משתמש:Yael Slasky/יוסף באומינגר

יוסף באומינגר, ניצול שואה, נצר אחרון, נפל במלחמת העצמאות, בקרב האחרון בכפר עציון.

יוסף (יוזק, יוספיים), נולד בפשמישל, פולין, לאביו מרדכי (מרקוס, מוטק) באומינגר ואמו פסיה (פאולה) לבית הירשפלד. אמו נפטרה לפני המלחמה ואילו אביו ואחיו נרצחו על ידי הנאצים עם כיבוש פשמישל על ידי הגרמנים.

יוסף שהיה נער בן 11 בעת כניסת הנאצים, ברח ליערות ועבר את המלחמה בין הפרטיזנים, ועם ילדים כמותו, כשהוא מציג עצמו כגוי בשם קאזיק קזימייסקי. במשך תקופה זו, נתפס בידי הגרמנים, עבד אצלם כחשמלאי וגם עבד עבורם בפירוק פצצות של בנות הברית.

לאחר המלחמה נדד באירופה בחיפוש דרך לארץ ישראל. ב- 3 בספטמבר 1945, עלה על האניה מטרואה בטולון, צרפת. האניה, נועדה להוביל עולים לגאלים לארץ ישראל וכן חיילים בריטים לחופשה במצרים, אולם יוסף עלה לאניה בצורה בלתי לגאלית עם חבורה של צעירים יהודים, כשהם מחופשים לסבלים.

האניה מטרואה, הגיעה לנמל חיפה ביום א' של ראש השנה תש"ו, 9 בספטמבר 1945 ועליה כ-1000 עולים. כל העולים הועברו לעתלית. העולים הלגאלים שוחררו לאחר רישום וקבלה ואילו הבלתי לגאליים נכלאו במחנה עד לשחרורם על ידי הפלמ"ח שפרץ למחנה עתלית ושיחרר את העצורים ב- 9 באוקטובר 1945. הבורחים עלו ברגל את הכרמל דרך בית אורן ומשם ירדו ליגור. מיגור נשלח לקיבוץ דפנה וצורף לחברת נוער א' שהייתה חברת נוער עולה מבולגריה שאליה צורפו אחדים ממשוחררי עתלית.

מתקופת מחנה עתלית ולאורך כל חייו הקצרים בארץ ישראל, קיים יוסף קשר עם משפחת יחזקאל ודינה מהלר ובנם יונה בתל אביב, קרובי משפחה רחוקים אשר בביתם גרה כבת, הילדה אידה באומינגר, בת דודתו של יוסף, שאמה נספתה על ידי הגרמנים בפולין, אביה מת ברוסיה, והיא עלתה לארץ ישראל עם ילדי טהראן.

חבריו של יוסף מדפנה מספרים שכל הזמן למד עברית. מכתב שכתב ביום ט' באדר ב' תש"ו, חצי שנה לאחר עליתו לארץ ישראל, אל יונה מהלר לרגל בר המצווה שלו, מראה על שליטה מצויינת בעברית.

ב- 16 ביולי 1946, עבר ללמוד במקוה ישראל בסקטור הדתי. חבריו ומדריכיו סיפרו גם הם שלמד את מילון הלשון העברית של גור בעל פה. החברים ממקווה ישראל זוכרים אותו בכינוי "יוספיים".

במקווה ישראל, יחד עם כל החניכים, עבר אימונים צבאיים במסגרת ההגנה וסיים בהצטיינות אימוני מ"כ (מפקדי כיתות).

לאחר סיום לימודיו במקווה ישראל, התגייס לפלמ"ח הדתי והגיע ב- 19 לינואר 1948 לגוש עציון בזמן הלוויה של הל"ה.

בגוש עציון הועבר ליחידת חי"ש, שירת כמקלען בקיבוץ רבדים, בגבעת העץ, ובגבעה הצהובה, ולאחר מכן שירת כחבלן בכפר עציון. יוסף נפצע בעת הנחת מוקשים ובהמשך החלים מפציעתו וחזר לפעילות קרבית.

בימי הקרב האחרון מילא תפקידי קשר מטעם מפקד כפר עציון.

ביום ד' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, שלושה ימים לפני יום הולדתו ה- 20, נפל בקרב האחרון בכפר עציון.

ב- 17 בנובמבר 1949, הועבר לקבורה בקבר אחים בהר הרצל יחד עם כל חללי גוש עציון.