ימין רדיקלי בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: אין הגדרה מקובלת וממוסמכת, חוסר מקורות, הכללות על סמך דוגמאות אזוטריות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ברוך מרזל נחשב לאחד ממנהיגי הימין הרדיקלי הישראלי.
הפגנת ימין רדיקלי בירושלים, יוני 2014

הימין הרדיקלי בישראל כולל בתוכו ארגונים, ואישים מן הימין הפוליטי בישראל בעלי דעה רדיקלית, אשר חותרים לשינויים משמעותיים במשטר או באופי התרבותי בישראל, ובין היתר תומכים בשלילת זכויות מבני מיעוטים או גירושם[1] או תומכים בביטול אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביב הגדרת המושג "ימין רדיקלי" קיים פולמוס מתמשך. בעוד שבעבר הנטייה הייתה לצמצם את המושג ולהגדירו באמצעות מאפיין אחד - התנגדות לההגירה ולמהגרים, החל מתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת התפתחה תפיסה כי מדובר ברעיון רחב יותר המשקף אידיולוגיה מורכבת. גם בישראל היה מקובל במשך שנים ארוכות לצמצם את המושג ולהגדירו רק על פי רעיון המקסימליזם הטריטוריאלי, עקב הדיון סביב שאלת שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. אהוד שפרינצק היה הראשון שהרחיב את ההגדרה והצביע על כך שהימין הרדיקלי בישראל מורכב משילוב של כמה רעיונות מרכזיים: אולטרה לאומיות, אי לגליזם, עוינות לדמוקרטיה ולפלורליזם, קסנופוביה, אפליה אתנית ודרוויניזם חברתי[2].

היסטוריה ושורשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים קושי לקשור תנועות ימניות רדיקליות עם תנועות היסטוריות, כיוון שסיווג תנועות היסטוריות כימין רדיקלי אינו חד משמעי, לאור העובדה שתיחום הרדיקלית הוא על רקע התקופה ועל רקע קשת הדעות בשיח הצבורי. לכן, חלק מהתנועות שבזמנן נחשבו רדיקליות נחשבות היום בתוך הקונצנזוס ולהיפך. בנוסף לכך, לא קיימות היום תנועות ימין רדיקלי שהן המשך היסטורי של תנועות מהעבר. למרות האמור, חלק מהימין הרדיקלי מושפע מתנועות היסטוריות.

התנועה הראשונה ביישוב שנחשבה בזמנו לתנועת ימין רדיקלי, היא ברית הבריונים שהוקמה בשנת 1931 על ידי קבוצת אינטלקטואלים שבראשה עמדו ד"ר אב"א אחימאיר, אורי צבי גרינברג וד"ר יהושע ייבין. התנועה דגלה באידאולוגיה לאומית פעילה וקראה למרד בשלטון הבריטי.

בתקופה מאוחרת יותר[דרושה הבהרה], נחשבו מחתרות האצ"ל והלח"י כימין רדיקלי[דרוש מקור], בעיקר עקב דרך פעולתן. למרות זאת המחתרות לא ראו את עצמן כבעלי השקפה רדיקלית, ובנוגע ללח"י גם האלמנט ה"ימני" אינו מוחלט[3].

החל ממלחמת ששת הימים החלו להתגבש תנועות ימניות רדיקליות, לאור השאלות המדיניות שעלו על סדר היום. אירועים רבים, ביניהם פינוי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, האינתיפאדה הראשונה, הסכמי אוסלו, האינתיפאדה השנייה ותוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, גרמו בחלקים מהימין לתחושות של ניכור למדינה, ולכן הם פנו לימין הרדיקלי.

לאחר פריחתן של תנועות כגוש אמונים והתנועה למען ארץ ישראל השלמה, שראו בהקמת המדינה כ"אתחלתא דגאולה" עם ציפייתם לגאולה שלמה, או כהגשמת החזון הציוני. היו בהם קבוצות שתחושתם שהמדינה נקלעה למבוי סתום מבחינה תרבותית ומדינית, הביאה להתנגדותם לצביון המדינה ולגישות רדיקליות כנגדה.

מאפייני אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים מחנה של ימין רדיקלי חילוני, המתאפיין בחתירה לפתרונות רדיקליים לבעיות המדיניות וקיים מחנה של ימין רדיקלי דתי התומך בשינוי אופיה החילוני של המדינה.

תיחום זה הוא כמובן תאורטי ובפועל ניתן לראות טשטוש מסוים בגבולות הנזכרים לעיל.

יעדיו של הפלג הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימין הרדיקלי הדתי מזדהה עם עמדותיו של הימין הרדיקלי הכללי, וביתר חריפות הנובעת מהשקפה שארץ ישראל ניתנה ליהודים מאלוהים, וזכות זו היא אבסולוטית. הימין הרדיקלי מאמין שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ואין לוותר על שום חלק מחלקיה, וכתוצאה מכך הוא רואה חובה להילחם על הריבונות היהודית על הארץ.

מלבד התחום המדיני, הימין הרדיקלי הדתי פועל להביא לשינוי התרבות והמשטר המדינה הכנסת ערכים למדינה ומוסר חלק מהימין הרדיקלי הדתי בישראל רוצה ליצור מדינת הלכה. דוגמאות לפעילות שכזו:

  • היוזמה לחידוש הסנהדרין, שהביאה להקמת גוף המכנה את עצמו בשם "סנהדרין" ורואה את עצמו כבסיס להקמת הסנהדרין. גוף זה פרסם מספר פסקי הלכה בתחומי אקטואליה, והוא קורא בפרסומיו לניהול המדינה על פי ההלכה.
  • התנועות למען כינון המקדש הפועלות להקים את בית המקדש, וקוראות להתיר הקרבת קרבנות והקמת בית המקדש.

דרכי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידים, תנועות וארגונים שונים בימין הרדיקלי השתמשו במהלך השנים במגוון דרכים להשגת מטרותיהם בדרכים פוליטיות, עצמאיות ועוד.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרי הימין הרדיקלי טוענים שהעמדות בהן הוא דוגל הן פשיסטיות, לאומניות וגזעניות כלפי ערבים ומהגרים. המבקרים רואים בימין הרדיקלי סכנה לדמוקרטיה, וטוענים שהוא נוקט באלימות ובאי כיבוד החוק, הדמוקרטיה וזכויות האדם.

בעקבות רצח יצחק רבין בידי יגאל עמיר, איש הימין הרדיקלי, היו שראו בכלל הימין הרדיקלי אשם ברצח, והאשימו אותו בהסתה שהובילה לרצח. מנגד, תגובת גורמי ימין רדיקלי לאשמה זו הייתה שהשב"כ אחראי לכך, תוך הסתמכות על תאוריות הקשר על רצח רבין.

יש המאשימים את הימין הרדיקלי בכך ששאיפתם לארץ ישראל השלמה ולהקמת ההתנחלויות תוביל למצב של מדינה אחת דו-לאומית ללא רוב יהודי, ובכך תמיט חורבן על מדינת ישראל ועל הציונות. בולט בביקורת זו הוא הפובליציסט בן דרור ימיני.

הרוב המוחלט של הימין המתון, מועצת יש"ע, המתנחלים ורבני הציונות הדתית מגנים את הפעולות האלימות של הימין הרדיקלי, ובפרט את תופעת "תג מחיר", הן מסיבות מוסריות של פגיעה בחפים מפשע, הן מסיבות הלכתיות של איסור "גזל הגוי" והן מסיבות פרקטיות של החלשת התמיכה במאבק וסיכון מפעל ההתנחלות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמה במקרה של כך;
  2. ^ עמי פדצהור ודפנה קנטי-נסים (2006). כהנא מת וה"כהניזם" חי:מודל להסבר בתמיכה בימין הקיצוני בישראל, מגמות:כתב עת בין תחומי במדעי החברה, גיליון מד (2), עמ'246-215
  3. ^ היה קיים פלג שנחשב שמאלי (ואף אולי רדיקלי) בראשות נתן ילין-מור שהיה אחד מן השלישייה שעמדה בראש הלח"י לאחר רצח אברהם שטרן.
  4. ^ ראש מכון המקדש נחקר על הסתה ואיומים על נווה, הארץ, 27 בפברואר 2007.
  5. ^ אפרת וייס, המז"פ של הימין: זהו את השוטרים התוקפנים, באתר ynet, 31 ביולי 2007