ניסיון ההפיכה הצבאית בספרד (1981)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אולם קונגרס הנציגים של ספרד בעיר מדריד, שהיה המוקד הראשי של ניסיון ההפיכה

ניסיון ההפיכה הצבאית בספרד התרחש בימים 23-‏24 בפברואר 1981, במדריד בירת המדינה ובעיר ולנסיה. התערבות תקיפה של המלך חואן קרלוס הראשון הביאה לכישלון ניסיון ההפיכה כעבור פחות מ-24 שעות, ללא שפיכות דמים. הרוב המכריע של אנשי הכוחות המזוינים והמשמר האזרחי בספרד נותר נאמן לשלטון הדמוקרטי במדינה. האירוע מכונה מאז בספרד בכינוי 23F.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד, שראשיתה הייתה במרד של הצבא נגד השלטון האזרחי. בסיומה (1939) הוקם בספרד שלטון אוטוריטרי בראשותו של פרנסיסקו פרנקו. המשמר האזרחי היה אחת מזרועות השליטה והדיכוי העיקריות של השלטון, עד מותו של פרנקו ב-1975. לאחר מותו הוכתר חואן קרלוס למלך, והמדינה עברה למהלך מהיר של דמוקרטיזציה ללא שפיכות דמים. ב-1977 נערכו בחירות כלליות חופשיות ראשונות וב-1978 כוננה חוקת ספרד החדשה. ב-1979 נערכו בחירות כלליות נוספות.

המעבר לדמקרטיה לא היה נטול מתחים. בקרב חלק מאנשי הצבא שרר מרמור לגביו, ועל המצב הכבידו גם בעיות כלכליות שונות. ב-1978 סוכלה מזימה להפיכה צבאית במדינה (מבצע גלקסיה (אנ')). בשלהי 1980 נחלש מעמדו של ראש הממשלה אדולפו סוארס בתוך מפלגתו, איחוד המרכז הדמוקרטי (אנ'), וב-29 בינואר 1981 הוא הודיע על התפטרותו. ב-10 בפברואר בחרה המפלגה בלאופולדו קאלבו-סוטלו (אנ') כמחליפו.

ניסיון ההפיכה וכישלונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה חורי כדורים שנורו על ידי המורדים ופגעו בתקרת אולם קונגרס הנציגים, והושארו שם למזכרת

בשעות אחר הצהריים של 23 בפברואר 1981 התקיימה בקונגרס הנציגים במדריד הצבעה לאישור מינויו של קאלבו-סוטלו לראש הממשלה, בנוכחות ראש הממשלה בפועל סוארס. בשעה 18:23, במהלך ההצבעה, פרצו לאולם 200 אנשי המשמר האזרחי בפיקודו של סגן אלוף אנטוניו טחרו (אנ')[1] כשהם חמושים והשתלטו עליו. כל היושבים באולם, כ-350 במספר, נלקחו כבני ערובה. במהלך ההשתלטות נורו מספר יריות באוויר. חלק מן ההתרחשות צולמה במצלמות טלוויזיה של עיתונאים שנכחו בבניין. המורדים בודדו חמישה פוליטיקאים מהאחרים: ראש הממשלה סוארס, מנהיג האופוזיציה פליפה גונסאלס וסגנו, מנהיג המפלגה הקומוניסטית ושר ההגנה. מטרת ההשתלטות הייתה לנטרל את הרשויות המחוקקת והמבצעת בתקווה ליצור ואקום שלטוני שיביא להשלטת סדר פוליטי חדש.

גנרל הצבא חיימה מילאנס דל בוש (אנ'), מפקד המחוז הצבאי של ולנסיה ומתנגד ידוע של הדמוקרטיה בספרד, פקד באותו זמן על כ-2,000 חיילים וכ-50 טנקים לצאת לרחובות העיר ולנסיה והכריז על מצב חירום במחוז, בתקווה לעורר מרידות צבאיות בחלקים אחרים של המדינה. ניסיון זה נתקל בסירוב ובאיום של התקפה אווירית על הטנקים של דל בוש מצדו של מפקד כנף בבסיס חיל האוויר הסמוך לוולנסיה. ניסיון של קצין שלישי, טורס רוחאס (Torres Rojas), להשתלט על אתרים ונקודות מפתח במדריד, לרבות מטות שירותי הרדיו והטלוויזיה, נכשל. לא התרחשו מעשי מרד במחוזות הצבאיים האחרים של ספרד.

לאחר שהתפרסמו הידיעות על ניסיון ההפיכה הוא זכה לגינוי מצד המדינות חברות השוק האירופי המשותף, שספרד ניהלה באותה עת משא ומתן על הצטרפות אליו.

בניסיון לייצב את המצב המדינה במציאות בה ראש הממשלה בפועל נלקח כבן ערובה בקונגרס הנציגים ובהתייעצות עם המלך נאם בטלוויזיה בשעה 21:00 ראש שירות הביטחון הספרדי פרנסיסקו לאינה (אנ') והכריז על הקמת גוף ממשל אזרחי זמני בראשותו ובהשתתפות תת-השרים של משרדי הממשלה השונים.

קצין נוסף, אלפונסו ארמדה (אנ'), הגיע לארמון המלך וניסה לשכנע אותו לעמוד בראש ממשלה אזרחית שתחליף את הממשלה הנבחרת ועל ידי כך תמנע את כינונו של ממשל צבאי דיקטטורי, שאותו ביקשו הקושרים לכונן. המלך דחה את הצעתו, וארמדה עשה את דרכו אל בניין קונגרס הנציגים, שם ניסה לשכנע את סגן אלוף טחרו למסור לידיו את הנהגת ההפיכה. טחרו סירב.

המלך חואן קרלוס סירב לסמוך ידיו על ההפיכה והיה בטוח בנאמנותם של מפקדי הצבא לו ולחוקת ספרד. ב-24 בפברואר בשעה 01:14 הופיע המלך בטלוויזיה כשהוא לבוש במדים צבאיים של קפטן גנרל, הדרגה הצבאית הגבוהה ביותר, ונשא נאום תקיף. הוא פנה אל הציבור, ביקש את אמונו והודיע כי הורה למפקדי הכוחות המזוינים של המדינה לנקוט את כל הצדים הדרושים לשמירה על המשטר החוקתי ושלטון החוק. הוא הצהיר כי הכתר לא יסבול שום ניסיון להפריע לתהליך הדמוקרטי במדינה על פי החוקה, אשר אושרה במשאל עם על ידי הציבור. במקביל הוציא העיתון הנפוץ במדינה, אל פאיס, מהדורה מיוחדת, שבה גינה את ניסיון המרד ותמך ללא סייג בהמשך קיומו של השלטון הדמוקרטי.

לאחר נאומו של המלך בטלוויזיה התפורר ניסיון ההפיכה. אנשי המשמר האזרחי החלו נוטשים את בניין קונגרס הנציגים. גנרל דל בוש בוולנסיה נכנע בשעה 05:00 ונאסר. סגן אלוף טחרו עמד על שלו בתוך אולם קונגרס הנציגים ורק בצהרי היום יצא ממנו ונעצר.

ב-26 בפברואר אישר קונגרס הנציגים את מינויו של קאלבו-סוטלו לראש הממשלה.

לאחר ניסיון ההפיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מן הפוליטיקאים שנלקחו כבני ערובה במרד ציינו ב-2011 שלושים שנה לאירוע

כ-300 איש הועמדו לדין בגין חלקם בניסיון ההפיכה. 30 מהם הורשעו, מהם אזרח אחד. בית משפט צבאי גזר על דל בוש, ארמדה וטחרו 30 שנות מאסר כל אחד. ארמדה ריצה לבסוף חמש שנות מאסר, דל בוש ריצה תשע שנות מאסר וטחרו ריצה 15 שנות מאסר.

ניסיון ההפיכה נחשב לניסיון הרציני האחרון של תומכי פרנקו לנסות ולהסיג לאחור את התהליך הדמוקרטי בספרד ולשוב ולכונן בה שלטון אוטוריטרי. האירוע הביא לחיזוק יסודות השלטון הדמוקרטי וכמו כן הגביר מאד את הלגיטימציה וחיזק את המעמד של מוסד המלוכה בספרד בעיני הציבור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טחרו היה מעורב גם במזימת מבצע גלקסיה ונידון לאחריה לתקופת מאסר קצרה.