מדיאה (מחזה)
 | |
| כתיבה |
אוריפידס  |
|---|---|
| סוגה |
טרגדיה יוונית |
| הצגת בכורה |
431 לפנה״ס |
| שפה |
יוונית עתיקה |
  | |
מדיאה (ביוונית: Mήδεια) היא טרגדיה יוונית קלאסית מאת אוריפידס. מיצירותיו המוקדמות (פורסמה בשנת 431 לפנה"ס בדיוניסיה, בתחרות הגיעה למקום האחרון משלושה).
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטרגדיה מציגה את דמותה של מדיאה, נסיכה מזרחית שהתאהבה ביאסון, מנהיג מסע הארגונאוטים, וסייעה לו להשיג את גיזת הזהב. לשם כך שכנעה את בנות פוליפס כי רקחה עבורן שיקוי מצעיר, שאם ימשח בו אביהן לאחר הריגתו יזכה בנעורי נצח. בעקבות זאת רצחו בנות המלך את אביהן, ומדיאה ויאסון נמלטו.
המחזה מתאר את מדיאה ביוון כאשר יאסון עזב אותה לטובת בתו של השליט המקומי, ממניעים תועלתניים. מדיאה מתבשרת כי עליה ועל ילדיה לצאת לגלות, מבקשת ארכה של יום ונענית.
היא שולחת לכלת יאסון במתנה שמלה שכאשר היא נלבשת, פורצת ממנה להבה המכלה את הכלה ואת אביה. כנקמה נוספת ביאסון היא רוצחת את ילדיהם, שאותם ילדה, ונמלטת באמצעות מרכבתו של הליוס, אל השמש, שהוא סבה.
לאורך השנים נעשו מספר אדפטציות למחזה זה, ומדיאה הפכה לסמל לאישה נקמנית. פרט ל"מדיאה" של אוריפידס נכתבה גרסה נוספת של המחזה על ידי סנקה הרומי, שתורגמה לעברית על ידי רפאל אליעז. גרסה אחרת מופיעה בספר מטמורפוזות מאת אובידיוס.
בתיאטראות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה "מדיאה" הועלה פעמים רבות בתיאטראות בישראל, בהן:
- לראשונה הועלה המחזה בעברית בתיאטרון הבימה בשנת 1955, בתרגום של יעקב מלכין עם חנה רובינא בתפקיד מדיאה. את המוזיקה להצגה חיבר פאול בן-חיים[1].
- בשנת 1971 הועלה המחזה בתיאטרון הקאמרי עם חנה מרון בתפקיד הראשי של מדיאה.
- בשנת 1993 הועלה המחזה בית ציוני אמריקה, בתרגום אהרון קמינקא, בבימוי ורדית שלפי[2].
- בשנת 1998 הועלה המחזה בתיאטרון הבימה, בתרגום שמעון בוזגלו (מיוונית עתיקה), עם גילה אלמגור בתפקיד מדיאה.
- בשנת 2003 הועלה עיבוד של המחזה במסגרת פסטיבל עכו בשם "מדיאה אקס". ח'אולה אלחאג'-דיבסי הייתה השחקנית האנושית היחידה במחזה ששאר הדמויות היו ממוחשבות והוקרנו על הקירות המקיפים את הקהל ב-360 מעלות[3].
- בשנת 2005 הועלה המחזה בתיאטרון גשר, בתרגום בן בר שביט ובבימוי לנה קריינדלין. את מדיאה שיחקה יבגניה דודינה[4].
- בשנת 2015 הועלה המחזה באולם נחמני על ידי אנסמבל עיתים, בתרגום בן בר שביט ובבימוי מאיר בן סימון. את מדיאה שיחקה נילי צרויה[5].
תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אַיסכילוֹס, סוֹפוֹקלֵס, אֶוריפּידֵס, טרגדיות נבחרות, בתרגום אהרן קמינקא. כרך א, תל אביב: דביר לעם, תשי"ב.
- אוריפידס, מדיאה. בתרגום אהרן שבתאי ירושלים: הוצאת שוקן, 1983.
- מדיאה, בתרגום שמעון בוזגלו, הוצאת אור-עם, 1999.
- מדיאה, מיוונית עתיקה שמעון בוזגלו, ספרי עליית הגג/ידיעות ספרים, 2017[6].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מדיאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יעל רנן, מדיאה, מתוך: ספרות המערב - קובץ מסות.
- דן לחמן, מדיאה / תיאטרון גשר
קטעים מצולמים מתוך ההצגה מדיאה/ תיאטרון נחמני אנמסבל עתים, סרטון באתר יוטיוב- יואב רינון, יצירות מופת בספרות עולם א'. שיעור 4, סרטון באתר יוטיוב
אוריפידס (480-406 לפנה"ס.), מדיאה, דף שער בספרייה הלאומית- מדיאה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הצגת הבכורה של "מדאה"-במוצ"ש, דבר, 3 בנובמבר 1955
- ^ שוש אביגל, תיאטרון / הגייסות דרמטית - 'מדיאה' מאת: אדריפידס, תרגום: אהרון קמינקא,/ בימוי: ורדית שלפי - בית ציוני אמריקה, חדשות, 25 באוגוסט 1993
- ^ ציפי שוחט, מדיאה מרותקת לכיסא המחשב, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2003
רחל גורדין, מהגרים בארץ הסייבר, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2003 - ^ ציפי שוחט, הצגה חדשה, באתר הארץ, 23 בינואר 2005
רינת אבולעפיה, מלחמת העולם הכי ראשונה, באתר גלובס, 6 בפברואר 2005
ציפי שוחט, יבגניה דודינה החלימה וההצגה "מדיאה" בכיכובה חזרה לבמה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2005 - ^ מיכאל הנדלזלץ, למה אני לא יכול לראות הצגות באולם נחמני, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2015
- ^
יצחק לאור, היגיון הדמוקרטיה כולל הדחה, באתר הארץ, 28 בפברואר 2018
| מחזות אוריפידס | ||
|---|---|---|
|
