מדיאה (מחזה)

דורון תבורי ושירי יוסיפון בהצגה "מדיאה", בבימויו של רוברט וודרוף, בתיאטרון הבימה, 1998

יבגניה דודינה ומיקי לאון

מדיאה (ביוונית: Mήδεια) היא טרגדיה יוונית קלאסית מאת אוריפידס. מיצירותיו המוקדמות (פורסמה בשנת 431 לפנה"ס בדיוניסיה, בתחרות הגיעה למקום האחרון משלושה).

הטרגדיה מציגה את דמותה של מדיאה, נסיכה מזרחית שהתאהבה ביאסון, מנהיג מסע הארגונאוטים, וסייעה לו להשיג את גיזת הזהב. לשם כך שכנעה את בנות פוליפס כי רקחה עבורן שיקוי מצעיר, שאם ימשח בו אביהן לאחר הריגתו יזכה בנעורי נצח. בעקבות זאת רצחו בנות המלך את אביהן, ומדיאה ויאסון נמלטו.

המחזה מתאר את מדיאה ביוון כאשר יאסון עזב אותה לטובת בתו של השליט המקומי, ממניעים תועלתניים. מדיאה מתבשרת כי עליה ועל ילדיה לצאת לגלות, מבקשת ארכה של יום ונענית.

היא שולחת לכלת יאסון במתנה שמלה שכאשר היא נלבשת, פורצת ממנה להבה המכלה את הכלה ואת אביה. כנקמה נוספת ביאסון היא רוצחת את ילדיהם, שאותם ילדה, ונמלטת באמצעות מרכבתו של הליוס, אל השמש, שהוא סבה.

לאורך השנים נעשו מספר אדפטציות למחזה זה, ומדיאה הפכה לסמל לאישה נקמנית. פרט ל"מדיאה" של אוריפידס נכתבה גרסה נוספת של המחזה על ידי סנקה הרומי, שתורגמה לעברית על ידי רפאל אליעז. גרסה אחרת מופיעה בספר מטמורפוזות מאת אובידיוס.

בתיאטראות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה "מדיאה" הועלה פעמים רבות בתיאטראות בישראל, בהן:

לראשונה הועלה המחזה בעברית בתיאטרון הבימה בשנת 1955, בתרגום של יעקב מלכין עם חנה רובינא בתפקיד מדיאה. את המוזיקה להצגה חיבר פאול בן-חיים.
בשנת 1971 הועלה המחזה בתיאטרון הקאמרי עם חנה מרון בתפקיד הראשי של מדיאה.
בשנת 1998 הועלה המחזה בתיאטרון הבימה, בתרגום שמעון בוזגלו (מיוונית עתיקה), עם גילה אלמגור בתפקיד מדיאה.
בשנת 2006 הועלה המחזה בתיאטרון גשר, בתרגום בן בר שביט ובבימוי לנה קריינדלין. את מדיאה שיחקה יבגניה דודינה.
בשנת 2015 הועלה המחזה בתיאטרון נחמני אנסמבל עתים, בתרגום בן בר שביט ובבימוי מאיר בן סימון. את מדיאה שיחקה נילי צרויה.