כריסטופר מרלו
 | |
| דיוקן של אלמוני, יש הגורסים כי זהו כריסטופר מרלו | |
| לידה |
6 בפברואר 1564  |
|---|---|
| נרצח |
30 במאי 1593 (בגיל 29) דפטפורד, ממלכת אנגליה |
| עיסוק |
מחזאי, משורר, מתרגם, סופר, מחבר |
| לאום |
אנגלים |
| מקום לימודים |
קורפוס כריסטי קולג', קיימברידג', אוניברסיטת קיימברידג' |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
אדוארד השני, דוקטור פאוסטוס, היהודי ממלטה |
| חתימה |
 |
  | |
כריסטופר מרלו (באנגלית: Christopher Marlowe; 26 בפברואר 1564 - 30 במאי 1593) היה מהמחזאים האנגלים החשובים של העידן האליזבתני.
תוכן עניינים
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרלו נולד בעיר קנטרברי שבמחוז קנט ולמד באוניברסיטת קיימברידג'. במשך חייו הקצרים, אך מלאי ההרפתקאות (ייתכן שהיה סוכן כפול), הספיק לכתוב חמש טרגדיות שהצלחתן הייתה רבה והשפיעו רבות על בני תקופתו, שהמפורסם בהם הוא ויליאם שייקספיר.
מרלו קנה את עולמו בכך שהחדיר לעולם התיאטרון האנגלי שימוש בחרוזים לבנים, שאפשר דיבור דרמטי הקרוב למציאות הרבה יותר מהשירה המחורזת של המחזאים שקדמו לו.
מרלו נרצח בשנת 1593, אך נסיבות הרצח המדויקות שרויות באפלה. בשל אי-הבהירות סביב התגרה שבה מצא את מותו בפרוור הלונדוני דפטפורד, נוצרו תאוריות קשר סביב מותו: יש האומרים שמרלו הוא המוח האמיתי מאחורי יצירות המופת של שייקספיר. התאוריה, שאינה מקובלת על חוקרים רציניים, גורסת כי מרלו ביים את מותו משום שנרדף, ברח לאיטליה ופרסם את כתביו באמצעות השחקן ויליאם שייקספיר. השערה מקובלת יותר משייכת את מותו לפעילותו הוודאית בשירות החשאי של המלכה אליזבת.
התאוריה שמרלו עומד מאחורי כתיבת יצירותיו של שייקספיר מבוססת בין השאר על העובדה שבמחזותיו משולבים תיאורים מדויקים של מקומות ברחבי אירופה ששייקספיר מעולם לא ביקר בהם. כמו כן, עולה מניתוח צוואתו של שייקספיר כי ספרייתו הפרטית הייתה דלה ביותר באופן שאינו מתיישב עם הידע וההשכלה שהפגין ביצירותיו. זאת בהשוואה לצוואות של משכילים בני דורו של שייקספיר שספרייתם העשירה עמדה בלב הצוואה שלהם.
יצירתו "דוקטור פאוסטוס", שנכתבה בעקבות "אגדת פאוסט", היוותה השראה מסוימת ליצירתו המפורסמת של המחזאי הגרמני יוהאן וולפגנג פון גתה ומאוחר יותר גם לאופרה "פאוסט" של המלחין הצרפתי שארל גונו.
ביולי 2019, יצא לאור, בהוצאת "קמין", תל אביב, תרגום ראשון לעברית של "היהודי ממלטה". ד"ר דוני ענבר שתרגם את המחזה, הוסיף מבוא והערות. בעקבות מחקרו, ענבר מגיע למסקנה שייתכן וכריסטופר מרלו חיבר את המחזה בהשארת דמותו של דון יוסף נשיא, ושהדרמה אינה בהכרח רוויית מוטיבים אנטישמיים, כפי שמייחסים לה.
מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טמבורליין (שני חלקים)
- דוקטור פאוסטוס.
- היהודי ממלטה
- אדוארד II: נוסח עברי, אחרית דבר והערות: מאיר ויזלטיר. הוצאת דביר והמפעל לתרגום ספרות מופת, 2009.
- הטבח בפריז
- דידו, מלכת קרתגו
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כריסטופר מארלו – קטע מתוך 'הרו ולאנדר' (מאנגלית: רונן סוניס), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתביו של כריסטופר מרלו בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- מאיר ויזלטיר, אחרית הדבר לספר "דוקטור פאוסטוס", ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב, 2011
- כריסטופר מארלו, פאוסטוס, בוגד, אכלא את נשמתך, באתר הארץ, 15 באפריל 2011
- אריאנה מלמד, נפש למכירה, באתר ynet, 14 בפברואר 2003
- מיכאל הנדלזלץ, למה תאהב את מי שהעולם שונא, באתר הארץ, 1 באפריל 2009
- יצחק לאור, נסיך מתוק שלי, אני כבר בא, באתר הארץ, 13 בפברואר 2009
- זאב גלילי, מי כתב את הזוהר הקדוש ומי כתב את מחזות שקספיר, באתר "היגיון בשיגעון"
- יואב רינון, הן כאן הגיהנום ואני נמצא בו, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2011
