משתמש:Savyonns/טיוטה
מחסן נאמג'ו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחסן נאמג'ו (בפרסית: محسن نامجو; נולד ב-4 במרץ 1976) הוא מוזיקאי, מלחין ופזמונאי איראני החי בניו-יורק. יצירותיו מושפעות מפולקלור וממוזיקה איראנית מסורתית, ומסגנונות מודרניים כגון רוק ובלוז. נאמג'ו ידוע בביקורתו כלפי המשטר האיראני, אשר מתבטאת לא פעם ביצירותיו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחסן נאמג'ו נולד במחוז ח'ראסאן שבצפון-מזרח איראן. הוא גדל בעיר משהד והחל ללמוד מוזיקה פרסית קלאסית בגיל 12. כילד, חווה את מלחמת איראן-עיראק, שבה התנסה בשירה לצד משפחתו המורחבת בזמן שחיפשו מחסה מהפצצות. לאחר אותה חוויה, הוריו של נאמג'ו סברו שכדאי לשלוח אותו לבית ספר מוזיקלי. כשהתבגר, החל להאזין למוזיקאים מערביים כגון ג'ים מוריסון ואריק קלפטון, ובנוסף לקרוא פילוסופיה וספרות פרסית. בשנת 1994 התקבל לאוניברסיטה לאמנויות בטהראן, ולפני תחילת לימודיו החל ללמוד תיאטרון. נאמג'ו מתאר את לימודיו בבית ספר לתיאטרון כמשמעותיים ומרחיבי אופקים. לעומתם, הוא מתאר את לימודי המוזיקה באיראן כשמרניים וצרים. לימודים אלה לא יכלו להכיל את רצונו של נאמג'ו להרחיב אופקים, ולשלב אלמנטים זרים למוזיקה האיראנית המסורתית, כגון כלי נגינה וסולמות אחרים. בנסיבות אלו נאמג'ו לא סיים את לימודיו האקדמיים.[1][2][3]
תחילת פועלו האומנותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שלא סיים את לימודיו באוניברסיטה, נאמג'ו החל להופיע באופן עצמאי ולכתוב עם חברו שירים לטלוויזיה האיראנית בתשלום. נאמג'ו כתב ביחד עם שותפו כ-18 שירים, שהיו מבוססים ברובם על שירה פרסית קלאסית. השניים ציפו שהשירים יאושרו לפרסום על ידי הצנזורה האיראנית, מאחר שהתבססו על משוררים קלאסיים הנמצאים בלב הקאנון האיראני, כגון סעדי וחאפט'. לצערו של נאמג'ו וחברו 17 מהשירים לא אושרו לפרסום על ידי תחנת הטלוויזיה. השיר האחרון, שהתבסס על פואמה של ח'מיני, אושר לפרסום רק בתנאי שהשניים יקבלו אישור נוסף, מגוף רגולציה איראני אחר. דחייה זו גרמה לו להתמלא ציניות כלפי המוסדות האיראניים, ולהחליט שזה זמן מתאים עבורו למלא את חובתו לשירות צבאי, כפי שמחייב החוק האיראני. ב-2002 החל להופיע כחלק מלהקה בשם מאד. נאמג'ו והלהקה סבלו לא פעם מהתנכלויות מצד הרשויות האיראניות, שלא אישרו את תכני המוזיקה שלהם. הופעותיו ככלל היו מצליחות מאוד מבחינה מסחרית, אך נאמג'ו וחברי הלהקה החלו להתייאש מלהופיע לאחר שכוחות הבסיג' התפרצו להופעה והפסיקו אותה באמצעה. העובדה שההופעה הופסקה למרות שנאמג'ו וחבריו השיגו את כל האישורים הנדרשים להופעה קודם לכן, גרמה לייאוש ואובדן מוטיבציה בקרב חברי הלהקה. לאחר מכן הבסיג' שוב התפרץ לבמה במהלך הופעה של הלהקה. העילה הייתה מילים בשיר שכתב נאמג'ו, שכללו לכאורה דברי כפירה – שלילה של אמרה דתית נפוצה בפרסית. לאחר הקונצרט, שלבסוף הסתיים כמתוכנן, נפרדו דרכיהם של הלהקה ונאמג'ו, לאחר שהרגישו שסגנונו מעמיד אותם בסיכון.[4]
אלבומו הראשון וגלות מאיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2007 פרסם באופן רשמי נאמג'ו את אלבומו הראשון, תרנג'. לפני פרסום האלבום נאמג'ו ומפיק האלבום עמלו במשך יותר משנה להשיג אישור לפרסומו, אך ללא הצלחה. לבסוף הם ניסו לעקוף את הרשות שלא אישרה את פרסומם, משרד ההדרכה האסלאמית, על ידי פנייה לגוף ממשלתי אחר, "המחלקה האומנותית של המהפכה האסלאמית". לאותו הגוף הייתה אמורה להיות היכולת לאשר פרסום מוזיקה ללא משרד ההדרכה. הם הצליחו בפנייתם והאלבום קיבל את האישור המיוחל, אולם כשמשרד ההדרכה שמע שהאלבום פורסם ללא אישורו, הוא הוציא גינוי של המקרה ואף החרים מגזינים שהציגו את נאמג'ו בשבועות לאחר פרסום האלבום. האלבום זכה לתהודה רבה באיראן, כאשר סגנונו המשלב אלמנטים פרסיים קלאסיים עם מערביים מודרניים זכה לאהדה ודחייה חזקות בו זמנית. באותה השנה דלפה והתפרסמה באינטרנט יצירה ישנה של נאמג'ו מ-2003, שמשלבת בתוכה פסוקי קראן. היצירה, שיר בשם "שמס", סוטה באופן ניכר מאמנות הקראת הקראן המסורתית, וכוללת בתוכה הלחנת פסוקים, צלילים כגון נהמות וזמר נשי. השיר, שנאמג'ו מעולם לא פרסם באופן רשמי, גרם לסערה סביבו באיראן. בעקבות "שמס" נאמג'ו נתבע על ידי איש דת באיראן ב-2008. נאמג'ו, שהבין שעתידו המוזיקלי באיראן נראה קודר, גלה מארצו ולא שב אליה. ב-2009 נגזר על נאמג'ו עונש של חמש שנות מאסר על פגיעה והעלבת הקראן, אותו הוא ריצה בהיעדרו. מחוץ לאיראן, נאמג'ו היה יותר ביקורתי כלפי המשטר האיראני. ב-2009 אף הוציא שיר בו הוא מגחיך את ח'אמנאי, המנהיג העליון של איראן, ואת הדת באופן כללי.[5] גם בגלות נאמג'ו ממשיך את פועלו, כאשר הוא יוצר, מרצה ומשתתף בתכנים אומנותיים אחרים. [1]
סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שילוב בין מזרח ומערב[עריכת קוד מקור | עריכה]
סגנונו המוזיקלי ידוע בשילוב בין השפעות איראניות-מזרחיות למערביות. סגנון ייחודי זה התעצב בזמן שירותו בצבא, שאותו תיאר נאמג'ו כמשמעותי להתפתחות המוזיקלית שלו. בתקופה זו התנסה נאמג'ו בנגינת בלוז ושאר סגנונות מערביים על הסטאר הפרסי שלו. בזמן שהיה מנגן בסטאר, חברו לצבא היה מנגן על גיטרה בסולמות פרסיים. השילוב של נאמג'ו מתבטא בשלל מאפיינים מוזיקליים שונים, כגון שילוב של כלי נגינה, סולמות, וליריקה הלקוחים מהעולם מהערבי או הפרסי המסורתי ושזורים זה בזה.[6]
ביקורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאמג'ו ידוע בביקורתו כלפי המשטר האיראני, בפרט בכל הקשור בצנזורה וחופש יצירתי. שיריו כוללים מוטיבים של ביקורת נגד שחיתות, המצב היום-יומי האיראני, פוליטיקה איראנית פנימית וכמו כן ייאוש מהמצב של העם בארצו. כיוצר, הוא לא פוחד להתעמת עם רעיונות הנמצאים בלב האורתודוקסיה האיראנית, כגון מהפכה, דת ומות קדושים.[7] הוא נעצר מספר פעמים על ידי הרשויות האיראניות עקב יצירותיו ותכניו. בנוסף הבסיג' לא פעם הפריע להופעותיו ותחקר את נאמג'ו עקב פועלו.[8] בהתייחסותו לממשלתו של נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינז'אד וגל המחאות שפקד את איראן בשנת 2009, נאמג'ו טען שכל פעולה של יצירה מוזיקלית תחת הדיכוי של המשטר האיראני מהווה צורה של מחאה. כפועל יוצא, הוא טוען שגם יצירותיו שלו ושל ועמיתיו המוזיקאים האיראנים בגולה הן בעלות בסיס מחאתי.[9]
דיסקוגרפיה[1][עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
2005: Damavand
2006: Jabr
2007: Toranj
2009: Oy
2010: Useless Kisses
2011: Alaki
2012: 13/8
2014: Trust the Tangerine Peel
2016: Personal Cipher
2017: Axis of Solitude
2018: On the String of the Tear's Bow
2019: Phantasm
2019: Until…
2020: Motantan
2020: Symphonic Odyssey
2021: Ba Sad Hezar
2022: Odd Time Rock
2023: Restless
משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
2004: Few Kilos of Dates For a Funeral
2012: Jana and Baladour
2013: Arash
2014: Radio Dreams
שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאמג'ו עוסק גם בכתיבה, הלחנה והוראה באוניברסיטאות.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2016 זכה נאמג'ו בפרס השחקן הטוב ביותר על הופעתו בסרט "Radio Dreams", בפסטיבל הקולנוע הבין-לאומי ה-37 של דרבן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר הרשמי של מחסן נאמג'ו (באנגלית)
מחסן נאמג'ו, באתר ספוטיפיי
מחסן נאמג'ו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDB (אנגלית)
מחסן נאמג'ו, ברשת החברתית פייסבוק
מחסן נאמג'ו, ברשת החברתית אינסטגרם
מחסן נאמג'ו, סרטונים בערוץ היוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Mohsen Namjoo, Mohsen Namjoo (באנגלית אמריקאית)
- ^ Nazila Fathi, "Iran's Dylan on the Lute, With Songs of Sly Protest", The New York Times, 01/09/07
- ^ Shoja Azari, "MOHSEN NAMJOO with Shoja Azari", The Brooklynn Rail, 02/2013
- ^ Nahid Siamdoust, Soundtrack of the Revolution: The Politics of Music in Iran, Stanford: Stanford University Press, 2017, עמ' 183-188
- ^ Nahid Siamdoust, Soundtrack of the Revolution: The Politics of Music in Iran, Stanford: Stanford University Press, 2017, עמ' 192-194, 205-207
- ^ Nahid Siamdoust, Soundtrack of the Revolution: The Politics of Music in Iran, Stanford: Stanford University Press, 2017, עמ' 196-197
- ^ Nahid Siamdoust, Soundtrack of the Revolution: The Politics of Music in Iran, Stanford: Stanford University Press, 2017, עמ' 199-200
- ^ Siamdoust, Nahid, Soundtrack of the Revolution: The Politics of Music in Iran, Stanford: Stanford University Press, 2017, עמ' 170-183
- ^ Mohsen Namjoo, "The Revolution and Music: A Personal Odyssey", In Diamond, Larry and Milani, Abbas (Editors). Politics and Culture in Contemporary Iran: Challenging the Status Quo, 2015, עמ' 179-217