כפר עציון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כפר עציון
Kfarezion1.jpg
"המנזר" בו התגוררו ראשוני מקימי הקיבוץ, 1944
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית גוש עציון
גובה ממוצע ‎934‏ מטר
תאריך ייסוד 1967
תנועה מיישבת הקיבוץ הדתי
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 1,071 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.0%‏ בשנה עד דצמבר 2015
(למפת הרי ירושלים רגילה)
Jerusalem area.svg
 
כפר עציון
כפר עציון
31°39′00″N 35°06′55″E / 31.6498656274428°N 35.115251322026°E / 31.6498656274428; 35.115251322026קואורדינטות: 31°39′00″N 35°06′55″E / 31.6498656274428°N 35.115251322026°E / 31.6498656274428; 35.115251322026
http://www.kfar-etzion.co.il
מקימי היישוב מקימים חומת אבנים מאבני המקום. צולם בפברואר 1944
הלווית חללי גוש עציון בירושלים, 1949
בית הכנסת של כפר עציון, 2009
אולם התפילה בבית הכנסת עם ויטראז' מעשה ידי פרלי פלציג
סוכות בלב כפר עציון, 2015 ה'תשע"ו

כְּפַר עֶצְיוֹן הוא התנחלות וקיבוץ בגוש עציון, החבר בתנועת הקיבוץ הדתי. הקיבוץ הוקם בשנת 1943 באתר בו נעשו ניסיונות התיישבות החל ב-1926. היישוב הוחרב במלחמת השחרור ונבנה מחדש לאחר מלחמת ששת הימים, כהתנחלות בגוש עציון. הכפר נקרא על שם שמואל צבי הולצמן ('הולץ' הוא עץ בגרמנית), ראש חברת "אל ההר", שפעלה בשנות ה-30 להקמת גוש יישובים באזור.

מגדל עדר וכפר עציון של הולצמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסיונות להתיישב באדמת כפר עציון החלו בשנת 1927 עת הוקם במקום יישוב בשם "מגדל עדר"[1]. היישוב ננטש בשנת 1929 עקב מאורעות תרפ"ט. בשנת 1935 יושבה הנקודה על ידי חברת "אל ההר" שבשליטת הולצמן ואז ניתן למקום שמו "כפר עציון".

הולצמן קנה מכספו שטח של 5000 דונם, והקים חברה בשם "אל ההר". במשך השנים תרצ"ב - תרצ"ו נעשו פעולות רבות לרכישת שטחי קרקע נוספים. סוכני החברה קיבלו מאת יהודי הארץ והגולה הזמנות רבות לקרקעות. הולצמן השיג הסכמתם של מושל מחוז ירושלים, י. א. פ. קמפבל, ושל ראש הכמרים בכנסייה הרוסית בדבר חכירת המנזר הרוסי.

הובאה למקום קבוצת פועלים יהודים והם השתכנו בחדרי המנזר. הפועלים הכשירו הקרקע והכינו משתלה גדולה של עצי פרי נשירים, ונבנה בית למרפאה. גם ערביי הסביבה נהנו מהשירות הרפואי והיחסים איתם היו תקינים. כך הונח יסוד ליישוב חדש אשר נקרא על שם מייסדו - הולצמן - "כפר עציון"[2]. ביישוב זה ישבו אנשי 'השומר' לשעבר, כמו פנחס שניאורסון ואחרים, ששמרוהו. חברת אל ההר שיווקה חלקות של 25 דונם בכפר עציון. בתחילת 1935 יצא יוסף ויץ נגד התוכנית של כפר עציון בטענה שהחלקות הן יקרות מדי והסיכון רב[3][4][5].

עם פרוץ מאורעות תרצ"ו (אפריל 1936) החלו ערביי האזור להתנכל ליישוב היהודי בכפר עציון. בחודש אב תרצ"ו (אוגוסט 1936) עזבה קבוצת הפועלים את המקום וכל העמל הרב שהושקע בו ירד לטמיון. מבנה המרפאה נשרף, אך שוקם לאחר מלחמת ששת הימים.

הקיבוץ עד מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 (תש"ג) נוסד קיבוץ כפר עציון, הקיבוץ הראשון בגוש עציון, על ידי קבוצת אברהם (ע"ש הרב אברהם יצחק הכהן קוק) של תנועת השומר הדתי. מייסדי הקיבוץ היו יהודים ממזרח אירופה, רבים מהם ניצולי שואה. הקבוצה, קבוצת פועלים שיתופית דתית, התגבשה במשך 8 שנים בכרכור בטרם עלתה ליישוב. מקורות הפרנסה העיקריים היו רפת, מטע נשירים, ענף בניין ומחצבה. בקיבוץ היה בית מרגוע וב-1946 נחנך בו "נווה עובדיה" - בית אבן מרשים ששימש כבית כנסת ובית מדרש. תכנון הקיבוץ התבצע על ידי האדריכל והאמן מאיר בן אורי, שתכנן קיבוצים ומוסדות דתיים רבים.

שומר על גג המנזר הגרמני, 1943

בסוף 1947, ערב מלחמת העצמאות, מנה הקיבוץ 163 חברים ו-57 ילדים. כפר עציון היה הראשון מתוך ארבעה קיבוצים שהוקמו כגוש התיישבות מדרום לירושלים על-מנת להגן עליה מפלישה מכיוון דרום. הייתה זו נקודת היישוב העברית הראשונה באזור שמדרום לירושלים, ובעת הקמתה, נקודת היישוב הגבוהה ביותר בארץ ישראל (965 מ').

בכ"ט בנובמבר (29 בנובמבר 1947) אושרה תוכנית החלוקה באו"ם, ומיד לאחר מכן פתחו הערבים מארצות האזור במלחמה נגד היהודים. התוצאה המיידית הייתה ניתוק גוש היישובים מירושלים, מקור האספקה העיקרי. תפקידו של כפר עציון היה להפריע לתנועת צבאות ערב ובעיקר מצרים להגיע ולתקוף את ירושלים מהדרום. כשהתגברו הקרבות הוחלט לפנות מהכפר את הילדים, האימהות ונשים בהריון; אלה עברו להתגורר במנזר רטיסבון שבירושלים. אחת האימהות, ציפורה רוזנפלד, בחרה להישאר בקיבוץ ונהרגה בקרבות. בהמשך הועברו תושבים נוספים לפתח תקווה, ולאחר כניעת כפר עציון ומות רוב מגיניו, יושבו בשכונת גבעת עלייה ביפו, באתר המוכר כיום בשם חורשת עציון.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על גוש עציון

ביום חמישי ד' אייר תש"ח (13 במאי 1948), יום אחד בלבד לפני הכרזת המדינה, נפלו כפר עציון ומגיניו. המגינים, חברים ולוחמי פלמ"ח, נהרגו תוך כדי קרב וחלקם נורו למוות לאחר שנכנעו לכוחות סדירים של צבא ירדן וערביי האזור (ראו: הטבח בכפר עציון). בקרבות גוש עציון נהרגו 242 חברים ולוחמים, ביניהם 21 נשים. ארבעה לוחמים הצליחו להימלט מהקרב. שאר שלושת הקיבוצים נכנעו והמגינים נשלחו למחנות שבויים בירדן.

הקיבוץ החדש, לאחר 1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בספטמבר 1967 (כ"ב באלול ה'תשכ"ז) הוקם הקיבוץ מחדש על מקומו של קיבוץ כפר עציון החרב. מייסדי הקיבוץ היו בני המתיישבים הוותיקים, שאליהם הצטרפו חברי תנועת בני עקיבא מישראל ומהתפוצות. המתיישבים שהו במשך מספר שנים בתנאים קשים שכללו דיור זמני בשרידי בסיס ירדני, אספקה קצובה של מים מעיריית חברון, חשמל מגנרטור וכביש גישה לאזור בית שמש, כביש 367 שנפרץ אך לא כוסה באספלט[6].

הקיבוץ החדש תוכנן על ידי משרד האדריכלים בר-הרשקוביץ.

הקיבוץ מונה היום כ-100 משפחות, שליש מהם תושבים. מקורות הפרנסה העיקריים הם:

הקיבוץ נערך להרחבת שורותיו תוך קידום בניית שכונה קהילתית משולבת.

מאז 1999 פועלת בקיבוץ הישיבה תיכונית "מקור חיים" בראשות הרב דוב זינגר.

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מורדות הגבעה שעליה שכן כפר עציון הישן נטוע גן זיכרון, ובו בית אחד ששרד מהקיבוץ שחרב וחזית של בית חווה ("המנזר הגרמני") שהקימו ב-1928 נזירים ממנזר דורמיציון בירושלים ובו התגוררו ראשוני גוש עציון. בגן ניצב בית עדות למורשת גוש עציון, ובו מוזיאון לתולדות ההתיישבות בגוש עציון וחיזיון אור קולי שמספר את ההיסטוריה של האזור. באותו "מנזר גרמני" ששוחזר קיים ארכיון פעיל שמתעד את כל המסמכים והממצאים של גוש עציון ועוקב אחר פרסומים חדשים. הארכיון מהווה מרכז לחוקרים וסטודנטים שחוקרים את תולדות המקום.

בקיבוץ נמצאים גם מוזיאון האדם בהר, ובו אוסף של כלי בית וכלי עבודה האופייניים להר חברון, וגן בוטני וזואולוגי בשם "שיר השירים".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כפר עציון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניסיונות התיישבות ראשונים
  2. ^ קנוהל, ד. (תשי"ז). גוש עציון במלחמתו. ירושלים: המדור הדתי, עמ' 15-16.
  3. ^ יוסף ויץבמורדות כפר עציון, דבר, 14 בינואר 1935
  4. ^ בירור דברים בעניין אל ההר, דבר, 30 בינואר 1935
  5. ^ הולצמן מעפיל ההרה, דואר היום, 1 בפברואר 1935
  6. ^ אהרון דולב, מה לוחץ על כפר עציון?, מעריב, 20 בפברואר 1970
תצפית פנורמית על כפר עציון מגגו של מוזיאון כפר עציון
Magnify-clip.png
תצפית פנורמית על כפר עציון מגגו של מוזיאון כפר עציון