניחה אותם (בעקבות התבטאויות של רבין כמו "לי אכפת מ-98% מאזרחי המדינה", "פרופלורים" ו"הם לא מזיזים לי").

זכורה גם התבטאותו של מי שהיה אז הרמטכ"ל, אהוד ברק, שאמר על הסכם אוסלו "ההסכם הזה מלא חורים כמו גבינה שווייצרית". האמירה, שנחשבה כלא מתאימה לאיש צבא שחל עליו איסור לומר דברים בעלי אופי פוליטי, שימשה רבות את המתנגדים להסכם אוסלו. עם זאת, אהוד ברק מונה לשר הפנים ביולי 1995 ואחר כך לשר החוץ בממשלת ישראל העשרים ושש, וב-1999 הוא נבחר לראש ממשלת ישראל, שייצג אותה בסופו של דבר בשיחות קמפ דייוויד, שהיו בעצם המשך להסכמי אוסלו.

רצח רבין[עריכת קוד מקור | עריכה]

האווירה שקדמה לרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחתימת הסכמי אוסלו ועד רצח רבין היו בישראל הפגנות סוערות והושמעה ביקורת חריפה כלפי ראש הממשלה רבין ושר החוץ פרס. דובריה הממוסדים של הימין טענו כלפי הממשלה שהיא אינה לגיטימית בגלל הישענותה על קולות המפלגות הערביות מהאופוזיציה, והתייחסו אל מעשיה כמעשים בלתי לגיטימיים המביאים להרג אזרחים. היו אף שהשתמשו במילה "בגידה". בהפגנות הימין היה שימוש בקריאות כמו "בוגד" ו"רוצח", ופוסטרים עם תמונות של רבין בכאפייה מתחבק עם ערפאת. רבנים מהימין הטיפו כנגד תהליך המדיני. בכנסת התנהלו ויכוחים ערניים בין חברי הקואליציה לחברי האופוזיציה, והתבטאויות שונות של אישים משמאל ומימין המפה הפוליטית רק החריפו את הקרע שנוצר בעם.

הרצח עצמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – רצח רבין

ב-4 בנובמבר 1995, מוצאי שבת, בשעה 21:40, בתום עצרת המונים לאות תמיכה בשלום, בה השתתף ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין (ואישים נוספים מהשמאל), נרצח ראש הממשלה רבין על ידי יגאל עמיר. ביום שני, ה-6 בנובמבר 1995, נערכה הלווית ראש הממשלה בנוכחות 80 ראשי מדינות ומנהיגים מחוץ לישראל. יאסר ערפאת, שצפה בהלוויה בטלוויזיה, בא לנחם את משפחת רבין בשבעה. את מקומו של רבין תפס ממלא מקומו שמעון פרס, והוא כיהן כראש הממשלה בפועל. הממשלה ה-25 המשיכה לתפקד עד ה-22 בנובמבר 1995, אז אישרה הכנסת את ממשלת ישראל העשרים ושש בראשות שמעון פרס.

סיעות הקואליציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיעה מנדטים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות הערות
העבודה 44 משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד החינוך והתרבות, משרד העבודה והרווחה, משרד הפנים, משרד הדתות, משרד החוץ, משרד האוצר, משרד הכלכלה והתכנון, משרד הבינוי והשיכון, משרד התיירות, משרד התעשייה והמסחר, משרד המשפטים, המשרד לאיכות הסביבה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד התחבורה, משרד המשטרה, משרד התקשורת, משרד האנרגיה והתשתית, משרד המדע והטכנולוגיה, המשרד לענייני ירושלים משרד החוץ, משרד ראש הממשלה, משרד הבינוי והשיכון,משרד החינוך והתרבות, משרד הביטחון,משרד התעשייה והמסחר, משרד הבריאות 13 ביולי 1992 22 בנובמבר 1995
מרצ 12 משרד החינוך והתרבות, משרד התקשורת,משרד המדע והטכנולוגיה, משרד המדע והאמנויות, המשרד לקליטת עלייה, משרד האנרגיה והתשתית, המשרד לאיכות הסביבה משרד החקלאות ופיתוח הכפר, משרד הבינוי והשיכון 13 ביולי 1992 22 בנובמבר 1995 שולמית אלוני כיהנה תקופה קצרה כשרה בלי תיק לאחר שעזבה את משרד החינוך, התרבות והספורט, ועד שמונתה למשרד התקשורת, ולמשרד המדע והטכנולוגיה
ש"ס 6 משרד הפנים משרד הבינוי והשיכון, משרד החינוך והתרבות,
משרד האוצר, משרד הדתות
13 ביולי 1992 14 בספטמבר 1993 אריה דרעי כיהן תקופה קצרה כשר בלי תיק, לפני שחזר לתפקיד שר הפנים
יעוד 3 משרד האנרגיה והתשתית משרד הבינוי והשיכון 2 בינואר 1995 22 בנובמבר 1995

בתחילה הקים רבין ממשלה עם מרצ (12 מנדטים) וש"ס (6 מנדטים), וביחד עם מפלגת העבודה היו בקואליציה 62 חברי כנסת. לאחר כשנה, בספטמבר 1993, הלכת דרעי פנחסי הביאו לעזיבת ש"ס את הקואליציה. לראשונה בתולדות המדינה הייתה הממשלה ממשלת מיעוט, והיא הצליחה להתקיים בזכות חמישה חברי כנסת מהמפלגות הערביות שתמכו בה מבחוץ. בראשית 1995, על מנת לייצב את הממשלה, צירף רבין את סיעת ייעוד. חברי הסיעה היו שלושה חברי כנסת שפרשו ממפלגת צומת, ובראשם גונן שגב, שקיבל תפקיד שר בממשלה. אלכס גולדפרב קויבל את תפקיד סגן שר הבינוי והשיכון.

מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה היו בממשלה 17 שרים, שכללו 13 שרים מטעם מפלגת העבודה, 3 שרים ממרצ ושר אחד מטעם ש"ס. בסוף דצמבר 1992 הצטרף יוסי שריד לממשלה כשר רביעי מטעם מרצ. בספטמבר 1993 עזב אריה דרעי את הממשלה. בינואר 1995 הצטרף גונן שגב לממשלה וביולי 1995 צורפו אהוד ברק ויוסי ביילין לממשלה. בעקבות זאת, הגיע מספר השרים בממשלה ל-20.

מתוך 22 השרים שכיהנו בממשלה, 7 כיהנו בממשלות בעבר (רבין, פרס, אלוני, דרעי, צור, רובינשטיין ושחל) ו-15 שרים כיהנו לראשונה בממשלה (שוחט, ברק, נמיר, סנה, בן אליעזר, שגב, ליבאי, רמון, צבן, ביילין, שריד, קיסר, חריש, ברעם ושטרית)

ממשלת ישראל העשרים וחמש
י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו | 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד שר מפלגה כהונה
שרי הממשלה
משרד ראש הממשלה Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg ראש הממשלה

יצחק רבין

נרצח בכהונתו

העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - י"ב בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 4 בנובמבר 1995
Meeting between PM Peres with newly elected PM Nethanyahu, 1996 Dan Hadani Archive II.jpg ראש הממשלה בפועל

שמעון פרס

העבודה י"ב בחשוון ה'תשנ"ו - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 4 בנובמבר 1995 - 22 בנובמבר 1995
משרד האוצר Avraham Sochat 1.jpg אברהם בייגה שוחט העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
המשרד לאיכות הסביבה Ora Namir at the Commercial and Industrial Club (cropped).jpg אורה נמיר העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ג 13 ביולי 1992 - 31 בדצמבר 1992
Yossi Sarid (cropped).JPG יוסי שריד מרצ כ"ט בחשוון ה'תשנ"ג - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 31 בדצמבר 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד האנרגיה והתשתיות אות אייסף (cropped).jpeg אמנון רובינשטיין מרצ י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - י"א בסיוון ה'תשנ"ג 13 ביולי 1992 - 31 במאי 1993
Moshe Shahal.jpg משה שחל העבודה י"א בסיוון ה'תשנ"ג - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 31 במאי 1993 - 9 בינואר 1995
Emblem of Israel alternative.svg גונן שגב יעוד ח' בשבט ה'תשנ"ה - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 9 בינואר 1995 - 22 בנובמבר 1995
משרד הביטחון Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg ראש הממשלה

יצחק רבין

נרצח בכהונתו

העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - י"ב בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 4 בנובמבר 1995
Meeting between PM Peres with newly elected PM Nethanyahu, 1996 Dan Hadani Archive II.jpg ראש הממשלה בפועל

שמעון פרס

העבודה י"ב בחשוון ה'תשנ"ו - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 4 בנובמבר 1995 - 22 בנובמבר 1995
משרד הבינוי והשיכון Bregman and Ben-Eliezer (cropped).jpg בנימין בן אליעזר העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד הבריאות Haim Ramon.jpg חיים רמון העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ז בשבט ה'תשנ"ד 13 ביולי 1992 - 8 בפברואר 1994
Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg ראש הממשלה

יצחק רבין

העבודה כ"ז בשבט ה'תשנ"ד - כ"ב בסיוון ה'תשנ"ד 8 בפברואר 1994 - 1 ביוני 1994
Dr. Ephraim Sneh.jpg אפרים סנה העבודה כ"ב בסיוון ה'תשנ"ד - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 1 ביוני 1994 - 22 בנובמבר 1995
משרד החוץ Meeting between PM Peres with newly elected PM Nethanyahu, 1996 Dan Hadani Archive II.jpg מ"מ ראש הממשלה

שמעון פרס

העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד החינוך והתרבות Shulamit Aloni (cropped).jpg שולמית אלוני מרצ י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ' באייר ה'תשנ"ג 13 ביולי 1992 - 11 במאי 1993
אות אייסף (cropped).jpeg אמנון רובינשטיין מרצ י"ח בסיוון ה'תשנ"ג - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 7 ביוני 1993 - 22 בנובמבר 1995
משרד החקלאות Emblem of Israel alternative.svg יעקב צור (שטיינברג) העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד המדע והטכנולוגיה

משרד המדע והאמנויות

אות אייסף (cropped).jpeg אמנון רובינשטיין מרצ י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ג 13 ביולי 1992 - 31 בדצמבר 1992
Shitrit.GIF שמעון שטרית העבודה ז' בטבת ה'תשנ"ג - י"ח בסיוון ה'תשנ"ג 31 בדצמבר 1992 - 7 ביוני 1993
Shulamit Aloni (cropped).jpg שולמית אלוני מרצ י"ח בסיוון ה'תשנ"ג - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 7 ביוני 1993 - 22 בנובמבר 1995
משרד המשטרה Moshe Shahal.jpg משה שחל העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד המשפטים Flickr - Government Press Office (GPO) - Prime Minister Yitzhak Rabin and President Haim Herzog during the inauguration of the Supreme Court Building in Jerusalem. (cropped1).jpg דוד ליבאי העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד העבודה והרווחה Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg ראש הממשלה

יצחק רבין

העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ג 13 ביולי 1992 - 31 בדצמבר 1992
Ora Namir at the Commercial and Industrial Club (cropped).jpg אורה נמיר העבודה כ"ט בחשוון ה'תשנ"ג - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 31 בדצמבר 1992 - 22 בנובמבר 1995
המשרד לענייני דתות Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg ראש הממשלה

יצחק רבין

העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ז באדר א' ה'תשנ"ה 13 ביולי 1992 - 27 בפברואר 1995
Shitrit.GIF שמעון שטרית העבודה כ"ז באדר א' ה'תשנ"ה - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 27 בפברואר 1995 - 22 בנובמבר 1995
המשרד לענייני ירושלים Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg ראש הממשלה

יצחק רבין

העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ג 13 ביולי 1992 - 31 בדצמבר 1992
משרד הפנים אריה דרעי.jpg אריה דרעי ש"ס י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ח באייר ה'תשנ"ג 13 ביולי 1992 - 19 במאי 1993
Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg ראש הממשלה

יצחק רבין

העבודה כ"ח באייר ה'תשנ"ג - י"א בסיוון ה'תשנ"ג 19 במאי 1993 - 31 במאי 1993
אריה דרעי.jpg אריה דרעי ש"ס י"א בסיוון ה'תשנ"ג - כ"ח באלול ה'תשנ"ג 31 במאי 1993 - 14 בספטמבר 1993
Flickr - Israel Defense Forces - Life of Lt. Gen. Yitzhak Rabin, 7th IDF Chief of Staff in photos (11).jpg ראש הממשלה

יצחק רבין

העבודה כ"ח באלול ה'תשנ"ג - כ"ז באדר א' ה'תשנ"ה 14 בספטמבר 1993 - 27 בפברואר 1995
UziBaram.jpg עוזי ברעם העבודה כ"ז באזר א' ה'תשנ"ה - ט' בסיוון ה'תשנ"ה 27 בפברואר 1995 - 7 ביוני 1995
Flickr - Government Press Office (GPO) - Prime Minister Yitzhak Rabin and President Haim Herzog during the inauguration of the Supreme Court Building in Jerusalem. (cropped1).jpg דוד ליבאי העבודה ט' בסיוון ה'תשנ"ה - כ' בתמוז ה'תשנ"ה 7 ביוני 1995 - 18 ביולי 1995
Ehud Barak Face.jpg אהוד ברק העבודה כ' בתמוז ה'תשנ"ה - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 18 ביולי 1995 - 22 בנובמבר 1995
המשרד לקליטת עלייה Flickr - Government Press Office (GPO) - Tzaban and Burg Greet Immigrants (cropped).jpg יאיר צבן מרצ י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד התחבורה Israel KesarTrnspMinister1996 (cropped).jpg ישראל קיסר העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד התיירות UziBaram.jpg עוזי ברעם העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד התעשייה והמסחר Doron Eran 05 (cropped).jpg מיכאל חריש העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 13 ביולי 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד התקשורת Moshe Shahal.jpg משה שחל העבודה י"ב בתמוז ה'תשנ"ב - י"א בסיוון ה'תשנ"ג 13 ביולי 1992 - 31 במאי 1993
Shulamit Aloni (cropped).jpg שולמית אלוני מרצ י"א בסיוון ה'תשנ"ג - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 31 במאי 1993 - 22 בנובמבר 1995
שר בלי תיק

(שר במשרד רה"מ)

אריה דרעי.jpg אריה דרעי ש"ס כ"ח באייר ה'תשנ"ג - י"א בסיוון ה'תשנ"ג 19 במאי 1993 - 31 במאי 1993
Shulamit Aloni (cropped).jpg שולמית אלוני מרצ כ"ח באייר ה'תשנ"ג - י"א בסיוון ה'תשנ"ג 19 במאי 1993 - 31 במאי 1993
סגני השרים
משרד ראש הממשלה Emblem of Israel alternative.svg אלי בן-מנחם העבודה ה' באב ה'תשנ"ב - י"ז בניסן ה'תשנ"ג 4 באוגוסט 1992 - 8 באפריל 1993
משרד האוצר Emblem of Israel alternative.svg רפאל פנחסי ש"ס ה' באב ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ג 4 באוגוסט 1992 - 31 בדצמבר 1992
משרד הביטחון Emblem of Israel alternative.svg מרדכי גור

התאבד בכהונתו

העבודה ה' באב ה'תשנ"ב - י"ח בתמוז ה'תשנ"ה 4 באוגוסט 1992 - 16 ביולי 1995
משרד הבינוי והשיכון Ran Cohen.JPG רן כהן מרצ ה' באב ה'תשנ"ב - י"ח בטבת ה'תשנ"ג 4 באוגוסט 1992 - 11 בינואר 1993
הרב אריה גמליאל (cropped).jpg אריה גמליאל ש"ס כ"ח בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ג באלול ה'תשנ"ג 29 ביולי 1992 - 9 בספטמבר 1993
Emblem of Israel alternative.svg אלי בן-מנחם העבודה י"ז בניסן ה'תשנ"ג - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 8 באפריל 1993 - 22 בנובמבר 1995
Emblem of Israel alternative.svg אלכס גולדפרב יעוד א' בשבט ה'תשנ"ה - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 2 בינואר 1995 - 22 בנובמבר 1995
משרד הבריאות Emblem of Israel alternative.svg נואף מסאלחה העבודה ה' באב ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 4 באוגוסט 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד החוץ Yossi Beilin.jpg יוסי ביילין העבודה ה' באב ה'תשנ"ב - כ' בתמוז ה'תשנ"ה 4 באוגוסט 1992 - 18 ביולי 1995
אלי דיין.png אלי דיין העבודה כ"ו בתמוז ה'תשנ"ה - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 24 ביולי 1995 - 22 בנובמבר 1995
משרד החינוך והתרבות הרב משה מאיה.jpg משה מאיה ש"ס כ"ח בתמוז ה'תשנ"ב - כ"ו באלול ה'תשנ"ג 29 ביולי 1992 - 12 בספטמבר 1993
Micha Goldman.jpg מיכה גולדמן העבודה ה' באב ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 4 באוגוסט 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד החקלאות Emblem of Israel alternative.svg וליד חאג'-יחיא מרצ ה' באב ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 4 באוגוסט 1992 - 22 בנובמבר 1995
משרד התעשייה והמסחר Masha Lubelsky D110-022 (cropped).jpg מאשה לובלסקי העבודה ה' באב ה'תשנ"ב - כ"ט בחשוון ה'תשנ"ו 4 באוגוסט 1992 - 22 בנובמבר 1995
המשרד לענייני דתות Emblem of Israel alternative.svg רפאל פנחסי ש"ס כ"ט בחשוון ה'תשנ"ג - כ"ח באלול ה'תשנ"ג 31 בדצמבר 1992 - 14 בספטמבר 1993

חילופי שרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף סיעה תאריך כניסה לתפקיד
יצחק רבין העבודה המשרד לענייני ירושלים ביטול המשרד 31 בדצמבר 1992 לא מונה מחליף
אורה נמיר העבודה המשרד לאיכות הסביבה 31 בדצמבר 1992 יוסי שריד מרצ 31 בדצמבר 1992
אמנון רובינשטיין מרצ משרד המדע והטכנולוגיה 31 בדצמבר 1992 שמעון שטרית העבודה 31 בדצמבר 1992
יצחק רבין העבודה משרד העבודה והרווחה מסירת התיק לשרה במשרה מלאה 31 בדצמבר 1992 אורה נמיר העבודה 31 בדצמבר 1992
שולמית אלוני מרצ משרד החינוך והתרבות החלה לכהן כשרה בלי תיק 11 במאי 1993 יצחק רבין העבודה 11 במאי 1993
אריה דרעי ש"ס משרד הפנים החל לכהן כשר בלי תיק 11 במאי 1993 אריה דרעי (חזר לתפקיד) ש"ס 7 ביוני 1993
שמעון שטרית העבודה משרד המדע והטכנולוגיה 7 ביוני 1993 שולמית אלוני מרצ 7 ביוני 1993
משה שחל העבודה משרד התקשורת החל לכהן במשרד האנרגיה והתשתית 7 ביוני 1993 שולמית אלוני מרצ 7 ביוני 1993
אמנון רובינשטיין מרצ משרד האנרגיה והתשתית החל לכהן במשרד החינוך והתרבות 7 ביוני 1993 משה שחל העבודה 7 ביוני 1993
יצחק רבין העבודה משרד החינוך והתרבות מסירת התיק לשר במשרה מלאה 7 ביוני 1993 אמנון רובינשטיין (כשר החינוך, התרבות והספורט) מרצ 7 ביוני 1993
אריה דרעי ש"ס משרד הפנים פרישת הסיעה מהקואליציה 14 בספטמבר 1993 יצחק רבין העבודה 14 בספטמבר 1993
חיים רמון העבודה משרד הבריאות התפטרות 8 בפברואר 1994 יצחק רבין העבודה 8 בפברואר 1994
יצחק רבין העבודה משרד הבריאות מסירת התיק לשר במשרה מלאה 1 ביוני 1994 אפרים סנה העבודה 1 ביוני 1994
משה שחל העבודה משרד האנרגיה והתשתית 9 בינואר 1995 גונן שגב יעוד 9 בינואר 1995
יצחק רבין העבודה משרד הפנים מסירת התיק לשר במשרה מלאה 27 בפברואר 1995 עוזי ברעם העבודה 27 בפברואר 1995
יצחק רבין העבודה המשרד לענייני דתות מסירת התיק לשר במשרה מלאה 27 בפברואר 1995 שמעון שטרית העבודה 27 בפברואר 1995
עוזי ברעם העבודה משרד הפנים 7 ביוני 1995 דוד ליבאי העבודה 19 ביוני 1995
שמעון שטרית העבודה משרד הכלכלה והתכנון 18 ביולי 1995 יוסי ביילין העבודה 18 ביולי 1995
דוד ליבאי העבודה משרד הפנים 18 ביולי 1995 אהוד ברק לא היה ח"כ 18 ביולי 1995
יצחק רבין העבודה משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון נרצח 4 בנובמבר 1995 שמעון פרס (כראש ממשלה בפועל) העבודה 4 בנובמבר 1995
רפאל פנחסי ש"ס סגן שר במשרד האוצר החל לכהן במשרד הדתות 31 בדצמבר 1992 לא מונה מחליף
רן כהן מרצ סגן שר במשרד הבינוי והשיכון 31 בדצמבר 1992 לא מונה מחליף (כיהן סגן שר נוסף במשרד)
אלי בן-מנחם העבודה סגן שר במשרד ראש הממשלה החל לכהן במשרד הבינוי והשיכון 8 באפריל 1993 לא מונה מחליף
אריה גמליאל ש"ס סגן שר במשרד הבינוי והשיכון פרישת הסיעה מהקואליציה 9 בספטמבר 1993 לא מונה מחליף (כיהן סגן שר נוסף במשרד)
משה מאיה ש"ס סגן שר במשרד החינוך והתרבות פרישת הסיעה מהקואליציה 12 בספטמבר 1993 לא מונה מחליף (כיהן סגן שר נוסף במשרד)
רפאל פנחסי ש"ס סגן שר במשרד לענייני דתות פרישת הסיעה מהקואליציה 14 בספטמבר 1993 לא מונה מחליף
מרדכי גור העבודה סגן שר במשרד הביטחון התאבד 16 ביולי 1995 לא מונה מחליף
יוסי ביילין העבודה סגן שר במשרד החוץ מונה לשר הכלכלה והתכנון 17 ביולי 1995 אלי דיין העבודה 24 ביולי 1995

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רובי קלצ'ניקוב נמסרו על ידי צה"ל לכ-10,000 פלסטינים[דרוש מקור]


הקודם:
ממשלת ישראל העשרים וארבע
1990–1992
ממשלת ישראל העשרים וחמש
13 ביולי 199222 בנובמבר 1995
הבא:
ממשלת ישראל העשרים ושש
1995–1996