נורית שילה כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורית שילה-כהן

נורית שילה-כהן (2 בנובמבר 194931 באוקטובר 2020) הייתה חוקרת ואוצרת אמנות רב-תחומית, יזמית, מחדשת ומובילת דרך בתחום החינוך לאמנות. שימשה כאוצרת ומנהלת של אגף הנוער במוזיאון ישראל בירושלים, ואוצרת ראשית לאיור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורית שילה-כהן נולדה בשנת 1949 בתל אביב, למשה שילה (אנ') (שלובסקי), ולמרים בת למשפחת גולדצוויג, שהיו ממקימי שכונת בית הכרם. שכונה ירוקה בה גדלה וגרה רוב שנותיה. בשנים 1959–1967 למדה בחטיבה ובתיכון ליד"ה. בשנים 1967–1969 שירתה בנח"ל כחלק מגרעין הצופים שאייש את היאחזות נחל סיני. בשנת 1972 סיימה תואר ראשון (B.A) בפילוסופיה יהודית ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1973 סיימה תואר ראשון (B.Sc.) בביולוגיה באוניברסיטה העברית, ירושלים. בשנת 1974 השתתפה ב-Project Zero[1] - סמסטר קיץ בבית הספר לחינוך באוניברסיטת הרווארד, בוסטון. בשנת 1974 החלה לעבוד במוזיאון ישראל. בשנת 1975 קיבלה תעודת הוראה בתולדות האמנות, האוניברסיטה העברית ירושלים 1975. בין השנים 1985–1990 הייתה אוצרת האמנות הראשית במוזיאון אילת לאמנות. משנת 2005 ואילך הייתה חברת הוועד המנהל של Hands On! Europe[2] (הארגון הבינלאומי למוזיאונים לילדים ולתוכניות חינוך מוזיאליות) ושימשה כיועצת למוזיאונים שונים ברחבי העולם. משנת 2012 ואילך הייתה חברת וועדת השיפוט של Children's Museum Awards.[3]

הייתה נשואה לפרופ' יהודה כהן, אם לבת ושני בנים, סבתא לשני נכדים.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון ישראל 1974–1985, 1990–2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1974–1980 עבדה כעוזרת לאוצר האמנות הראשית, תחילה לצד אלישבע כהן, ובהמשך לצד יונה פישר. התערוכות בהן הייתה מעורבת:

  • סול לוויט: "קווים אדומים, כחולים וצהובים מהצדדים, הפינות והמרכז של הדף לנקודות של תשתית רשת", ספטמבר 1975
  • Robert Rauschenberg in Israel", 1975"
  • "האמן והתצלום (ב)", 1976
  • "אנה טיכו. מתווים 1918–1975", 1976
  • ז’אק קרלמן: "חפצים בלתי מצויים" 1976 - מיכאל גרוס; "עבודות בחלל פתוח ובחלל סגור" 1977-1976
  • יעקב בן-דב: "התפתחות היישוב היהודי בארץ-ישראל משנת 1907 ועד ראשית שנות השלושים" במבחר תצלומים מתוך ארכיון בן-דב במוזיאון ישראל, 1978
  • פיכלר: "רישומים", 1978
  • יגאל תומרקין: "חמש וריאציות על נושא האדמה", 1978
  • Calder: "The Jerusalem stabile", 1980

בין השנים 1980–1985 כיהנה כאוצרת התערוכות המיוחדות במוזיאון, לצד מרטין וייל. בין התערוכות שאצרה:

  • "מתקשרים עם קדישמן", 1979. בתערוכה זו עבדה בצמוד לאמן מנשה קדישמן שנתן לאמנים אורחים פורמט אחיד, דף מוגדל מספר טלפונים, עליו יצרו את יצירתם.
  • הקמת הפסל של אלכסנדר קאלדר, "מחווה לירושלים", 1977. שילה-כהן עבדה על מיזם חשוב זה של פיסול חוצות בינלאומי בירושלים בצמוד לאמן אלכסנדר קאלדר, הייתה מעורבת בבחירת המיקום, בדיוק הגוון האדום שנבחר לסטביל, וביצירת Land mark עכשווי חשוב ובולט בנוף של ירושלים [4]

בשנת 1982 אצרה שילה-כהן את תערוכת המחקר "בצלאל של שץ 1929-1906" שלוותה בספר מחקר בעריכתה. לצדה היו מעורבים בכתיבה גדעון עפרת ויגאל צלמונה. העבודה על תערוכה זו דרשה מחקר מעמיק וכן איסוף וקיטלוג של חפצי בצלאל. מחקרה ההיסטורי סלל את הדרך להבנה מחודשת של האמנות הארצישראלית בתחילת המאה ה-20, וביסס את חשיבותו של הפרק של בצלאל של שץ להבנה של ראשית האמנות הישראלית. לצורך המחקר ואיסוף הפריטים נסעה בעולם, יצרה קשר עם אספנים חשובים ועם צאצאי היוצרים עצמם, כדוגמת בלה לבינסון, אחייניתו של בוריס ש"ץ [5]. בין הפריטים החשובים שדאגה לאתר ולהביא היה כסא אליהו, פריט נדיר ורב ערך המוצג במוזיאון עד היום [6]. ספרה משמש מקור ראשון במעלה. ומסמך היסטורי בעבור כל מי שמבקש לדעת על "בצלאל". ברבות הימים הספר אזל מן השוק והפך לפריט לאספנים.

בשנים 1990–2005 שימשה כאוצרת הראשית של אגף הנוער ע"ש רות. כמנהלת אגף הנוער ראתה בעבודתה שליחות כמחנכת לאמנות, ובאגף הנוער מקום בעל חשיבות עליונה, שנותן לדור הצעיר חשיפה ראשונה לאמנות, הן בעשייה וביצירה מעשית רב-תחומית, והן בלימוד ובהיכרות עם תולדות האמנות [7][8]. בהמשך לקחה את ניסיונה בחינוך לאמנות, בדרכים יצירתיות ומקוריות המעודדות חקר ולימוד, אל תפקידיה כמומחית –יועצת בינלאומית למוזיאוני ילדים בכל העולם. אגף הנוער היה בין המקומות הראשונים בו הוקם, ב-1980, חדר יצירה למבקרים שנקרא "המיחזור", חדר ליצירה מחומרי פסולת שונים, מהלך חדשני, מהפכני ופורץ דרך בזמנו. שילה כהן הניחה את היסוד והקימה את תוכניות הדגל של אגף הנוער, כמו: מרכז להשתלמויות מורים, "שישי במוזיאון" (תוכנית תרבות למבוגרים), "טריפתיכון" (תוכנית תלת שנתית ללימודי אמנות), "לגשר על הפער" (תוכנית משותפת ליהודים וערבים), "עלם" (תוכנית לנוער מנותק בכיכר ציון), הרבעון "משקפיים", ואחיו הצעיר "עיניים"[8]. האגף עצמו עוצב מחדש בצבעוניות עזה, ויצירות של גדולי האמנים הודפסו על קירותיו בגודל ענק לשם השראה. גישתה לצוות הייתה ניהול-על, תוך הכוונה לחלום, ליזום, לגדול במקום: "תחלמו בזהב אני כבר אדאג לכסף" נהגה לומר לצוות האגף[8]. ביוזמתה ובאישיותה הגיעה לליבם של גדולי התורמים שאגף הנוער הפך יקר לליבם, כדוגמת מרסלה ברנר (אלמנתו של מוריס לואיס), מרי רואר (בתו של קאלדר), באדי מאייר ועוד. הם תרמו ייעודית להגשמת החלומות והיוזמות המבורכות והרעננות שצמחו באגף.

בין הפרויקטים החשובים שהובילה:

  • העבודה עם הילדים מאתיופיה מיד עם עלייתם לארץ במבצע שלמה 1991. הפרויקט לווה בספר Stork, Stork, How is Our Land? Works by Newly Arrived Ethiopian Immigrant Children, 1991
  • מיזם של ילדים חולי סרטן מציירים בשיתוף עם בי"ח הדסה והוצאת הקיבוץ המאוחד (2002) The Black Colors Died and The Happy Colors Won
  • מספר ספרים שנכתבו ועוצבו עבור ילדים, כדי לעורר את סקרנותם להסתובב במוזיאון ולחקור, ספר שנכתב ככתב חידה על חיפש המגילות הגנוזות ועוד

Inside the Israel Museum, A Family Guide, The Israel Museum, Jerusalem, 2000

The Youth Wing from A to Z, The Israel Museum, Jerusalem, 2007

בשנים 2005–2011 שימשה כאוצרת בכירה בין-תחומית, ואוצרת האיור, ויו"ר וועדת פרס בן-יצחק לאיור ספרי ילדים מטעם מוזיאון ישראל. בין התערוכות שאצרה:

  • "פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע”ש בן-יצחק", תשס”ו (2006). במסגרת פרס זה, הוזמנו מאיירים בינלאומיים ידועי שם כגון שרה פאנלי, מיירה קאלמן, פיטר סיס, אנתוני בראון ועוד, להרצאות וסדנאות מעוררות השראה. הפרס לווה בתערוכות איורים מקוריים של האמן הזוכה, שנערכה בספרית אגף הנוער, ספרייה שהייתה יקרה מאוד לליבה. בנסיעותיה ברחבי העולם רכשה עבור הספרייה ספרי ילדים מאוירים יוצאי דופן, והעשירה את האוסף המיוחד[8] [9]. שילה-כהן האמינה בחשיבותו הרבה של חומר מודפס [10][11]. תוצר בר קיימא המתעד עשייה תוך דיוק רב. בין הספרים שיזמה ניתן לציין את ספר המאיירים הגדול, ספר שנתן במה בנימה אישית למאיירים שקיבלו הזדמנות לתעד את עבודתם כפי שהם מגדירים ורואים את עצמם, מאיירים שנשארים בדרך כלל לא מזוהים אישית, חשפו את פניהם והסיפור שמאחורי היצירה.

תערוכות שאצרה כאוצרת לאיור:

  • "הסתכלו בקנקן", 2007
  • "הזוכים בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק" לשנת תשס"ח 2008
  • "תלמידים מבצלאל וספרי ילדותם" 2008
  • "זוכי פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים" 2010
  • "שמוליק כץ - 60 שנות איור של ספרי ילדים" 2010
  • "שלושה אמנים, אוסף אחד" 2010
  • "מאיירים בינלאומיים - מבולוניה לירושלים", 2011
  • "פיטר סיס - השנים מאחורי מסך הברזל", 2011
  • "בארץ הפלאות - סשה גליצקי בעקבות גנדי קלינובסקי", 2012

תערוכות נוספות נשארו בשלבי הכנה. אחת מהן היא "תערוכת המוות", כיצד לתווך את הנושא המורכב לילדים, דרך אמנות והמנהגים השונים והמרתקים הנהוגים במקומות שונים בעולם.

בשנת 2012 יזמה וערכה את הפקת הסרט "טדי, צריך להקים מוזיאון!" Teddy`s Museum בבימויו של גלעד טוקטלי, סרט שתיאר את הקמת מוזיאון ישראל. בתהליך העבודה על הסרט יצרה קשר עם אנשים, דוגמת קרל כ"ץ, רלף גולדמן, פרופ' בצלאל נרקיס, מרטין וייל, מרים תדמור ועוד, שהיו מעורבים בשלבי התכנון וההקמה של המוזיאון. בעקבות הראיונות שערכה עמם, בהם סיפרו על חלקם ותרומתם להקמתו של המוזיאון, נוצר מסמך היסטורי מרתק ומרגש על הקמתו של מוזיאון ישראל.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בצלאל של שץ בעריכת נורית שילה-כהן, מוזיאון ישראל, 1982.
  • ספר המאיירים הגדול זוכי פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים. בעריכת נורית שילה-כהן. מוזיאון ישראל ועם עובד, 2005
  • Nine International Illustrators: From Bologna to Jerusalem, The Israel Museum, Jerusalem, 2011 (28 pp)
  • The Israel Museum Ben-Yitzhak Award for the Illustration of a Children’s Book, 2010, The Israel Museum, Jerusalem, 2010 (32 pp)
  • The Israel Museum Ben-Yitzhak Award for the Illustration of a Children’s Book, 2008, The Israel Museum, Jerusalem, 2008 (36 pp)
  • The Youth Wing from A to Z, The Israel Museum, Jerusalem, 2007 (248 pp)
  • The Israel Museum Ben-Yitzhak Award for the Illustration of a Children’s Book, 2006, The Israel Museum, Jerusalem, 2006 (32 pp)
  • The Big Book of Illustrators, Recipients of the Israel Museum Ben-Yitzhak Award for the Illustration of a Children’s Book, 1978-2004, The Israel Museum, Jerusalem and Am Oved Publications, Jerusalem, 2005 (360 pp)
  • The Black Colors Died and The Happy Colors Won, Drawings by Children with Cancer, The Israel Cancer Association and Hakibbutz Hameuchad Publishing House, Tel Aviv, 2002 (236 pp)
  • Inside the Israel Museum, A Family Guide, The Israel Museum, Jerusalem, 2000 (72 pp)
  • Stork, Stork, How is Our Land? Works by Newly Arrived Ethiopian Immigrant Children, 1991, The Israel Museum, Jerusalem, 1991 (72 pp)
  • Bezalel, 1906-1929, The Israel Museum, Jerusalem, 1983 (exhibition catalogue: Hebrew, 364 pp / English, 394 pp) (+ checklist in Hebrew 120 pp)
  • The Kadishman Connection, The Israel Museum, Jerusalem, 1979 (exhibition catalogue: 34 pp)

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "The Israel Museum Award for Illustration”, Bookbird, vol. 46, no. 4, Bookbird publications, Toronto, 2008 (pp. 53-57")
  • "The Ruth Youth Wing: A Door to the Israel Museum”, Hand to Hand, vol. 22 no. 3, Association of Children’s Museums, Washington DC, 2008 (p. 8")
  • "Un siècle d’illustrations de livres enhebreu pour enfants”, La revue des livres pour enfants, no. 239, Les joie par les livres, Paris, 2008 (pp. 116-124")
  • "Stork, Stork, How is Our Land?”, Writers and Illustrators, vol. 27, no. 1-2, The Association of Writers and Illustrators for Children, New Delhi, 2008 (pp. 195-198)
  • "The Youth Wing”, The Israel Museum Jerusalem, Abrams and The Israel Museum, New York and Jerusalem, 2005, (pp. 294-311")
  • "Addressing Social Issues and Current Events at the Ruth Youth Wing”, The Israel Museum Journal, vol. 13, Jerusalem, 1995 (pp. 37-49")
  • "The Youth Wing”, The Israel Museum, Jerusalem, 1995 (pp. 230-235")
  • "The ‘Hebrew Style’ of Bezalel, 1906-1929”, The Journal of Decorative and Propaganda Arts, 20, Florida, 1994 (pp. 140-163")
  • “Israeli Children Paint War”, The Psychological Effects of War and Violence on Children, Lawrence Erlbaum Associates, Publishers, New Jersey, 1993 (pp. 93-107)
  • "Children’s Painting During the Gulf War”, Ariel, 83, Jerusalem, 1991 (pp. 40-44")

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוקרמן רכטר, אסנת, אוצרות עכשווית בישראל 1965–2010, רסלינג, תל אביב, 2020, עמ' 120–121, 202–206, 230.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Project Zero
  2. ^ Hands On! Europe
  3. ^ CMA
  4. ^ נורית שילה כהן / מחברת נסיעה, 1977: תיעוד מפגש עם מרי רואר (בתו של קאלדר).
  5. ^ נורית שילה כהן / מחברת מחקר וחיפוש יצירות בצלאל, 1977.
  6. ^ נורית שילה כהן / בצלאל של ש"ץ, 1982, עמ' 314
  7. ^ (The Youth Wing”, The Israel Museum Jerusalem, Abrams and The Israel Museum, New York and Jerusalem, 2005, (pp. 294-311"
  8. ^ 1 2 3 4 אלדד שאלתיאל (ממלא מקום אוצר ראשי, אגף הנוער) / דברים לזכרה של נורית שילה-כהן. איגרת לעובדי האגף, 1 בנובמבר 2020.
  9. ^ קטלוג ספריית אגף הנוער מוזיאון ישראל, תיעוד רכישות ספרים.
  10. ^ ספר המאיירים הגדול, מוזיאון ישראל ועם עובד 2005, עמ' 5-6
  11. ^ לנה חרס וליאורה פוגלמן, דברי הספד בלוויה. הר המנוחות ירושלים 1.11.2020