ניל בארטלט (מחזאי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניל בארטלט
Neil Bartlett
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1958 (בן 66 בערך)
הרטפורדשייר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניל ויויאן בארטלטאנגלית: Neil Vivian Bartlett;‏ נולד ב-1958) הוא שחקן ובמאי תיאטרון, מתרגם וסופר בריטי. ב-1988 היה אחד המייסדים של חברת ההפקות "גלוריה", שהוקמה כדי להפיק עבודות שלו ושל ניקולס בלומפילד, לאה האוסמן וסיימון מלור.[1]

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו הראשון של בארטלט, Who Was That Man, הראה כיצד ההיסטוריה הגאה של לונדון בשנות ה-90 של המאה ה-19 השפיעה על חייו של בארטלט כהומו בלונדון בשנות ה-80 של המאה ה-20. הרומן הרביעי שלו, The Disappearance Boy, ראה אור בלונדון בהוצאת בלומסברי סירקוס בינואר 2014; ספרו האחרון, Address Book יצא בהוצאת Inkandescent בנובמבר 2021.

תפקידי המשחק המוקדמים של בארטלט במסגרת "גלוריה" כללו את A Vision of Love Revealed in Sleep, Sarrasine ו-Night after Night. הוא שימש גם כמנהל אמנותי בתיאטרון הליריק בהאמרסמית' מ-1994 עד 2004[2] וביים שם הפקות של מחזות בריטיים קלאסיים, קלאסיקות זרות אותן תרגם או עיבד, וסדרה של מופעי חג מולד, ביניהם:

לאחר שעזב את הליריק עבד בארטלט עם מפיקים מובילים בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון, האולד ויק בבריסטול, הרויאל אקסצ'יינג' במנצ'סטר, פסטיבלי התיאטרון באדינבורו, מנצ'סטר וברייטון, פסטיבל אלדבורו, קרן ולקם ומוזיאון הטייט. כמו כן השתתף ב-2011 בפרויקט "66 ספרים" של תיאטרון בוש במסגרתו כתב יצירה המבוססת על פרק מתרגום המלך ג'יימס לתנ"ך.[3]

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מי היה האיש ההוא: מתנה למר אוסקר ווילד (1988)
  • מוכן לתפוס אותו אם ייפול (1992)
  • מר קלייב ומר פייג' (1996)
  • Skin Lane (2007)
  • הילד הנעלם (2014)
  • ספר כתובות 2021
  • "כשתגיע העת; או: המקרה של האיש שלא ידע" (סיפור קצר)

תיאטרון ורדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשביל זה יש חברים (ערוץ 4, 1988)
  • איפה האהבה? (BBC 2, 1988)
  • פדגוג (1988) עם סטיוארט מרשל
  • כה חזקה האהבה שלי (ערוץ 4, 1989)
  • עכשיו זה בוקר (ערוץ 4, 1992)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ From the programme to the 1993 Traverse Theatre production of Night After Night.
  2. ^ "Bartlett Stands Down as Lyric Hammersmith Chief - Whatsonstage.com". אורכב מ-המקור ב-10 באוקטובר 2012. נבדק ב-13 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Bush Theatre". אורכב מ-המקור ב-4 ביולי 2011. נבדק ב-2012-06-19. {{cite web}}: (עזרה)